שואת יהודי אוסטריה – ממצאים חדשים

118

פלטפורמת הגנאלוגיה MyHeritage חשפה לאחרונה את מסד הנתונים שלה של רשומות דיגיטאליות של יהודי וינה בין השנים 1938-1939 – כאשר הקהילה היהודית החזקה של בירת אוסטריה ניסתה להימלט מהשלטון הנאצי ומהרדיפה.

האוסף הדיגיטלי , שנוצר בשיתוף עם הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי (CAHJP) בירושלים, מפרט את המסמכים של הקהילה היהודית בת 200,000 איש למחלקת ההגירה Israelitische Kultusgemeinde (ארגון הקהילה היהודית בווינה), שהיווה גורם סיוע ליהודים בבירה בניסיונותיהם להימלט מאוסטריה .

ארגון הקהילה היהודית של וינה הציע והפיץ שאלונים לתושבי העיר וינה היהודים שיאמדו את יכולתם להגר ולהשיג ויזה. השאלות כללו מידע כגון שם הפונה, כתובת, תאריך לידה, כישורים מקצועיים, הכנסה חודשית ועוד שאלות רלוונטיות.

אוסף עצום על הקהילה היהודית של אוסטריה

מדובר בתיעוד היסטורי חשוב עם תוספת פתקים, תכתובות רשמיות, מכתבים בכתב יד ומסמכים ייחודיים אחרים, "דפי הגירה" אלה מהווים את אחד האוספים האינפורמטיביים ביותר על הקהילה היהודית של אוסטריה לפני שהקהילה התוססת הזו  נמלטה או נרצחה במהלך השואה.

הקבצים מאוחסנים בקהילה היהודית של וינה מטעם CAHJP. כדי לחקור את הארכיונים הנרחבים, ניתן לבקר בכתובת האינטרנט של myheritage.com.

מקור : ג'רוזלם פוסט , 6 ביולי 2022

קישור לאוסף המסמכים ההיסטוריים באתר של מייהרטג'

רקע היסטורי

שואת יהודי אוסטריה

שואת יהודי אוסטריה התרחשה החל מהאנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, ועד סוף מלחמת העולם השנייה. במהלכה נרצחו כ-70,000 איש, שהיוו כמעט 40% מיהדות אוסטריה ערב המלחמה (כולל יהודים שנמלטו מאוסטריה למדינות אחרות באירופה)

מרביתם של יהודי אוסטריה נאלצו לברוח למדינות שונות ברחבי העולם עקב מדיניות ההגירה הכפויה והאגרסיבית שננקטה במדינה לאחר האנשלוס. חלק מיהודי המדינה נשלחו למחנות עבודה וריכוז, בעיקר לאושוויץ ולטרזיינשטט. האנטישמיות באוסטריה הייתה ברוטאלית פחות מזו במזרח אירופה, אך אלימה יותר מהמדיניות כלפי היהודים בגרמניה הנאצית, מתוך חשש קטן יותר לדעת הקהל האוסטרית.

תרומתה התרבותית של האוכלוסייה היהודית  הייתה רבה . סופרים נודעים רבים, במאי סרטים ותיאטרון רבים (בהם מקס ריינהרדט, פריץ לאנג, פרד זינמן ויורה זויפר), שחקנים (בהם פיטר לורה ופול מוני), מפיקים, אדריכלים, נגנים ומלחינים (בהם פריץ קרייזלר, אריך וולפגנג קורנגולד ומקס שטיינר) היו יהודים-אוסטריים.

עם זאת, אוסטריה הייתה גם אחד המרכזים הראשונים והפעילים ביותר של האנטישמיות החדשה. המרירות והמצוקה החברתית-כלכלית אחרי התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית היו קרקע פורייה לתעמולה אנטישמית שתלתה ביהודים ממזרח אירופה את האשם לכל העיוותים החברתיים, והתעצמה עוד יותר בגין המשבר הכלכלי העולמי (1929) שהיהודים נתפסו כאחראים לו.

בעת עליית הנאצים לשלטון שלט באוסטריה אנגלברט דולפוס, אשר למרות היותו פאשיסט מוצהר ניסה להתרחק מקשר למפלגה הנאצית, ולכן נשמרו בתקופתו זכויות היהודים. ב-25 ביולי 1934 נרצח דולפוס על ידי נאצים-אוסטריים שניסו לבצע הפיכה במדינה. קורט שושניג הצליח לדכא את ההפיכה והפך לקנצלר אוסטריה. בתקופתו התגבר הפולקיזם האוסטרי וגרם לצמצום חופש הפעולה של הארגונים היהודיים באוסטריה, מה שהביא להגברת ההגירה ולירידה במספר יהודי המדינה..

ב-11 במרץ 1938 פלש הוורמאכט לאוסטריה ולאחר יומיים הוכרז על סיפוחה (אנשלוס) של אוסטריה כחלק מהרייך השלישי. האנשלוס התקבל בברכה באוסטריה וכמעט לא נרשמה פעילות התנגדות לנאצים. הדבר הביא לפרץ גילוי אנטישמיות רחב היקף כבר מהיום הראשון שבאו לידי ביטוי בסימון חנויות יהודים, אלימות, עצרות והפגנות. אט אט התפשטו ההרחקות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות, שהיו בגרמניה גם כנגד יהודי אוסטריה. בלילה שבין ה-13 ל-14 במרץ, פתח הגסטפו בביזת יצירות אומנות ושאר חפצי ערך מדירות יהודים והועברתם לברלין. בימים הראשונים לסיפוח חויבו כל פקידי הציבור להישבע אמונים להיטלר. בחוקי נירנברג נקבע שיהודים אינם יכולים להישבע אמונים לפיהרר ועל כן סולקו באופן גורף מתפקידם הציבורי.


נאצים אוסטרים מאלצים יהודים לקרצף את המדרכה, זמן קצר לאחר האנשלוס

שבוע לאחר האנשלוס העניק שר הפנים, וילהלם פריק, להיינריך הימלר ולאס אס את הסמכות לפעול גם באוסטריה ולשמור על הסדר והביטחון. ב-18 במרץ הוקם במלון מטרופול בווינה, שהוחרם מבעליו היהודים, מרכז גסטפו בעל סמכויות שיטוריות ופוליטיות רבות. למחרת כבר הוקמו סניפים בערים לינץ, גראץ, זלצבורג, קלגנפורט, אינסברוק ואייזנשטט. בנוסף ב-18 במרץ נסגרו כל משרדי הקהילה היהודית והמוסדות הציוניים בווינה. עסקנים יהודים רבים נעצרו וגורשו לדכאו וכל האגודות היהודיות הוצאו אל מחוץ לחוק. היהודים פוטרו מעבודתם בתחומים רבים וביניהם: תיאטרון, ספריות, אוניברסיטאות ומכללות, ואף שווקים ובתי מטבחיים. כמו כן נאסרה השחיטה. מספר היהודים שבחרו להתאבד זינק מ-4 אנשים בפברואר 1938 ל-79 במרץ ול-62 באפריל. ד"ר יוזף בירקל (Josef Bürckel), הממונה על האנשלוס מטעם הנאצים, הקים מרכז לנישול רכוש היהודים מכל רחבי אוסטריה. השיטה הייתה קפדנית ודקדקנית ועל אף המספר העצום של בתי עסק יהודים במדינה (מעל ל-25,000) כמעט כולם עברו אריזציה בזה אחר זה והיהודים נושלו מפרנסתם. רק מספר עסקי מפתח שהיו אחראים על תחום הייבוא לדרום אירופה, הושארו על ידי הנאצים בחוסר ברירה.

Members of the League of German Girls wave Nazi flags in support of the German annexation of Austria. Vienna, Austria, March 1938. Photo: USHMM

לאחר זמן קצר החלו להתפרסם באוסטריה חוקי גזע דומים לאלו בגרמניה הנאצית. החוק הראשון נקרא "נומרוס קלאוזוס" והוא הגביל את מספר הסטודנטים היהודיים הרשאים ללמוד באוניברסיטה (עד סילוק כולם ב-8 בדצמבר). באפריל החלו במלאכת הפרדת בתי הספר היסודיים והתיכוניים, כל היהודים רוכזו ל-8 בתי ספר, אשר נסגרו בסוף שנת הלימודים 1939. ב-20 במאי קיבלו חוקי נירנברג תוקף גם באוסטריה ו-34,500 אנשים שעד אז לא נחשבו ליהודים לפי הקהילה, הוגדרו כ"יהודים לפי גזעם". מה-2 ביולי נאסר על היהודים להיכנס לפארקים ציבוריים ובסוף ספטמבר נאסר על עורכי דין ורופאים יהודיים לטפל בלא-יהודים.

רדיפות

בעוד שבגרמניה התפתחה אפליית היהודים באופן איטי ולא גרמה לשלהוב יצרים בקרב הציבור, באוסטריה גררה הקצנת המדיניות הפתאומית כלפי יהודים גם אלימות והתעללויות רבות ביהודי המדינה.

Women observe anti-Semitic graffiti in Vienna  1939

 בנוסף למעשי השוד והמאסרים השרירותיים, התקיימו בווינה אירועי השפלה רבים שכונו "חגיגות קרצוף רחובות". באירועים אלו הוכרחו יהודי העיר לקרצף בתמיסת חיטוי חמה את סיסמאות התמיכה באוסטריה החופשית שנצבעו בצבעי שמן ברחובות ובבניינים. אוסטרים רבים מכל הגילאים השתתפו כצופים באירועים אלו. ליאו לאוטרבך, מנהל מחלקת הארגון של ההסתדרות הציונית העולמית, הגיע באפריל 1938 לווינה לבדוק את מצב העיר לאחר האנשלוס כנציגה של ההסתדרות, וכך תיאר את האווירה בעיר:

"קרצוף המדרכות, ניקוי מגורי החיילים וכיוצא בזה היו אומנם טריוויאליים לעומת דברים אחרים שכפה המשטר החדש, אולם השפעתם הייתה הקשה ביותר. לא רק שהפחד מהמעמד המשפיל ומהעבודה הקשה הגביל את חופש התנועה של חלק גדול מן האוכלוסייה, בפרט של מבוגרים וקשישים, אלא מראה הקהל הלא יהודי הצועק, לועג ומריע בשמחה לאידם של היהודים לנוכח השפלות שונות גרם להלם קשה לכלל האוכלוסייה היהודית. ליהודים אבדה כל תחושה של ביטחון אישי, והאמונה באנושיות שכניהם התערערה. זה לא רק הבהיר להם שהם חיו בגן עדן של שוטים, אלא חשף בפניהם גהינום אמיתי."

מקור :  ארכיון יד ושם. דו"ח של ליאו לאוטרבך. 29 באפריל 1938.

בנוסף פעלו הנאצים לפגוע ברגשות הדתיים של היהודים שומרי תורה ומצוות. הם חויבו רבות לחלל שבת, לחלקם גולחו בכפייה שערות הזקן והפאות וכן נחטפו כיסויי ראש מראשן של נשים. כל הפעולות הללו לוו בעלבונות ולגלוג על אורח החיים הדתי של יהודי אוסטריה.

אמצעי נוסף שהטיל אימה ביהודי אוסטריה וגרם להם לרצות לעזוב את המדינה היה השילוח למחנות הריכוז והשהות שם. האסירים הראשונים נשלחו למחנה הריכוז דכאו ובהמשך למספר מחנות ובעיקר למאוטהאוזן. במאי 1938 נערכה פשיטה בהיקף נרחב שכונתה "מבצע היהודים" והגיעה מהדרגים הגבוהים של האס אס. בצו של הגסטפו נכתב "ניתנה ההוראה שיהודים בלתי רצויים, שהורשעו בעבר, ייעצרו ללא דיחוי ויועברו למחנה הריכוז דכאו". במזכר סודי של האס דה קבע אייכמן שיש לעצור 5,000 יהודים מרחבי המדינה. חלק משמות העצורים כבר הופיע ברשימות קודמות של דרישות למעצר אך רובם של העצורים נחטפו באקראי מהרחוב. האסירים עברו התעללות פיזית ונפשית קשה במחנות וחזרו לאחר מספר שבועות או חודשים לביתם. הפחד ממעצר וסיפורי השבים מהמחנות גרמו לרבים מיהודי המדינה לרצות להגר למקומות אחרים, על אף שהדבר כלל ויתור על נכסים כלכליים ובריחה בחוסר כל. ההיסטוריון שאול פרידלנדר סיכם כי: "הרדיפות באוסטריה, ובמיוחד בווינה, עלו על הרדיפות ברייך. ההשפלה הפומבית הייתה בוטה וסדיסטית יותר, הפקעת הרכוש מאורגנת יותר, ההגירה הכפויה מהירה יותר".

המדיניות הנאצית באותה התקופה דגלה בעידוד הגירה של יהודים ואף ארגון הגירה בכפייה. באביב 1938 מונה אדולף אייכמן, שהיה קצין בכיר במדור לענייני יהודים במשרד הראשי לביטחון הרייך, לראש המחלקה היהודית באוסטריה. בתפקיד זה הקים ב-26 באוגוסט 1938 את הלשכה המרכזית להגירת יהודים שדאגה להחרמת רכוש היהודים וגירושם בכפייה חסרי כל למעט אשרת כניסה לארץ המיועדת.

שיטתו כללה שלושה שלבים: ראשית החרמת הרכוש, לאחר מכן הפחדות באמצעות מעשי טרור ואלימות, ולבסוף כפיית מנהיגי היהודים לשתף פעולה ולדאוג להגירת היהודים המפוחדים וחסרי הכל. ד"ר פרנץ אליעזר מאיר מהנציגות הארצית בברלין, ביקר בלשכה המרכזית להגירה בווינה בהוראתו של אייכמן ולאחר מכן העיד על כך במשפט אייכמן בירושלים.

"זה כמו בית חרושת אוטומטי, נניח טחנת קמח קשורה עם מאפיה. אתה מכניס מצד אחד יהודי שיש לו הון, ויש לו נניח בית חרושת או יש לו חנות או יש לו איזה קונטו בבנק, והוא עובר את כל הבניין, מאשנב לאשנב, ממשרד למשרד. בצד השני הוא יוצא, אין לו שום כסף, אין לו שום זכויות; אלא רק דרכון ובו כתוב: אתה צריך לצאת מהארץ תוך שבועיים. אם לא – תצא למחנה ריכוז."

מקור :  עדות ד"ר פראנץ אליעזר מאיר, משפט אייכמן-עדויות, כרכים א'-ב', עמ' 109.

אייכמן דרש מהקהילה להגיש לו מדי יום רשימה שמית של 500 אנשים המועמדים להגירה. באופן זה התקצר משך התארגנות היוצאים לעד 48 שעות וקצב ההגירה זינק משמעותית. בנוסף, נאסרו במחנות ריכוז יהודים רבים על מנת ללחוץ עליהם להגר אל מחוץ למדינה. לאחר שחרורם, נאסרו בשנית אלה שלא היגרו.

בדומה ליהדות גרמניה, גם אצל יהודי אוסטריה היה ליל הבדולח אירוע חריג ומשמעותי. גם באוסטריה כוונו עיקר הפרעות אל בתי הכנסת ובתי טהרה. בקלגנפורט השחיתו את כל תכולת בית הכנסת, בגראץ פוצצו את בניין הכיפה המרשים של בית הכנסת וגירשו 300 גברים לדכאו, במיוחד היו קשות הפרעות באינסברוק בה הוכו כל היהודים וכמה מראשי הקהילה נרצחו. בווינה נהרסו 42 בתי כנסת וכ-8,000 יהודים נאסרו במהלך הפרעות ו-5,000 מתוכם הגיעו לדכאו. במהלך הפרעות נסגרו 27 מתוך 33 הקהילות באוסטריה ואת כל רכושן החרים אייכמן והעביר לקרן ההגירה בווינה.

בתחילת המלחמה הגירושים היו בסדר גודל קטן יחסית. באוקטובר 1939 גורשו 1,048 יהודים בעלי אזרחות פולנית, או חסרי אזרחות, למחנה בוכנוואלד ושם נרצחו. כ-6,000 מנכבדי הקהילה נשלחו למחנות הריכוז בוכנוואלד, דכאו, והמחנה העיקרי באוסטריה, מאוטהאוזן. באותו הזמן נשלחו גם 1,584 יהודים לניסקו לצורך הכשרת המקום לתוכניתו של אייכמן להקים שמורת יהודים. הפתיחה לעידן השילוחים הנרחב הייתה בפברואר-מרץ 1941 אז גורשו 5,000 יהודים לאזור קיילצה שבפולין. באוקטובר של אותה השנה גורשו כ-10,000 יהודים לגטו לודז'. ב-19 בספטמבר 1941 חויבו יהודי אוסטריה מגיל שש ומעלה, יחד עם כל יהודי הרייך והפרוטקטורט, לענוד טלאי צהוב בגודל כף יד על החזה מעל הלב, כך שיבלוט בעת שהייה במקום ציבורי.

לאחר ועידת ואנזה בינואר 1942 עלה קצב הגירושים ובמהלך שנה זו גורשו מווינה 32,721 יהודים. 3,200 יהודים גורשו לריגה, 8,500 למינסק, 6,000 לאזור לובלין וכ-14,000 יהודים לטרזיינשטט. רובם של היהודים שנשלחו בגירושים אלו הגיעו לבסוף אל מחנות ההשמדה ובורות הירי ביחד עם הקהילה המקומית אליה הגיעו. ביוני של אותה השנה יצא משלוח ישיר מוינה אל מחנה ההשמדה סוביבור עם כ-1,000 יהודים. בנוסף, מבין 24,150 היהודים שהיגרו לפני המלחמה למדינות אחרות באירופה (למעט בריטניה), נרצחו 15,000 במהלך כיבוש אירופה על ידי הנאצים.

לאחר סיום המשלוחים באוקטובר 1942 הורה מושל וינה בחודש נובמבר על חיסול הקהילה היהודית. רכוש הקהילה הועבר לקרנות ההגירה של בוהמיה ומורביה לצורך החזקתם של המגורשים מווינה בטרזיינשטט. בנובמבר נשארו באוסטריה כ-7,000 יהודים, כאשר רובם נשארו עקב נישואיהם ללא-יהודים. כל אלו שהיו כשירים לעבודה מביניהם, גויסו לעבודות כפייה. לאחר ביטול הקהילה הוקמה מועצת זקנים שטיפלה בנושאי סעד ומזון והוכרה על ידי השלטון. המשך הגירושים היה בממדים קטנים יותר עד שבסוף המלחמה שרדו בווינה כ-1,000 יהודים בלבד, כולם בני משפחות מעורבות. כ-50,000 מיהודי אוסטריה נרצחו במהלך השואה בגטאות ובמחנות ההשמדה.. לגטו טרזיינשטט, שהוגדר בוועידת ואנזה כגטו לזקנים ומיוחסים ממדינות הרייך, נשלחו במהלך המלחמה 15,264 יהודים מרחבי אוסטריה. מתוכם נספו 13,822 במחלות, רעב, או על ידי שליחה למחנות המוות. 1,311 מהם שרדו והצליחו להגיע ליום השחרור..

 מקור וקרדיט : שואת יהודי אוסטוריה , ויקיפדיה , אוחזר בתאריך 4 באוגוסט 2022

1
· · ·

תגובות

  • עמי,
    תודה על סקירה מרתקת וגם נוגעת אלינו אישית: אבא שלי יליד וינה 1920, עוד הספיק לראות את היטלר נכנס לוינה, וברח בנובמבר 1938 לפלשתינה באוניית מעפילים בעלליה הבלתי-לגלית.

    יגאל חמיש 6 באוגוסט 2022 14:49

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *