בצילום למעלה : אדמירל קרל דניץ עם אדולף היטלר, 1945
בסוף המלחמה, כאשר נפגשו הכוחות הסובייטים והאמריקניים על נהר האלבה, ולמעשה פיצלו את השטחים שבשליטת גרמניה לשטח צפוני ולשטח דרומי, העמיד היטלר את כל הכוחות שבשטח הצפוני שבשליטת גרמניה (לא רק כוחות הצי) תחת פיקודו של האדמירל קרל דניץ.
לדניץ היה ברור כי ימיו של היטלר ספורים, ומכיוון שסבר שהיינריך הימלר יהיה היורש, אף נפגש עמו והציע לו את תמיכתו. אך חינו של הימלר (אשר ניהל מגעים לכניעה עם הרוזן פולקה ברנדוט) ואף חינם של יורשים נוספים כהרמן גרינג סר בעיני היטלר, ובטרם התאבד מינה את דניץ כיורשו וזאת כחלק מהצוואה הפוליטית שהותיר היטלר . יש להניח כי לא היה זה רק בשל תכונותיו של דניץ כמצביא ימי מבריק, אלא גם כהבעת זעם כלפי כל הגורמים במפלגה הנאצית ובצבא אשר "בגדו" בו בשעותיו האחרונות, ואשר הוא ראה בהם את האשמים בתבוסתו. דניץ היה מהבודדים בצמרת הצבא הגרמני שמעולם לא הכזיבו את היטלר.
דניץ כיהן כנשיא גרמניה במשך שמונה ימים, החל ממותו של היטלר ב-30 באפריל 1945 עד כניעתה של גרמניה ב-8 במאי 1945. מושבה של הממשלה החדשה היה בפלנסבורג, עיר נמל בצפון גרמניה (ולכן כונתה בדיעבד ממשלת פלנסבורג), שם השתכן אדמירל דניץ באוניית הנוסעים "פאטריה", ומשם ניהל את ממשלתו, שלמעשה הייתה בעלת סמכויות אפסיות וטווח שלטונה היעיל היה תחומה העירוני של פלנסבורג, אם לא פחות מכך. ממשלה זו פעלה באותו זמן קצר בחלל ריק, תוך שהיא מתכנסת מדי יום באחת הכיתות של בית הספר הימי בפלנסבורג ל"ישיבות קבינט" חסרות תכלית. דניץ הפנה את מרבית מאמציו בתקופה זו כדי לוודא כי חיילים רבים ככל האפשר נכנעים לארצות הברית ולבריטניה ולא לברית המועצות (מקור).
ב-23 במאי 1945, נעצר אדמירל קרל דניץ, אדמירל בקריגסמרינה, על ידי אנשי צבא בריטים בפלנסבורג, גרמניה.
בצילום : שלושה מחברי ממשלת פלנסבורג, הגנרל אלפרד יודל, אלברט שפר והאדמירל קרל דניץ, לאחר מעצרם בידי בעלות הברית
אדמירל דניץ עמד מאוחר יותר לדין במשפטי נירנברג, שם הורשע באחד משלושת האישומים נגדו. הוא קיבל עונש של 10 שנים וריצה את עונשו בכלא שפנדאו בברלין.
אחד האישומים המרכזיים היה תפקידו בניהול לוחמה בלתי מוגבלת בצוללות. עם זאת, נטען להגנתו כי חיל הים האמריקאי נקט בטקטיקות דומות נגד יפן באוקיינוס השקט.
דניץ התעקש כי לא עשה דבר שהמקבילים לו בתפקיד אצל בעלות הברית לא עשו. בעדותו במשפט מסר תצהיר מאדמירל צ'סטר נימיץ מהצי האמריקני, שהעיד כי ארצות הברית ניהלה אף היא מלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת כטקטיקה במלחמתה נגד יפן באוקיינוס השקט, ושגם צוללות אמריקניות לא הצילו ניצולים מספינות שהוטבעו על ידיהן. אף־על־פי־כן מצא חבר השופטים את דניץ אשם בפשעים נגד השלום ודן אותו לעשר שנות מאסר, אותן ריצה בבית הכלא שפנדאו אשר נמצא במה שהפך במהלך תקופת מאסרו למערב ברלין. גזר דינו של דניץ נחשב לשנוי במחלוקת ביותר מבין כל נאשמי נירנברג.
פסק הדין במשפטי נירנברג עורר אכזבה בקרב רבים, כאשר למעלה מ-100 קצינים בכירים של בעלות הברית הביעו את מורת רוחם מהתוצאה.
דניץ שוחרר ב-1 באוקטובר 1956, לאחר שסיים לרצות את עונש (מקור).
שני בניו של דניץ נהרגו בקרבות במהלך מלחמת העולם השנייה.
ספר זיכרונותיו
זיכרונותיו יצאו לאור בגרמניה תחת השם "עשר שנים ועשרים יום" ב-1958, ותורגמו לאנגלית כעבור שנה. בשנות ה-70 תרגמה הוצאת מערכות את הספר לעברית, אך הוצאתו נגנזה בהוראת שר הביטחון, שמעון פרס.
דניץ התגורר ברובע יוקרה בהמבורג והתכתב עם היסטוריונים ואנשי צבא שנלחמו נגדו. בתחילת 1963 הוא הוזמן להופיע בפני תלמידים בבית ספר והצדיק את המהלכים הצבאיים של גרמניה הנאצית וזכה לתשואות. בעקבות זאת ניתנה הוראה של ממשלת גרמניה שלא להזמין יותר אישים מהתקופה הנאצית להרצות בבתי ספר ( מקור).
דניץ נפטר מהתקף לב ב-24 בדצמבר 1980, בגיל 89. כקצין הצי הגרמני האחרון ששרד בדרגת גרוסאדמירל (אדמירל בכיר ), הוא זכה לכבוד בהלווייתו על ידי חיילים גרמנים לשעבר רבים וקציני צי זרים.
ראו גם : דניץ , להקות זאבים ואוניות סוחר : הצוללות הגרמניות במלחמת העולם השנייה ( קישור ), נכתב ע"י עמי סלנט
0