1816 – השנה ללא קיץ

95

האנושות ידעה לא מעט שנים מבאסות. שנת 1816, למשל, היתה כל-כך עגומה שהיא נודעה בכינוי "השנה ללא קיץ". שנה לפני כן התרחשה באינדונזיה התפרצות געשית אדירה. עשרות קילומטרים מעוקבים של סלעים ואפר געשי נזרקו לסטרטוספירה, וענן עצום כיסה את השמים וקירר את כדור הארץ.

[לאחר 600 שנה של חוסר פעילות מלאה] החל הר הגעש טמבורה  באינדונזיה לפלוט גזים ואדים דרך התפרצויות שגדלו בהדרגה על פני שלוש שנים ובהתפרצות גדולה טוטאלית ב-10 באפריל 1815. הפעילות הוולקנית היתה זוועתית,זורקת לאטמוספירה מעל מיליון וחצי טונות של אבק שגרמו לענן אבק בגודל בל ישוער שהתפשט על חלק גדול של כדור הארץ ובכך הקטין את אור השמש שהגיע לכדור הארץ

 כתוצאה מכך, קהילות בכל העולם סבלו מרעב כבד וממגפות. המצב היה קשה במיוחד באירופה, שהתאוששה מהמלחמות הנפוליאוניות. מיליוני חיילים חזרו מהחזית, והתחרות על המשאבים המדולדלים הובילה לאלימות ולתסיסה חברתית ברחבי היבשת. נדמה שסוף העולם הגיע. איש לא ידע אז שלמשבר אחראי הר געש רחוק – הקשר בין התופעות פוענח רק במאה ה-20.

מקור

ההשפעה על העולם

העשור השני של המאה ה-19 היה קר במיוחד. ב-1816, הטמפרטורות בקיץ ברוב חלקיה של מרכז אירופה ומערבה היו נמוכות ב-1-2°C מהממוצע באותו עשור. כמו כן, סבלה יבשת אירופה מירידת גשמים רבים, נהרות גועשים והצפה חוזרת ונשנית של אדמות חווה. רק ב-1819 שוקמו יבוליה הפגועים לגמרי.

שילובם של אי הביטחון התזונתי, יחד עם תוצאותיהן של המלחמות הנפוליאוניות והקור הכבד, גרמו לפרוץ מגיפות שונות דוגמת טיפוס ודיזנטריה ככלל, בעתות של תת-תזונה וקור הופכת האוכלוסייה לפגיעה יותר למחלות אלו. מגפת הטיפוס מתאפיינת בכך שהיא מתלווה לקור, לחות והיגיינה ירודה, ומתרחשת בעיקר בעתות מלחמה ורעב. בין 1816–1819 היו התפרצויות חמורות של טיפוס ומגפות אחרות באזורים שונים של אירופה ומזרח הים התיכון. בדוח שחיבר רופא אירי, ציין כי כ-800,000 אנשים נדבקו בטיפוס באירלנד, ו-44,300 מהם מתו בגלל רעב, דיזנטריה ושפעת. מחלת הטיפוס לא פסחה גם על אנגליה וסקוטלנד. עם זאת, כלכלתה הימית המבוססת של בריטניה אפשרה לה לייבא דגן וקמח מאזורים באמריקה שלא נפגעו מהקרה, ולכן צלחה את משבר המזון בקלות יחסית.

שאר אירופה חוותה מחסור כבד יותר במזון.  אזורים מסוימים בהולנד ובצרפת הוצפו עקב גשמים כבדים. בשווייץ האמירו המחירים במיוחד: ב-1817 היו גבוהים פי 4.5 מאשר ב-1815 וגם ממנה לא נחסך רעב כבד, ששרר בשנים 1816–1817. הלה הוביל "לאחד מגלי ההגירה הגדולים ביותר בהיסטוריה" של שווייץ. גם גרמניה (וממלכת הבסבורג) סבלה מאד מן המחסור ומרעב חמור. באזוריה הכפריים ובדרום-מערבה של גרמניה נרשמו מחירים גבוהים משמעותית מאשר באזוריה האורבניים או הצפוניים.

1817-1816 היו שנים נפיצות במיוחד, במהלכן מדינות מערב אירופה נדרשו לתגובות הציבור הנזעם למחסור אלו באו לידי ביטוי בביזה, מהומות והצתות. באנגליה, לדוגמה, נערכו מחאות בשווקים ומול מאפיות, ומפגינים שרפו אסמי תבואה. ככלל, מבחינה חברתית בבריטניה, השנים "שבין וטרלו לפיטרלו" (1819-1815) מזוהות כשנים של תסיסה חברתית ודיכוי מיד הממשלה (עקב המלחמות הנפוליאוניות. המחאה באירופה הביעה, בממד מסוים, התאגדות ציבורית של הפועלים העירוניים עם האוכלוסייה הכפרית, עליהם בעיקר איים הרעב. אלו מחו נגד בנקאים, איכרים וסוחרי דגן ששלטו באשראי ובאספקת המזון.

חוקרים מצאו שגם 14 ממחוזות סין חוו "מזג אוויר קר וסוער מחורף 1815 עד קיץ 1817". במחוז יונאן שרר רעב כבד ביותר. הטמפרטורות ירדו ב-2.5-3°C (אך אזורים אחרים חוו ירידה קיצונית אף יותר). הגידולים המסורתיים של האזור, בעיקר אורז וכוסמת, נמחו לחלוטין. רק ב-1830 חזר והתייצב מזג האוויר בסין .

מקור

מקור 2

5
· · ·

תגובות

  • מאמר מעניין ומשכיל !

    בן יאיר קהתי 27 בדצמבר 2020 10:20

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *