קטל האליטות בתש"ח : סטודנטים ומפקדים במלחמת העצמאות

276

  עיקרי דברים מתוך ספרו של פרופסור עמנואל סיון :

עמנואל סיון , דור תש"ח : מיתוס , דיוקן וזיכרון , הוצאת מערכות , הוצאה לאור של משרד הבטחון , 1991

הסטודנטים נופלי תש"ח כוללים 135 סטודנטים (גברים יהודים) , מתוך אוכלוסייה של 1360 סטודנטים שנלחמו בתש"ח ( חלקם הגיעו מחו"ל וחלקם מהטכניון והאוניברסיטה העברית ) . זהו שיעור גבוה בהרבה מהממוצע לכלל האוכלוסייה.

מכלל הסטודנטים בפועל בתש"ח נפל אחד מתוך עשרה גברים. . זהו ממצא ברור , המורה על פגיעה חמורה בקבוצת אליטה. פגיעה חמורה במיוחד בהשוואה למצב בקרב הערבים הפלסטינים , לגביהם  ננקטה מדיניות של אי-גיוס סטודנטים.  ההוגה  וההיסטוריון השאם שרעבי, בן יפו , מספר בזיכרונותיו , כי כאשר ביקשו הוא וחברו ללימודים באוניברסיטה האמריקנית של ביירות להתנדב בדצמבר 1947 , יעץ להם מפקד בכיר של כוחות הליגה הערבית להניח את הלוחמה לכאלה שאינם משכילים ולא לזנוח את תוכניתם להשתלמות בארצות הברית , ובכך ייטבו לשרת את העם.

אולם יש להדגיש , שהיקף הפגיעה בתש"ח רחוק מן השיעורים שנרשמו, למשל באנגליה, במלחמת העולם הראשונה , שם נקטלו לפחות רבע מבוגריהן הטריים או מן הסטודנטים של אוקספורד וקיימברידג'.

אבל עדיין שיעור הפגיעה בסטודנטים ביישוב בארץ היה גבוה יותר משאר השנתונים .

פיקוד ומנהיגות : אבידות קצינים ומש"קים בתש"ח ומשמעותן

האבידות בשכבת הקצונה בתש"ח השפיעו על הפוטנציאל המנהיגותי שעמד לרשות צה"ל בתום המערכה. קצינים הם בעלי סגולות מנהיגות גם בתחומים אחרים , ולכן יש לאבידות אלה משמעויות לגבי יכולתה של החברה לעצב ולבנות מנהיגות בכלל לעתיד , תחילה בדרגי הביניים , ולטווח הארוך –גם בדרגים הגבוהים.  במלחמת העולם הראשונה – שמקובל לראותה כמקרה קלאסי של "דור אבוד"  הוכח לגבי הצבאות הרוסי, הצרפתי והאנגלי , כי שיעור הנופלים בקרב קצינים היה גבוה בשליש עד מחצית משיעוריו  בקרב בעלי דרגות אחרות . אותו הפרש נמצא בין שיעור הקצינים שנפלו לשיעורם בכלל המגויסים. היכן עומדת תש"ח בהשוואה למלחמה זו, שנקראה "קוטלת האליטות" ?

על פי יומן המלחמה של דוד בן גוריון , מנתה מצבת כוח-האדם הפעילה של צה"ל בראשית דצמבר 1948 ,  4,996 קצינים ( כולל טייסים) . אם מוסיפים למאגר זה את הקצינים שנפלו עד לתאריך זה על פי ספר יזכור, האומדן יגיע ל 5,300  קצינים . היינו , 5%  מכלל המגוייסים. 341 קצינים שנהרגו בתש"ח מהווים 7.5%  מכלל הנופלים, שיעור הגדול במחצית  מהצפוי ביחס להיקפה של הקצונה בשורות הצבא. אם יחושב לחלופין שיעור הנופלים מכלל הקצינים יימצא , שהוא 6.4%  בעוד שיעור הנופלים מכלל הטוראים הוא 4.1% , כלומר בלשון הדמוגרפים "תמותת-יתר" בקרב הקצונה.

למיתוס הצה"לי של "נופלים ההולכים ראשונה"  – ואלה במובהק הקצינים הזוטרים – יש  אפוא יסוד מוצק במציאות של תש"ח. במלחמת העצמאות , הרוב המכריע של הקצינים שנפלו היו בדרגות מ"מ/מ"פ. אולם אם האובדן היחסי משתווה לזה שידעו אנגליה וצרפת בין 1914  ל1918 , הרי שהאובדן המוחלט הוא הרבה יותר נמוך בתש"ח משום שהמלחמה נמשכה זמן קצר יותר. בצבא האנגלי נהרג במלחמת העולם הראשונה אחד מכל שישה קצינים , ובצבא הצרפתי אחד מכל חמישה .  האם ניתן , בתנאים אלה , לדבר על אובדן איכותי חמור בתש"ח ?

צריך גם לקחת בחשבון את שיעור האבידות הגבוה של מש"קים בתש"ח, הללו היוו אחד מכל שני-עשר מגוייסים ושיעור האבידות שלהם היה 9.6% לכן , בחישוב כולל,  משקלם של הקצינים והמש"קים בין כלל הנופלים הוא אפוא לפחות 16.7% , היינו "תמותת-יתר" בשיעור של 25% . השיעור האמיתי היה אל נכון גבוה מזה.

לשיעורי אבידות גבוהים אלו היו השלכות לגבי החברה בישראל בשנים שלאחר המלחמה .

  מקור וקרדיט : 

עמנואל סיון , דור תש"ח : מיתוס , דיוקן וזיכרון , הוצאת מערכות , הוצאה לאור של משרד הבטחון , 1991

4
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *