פיסת עור של נעל בעלת עיטורי זהב, שהתגלתה במדבר יהודה, שופכת אור על אופנת היוקרה בארץ הקודש לפני כ-2,000 שנה
ד”ר גיא שטיבל, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, גורס כי פריט עור שנמצא ב”מערת האימה” הוא למעשה חלקו העליון של סנדל ששימש אשה יהודייה רמת מעלה בתקופת מרד בר כוכבא (136-132 לספירה). אם הוא צודק, סופה של בעלת הנעליים היה מר, לאחר שנמלטה עם שכבת העילית של עין גדי למערות באזור נחל חבר, שם מצאו אותם חיילי הלגיונות הרומיים.
עור העז החתוך בצורת האות הלועזית “וי” ועליו עיטורים מזהב נמצא כבר בתחילת שנות ה-60. כשרבו השמועות על בזיזת מערות באזור ומכירת תכולתן בשווקים בירדן, בבית לחם ובירושלים, יצאו ארכיאולוגים ישראלים למבצע “מערות מדבר יהודה”. אז, בין השאר, סקר הפרופ’ יוחנן אהרוני את מערת האימה, שקיבלה את שמה על שום השלדים הרבים שנמצאו בה. ערכם של ממצאי המערה התגמד לעומת אגרות בר כוכבא שנמצאו במערה סמוכה, ולכן הם לא זכו לתשומת לב רבה.
איך הגיע פריט יקר כל כך ללב לבו של המדבר לפני אלפיים שנה? “יהודה באותה תקופה היתה מעצמת קוסמטיקה בגלל בושם האפרסמון שנחשב ליקר ביותר בעולם העתיק. עין גדי היתה אז כפר עשיר מאוד”, מסביר החוקר ומעריך כי בעלת הנעל השתמשה בה כסמל סטטוס.
ממצאים נוספים של נעליים מהתקופה הרומאית העתיקה ( המוזיאון הבריטי)
