רק 40 שנים אחרי נודע למשפחה אודות גבורתו של האב

4055

young-Nicholas-Winton-with-rescued-child-e1401445882977גברת אנגלייה אחת, אישה בשנות השבעים לחייה, עלתה אל עליית הגג של ביתה, אחרי שלא ביקרה שם זמן רב מאוד. אולי מעולם לא. אין לדעת מה דחק בה להיכנס לחדר הנטוש ההוא, ואי אפשר שלא להודות לה על כך שעשתה זאת.

האישה החלה להזיז חפצים, עד שנתקלה להפתעתה במשהו שהתמיה אותה ועורר את סקרנותה: כמה תיבות ובהן מחברות גדושות ברשימות כתובות בכתב ידו של בעלה, ולצדן תיקיות מאובקות עם תגים, שנכתבו עליהם שמות.

האישה, גרטה וינטון פנתה לבעלה ניקולס, ששמונה שנים לפני כן, בהיותו בן שבעים ואחת, זכה להתקבל כחבר במסדר האימפריה הבריטית  בזכות פעילותו למען קשישים. ניקולס ניסה לפטור אותה בלא כלום, ורק אחרי שגרטה התעקשה, סיפר לה שכל החפצים הללו קשורים במשהו שעשה בעברו. ליתר דיוק, חמישים שנה לפני כן".

לכתבה המלאה בבלוג של עופרה עופר אורן

ראה גם : ספר חדש שכתבה לאחרונה ביתו של סר ניקולס וינטון חושף את חייו של האיש שהציל כ600 ילדים יהודיים בשואה

New Winton biography shows life after daring WWII rescues

ניקולס וינטון – ויקיפדיה

ילדות אבודה – רכבת הילדים

winton train

הילדים שהציל סר ניקולס וינטון ישחזרו את המסע מצ'כוסלובקיה ( עיתון "הארץ)  

ניקולס וינטון היה פקיד בנק בריטי בן 30 בקיץ 1939, כאשר התכונן לבלות את חופשתו בשווייץ. לא הוטלה עליו שליחות רשמית כלשהי, לא היו לו קשרים דיפלומטיים, לא היו לו מגעים חשאיים כלשהם. אך כאשר במארס אותה שנה גרמניה הנאצית כבשה את צ'כיה, הוא נשמע לצו החשאי של לבו – ובמקום לשווייצריה נסע לפראג. שם כבר אלפי ילדים -רבים מהם יתומים – ציפו בחרדה במחנות שונים לעתידם.

וינטון אינו יהודי ולא היו לו קרובי משפחה יהודים. גם בין ידידיו ומכריו היו יהודים ספורים בלבד. הוא פשוט חש שעליו לעזור לאנשים שנקלעו לצרה. לשווא הוא פנה לממשלת ארצו ולממשלות של ארצות אחרות: בכל מקום נתקל בדחייה. חששותיו נראו מוגזמים בעיניהן – או בלתי מבוססים.

על דעת עצמו (ובתחילה על חשבונו הפרטי) ייסד וינטון "אגודת סיוע לילדים מצ'כוסלובקיה". הוא היה נשיאה, הגזבר שלה והעובד היחיד בה. בשם האגודה ניסה למצוא בית אצל משפחות בריטיות בשביל ילדים צ'כים וסלובקים – ברובם המכריע יהודים – שאת נסיעתם לבריטניה החלו מארגנים ידידיו הצ'כים של וינטון.

בבריטניה ביקש וינטון למצוא בית שיקלוט את הילדים. הוא עשה זאת, כפי שסיפר שנים אחר כך, באמצעות מודעות והתכתבות עם העונים עליהן. אם משפחה סקוטית אחת, הוא נזכר, ביקשה לארח ילדה בת 10, בלונדית אם אפשר, ווינטון שלח למשפחה תצלומים של עשר ילדות כדי שהמשפחה תוכל לבחור ביניהן.

add czech-kindertransportבמרוצת הקיץ באו בדרך זו לבריטניה 669 ילדים. רבים מהם נקרעו מעל הוריהם וקרובי משפחתם בתחנת הרכבת בפראג. איש לא ידע לאן יגיעו הילדים ואם יתראו אי פעם בחיים עם הוריהם. ואכן, הורים רבים נספו באושוויץ. הקבוצה האחרונה אמורה היתה לצאת לדרך מפראג ב-3 בספטמבר 1939, אך היא הוחזרה לאחור: יומיים לפני כן פלשה גרמניה הנאצית לפולין, והחלה המלחמה. וינטון הצליח למצוא בית לכל אחד מן הילדים שניצלו. לאחר המלחמה התפזרו הילדים בעולם – מישראל ועד דרום אמריקה. וינטון לא התמיד בקשר אתם. הוא הרגיש כי במוצאו להם בית, סיים את מלאכתו על הצד הטוב ביותר.

היום, במלאות 70 שנה בדיוק לפרוץ המלחמה, תצא רכבת זיכרון מפראג לתחנת ליוורפול בלונדון, אל המסלול של 1,300 ק"מ בו נסעו אז 669 ילדים בדרכם מן התופת הנאצית. הרכבת שתשחזר את המסע זהה לרכבות ממלחמת העולם השנייה ותופעל על ידי קטר קיטור שימשוך קרונות מהתקופה, שנאספו ממספר מדינות באירופה לצורך המסע. בין הקרונות יהיה גם הקרון הממלכתי ששימש את נשיא צ'כוסלובקיה בשנות ה-20 וה-30, תומס מסריק.

המסע, שיארך ארבע ימים, יצא מתחנת הרכבת המרכזית של פראג – אותה תחנה ממנה יצאו הילדים של וינטון ושם גם נפרדו מעל הוריהם, חלקם לעד. הרכבת תעבור בגרמניה ובהולנד ותגיע לחוף הולנד, ומשם יעברו הנוסעים למעבורת שתיקח אותם לאי הבריטי. גם בבריטניה תמתין להם רכבת היסטורית שתוביל אותם ללונדון. הניצולים ובני משפחותיהם מונים כיום 5,000 בני אדם. 240 מהם יהיו היום על הרכבת, מלווים באישי ציבור ומדינאים. בשיאו של המסע, בהגיעם לתחנת ליוורפול בלונדון, יחכה להם סר וינטון עצמו, שחגג לא מכבר את יום הולדתו המאה.

הילדים שהציל סר ניקולס וינטון ישחזרו את המסע מצ'כוסלובקיה ( עיתון הארץ)  

 

3
· · · ·

תגובות

  • Pingback: הצלת הילדים ע"י סר ניקולס וינטון הבריטי | ילדים בשואה

  • אני ניצול שואה יליד דאנציג עיר נמל לחוף הים הבלטי, היום גדאנסק פולין. ב-1938 כילד בן שבע חיכיתי באולם גדול כלשהו עם עוד כמה מאות ילדים יהודים. הייתה שמועה שממשלת בריטניה תסכים לקלוט ילדים לתחומה, אך הציפייה הסתיימה בלא כלום. רוב יהודי דאנציג הושמדו במחנה שטוטהוף, מחנה מוות מזרחית מדאנציג, ביניהם כל קרובי משפחה שלי, למעט 2 בני דודים שלי. אמי נמלטה איתי לברית המועצות. היינו בסיביר 5 שנים וכך שרדנו. היום אנחנו משפחה ענפה. כל זה לא היה קיים לולא נחישותה של אימי המנוחה.

    משה ענבל 12 באפריל 2018 19:16

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *