"שנת הארבה"

3928

"יומנו של חייל ומחיקת עברה העות'מאני של פלסטין". עיון קצר מגלה שמדובר במחקר על סמך יומנו של אחסאן תורג'מן, פלסטיני ירושלמי שגויס לצבא העות'מאני וכתב יומן שעיקרו מתאר את הקורות אותו בירושלים, כחייל תורכי, באותה שנה הרת גורל, שנת 1915, הזכורה לפלסטינים בשם "עאם אל-ג'רד", "שנת הארבה".

מדובר בספר מרתק, המחולק לשני חלקים. החלק השני הוא קטעים מיומנו של תורג'מן, ולפניו מביא תמארי טקסט מקיף המנתח את היומן, מעניק לו הקשר היסטורי ותרבותי רחב, וגם משבץ אותו במסכת התיעוד האישי שיש בידינו על שלהי התקופה העות'מאנית בפלסטין והמזרח הקרוב בכלל.

 אחסאן תורג'מן היה בחור בן 22, פלסטיני ירושלמי ממשפחה עם היסטוריה ארוכה. הוא קיבל חינוך מגוון, שילוב של חינוך מוסלמי דתי והשכלה תיכונית פתוחה.the year  of the locust

המצב בארץ מחמיר. הארבה גורם לרעב, שנוסף על המחסור שנגרם בשל המלחמה. סכנת הגיוס מאיימת על מעגלים גדלים והולכים באוכלוסיית הגברים. יש המתגייסים ברצון. אחרים חוששים, מבקשים לחמוק. האם לעזוב? האם לשאת עיניים לדמשק? ואולי לקהיר? המצב הגאופוליטי מביא פלסטינים מסוימים לחשוב על עתיד מצרי, ולא דווקא על פלסטין כמחוז הדרומי של סוריה. מפת המציאות משתנה תדיר, וסלים תמארי מיטב להראות כיצד התחולל תהליך הדדי, גם עם עקיף, בין התפרקות המציאות העות'מאנית בכלל והתמורות במציאות הפלסטינית הספציפית. גם התורכים אינם מקשה אחת, והספר מגלה לקוראיו שהאימפריה העות'מאנית הייתה מסגרת כללית מאוד, שעם שקיעתה פחתה יכולתה להכיל את גווניה.

 היומן של תורג'מן הוא מסמך מרתק ומרגש גם מן הבחינה האישית. איש צעיר, תודעתו מתפתחת, לבו רוגש. הוא מאוהב וחולם, חושק וחושש. עתידו לפניו והוא מפתח עמדות חברתיות, פוליטיות ואתיות. מצב הנשים מדאיג אותו, הוא מבין שיש לאפשר להן חיים מלאים יותר. הוא סולד מן הקלקלות המוסריות שהוא עד להן בקרב אנשי הצבא התורכי וגם בקרב רבים מתושבי הארץ. ימים קשים של מחסור, הזנות פושה בערים, ימים עם ניחוח של סוף העולם. והוא אינו יודע שהגורל מזמן לו מוות קרוב, מידיו של קצין תורכי, בשנת 1917.

למאמר המלא באתר הספריה הלאומית

מקור וקרדיט : הספריה  הלאומית , אפריל 2013

1

· · · · ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *