ספרים חדשים בהיסטוריה 2016  , חלק ב'

 

מרדכי גיחון . דרך כוכב מיעקב : בר כוכבא וזמנו ,

משרד הבטחון – ההוצאה לאור , מודן הוצאה לאור, 2016 .

מרדכי גיחון, מציב באמצעות ספרו, " דרך כוכב מיעקב", שאלה מרכזית, האם היציאה של בר כוכבא וחלק מהמנהיגות הרוחנית, למרד, הייתה החלטה לא רציונאליות, שהובילה לכישלון ידוע מראש, או שהיא תוצאה של הערכה מושכלת שלקחה בחשבון את מכלול הסיכונים מול הסיכויים בצורה סבירה לחלוטין?

גיחון מציג את מכלול הגורמים והשיקולים שהביאו ליציאה למרד, גזרות הדת שהטילו הרומאים על היהודים, שהובילו למשיחיות ופנאטיות יהודית. ובמקביל להן, מעמיד גיחון שיקולים פוליטיים וצבאיים, תוך בחינה של מכלול נתוני הזירה הגיאופוליטית, תיאור הכוחות שפעלו ביהודה ובאימפריה הרומית בתקופתו של אדריאנוס, שליט שנתפס כמתון וכמחולל השלום הרומאי, אבל דווקא הוא נצרב בזיכרון היהודי, כמי שחולל את החורבן היהודי במרד בר כוכבא, באכזריות נוראית. איך מתיישבת הסתירה הזאת? הסוגיה הזאת מהווה אחד מנושאיו המעניינים של הספר.

תקופת בר כוכבא, היא תקופה אפלה, בהיבט של מיעוט מקורת היסטוריים, בהשוואה למרד הגדול, שתועד בהרחבה, על ידי יוספוס פלביוס. על כן התקופה הזאת מעוררת סקרנות באופן שבו ניתן לחשוף את העובדות ותמונת המרד. על בסיס פירורי מידע, ממקורת שונים, גיחון משחזר במלאכת מחשבת הדומה להרכבת פזל מרובה חלקים, תמונה מעניינת וכוללת למרד בר כוכבא.

 סקירה של  ד"ר ישראל בן דור , עורך הספר,  על ספרו של פרופסור מרדכי גיחון , דרך כוכב מיעקב, בר כוכבא וזמנו :

היריעה ההיסטורית שבספר, הנשענת על מגוון רחב של אבני פסיפס היסטוריות שחוברו זו לזו ביד אמן ובהעזה, מעמידה את בר כוכבא ואת היישוב היהודי בארץ באור מציאותי יותר. פרופסור גיחון עוסק גם בתמונה הרחבה של האימפריה הרומית וגם בדמותו של בר כוכבא כמנהיג יהודי, כפי שהיא נחשפת ממקורות יהודיים, רומיים ונוצריים, מהאיגרות שנחשפו במדבר יהודה ומממצאים ארכיאולוגיים נוספים.  העילה למרד, הערכת המצב של בר כוכבא, ההכנות למרד והלחימה העיקשת נגד מכונת המלחמה הרומית נדונים בספר בביקורתיות אך גם מתוך ניסיון להבין ולהעמיד את הדברים בהקשר של תולדות העם היהודי מאז ועד היום. המרד לא התרחש עקב התפרצות מקומית. מן ההכרח להבין שההיערכות למרד הייתה יסודית וכללה, בין היתר, הכנת כלי נשק, חפירת מערכות רבות של מערות ששימשו גם להתנפלות על כוחות רומיים וגם למסתור, מגעים עם הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה ועוד.

פרופסור גיחון מעלה שוב את הדילמות ואינו מניח לקוראים להיצמד למסקנה המקובלת הנשענת על התוצאות הרות האסון. מתברר שגם עמים אחרים מרדו באותה עת. בנוסף לכך, בתמונת המצב האסטרטגית היו גם גורמים שיכלו לסייע למרד ובמיוחד פרתיה, האויבת שהאימפריה הרומית לא יכלה להכריע אותה, אך גם הקהילות היהודיות החזקות ברחבי האימפריה הרומית. ככל הנראה, מתנדבים מקהילות אלה אכן הגיעו והצטרפו לצבאו של בר כוכבא.

 

לסקירה המרתקת

דרך כוכב מיעקב – 

 

 

סיכום מתוך הספר :

שיטות המאבק של הלוחמים היהודים

עמודים 294-295

חיל השדה של בר כוכבא פעל בשיטה ההתקפית בעיקר במכות של פגע וברח, מתוך ניצול מרבי של יתרונות השטח לטקטיקה זו . אולם מכיוון שהרומאים בחרו להתקדם לאורך המישורים בחוף ובבקעת הירדן בשלב ב' של מתקפת הנגד , נאלץ בר כוכבא למצוא פתרונות גם במרחבים אלה . ההגיון מכתיב , ועל כך מרמז גם הממצא הארכיאולוגי בבקעה , שהיהודים נערכו באגפי צירי התנועה הרומיים בשטח הגיבעי והמבותר יותר. כאן תפסו , בדומה למרחב ההררי, בעיקר עמדות שדה אשר ננטשו ככל שגבר הלחץ הרומי. המגינים עברו  למערך עורפי כאשר ארבה להם סכנה של כיבוש או כיתור.

באתרים כדוגמת חורבת עקד והרודיון ניצלו המורדים את מערכות המסתור כדי להגיח ולתקוף את הרומאים בפתאומיות . מערכות המסתור שימשו את הלוחמים היהודים בדרך נוספת . פלוגות לוחמים התכנסו בהן במרחבים שנכבשו על ידי הרומאים ובשעת הכושר הסתערו על האויב המופתע מאחור . מסתורים רבים לא אותרו על ידי הרומאים ולכן הופתעו כאשר הופיע אויב בשטח שנחשב כבוש. ההפתעה יצרה חוסר ביטחון ומועקה, כפי שהוכיחו גם מחקרים שנעשו בעקבות המלחמות בקוריאה ובוויטנאם במאה העשרים . תכסיסים בלתי שגרתיים  כגון אלה הם אשר תרמו להארכת המלחמה, וכן הגבירו את אכזריות המנצחים.

בצילום : מנהרות בר כוכבא בהרודיון

מסתורים אחרים היו קשורים בראשי פסגות השולטות על סביבן ויכלו לשמש בסיסים נוחים להגחה  לכל עבר. מלבד זאת שימשו בוודאי חוליות חיוניות במערכת התקשורת של היהודים.

לסיכום , המלחמה היהודית של בר כוכבא התבססה אף בשלב המגננה על המשך הפעולה ההתקפית תוך הימנעות מיציאה לשדה הקרב במערכה סדורה, בשטח אשר יבחר על ידי האויב.

חיזוק מלאכותי לביצורי ההרים הטבעיים והפיכת יישובים היושבים על פסגות ההרים  ואתרים אחרים הנוחים לחסימת תנועות אויב , למגננים מבוצרים- כל אלה נועדו לאלץ את הרומאים לשחוק ולהתיש את כוחם, בבקשם לחדור ליהודה.

היהודים ניצלו את ההיכרות הטובה יותר עם השטח ואת היותם מורגלים לאקלים בכדי לפתח באזורים ההרריים  הסתערויות פתע על האויב . קשתיהם  והקלעים שלהם פעלו משטחים שולטים וניצלו במידה מיטבית את תנאי הקרקע לפגיעה בצבא הרומי.  היהודים יכלו לאזן את נקודות התורפה שלהם ( בחימוש שהיה קל יותר ובאימון שהיה רופף יותר) על ידי קרבות בשטחים שהקשו על פעולת הרומאים. פרשי הרומאים הוכרחו ללחום תכופות  בנתיבים צרים או שנאלצו ללחום תוך העפלה במורדות הגבעות וההרים או במדרגות החקלאיות אל עבר עמדות היהודים, דבר אשר הקשה גם על לוחמת הרגלים.

ככל שהמגינים היהודים השכילו לבחור בעמדות אשר הרומאים לא יכלו לאגף, יכלו הקשתים והקלעים היהודים לפגוע באויב המסתער כלפי מעלה ולהדפו מדי פעם.

למרות שיטות הלחימה היעילות של בר כוכבא , נחלו הרומאים בכל זאת את הניצחון. אולם מחוץ ליתרון המספרי, נהנו הרומאים מיתרונות גם בטיב הציוד, הארגון , האימון , הכשרת המפקדים, נוהלי הקרב למצבים קריטיים , משאבים עדיפים ויכולת השלמת האבדות ועוד. אין סתירה אם כך בין יעילות הטקטיקה היהודית  וההיגיון באסטרטגיה של בר כוכבא לבין התבוסה של היהודים. זאת בין היתר מכיוון שלא התממשו תקוותיהם לסיוע מתוך האימפריה ומחוץ לה.

תכסיסי הנגד הרומאיים

על דרך העיקרון המקודש "ניצחונות נקנים בדם , אבל זיעה חוסכת דם" , דגלו הרומאים בבניית צירי פעולה אסטרטגיים על ידי הכשרת דרכים אל תוך ארצות האויב. קצב התקדמות הגייסות הרומאיים הותאם לקצב התקדמות עבודת הסוללים. על ידי סלילת דרכים צבאיות מקבילות ומאובטחות היטב ניתן היה לבודד את המרחב שביניהן  ולהשיג עליונות צבאית מקומית , כדי להכריע את האויב המנותק בתוכו. הטקטיקה של סלילת צירי גיחה לצורך פשיטות לשטח האוייב מוכרת לנו ממלחמות הרומאיים  נגד שבטי הספר הגרמניים.

פ.א. לפר, חוקר המלחמה של טרינוס נגד הפרתים, סיכם את  שיטת המלחמה בגזרות ההרריות של מלחמה זו כ"אסטרטגיה של בידוד שיטתי של גושי ההרים על ידי רשת דרכים ומצדים המקיפים אותם מכל  עבר. ביהודה בנו הרומאים דרכים צבאיות כבר במלחמת 74-66.

כיוון שקשה היה להכריח את היהודים לצאת לקרב מכריע בשדה הפתוח , פיתחו הרומאים על סמך שיטות המלחמה המקובלות שלהם טקטיקת גומלין שהתבססה על הדרכים אשר הוכשרו על ידם.  הרומאים ניצלו את עליונותם המספרית בחיילים ובקצינים המאומנים לתפקידים עצמאיים , כדי לנתק קבוצות קטנות של לוחמים יהודים ולהכריען. המעוזים היהודיים  נותקו על ידי הלגיונות הרומאיים מכל אפשרות של חילוץ וקבלת אספקה, כי כותרו על ידי הכבישים הרומיים , אשר נסללו על ידי גייסותיו של סוורוס הרומאי  בנוסף על מערכות הדרכים הקיימות.

ממחקר הכבישים הרומיים מצטיירת התמונה הבאה : לא רק רשת הכבישים הרומיים , שקיומה הוכח לגבי שנת 132 , אלא גם התשתית התעבורתית שקדמה לרומאים הקלה על הדריאנוס ועל סוורוס לבצע את האסטרטגיה של ביתור וכיתור.

הצירים שסללו הרומאיים הקלו על התנועה אל קו פרשת המים ולכן בר כוכבא נאלץ לחלק את כוחותיו ביניהם.

המתקפה של הדריאנוס בוצעה במסע מתואם של שתי זרועות אשר נעו בתנועת מלקחיים ענקית לאורך החוף ממערב ובדרך מבקעת הירדן ממזרח.  מצירים ראשיים אלו , המגדירים את ממד האורך של זירת הקרב , פנו הרומאים , מפעם לפעם, פנימה לאורך הדרכים  אשר נסללו אל לב ההר, כדי לבודד ולכבוש קטעים ממצודת ההר. בשלב מסוים , אשר ייתכן שהיה מוקדם למדי, הופעלו כוחות גם לאורך פרשת המים, כאשר הכותים (השומרונים) היושבים בהרי השומרון, צידדו ברומאים. יחסם האוהד לרומאים במלחמתם ביהודים השתנה רק בשלבים הסופיים של המלחמה.

יוליוס סוורוס הוזעק על ידי  הדריאנוס מבריטניה  כבכיר המצביאים  והמפקדים אשר כינס למסעו נגד היהודים המורדים.

פסל הדריאנוס , תל שלם

  בצילום : פסל של הקיסר אדריאנוס שנמצא בתל שלם, הפסל מסמל את חגיגת הניצחון על היהודים המורדים ודיכוי מרד בר כוכבא מוצג במוזיאון ישראל

בניגוד לשנות מלחמת החורבן היו שנות מלחמת בר כוכבא מלוות בבצורת. הדבר התבטא בהיעדר מלאי מי גשם בבורות העיר ואמות המים היו למקור מים חיוני. בנוסף לכך , שיבוש אמות המים היה שגור אז בימי מצור ואכן הרומאים הסיטו את מי אמות המים ממהלכם אל העיר הנצורה.

הבצורת החמירה את מצבם של המגינים על ירושלים , אך גם הרומאים התקשו לספק מים ליחידותיהם, במיוחד אם יחידות של אנשי בר כוכבא זינבו בהם בשעה שהוליכו מים ממרחקים. יש בכך כדי להסביר כי הנצורים יכלו לקיים את ההגנה במגנניהם המאולתרים למשך זמן ניכר.

לאחר נפילת ירושלים נאלץ בר כוכבא להעתיק את קווי ההגנה היהודיים שעל במת ההר אל הרי דרום-יהודה. בחזית המרכז ההתקדמות הרומית  הייתה איטית מאד. מרחקה של ביתר , מעוזו האחרון של בר כוכבא, מירושלים ,אינו מגיע בקו לעשרה ק"מ.

ראה גם : 

לזכרו של פרופסור מרדכי גיחון שהלך לעולמו בספטמבר 2016 , מרדכי גיחון – ויקיפדיה

פרופ' וסא"ל מרדכי גיחון, שמת בספטמבר 2016 בגיל 94, הסביר את הקרבה בין ארכיאולוגיה למודיעין, שני העיסוקים המרכזיים בחייו: "החובה להעז ולבנות תמונה מתוך נתונים חלקיים". הצצה לפרקים נבחרים בחייו: מהנקמה בנאצים ועד לספר על בר-כוכבא

 

חזי עמיאור, משק בית האיכר :  המשק המעורב במחשבה הציונית , מרכז זלמן שזר , 2016

הציונות שאפה לחולל מהפכה בחיי העם היהודי עם שובו לארץ ישראל ולגבש אותו כלאום מודרני. תנאי לכך היה חידוש של המבנה החברתי שלו. האיכרות הזעירה היתה מעמד חדש שנועד לעמוד בבסיס המבנה החדש של החברה הציונית, ולהיות מענה ארץ ישראלי לאתגרים שבפניהם עמד העם היהודי בגולה בעשורים האחרונים של המאה התשע עשרה.

משק בית האיכר: המשק המעורב במחשבה הציונית בוחן את תופעת המשק החקלאי הקטן ומרובה הענפים, שבמרכזו משק החי. משק זה נועד לאפשר לאיכר הזעיר היהודי ולאשתו, להוציא את עיקר לחמם מן הקרקע הלאומית בכוחות עצמם, ללא תלות בעבודה שכירה.

ספר חדשני זה חושף את זיקותיה של תופעה חברתית זו גם לתופעות שמחוץ לעולם היהודי ועוקב אחר עיצובה והגשמתה. הספר מתאר זירה דינמית, שבה השתנו ללא הרף יעדי הציונות, ומתכננים חקלאיים מעטים הפכו את ההגות הציונית לדגם מעשי של איכרות זעירה ארץ ישראלית. אלה הם מושב העובדים והקיבוץ, שני הדגמים של המשק המעורב שסביבם התגבשה ההתיישבות הציונית, והשפעתם הייתה מרחיקת לכת על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

ד"ר חזי עמיאור למד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא אוצֵר ישראל בספרייה הלאומית, מנהל את האוספים הישראליים של הספרייה ופועל לחשיפת אוצרות התרבות הישראלית לציבור.

קישור ישיר לספר באתר מרכז זלמן שזר

זהו ספר העוסק באחד ההיבטים הכלכליים החשובים ביותר בתולדות הציונות. החקלאות ומסגרות ההתיישבות יצרו את התשתית לתפיסה של הכלכלה המתוכננת בישראל. נוצרה מהפכה חברתית ונפשית, מהפכה התיישבותית;

בדרך כלל יש נטייה להסתכל במבט היסטורי על הגשמת הציונות דרך הפריזמה האידאולוגית של העליות השונות, רדיפות היהודים והחיכוך המתמיד עם האוכלוסייה הערבית שחיה בארץ. אבל ספק אם יש משהו שעיצב את דמות החברה הישראלית ואת הפוליטיקה והכלכלה שלה, כמו גם את הפסיכולוגיה של האדם הישראלי, יותר מההתיישבות החקלאית.

לסקירה המלאה של אמנון לורד

פאבל מצ'ייקו

ערב רב : פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי

הוצאת מרכז זלמן שזר , 2016

ערב רב: פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי הוא ספר מרתק וחדשני החושף את סיפורה הייחודי של התנועה הפרנקיסטית, תנועה יהודית אפיקורסית שצמחה בפולין והתפשטה במרכז אירופה במחצית השנייה של המאה ה-18.

בעיני רוב היהודים פרנק היה 'משיח שקר' ידוע לשמצה. בעיני נוצרים נאורים ומיסיונרים מילנריסטים היה יהודי-נוצרי ואדם חופשי בדעותיו, שלו קשרים מסתוריים והוא משתמש במגיה ובמאגרי עושר סודיים. עבור מאמיניו היה למבשר שחרור מן המסגרות המקובלות המדכאות של מגדר, הלכה, מעמד, משטר ודת.

התנועה הפרנקיסטית עוררה הדים והיתה סלע מחלוקת גם בקרב גורמים דתיים ופוליטיים לא יהודיים: יוזף השני, קתרינה הגדולה, גתה, קזנובה ואחרים. תורותיו של יעקב פרנק, מנהיג התנועה, הציבו אתגר בפני היהדות הנורמטיבית, אך גם בפני האסלאם וזרמים בנצרות. הספר מברר מחלוקות פנימיות ביהדות המודרנית אך דן גם ביחסים בין יהודים לסביבתם במאות ה-18–ה-19.

ערב רב מבוסס על מקורות פנימיים שחיברו פרנק ומאמיניו, על מקורות יהודיים פולמוסיים אנטי פרנקיסטיים, ועל מקורות שכתבו גורמים לא יהודיים בני הזמן. דרכו המוקצנת של יעקב פרנק עוררה עניין רב בו ובתנועתו, ולקורא מוגש ניתוח מעמיק של פרשה היסטורית ייחודית זו.

המחבר, ד"ר פאבל מצ'ייקו מן האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר את תולדות היהודים בפולין-ליטא בעת החדשה. נולד בוורשה וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד. פרסומיו הרבים זיכו אותו בפרסים, במלגות ובמענקי מחקר רבים. שימש מרצה אורח באוניברסיטאות שונות, בארצות הברית, בצרפת, בגרמניה ובפולין.

למידע על הספר באתר מרכז זלמן שזר

תוכן העניינים של הספר

ראה גם :

חשיבות מחקרו של מצ'ייקו אינה בגילויה של דמות בלתי ידועה אלא ביכולתו של המחבר לעשות סדר במה שעל פניו נראה כאפיקורסיות לשמה או פשוט קשקשת מבולבלת של הזיות ושקרים. הספר מפרט ומסביר בהרחבה לא רק את סיפור חייו ומעשיו של פרנק וממשיכיו, אלא גם את התהליכים התיאולוגיים, הפסיכולוגיים והחברתיים שיוצרים מערכת דתית חדשה. דיונו של מצ'ייקו ביעקב פרנק הוא למעשה ניתוח מעמיק ביותר של מהות התופעה הדתית.

פרנק נולד ב–1726 בכפר קטן בפודוליה למשפחה שבתאית אשכנזית, וסמוך ללידתו עקרה משפחתו לאזורי הספר של האימפריה העותמאנית, לנסיכויות הדנוביות של מולדביה וולאכיה. הוא חי גם באזורים עותמאניים מרכזיים יותר, ביניהם איזמיר, סלוניקי וקונסטנטינופול. ב–1752, עם נישואיו, הצטרף כנראה לכת היהודית־מוסלמית־שבתאית הידועה כדונמה, וזמן קצר לאחר מכן נכנסה בו רוחו של מנהיג הכת. בסלוניקי הוא חיקה כמה ממעשיו של שבתי צבי, שבמרכזם חילול שבת בפומבי ומעשים אחרים שעיקרם היפוך הכתוב בתורה על פיו. ההיגיון הדתי שמאחורי המעשים היה שאחרי בוא המשיח שבתי צבי התחלפה התורה דבריאה בתורה דאצילות, ודווקא הפרת המצוות והיפוך המעשים הנורמטיביים הם כעת הדרך להפגין את בוא הגאולה.

