בתמונה- יאן מסריק, ידיד היישוב ושר החוץ הצ'כי שחתם על העסקה מול ישראל בשם ממשלת צ'כוסלובקיה.
בסקירה 2 חלקים :
א. דמותו של יאן מסריק , ידיד היישוב ושר החוץ הצ'כי , וסופו הטראגי
ב. עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית במחצית הראשונה של שנת 1948
מבוא
זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העצמאות הוטל אמברגו לייבוא נשק לכלל המזרח התיכון על ידי… ארצות הברית. ה'נס' שלנו היה שברית המועצות כל כך רצתה שהבריטים יעזבו את אזור המזרח התיכון , שהם תמכו למעשה בהקמת מדינה יהודית עד כדי שעקפו את האמברגו ומכרו לנו נשק דרך צ'כוסלובקיה, מה שאפשר את הפיכת ה'הגנה' מארגון מגננתי לצבא שיכול ליזום מבצעים. לצד יכולת ייצור עצמית מסוימת שגם אז הייתה פה, תמיד היינו תלויים ביבוא נשק.
יאן מסריק , 14 בספט׳ 1886 – 10 במרץ 1948
יאן גריג מסריק, מדינאי צ'כוסלובקי, בנו של טומאש מסריק.
בינואר 1915 יאן מסריק התגייס לצבא האוסטרי-הונגרי. הוא הגיע לדרגת לוטננט. בגלל פעילות ההתנגדות הזרה של אביו, טומאש מסריק , הוא הוגדר כבלתי אמין מבחינה פוליטית והוא לא השתתף במבצעי לחימה ישירים בחזית.
משנת 1925 היה יאן מסריק ציר צ'כוסלובקיה בלונדון. הוא התפטר במחאה על הסכם מינכן. ב-1940 עם הקמת הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה מונה לשר החוץ שלה. משנת 1941 היה סגן ראש ממשלה בממשלה הגולה של אדווארד בנש.
התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה
הוא חזר למולדתו צ'כוסלבקיה ביולי 1945. הוא תמיד היה קרוב מאוד למערב והיה לו קשר ידידותי עם רבים מפוליטיקאים מערביים. האוריינטציה לאחר המלחמה של ארצנו הייתה למרבה הצער הפוכה לחלוטין. המפלגה הקומוניסטית צברה בצ'כיה יותר ויותר השפעה.
הוא כיהן כשר חוץ בממשלתו של קלמנט גוטוולד הקומוניסט, שכללה גם מפלגות לא קומוניסטיות. מסריק המשיך לכהן בתפקידו גם כאשר התפטרו מרבית השרים הלא-קומוניסטיים בפברואר 1948, בתקוות שווא לכינונן של בחירות חדשות.
בעקבות אביו, שהיה ידיד העם היהודי ויצא כנגד אנטישמיות במדינתו, נחשב אף הוא לידיד הציונות והעם היהודי, ובתקופה הקצרה שהיה לשר החוץ של המדינה הוא היה הגורם המוביל מטעם צ'כוסלובקיה במגעים לחתימה על עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית.
ביולי 1947 יצא יאן מסריק למשא ומתן למוסקבה, שם נאלצה המשלחת הצ'כוסלובקית לוותר על ההשתתפות בתוכנית מרשל. לאחר שובו הוא הביע את רגשותיו על ידי כך: " למוסקווה נסעתי כשר צ'כוסלובקי וחזרתי בתור זבל של סטלין!"
מוות מוזר
גופתו של יאן מסריק נמצאה מוקדם בבוקר ב-10 במרץ 1948 מתחת לחלונות של דירת השירות בארמון צ'רנינסקי.
דירתו של יאן מסריק, שהיה לאחר מלחמת העולם השנייה שר החוץ של צ'כוסלובקיה דאז.
בדירה יש פתח מילוט נסתר לעליית הגג, וגם מקום מסתור המוסווה כארון תמים בקיר. יאן מסריק יכול היה להשתמש בהם כדי להימלט מזרים שחדרו לחדר השינה שלו בליל 10 במרץ 1948, אך משום מה לא עשה זאת. במקום זאת הוא טיפס על החלון, צעד על אדן החלון ולמחרת נמצאה גופתו מוטלת ללא רוח חיים בחצר הארמון. חקירה רשמית של ממשלת צ'כיה קבעה ב־2004 כי הזרים היו סוכני אנ.ק.וו.דה (המשטרה החשאית הסובייטית שקדמה לקג"ב), שרצחו אותו וניסו לביים את מותו כהתאבדות. לאחר מותו השתלטו הקומוניסטים סופית על צ'כוסלובקיה והפכו אותה ל"רפובליקה עממית" ולגרורה של ברית המועצות.
מקור וקרדיט : יוסי מלמן , מעריב , 2017
הלוויה
מותו של יאן מסריק היה רגע הרסני עבור האומה הצ'כית כולה, שבאה לחלוק לו כבוד ביום הלווייתו ב-13 במרץ 1948. נראה היה שאנשים שיערו שזה הסוף של הדמוקרטיה והאידיאלים של מסריק ושזה הדיקטטורה הטוטליטרית מתחילה.
עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית
עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית במחצית הראשונה של שנת 1948 הייתה המקור העיקרי לנשק של ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות, נרכשו בצ'כוסלובקיה עשרות מטוסים, כ-50,000 רובים, כ-6,000 מקלעים וכ-90 מיליון כדורים.
גדולתו של יאן מסריק הייתה בכך שחתם על העסקה כשהוא יודע שהניירת לא ממש "כשרה". לראיה, בצילום ממעמד החתימה אין ולו אתיופי אחד. גם הסורים ניסו לרכוש נשק בצ'כוסלובקיה, אך להם חסרו מזומנים. גולדה מאיר שנשלחה למגבית בארה"ב גייסה סכום דמיוני של אותם ימים 50 מליון דולר. החל מיום הקמת המדינה פקדה אוניה באופן קבוע מידי חודש עם מטען נשק מצ'כוסלובקיה. בשנת 1948 היוו מכירות הנשק למדינת ישראל כשליש מסך כל הכנסות צ'כוסלובקיה במטבע זר. קיבוץ כפר מסריק נקרא על שם אביו של יאן מסריק, תומאס מסריק שהיה ידיד ואוהד הציונות (אריה תאומים , 2024) .
בצילום : חיילי צה"ל במלחמת העצמאות מצטיידים במקלעי MG 34 שהגיעו מצ'כוסלבקיה .
מיד אחרי החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, ב-29 בנובמבר 1947, הורה דוד בן-גוריון לאתר מקורות נשק וציוד צבאי לצייד את כוח המגן העברי. מקורות האספקה החוקיים בארצות הברית ובמרבית מדינות אירופה היו חסומים בפני מוסדות היישוב עקב הטלת אמברגו על נשק מצד ארצות הברית על המזרח התיכון. החלופות העיקריות שנמצאו היו מבצעי רכש בלתי חוקיים ופנייה אל מדינות גוש הסובייטי. בניגוד לארצות הברית ולבריטניה, ברית המועצות של סטלין, שתמכה בהחלטת החלוקה של האו"ם, המשיכה לעמוד מאחורי החלטה זו, גם אחרי שההחלטה גרמה לתחילתו של עימות מזוין. התקווה של סטלין הייתה כי הסיוע הצבאי לישראל יסייע להפוך אותה למדינה פרו-סובייטית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, השתלט הרמן גרינג על מפעל סקודה בצ'כיה והסב אותו למפעל נשק, חלק מ"הרמן גרינג וורקה" אשר סיפק נשק לצבא הגרמני. לאחר שנכבשה צ'כוסלובקיה על ידי ברית המועצות, הצטייד הצבא הצ'כוסלובקי בנשק סובייטי חדש. במצב זה נשארו כמויות גדולות של נשק במחסני המפעלים.
מיכאל פליקס דורון, שהיה סגן מפקד מחוז ירושלים בזמן מלחמת השחרור, הציע לדוד בן-גוריון שבאמצעות אחיו, אוריאל פליקס דורון וקשריו עם יאן מסריק, ירקמו גם הם קשרים עם ממשלת צ'כוסלובקיה ויבצעו דרך כך את עסקת הרכש. ממשלת צ'כוסלובקיה הייתה נכונה לסחור בנשק על מנת לשפר את מצבה הכלכלי ובעת שנשאו ונתנו עם נציגי ההגנה, הם סיכמו עסקה דומה עם הצבא הסורי, עסקה שלא יצאה אל הפועל בשל עיכוב בתשלום.
בתיווכו של סוחר נשק יהודי ובסיועו הגלוי של שר החוץ הצ'כוסלובקי, יאן מסריק, סוכמה העסקה שנעשתה בניירות רשמיים של אתיופיה. בשם אתיופיה חתמו על ההסכם אהוד אבריאל, שנשלח על מנת שיהיה נציג מהפרלמנט הישראלי שיוכל לחתום על המסמכים, ביחד עם אוטו פליקס (בשמו העברי: אוריאל דורון), שהיה הגורם המקשר בין ישראל לצ'כוסלבקיה, ובשם צ'כוסלובקיה חתם יאן מסריק. ההסכם, שנחתם סופית ב-14 בינואר 1948, היה בהיקף של 750 אלף דולר.
הובלת הנשק לארץ ישראל נתקלה בקשיים מרובים, אך בסופו של דבר, הגיע הנשק בסוף חודש מרץ 1948. רוב הנשק הועבר דרך הים, באמצעות אוניות מערכת הרכש שהוכנו על ידי מוסדות המדינה שבדרך. אוניות הנשק הועמסו בנמל שיבניק שביוגוסלביה.
