שים וגברים בצל השואה
נחמה טק
יד ושם
בשיתוף מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות
(2013)
סיכום קצר של הספר :
הסוציולוגית נחמה טק מנסה לענות בספרה "נשים וגברים בצל השואה" על שאלות רבות באמצעות ראיונות רבים שערכה עם ניצולי שואה, שהניחו לה לחקור שעות ארוכות את זיכרונותיהם הכואבים, ובסיוע יומנים, ספרי זיכרונות ועדויות של ניצולים. הציר המקשר בין פרקי הספר הוא השלבים השונים של השואה – ההפרדה בין יהודים לארים ונישולם ממקורות הפרנסה; הקמת הגטאות והחיים בהם; מחנות הריכוז; הסתתרות והתחזות בעולם הנוצרי; התנגדות.
"נשים וגברים בצל השואה" מתאר כיצד פיתחו נשים וגברים דרכי התמודדות שונות עם המאורעות ומעלה על נס חמלה, עזרה הדדית וסולידריות, שותפוּת וחלוקה בנטל כערכים שהיה בהם כדי לחזק את היהודים הנרדפים ולעִתים אף לשפר את סיכוייהם לשרוד בשואה.
"הספר הזה הוא הוכחה חותכת שחקירה רגישה של סוגיות מגדריות אינה מביאה דווקא לטריוויאליזציה ולסילוף בשמה של אג'נדה מוגדרת אלא למפגש עמוק יותר עם החוויות של קרבנות המאורע הקטסטרופלי וההרסני הזה – גברים ונשים כאחד" [כריסטופר ר' בראונינג].
נחמה טק, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונטיקט, סטמפורד, שרדה כילדה בשואה כשהתחזתה במשך שלוש שנים לנוצרייה קתולית בחסותם של מציליה הפולנים.
נשים וגברים בוגרים הגיעו בשואה אל היעד היחיד שתכננו בעבורם הגרמנים בדרכים שונות. גברים נראו מושפלים, שבורים בגלל אי-יכולתם לפרנס את משפחותיהם. הנסיבות הנוראיות שעִמן נאלצו להתמודד הותירו אותם מדוכאים ואפּתיים. אִמהות או קרובות משפחה אחרות עוררו ככלל הערצה בחוסר האנוכיות שבו עזרו למשפחותיהן ולאחרים. כשלא עלה בידם של בעלים ואבות למלא את תפקידיהם נענו לאתגר נשים בוגרות וילדיהן המתבגרים, בני שני המינים, ועזרו למשפחותיהם, לחבריהם ולקהילותיהם.
הכיבוש הנאצי של מזרח אירופה החל בהתקפות אכזריות על גברים יהודים. כמה מן הקרבנות המיועדים ברחו; אחרים נרצחו. רוב הגברים שניצלו מן ההתקפות הראשונות הללו סבלו מהתעללות משפילה ונמנעה מהם האפשרות למלא את תפקידם — לפרנס את משפחתם ולהגן עליה. בתחילת הכיבוש ואחר כך בגטאות מנעו הגרמנים את הגברים היהודים ממילוי חובותיהם המשפחתיות המסורתיות, ובכך תקפו את לב לִבהּ של זהותם הגברית: הגרמנים שללו מהם כל אפשרות להגן על משפחותיהם וכמעט חסמו לפניהם כל דרך לפרנס אותן. כשלא יכלו עוד לעשות את מה שהחברה המסורתית ציפתה מהם לעשות נאחזו רבים מהגברים היהודים ייאוש ודיכאון. באורח בלתי נמנע יצרו החוויות האלה חלל ריק בחייהן של משפחות וקהילות יהודיות.
בניסיון למלא את החלל שנפער ניסו נשים לחרוג מתפקידי הטיפול והתמיכה ולקבל עליהן כמה מן התפקידים המסורתיים של הגברים. בתיאורים שתיארו את הרחבת תחום חובותיהן שזרו הנשים לעִתים קרובות הצדקה זהירה; מרבית הנשים שקיבלו עליהן לפרנס את משפחתן ראו במאמצים האלה חובה טבעית שכפו עליהן כוחות חיצוניים. רק מעטות מהן האשימו את הגברים.
לַהשפלה המיוחדת ולרצח הגברים היהודים היו גם תוצאות נוספות, בלתי צפויות. ההתקפות הנמרצות יותר שכוונו תחילה נגד הגברים רמזו ליהודים שהסכנה הנשקפת לנשים חמורה פחות מהסכנה הנשקפת לגברים. לאחר שהתגבשה הדעה שלגברים נשקפת סכנה גדולה יותר היא קנתה לה שביתה בקרב היהודים, ורובם הוסיפו לפעול בהתאם אפילו אחרי שהחלו הנאצים לנקוט כלפי הנשים מדיניות שונה. ככלל, אפילו לנוכח התקפות והטלת אימה חסרות תקדים היו יהודים שהתקשו להאמין שהגרמנים מתכוונים לרצוח את כולם. ומאחר שבתחילה היו הבדלים בין נשים לגברים בכמה מהצעדים שננקטו נגד היהודים ראו יהודים רבים בהבדלים הללו מעין הנחיות לדרך שבה עליהם לנהוג. לדוגמה, מתחילת המלחמה נשים יהודיות נראו בציבור יותר מהגברים. היה סביר יותר שנשים הן שיֵצאו מהבית כדי לחפש מזון. היה סביר יותר שנשים הן שיפנו במישרין לרשויות.
מקור וקרדיט לסיכום : ציפי לוין
6