ב–1755 חזר פרנק לממלכת פולין־ליטא, ובעיקר לאזור הדרומי־מזרחי שלה. אזור זה, על גבול האימפריה העותמאנית, שהשליטה של השלטון המרכזי — הפולני או הטורקי — היתה רעועה בו, ריכז אליו החל במאה ה–16 מינים, כופרים וחדשנים דתיים נוצרים, יהודים ומוסלמים. רעיונות אנטינומיסטיים, שלפיהם קיימים יחידי סגולה שרשאים ואף מחויבים לפעול מחוץ ובניגוד למערכת הכללים הדתית, ושבכוחם לקדם את הגאולה דווקא בזכות כפירתם בחוקים, מצאו אחיזה נוחה במיוחד בשוליים השלטוניים והתרבותיים של אירופה ושל עולם האסלאם גם יחד.

יעקב פרנק – המשיח של קזנובה – עיון – הארץ

ראה גם :

יעקב פרנק – ויקיפדיה

 

גבורתו של צ'רציל במלחמת הבורים – ספר  מרתק חדש באנגלית

Hero of the Empire: The Boer War, a Daring Escape, and the Making of Winston Churchill

Published September 6th 2016 by Random House

ב-12 באוקטובר 1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה בין בריטניה והבורים בדרום אפריקה. העיתון "מורנינג פוסט" שכר את שירותיו של צ'רצ'יל ככתב צבאי. כאשר הגיע לדרום אפריקה נסע ברכבת צבאית אשר עלתה על מארב בורי. הרכבת סטתה מהפסים, וצ'רצ'יל, אף שלא היה חייל, פיקד על פעולת פינוי הפצועים ועל ניסיון כושל להחזרת הרכבת למסילה תחת אש. במהלך פעולה זו נשבה, והוחזק במחנה שבויים בפרטוריה על אף שלא היה איש צבא.

צ'רצ'יל תכנן עם חבריו לשבי בריחה המונית תוך השתלטות על מחסני נשק בפרטוריה, אלא שמספר בעיות בתוכנית הבריחה לא מצאו את פתרונן. לבסוף החליט לברוח לבד, הצליח להימלט משביו, וצעד כ-480 ק"מ למושבה הפורטוגזית מוזמביק עד הגיעו ללורנסו מארקז במפרץ מאפוטו. במהלך בריחתו הכריזו הבורים על פרס בן 25 ליש"ט למי שיסגיר אותו לידיהם.

בריחתו הנועזת הפכה אותו לגיבור לשעה בבריטניה, אך במקום לשוב למולדת הפליג לדרבן והצטרף לצבאו של הגנרל בולר במסעו לשחרור ליידיסמית' הנצורה בידי הבורים וכיבוש פרטוריה, בירת דרום אפריקה. מסע זה היה זכור לצ'רצ'יל כאחת התקופות המאושרות בחייו. אף שהמשיך בשיגור כתבותיו לעיתון עבורו עבד, קיבל דרגה בגדוד הפרשים הקלים של דרום אפריקה. הוא נלחם לצידו של דודנו, הדוכס התשיעי ממרלבורו, והשניים היו בין הבריטים הראשונים שנכנסו לפרטוריה. צ'רצ'יל היה הראשון שקיבל את כניעת מחנה השבויים בפרטוריה בו שהה כשבוי.

ספריו על המלחמה, "מלונדון לליידיסמית' דרך פרטוריה" ו"מצעדו של איאן המילטון" הודפסו במאי ובאוקטובר 1900.

לסקירת הספר  באתר תחקירים ביוגראפיים

הערה : האתר תחקירים ביוגראפיים באנגלית שייך למשפחת האתרים שאנו מנהלים ומעדכנים

לסקירה הקודמת שלנו ספרים חדשים בהיסטוריה , חלק א' 

1