תפיסת השלטון בצ'כוסלובקיה בידי הקומוניסטים בראשית 1948 הביאה לקושי ביישום העסקה, מאחר שהממשלה החדשה התנערה מהתחייבויות הממשלה הקודמת, שחתמה על עסקת הנשק. ההנהגה היהודית בארץ נעזרה בתיווך של חברי המפלגה הקומוניסטית, ובעקבות כך חודש הסכם אספקת הנשק לצה"ל, ובוטל הסכם אספקת הנשק עם הערבים. נראה שסיבה נוספת להיענותם של השלטונות הצ'כוסלובקים הייתה רצונה של ברית המועצות להשפיע על המציאות הפוליטית שהתהוותה בישראל הצעירה ולהטות אותה לכיוון פרו-סובייטי.
הגעת משלוחי הנשק
המשלוח הימי הראשון הגיע ב-1 באפריל, לנמל ת"א. מתחת לאפם של הבריטים, על גבי אונית הנשק 'נורה', בפיקודו של בנימין "בן" ירושלמי. הנשק והתחמושת שזה נפרק, שימשו את הלוחמים ב"מבצע נחשון".
באותו יום מומש גם מבצע חסידה. המבצע כלל הנחתת מטוס דאגלס DC-4 בודד באופן סודי, כחודש וחצי טרם הכרזת העצמאות, עם נשק שהיה חיוני למבצע נחשון. המטוס נחת ב-1 באפריל 1948, במנחת חירום בריטי נטוש ליד הכפר הערבי בית דראס הסמוך לבאר טוביה. המטען כלל 200 רובי מאוזר "צ'כיים" 40 מקלעי מגל"ד ו-150 אלף כדורי תחמושת. הנשק הועבר עוד בליל המבצע ליחידות שעמדו לפתוח במבצע נחשון, לשם פריצת הדרך לירושלים, שהייתה נצורה על ידי כוחות של ערבים מקומיים.
ב-27 ביוני 1948 הגיע נשק וציוד צבאי נוסף דרך הים, על גבי האונייה "הזקן". אחריה, ועד לסוף מלחמת העצמאות הגיעו עוד 7 אוניות עם אמל"ח מצ'כוסלובקיה.
רכש מטוסי קרב
בסוף פברואר 1948, ביקש בן-גוריון מאבריאל לבדוק אפשרות לרכישת מטוסי קרב בצ'כוסלובקיה. בעזרת שליח הרכש, אוטו פליקס, אותרו מטוסי אוויה S-199 זמינים לרכישה. מטוסים אלו היו גרסה צ'כית של המטוס הגרמני המוצלח מסרשמיט Bf 109 שיוצרה על ידי מפעלי נשק צ'כוסלובקיים, אם כי גרסה זו הייתה בעלת ביצועים נחותים משמעותית מהמטוס הגרמני המקורי. רכש המטוסים התעכב בשל נחיתותם הטכנית ומחירם המופקע לעומת מטוסים אמריקאים שהיו בנמצא.
בסוף מרץ, לאחר שהתברר סופית כי אין אפשרות לעקוף את האמברגו האמריקאי על משלוחי נשק, הוחלט לרכוש 10 מטוסי מסרשמיט ולהטיסם לישראל.
הממשל המקומי העמיד לרשות המשלחת הישראלית את שדה התעופה בז'אטץ שקיבל את שם הקוד "עציון" והכשיר שם צוותי אוויר וקרקע ישראלים. הטיסה הראשונה משדה תעופה זה הייתה ב-1 באפריל במבצע חסידה.
ב-31 במרץ החל מבצע בלק (שנמשך עד אוגוסט 1948) ובו, מלבד נשק ותחמושת, הוטסו גם מטוסי המסרשמיט, שפורקו והועמסו על מטוסי התובלה הישראלים, מצ'כוסלובקיה אל שדה התעופה של עקרון, שם הורכבו מחדש על ידי טכנאים צ'כוסלובקים. בסוף 1948 נרכשו מטוסי ספיטפייר מממשלת צ'כוסלובקיה, מטוסים אשר הגיעו לישראל, לאחר תלאות רבות, במבצע ולווטה.
מקורות המידע
מקור 1, ויקיפדיה בעברית ( אוחזר בתאריך 8 במאי 2024 )
מקור 2 :
יגר , משה." יאן מסריק מנקודת ראות ישראלית", כיוונים חדשים (כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות 3 (תשסא) , עמודים 195-217 ( אוחזר בתאריך 8 במאי 2024 )
מקור 3:
צבי בן-צור , "עסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה במלחמת העצמאות" , אתר ההפעלה והרכש, ( קישור) ( אוחזר בתאריך 8 במאי 2024 ) .
מקור 4 :
אביגדור דגן , שיחות עם יאן מסריק (קשה להיות צ'כי) , הוצאת גוונים 2000 ( תרגום רות בונדי )
יאן מסריק , אתר Google Arts & Culture (אוחזר בתאריך 9 במאי 2024 )
מקור 6 :
עמי סלנט ( עורך) , אמברגו הנשק במלחמת העצמאות , ההשלכות והתושייה, אתר רגעים היסטוריים, 2016 ( קישור )
0
חשוב ןמעניין
מעניין מאד.אין ספק שהנשק שהגיע בדרך לא דרך, איפשר את נצחוננו במלחמת השחרור.