צליחת התעלה במלחמת יום כיפור בראי המחקר ההיסטורי

774

 רמ"ח היסטוריה בתוה"ד, פרופסור אלון קדיש: על התנהלות המטכ"ל בעת מלחמת יום הכיפורים  :

"רעיון צליחת התעלה בלבל את המטכ"ל. בפועל, ניהול הקרב התנהל בעיקר על-ידי מפקדי האוגדות, שהבינו את ההזדמנויות בשטח."

מקור , אתר צה"ל , 10 לינואר 2011

ד"ר עמירם אזוב על צליחת התעלה :

"כדי לפתוח פרוזדור לצליחת התעלה ולהקים ראש גשר מעברה השני, לחם צה"ל באזור 'החווה הסינית' במשך שישים שעות. היו אלה שעות של כאוס, של שחיקה נוראה, של אבדות רבות. צה"ל יצא לקרב הצליחה בחופזה, אבל תורת הלחימה שלו עמדה במבחן, היעדים שהותוו בתוכנית 'אבירי לב' הושגו, והמטרה האסטרטגית- לגרום- למצרים לזעוק בבקשה להפסקת אש- הושגה. אבל לא תורת הלחימה היא זו שקבעה את גורל הצליחה, אלא הרוח והדבקות של הכוחות הלוחמים. גם כשנתקל במכשולים שלפרקים נתפשו בלתי עבירים, גם כשספג אבידות בסדרי גודל שאיש לא צפה, גם כשיחידות שלמות התפרקו- צה"ל זרם מערבה, ולא חדל מזרימתו עד שהוכרזה הפסקת אש. אין להסביר את הזרימה הבלתי פוסקת הזאת רק בתוכנית קרב שעלתה יפה, אלא ברוח הלוחמים. כשישים ציונים לשבח מסוגים שונים, כולל עיטור הגבורה, חולקו למפקדים ולחיילים שלחמו באזור הצליחה בין החמישה עשר לשמונה עשר באוקטובר.

מקור : עמירם אזוב, "צליחה, שישים שעות באוקטובר 1973", הוצאת דביר, 2011,

אף כי למלחמות הגנרלים הייתה השפעה מסוימת על ההתרחשויות והדרך בה התקבלו ההחלטות בדבר ניהול חזית הדרום במלחמה, לא הייתה להם השפעה מכרעת או משבשת על הצלחת צה"ל לצלוח את התעלה ולהכריע את צבא מצרים, נוכח תנאים קשים, אתגרים, מכשולים ואויב עדיף.

כמו כן טען ד"ר  עמירם אזוב  במחקריו כי האלוף שרון היה מכריע בחשיבותו למהלך צליחת התעלה בשל היותו יוזם והתקפי אולם לא היה גיבור יחיד של המערכה כפי שהצטייר לאחריה.

מקור : עמירם אזוב, "צליחה, שישים שעות באוקטובר 1973", הוצאת דביר, 2011,

  האלוף ( מיל') אמנון רשף על (מח"ט חטיבה 14 בזמן מלחמת יום כיפור) על מבצע הצליחה :

כישלון המודיעין

"נראה לי כי הפיקוד העליון של צה"ל , ברמת המטה הכללי ופיקוד דרום, התייחס למערכת  הצליחה – מבצע " אבירי לב" – כאל עוד "מבצע" , מבלי לתת דיו את הדעת למשמעות האדירה של מורכבות המערכה ולהכנות הנדרשות כדי לבצעה כפי שהיה צריך להכינה: לא בוצע ריכוז מאמץ צה"לי , שבו כל הצבא "מתגייס" למערכה מורכבת זו-מערכת הצליחה-במסגרת מימוש אחד מ"עקרונות המלחמה" הבסיסיים.  התגייסות זו אמורה לכלול : חשיבה , מודיעין , תכנון , הקצאת סיוע אווירי , ציוותי כוחות ריכוז אמצעים (אמצעי הצליחה ואמצעי פריצה הנדסיים) , תוכנית אש ארטילרית וריכוז עוצמה ארטילרית, תוכנית סיוע אווירי  התארגנות לוגיסטית ועוד."

"המחדל המודיעיני נמשך גם במהלך המלחמה. מערך גדול של קציני מודיעין במפקדות העורפיות – בפיקוד הדרום ובמטה הכללי – פשוט לא תיפקד כהלכה". צלומי האוויר ( תצ"אות) של אזור ה"חווה הסינית" שהיו בידי המודיעין לא הועברו בזמן ובמועד לידי הכוחות הלוחמים.

מקור : אלוף ( מיל') אמנון רשף , לא נחדל ! : חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים , הוצאת דביר , 2013 .

israeli-2

מערכת הצליחה וכישלון המודיעין (2)

מערכת הצליחה במלחמת יום הכיפורים תופסת מקום של כבוד בהיסטוריה הצבאית, אך קשה למקמה בציר "הצלחה-כישלון". בסופו של דבר, הושגה המשימה הבסיסית: הגשרים נבנו, הכוחות חצו את התעלה, והחלה לחימה ב"אפריקה". לכן, בסופו של דבר, זה היה ניצחון. קביעה זו אינה פוטרת מהחובה להבין איך הושג הניצחון. צה"ל תכנן לחמישה-עשר באוקטובר בלילה מבצע בנוסח בליצקריג, אך הבליצקריג נבלם ונשבר בציר "אושה", במאחז המצרית העיקש בצומת "טרטור"-"לכסיקון" ובהמשך – ב"טרטור" 43-42. לבליצקריג חסרו שני מרכיבים הכרחיים: מודיעין על האויב והיכולת להגיע במהירות ובמחיר זול לניצחון ברמה הטקטית.

לגבי המודיעין התמונה די ברורה: לא היה כשל באיסוף, אף לא בהבנה, אלא בזרימת המידע. במלים אחרות הכשל היה בתפקוד חיל המודיעין ברמת המטכ"ל והפיקוד.

מקור : מיכאל ברונשטיין, פורום אלפרדו

 "לא ידענו לרכז מאמץ"

לדברי אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל: "במלחמה הזאת אף פעם לא ידענו לרכז מאמץ". קביעתו משקפת את הבעיה העיקרית של צה"ל – הפיקוד עם דגש על הפיקוד הבכיר. בעיות פיקוד רדפו את מלחמת יום הכיפורים עוד בטרם פרצה. הן הביאו לתבוסות קשות בימיה הראשונים, והחריפו עוד יותר במערכת הצליחה, גם אם הניצחון הסופי דחק עובדה זו מהתודעה הלאומית.

צה"ל יצא למערכת הכרעה בכוחות, שבעליל לא הספיקו. הצורך לצלוח את התעלה באמצעי צליחה בלתי-מספיקים ובחלקם אף בלתי-מתאימים החריף את המצב עוד יותר. לא פחות מריכוז הכוח בנקודת הכובד נדרשו גם ריכוז של האנרגיה הפיקודית ומבנה יעיל, המתקרב למיטבי, של המבצע. לפיקוד הדרום חסר גם זה וגם זה.

מקור : מיכאל ברונשטיין, פורום אלפרדו

 היעדר "מפקדת מבצע" לאוגדות

הדבר הבולט ביותר הוא היעדר "מפקדת מבצע" לאוגדות, שניהלו את הקרבות. בחמישה-עשר באוקטובר זו הייתה אוגדה אחת יחידה – כוח גדול למדי. במפקדת החזית הצטופפו באותו הלילה ארבעה קצינים בדרגות ובתפקידים בכירים ביותר, שלא תרמו תרומה של ממש ללחימת אוגדה 143, ולא סייעו לה בתחומי אחריותם – מודיעין ולוגיסטיקה.

בסופו של דבר, הושגה הצלחה קטנה, אך לא נולדה "עוגת ניצחון" גדולה, שניתן לחלקה למנות הגונות לכולם. ואז, כמובן, נעכרו היחסים האישיים, שהיו עכורים בלאו הכי. על הרקע הזה הפכה ל"נורמטיווית" התערבות "ישירה" תוך עקיפת סולם הפיקוד.

מקור : מיכאל ברונשטיין, פורום אלפרדו

 שחיקה הדדית של הכוחות הישראליים והמצריים

למרות כמה אי-דיוקים ובהתחשב בערפל הקרב הבלתי-נמנע, מצטיירת תמונה ברורה של מערכה עקשנית, רחוקה מאוד מ"התמוטטות מיידית" של המצרים הנגזרת, כביכול, ממתקפת-הפתע. אכן, בתחילה הופתעו המצרים, אך עד מהרה הפך הקרב לשחיקה הדדית. הניצחון הושג בכך שהמצרים נשחקו מהר יותר. ב-17-15 באוקטובר לא כבש צה"ל אף עמדה מצרית, אך המצרים פינו שני מגנני-מפתח גדודיים של חטיבה 16, שנפרסו לאורך ציר "טרטור".

בשני המקרים מדברים המצרים על הצטברות אבדות ועל מחסור חמור בתחמושת. ייתכן, שהמדובר במלאי טילים נ"ט (מכל הסוגים), שהיה קריטי לחי"ר המצרי. אפשר לתת למחסור הסבר פשטני: הצבא המצרי לא ידע להביא תחמושת תוך כדי קרב. גרסה פחות "מזלזלת" במצרים: פגיעה במערכים לוגיסטיים בגזרה הצפונית של המתקפה, בציר "שיק" ובציר "אושה". אם גרסה זו נכונה, אזי מתקפת גדוד 79, שמבחינת הגדוד הייתה אסון כבד, תרמה תרומה חשובה (ואולי מכרעת) בהיבט המערכתי. אולם, זו תוצאה מקרית, בלתי-צפויה ובלתי-מתוכננת. הגדוד העמיק צפונה "לתפוס גשר מצרי", וזאת הייתה משימה חסרת-סיכוי וחסרת-תועלת.

מקור : מיכאל ברונשטיין, פורום אלפרדו

 

5
·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *