קונגו : המלחמה הקטלנית ביותר במאה ה21 שנמשכה 10 שנים

284

מלחמת קונגו השנייה, הידועה גם בתור המלחמה הגדולה של אפריקה ומלחמת העולם של אפריקה, פרצה באוגוסט 1998 ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מעט יותר משנה אחרי מלחמת קונגו הראשונה. מלחמת קונגו השנייה כללה באופן ישיר 9 מדינות אפריקאיות, ובנוסף כ-20 קבוצות לחימה נפרדות.

קונגו, המשתרעת בלב לבה של אפריקה, היא המדינה העשירה והענייה ביותר בעולם: מרבצים אינסופיים של נחושת, יהלומים, זהב, קובלט וכל מינרל שאפשר לחשוב עליו הפכו אותה למדינה העשירה בעולם במונחי אוצרות טבע ביחס לשטחה (שווי של 24 טריליון דולר); ואולם היא המדינה הענייה בעולם במונחי הכנסה לנפש (365 דולר לשנה ב–2014). אם ממשלת קונגו היתה מחלקת את משאביה לתושביה, קונגולזי ממוצע המשתכר 1.3 דולרים ביום היה מקבל משאבים בשווי 358,209 דולר.

שטחה של קונגו הוא כגודל כל מערב אירופה, וחיים בה קרוב ל-80 מיליון איש. יש בה כמויות בלתי נדלות של מים מנהר הקונגו, השני בגודלו בעולם, אקלים נוח שרק משביח את האדמה הפורייה ואת השפע האדיר שהיא מצמיחה. היא יצואנית היהלומים השנייה בגודלה בעולם, יצרנית הנחושת החמישית בגודלה, באדמותיה אצורה מחצית מהעתודות העולמיות של מתכת הקובלט, החיונית לתעשיות נשק, ו-70% מהמינרל קולטאן, הדרוש לייצור של מחשבים וסמארטפונים. מאז גילו אותה סוחרים פורטוגזים ב–1480, כולם רוצים לבצוע ממנה נתח: הרודנים ששלטו בה, 250 שבטים שחיים בה, שכנותיה, אימפריות מאירופה, טייקוני יהלומים ונחושת, תאגידים בינלאומיים ציניים וממשלות מערביות שמתעלמות מהקטל המתמשך וממעשי זוועה מחרידים. את המחיר משלמים כבר יותר מ–100 שנה עשרות מיליוני תושביה, דור אחר דור אחר דור. קונגו אינה רק החמצה כלכלית בלתי נתפשת. היא טרגדיה. מאז תחילת המאה ה—20 נטבחו בה עשרות מיליוני תושבים, ואוצרותיה נהפכו לקללה.

הטריגר למלחמת האזרחים שהשתוללה מ–1994, או בשמה הרשמי "מלחמת קונגו הראשונה", היה דווקא חיצוני: רצח העם ברואנדה השכנה הוביל לנהירה של 1.5 מיליון פליטים למזרח זאיר תוך כמה חודשים, החריף את המשבר הכלכלי במדינה והוביל לתסיסה אתנית־שבטית שסופה מלחמת ביזה משולחת רסן של הכל בכל: המלחמה הזאת כללה את שבטי הטוטסי וההוטו מרואנדה, צבאו של מובוטו, מיליציות של שבטים קונגולזיים מורדים, והתערבות צבאית של הרודנים מאוגנדה ומאנגולה השכנות, שבכישרונו הפך מובוטו לאויבים מרים.

ברית שכרת צבא הטוטסי עם האופוזיציה הקונגולזית ב–1996 הביאה להתקוממות נרחבת נגד מובוטו בשטחי זאיר. לאחר כישלון של מגעים להשכנת שלום ב–1997, הכוחות השתלטו על הבירה קינשאסה ומובוטו נמלט מקונגו לגלות במרוקו. מחלת הסרטן שממנה סבל הכניעה אותו באותה שנה. קונגו יצאה לדרך חדשה עם שלטונו של לורן דזירה קאבילה, שם חדש למדינה ("הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו") והסכם שלום שנחתם ב–1999.

ואולם התנאים הפוליטיים החדשים רק החריפו את מלחמת האזרחים ומספר המתים האמיר כתוצאה מקריסת השירותים הרפואיים במדינה ובשל ניסיונות הכוחות המורדים, בסיוע צבאות רואנדה ואוגנדה, להפיל את שלטונו השברירי של קאבילה. ב–2001 נרצח קאבילה ובנו ג'וזף קבילה, שעמד אז בראש הצבא, תפס את השלטון. אולם השליט האמיתי בקונגו היה התוהו ובוהו: בשנים 1998–2003 נקטלו קרוב ל–5 מיליון איש — האסון הגדול ביותר בתולדות אפריקה וסכסוך הדמים הקטלני שידע העולם מאז מלחמת העולם השנייה. והעולם, כמו עם כל אסון באפריקה, כבר התרגל לעצום עיניים.

כתב מה–BBC שערך ב–2013 מסע ברחבי קונגו, תיאר כך את המתרחש במדינה: "כמעט בלתי אפשרי לנסוע בה. הדרכים הרוסות, שודדים שולטים בלילה ואף דרך אינה מחברת בין הערים הגדולות. המסע שיצאתי אליו, דרך ההיסטוריה של קונגו, שבו טיילתי ברחבי ההווה הקרוע ממלחמות, היה החוויה המטרידה בקריירה שלי. פגשתי קורבנות אונס, קבוצות מורדים, פוליטיקאים מנופחים ותושבים רדופים במדינה שהפסיקה לתפקד — אנשים שנאבקים לשרוד במקום שקולל על ידי עבר שלא ניתן לתארו והיסטוריה שלא תרפה מהם באחיזת המוות שלה. ההווה האפוקליפטי של קונגו הוא תוצר ישיר של ההחלטות והפעולות שננקטו ב–500 השנים האחרונות".(מקור).

על פי חישובי IRC, מצאו את מותם בקונגו בני אדם רבים יותר מבכל סכסוך אחר מאז מלחמת העולם השנייה. מספר כולל של 4.7 מיליון איש מתו כתוצאה ישירה ממלחמת האזרחים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו "זה האסון הגדול ביותר באפריקה במאה זו, והעולם מוצא בהתמדה סיבות להתעלם ממנו", אמר דייוויד ג'ונסון, מנהל פעולות IRC במזרח קונגו. הארגון מודה שהערכתו היא משוערת ושתיתכן סטיית תקן של עד 1.6 מיליון נפש – המקובלת ביחס לאזורים הנחשבים מסוכנים מדי לבואם של חוקרים. אבל מעטים מעובדי הסיוע באזור מפקפקים בכך שהמספר של 4.7 מיליון מתים והרוגים אכן אפשרי.

בצילום : ילדים בתור למזון במחנה פליטים בקונגו

רק כ-10% מקורבנות המלחמה נהרגו או נרצחו. לדעת IRC, הרוב הגדול מתו מרעב או ממחלות. עוד בימי מובוטו, שהופל במלחמת קונגו הראשונה ב-1997, היה שיעור גבוה של תת תזונה ורעב בחלקים שונים של קונגו וקשה היה אפילו לנחש את מספר המתים ממחלות, זאת בגלל קריסת השירותים הרפואיים במדינה. אבל שיעור המתים זינק בהרבה מאז 1998. שנה קודם לכן עלה לשלטון במרידה עממית לורן קאבילה, שהקים את "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" בעזרתן של רואנדה ואוגנדה. ב-1998 נתגלע קרע בין שתי המדינות לקאבילה, והן פלשו לקונגו. רואנדה טענה שעשתה זאת כי קאבילה ביצע תפנית של 180 מעלות והעביר את תמיכתו לאינטראהמוויי, מיליציות ההוטו שביצעו את ההשמדה ברואנדה ב-1994 ושמצאו מחסה אצל מובוטו כאשר הובסו. זימבבואה, נמיביה ואנגולה התערבו במלחמה לצד קאבילה, ויהיו אשר יהיו הסיבות הראשוניות של צד כלשהו במלחמה זו, במהרה היא נהפכה למלחמת ביזה של הכל בכל, שבה כל הצבאות, כולל צבאו של קאבילה, שדדו והחריבו את המדינה (מקור) .

מקורות

מלחמת קונגו השנייה – ויקיפדיה

מלחמת האזרחים בקונגו – קרוב לחמישה מיליון הרוגים

אתר "אושאהידי" מתעד את זוועות קונגו

בנימין נויברגר, " מלחמות אזרחים ורצח עם באפריקה" , פוליטיקה, כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, אביב 2018 , גליון מס' 27

יובל בוסתן, אלון לוין . " ארץ גזירה: פרק שחור נוסף בתולדות קונגו|" , סיקור ממוקד, גליון נובמבר 2008

Second Congo War

6
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *