מלחמה מוזרה – עימות סובייטי-יפני מאי – ספטמבר 1939

237

מאת פרד ולדשטיין

מבוא

באוגוסט 1939 יצא מאמר מערכת של ניו-יורק טיימס תחת הכותרת  "מלחמה מוזרה". דובר בו על עימות  מזוין מתמשך בין בריה"מ  ויפן  באזור נידח, בערבה, בגבול  בין הרפובליקה העממית של מונגוליה, מדינה  גרורה של בריה"מ וממלכת מנצ'ו-קו, מדינה גרורה של יפן. בעימות זה השתתפו מעל 100,000 איש, מאות טנקים, מטוסים, שריוניות, קני ארטילריה ואלפי משאיות וכלי רכב אחרים משני הצדדים. כ-18,000  איש משני הצדדים קיפחו בו את חייהם. עוד כ-34,000 נפצעו. כל זמן העימות קיימו שני הצדדים הניצים יחסים דיפלומטיים.

השלכות המערכה הצבאית הזו היו חובקות עולם והשפיעו על כניסתה של בריה"מ למלחמה עם פינלנד (דצמבר 1939 – פברואר 1940), על הכרעה בקרב על מוסקבה (נובמבר-דצמבר 1941) ועל החלטת יפן לתקוף את ארה"ב וכתוצאה מכך לכניסתה של האחרונה למלחמת העולם השנייה (דצמבר 1941).

במאמר זה ננסה לתאר מאורעות אלו ולהסביר את המהלכים שהביאו לעימות הצבאי , נראה איך הוא הסלים מהתנגשות  בין כוחות קטנים של משמר הגבול והגיע בסופו של דבר להתמודדות בין שתי ארמיות מגובות באוויר במאות מטוסים.

ננסה גם להראות מדוע ואיך השפיעה המערכה העקובה מדם על מאורעות מאוחרים יותר של מלחמת העולם השנייה.

קודם כל ננסה לאפיין את המצב ששרר בשני הצדדים ערב העימות.

רקע

יפן של שנות השלושים נוהלה על ידי המועצה הקיסרית העליונה. בלטו בה כוחות אימפריאליים – כל שלושת זרועות הצבא ופוליטיקאים תומכי קו לאומני קיצוני. אלה היו בטוחים שיפן קופחה ולא קיבלה את השלל המגיע לה כתוצאה מניצחון של ברית אנטנטה (Antanta) אליה השתייכה ב"מלחמה הגדולה" כפי שכונתה אז מלחמת העולם הראשונה. הם רצו לראות את יפן אימפריה מובילה באסיה.

כדי להשיג מעמד זה הם הסתמכו על שימוש בכוחה הצבאי. לשאיפות אלה היה מכשול גדול. יפן דלה בחומרי גלם ההכרחיים לחימוש צבא מודרני. לדעתם, כדי להשיג  חומרים אלה על יפן להפנות את מאמציה לאחד משני האזורים – צפונה לכיוון סיביר המזרחית  והמזרח הרחוק הסובייטי, או דרומה לעבר אזורי השפעה ומושבות אמריקאיות ואירופאיות. בראש תומכי  "הדרך הדרומית" עמד הצי היפני .

בראש "הדרך הצפונית" עמד צבא היבשה ובמיוחד החלק האקטיביסטי סמי-אוטונומי שלו,  צבא קוונטו. יש לציין שהוויכוח בין שני החלקים האלה לא היה רק אידיאולוגי , אלא דובר במאבק על נתח גדול יותר של התקציב והמשאבים של יפן.

עליתו של צבא קוונטו היפני

צבא קוונטו  הוא תוצר ישיר  של ניצחונה של  יפן במלחמתה עם רוסיה 1904-1905. לפי הסכם פורטסמוט (Portsmouth) עברו לידי יפן זיכיונות רוסיים בחלק הדרומי של חצי האי ליאודונג (Liaodong) הנקרא קוונטו (Kwantung) עם העיר דלני ונמל הצי  פורט ארתור.  בנוסף, עברו לידה קווי רכבת של דרום מנצ'וריה. כדי להגן על הנכסים האלה ועל מתיישבים יפניים שבאו לאזור, הוקם צבא קוונטו. מתחילתו היה זה כוח אימפריאלי אקטיביסטי שקציניו היו, במידה לא מבוטלת, אחראים להפיכת יפן למדינה מיליטריסטית. עם גידול האוכלוסייה היפנית של קוונטו גדל גם צבא קוונטו וגם השפעתו במנצ'וריה. ב1931 קציניו בדרגות ביניים – מייג'ור וקולונל  ביימו התקפה סינית על קו הרכבת היפני במוקדן ועל ידי כך אילצו את הפיקוד של צבא קוונטו  להשתלט על מנצ'וריה כולה חרף התנגדות של טוקיו.  הצעד הבא היה הקמה במנצ'וריה כמדינה עצמאית – ממלכת מנצ'ו-קו.

קציני צבא קוונטו לא הסתפקו בכך. ביולי 1937 ניצל ראש המטה של צבא קוונטו טוג'ו הידקי (Tōjō Hideki), ראש הממשלה של יפן לעתיד, עימות גבול בין מנצ'ו-קו וסין ליד גשר מרקו פולו כתירוץ על מנת להכניס יחידות יפניות לתוך סין. מה שהביא למלחמת יפן-סין השנייה.  היסטוריונים רבים מסמנים אירוע זה כתחילתה של מלחמת העולם השנייה. היסטוריון אמריקאי דרי (Drie) כינה מלחמה זאת "מלחמה מיותרת בזמן הלא נכון, נגד האויב הלא נכון".  הכוחות הסיניים קיבלו סיוע חומרי ואנושי מבריה"מ. יועצים וטייסים סובייטים נשלחו לסין ובנמלים סיניים פירקו ספינות סובייטיות ציוד לחימה ותחמושת.

ב-1936 מונה גנרל  אואדה קנקיצ'י (Ueda Kenkichi) למפקד  צבא קוונטו. אואדה היה חבר במועצה הקיסרית העליונה ואחד התומכים הבולטים ב"דרך הצפונית". עם מינויו התגבר קצב התנגשויות הגבול בין צבא קוונטו והצבא האדום שהתלקחו באופן תדיר גם קודם לכן. הסיבה הרשמית הייתה  סימון גבול לא ברור בין מנצ'ו-קו לבריה"מ. הסיבה האמיתית היו ניסיונות של גנרל אואדה היפני לחמם את הגבול.  באוגוסט 1938 העימות הגיע לידי קרב של ממש שנמשך כ-11 יום תוך אבדות כבדות לשני הצדדים.

דווקא , הקרב האמור לא היה ביוזמתו של צבא קוונטו. היוזמה יצא מהמטה הכללי בטוקיו והשתתפו בה מהצד היפני כוחות מדיביזיה של צבא יפן בקוראה. אנשי המטה הכללי קיבלו מידע  על מצבו העלוב של הצבא האדום במזרח הרחוק מחקירה של עריק סובייטי רם דרג – מפקד נ.ק.וו.ד. במזרח הרחוק גנריך ליושקוב ( Genrich Liushkov)  ורצו לבדוק את יכולותיו של הצבא האדום בפעולה מלחמתית מוגבלת.

מדוע היה הצבא האדום במצב כזה?

בסוף שנות ה-20 בצעו קומיסר ההגנה של בריה"מ מיכאל פרונזה (Michael Frunze) וראש המטה הכללי מיכאל טוחצ'בסקי (Michael Tuchachevski) רפורמה צבאית שהפכה את הצבא האדום לאחד הצבאות המתקדמים והחזקים בעולם. לקראת 1936, לפי הערכת מודיעין אמריקאי ויפני, הצבא האדום היה מסוגל להילחם בשתי החזיתות בו זמנית – במזרח ובמערב.

  בזירה הפוליטית מאז סוף שנות ה-20 ניסה מזכ"ל המפלגה הבולשביקית של בריה"מ יוסף סטלין לבסס את עצמו כשליט יחיד במדינה. לכן ב,1937-1938 בעזרת נ.ק.וו.ד, אירגן פוטש הידועה בכינויו "הטרור הגדול". במסגרתו  בין היתר הודחה, נעצרה ונשפטה כמעט כל הצמרת של הצבא האדום. החל ממרשל טוחצ'בסקי ועד רוב מפקדי הרג'ימנטים. דבר זה החליש מאוד את הצבא האדום. קצב האימונים ירד כמעט לאפס. בגלל תנאי מחיה ירודים של החיילים הרוסים נאלצו מפקדים "להלוות" חיילים לקולחוזים בסביבה ככוח עזר תמורת אספקת מזון.  העובדה שמפקדים סובייטים רבים נעצרו באשמת בגידה במולדת. יצרה  חוסר אמון במפקדים בקרב החיילים, מה שגרם להתרופפות של המשמעת. המפקדים החדשים שהחליפו קצינים בכירים מודחים קפצו 2-3 דרגות. לרוב היו חסרי השכלה מתאימה וניסיון פיקודי. כך למשל על אחד מדיביזיות  במזרח הרחוק פיקד לוטננט בכיר, שקודם פיקד על פלוגה.  גם, ואולי, בעקבות שינוים אלה הסיסמה "ניצחון במינימום של דם" שקבעו פרונזה טוחצ'בסקי הוחלפה בסיסמא חדשה "ניצחון בכל מחיר" .

גנרל אואדה קנקיצ'י (Ueda Kenkichi), יליד מחוז אוסקה היה קצין יפני מקצועי  טיפוסי שכרבים אחרים ראה את עצמו בונה אימפריה. אחרי ששימש בתפקידי פיקוד רבים הוא מונה למפקד חיל המצב היפני בשנחאי. שם נפצע בפעולת טרור של לאומן קוריאני ואיבד רגל.  למרות זאת לא פרש מהשירות הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקד צבא קוונטו.

ניסוי כלים – קרב צ'נקופנג-אגם חסן

היחלשות זאת של הצבא הסובייטי, בעקבותת הטיהורים, באה לידי ביטוי בקרב צ'נקופנג-אגם חסן האמור. הקרב התקיים במשולש גבולות בריה"מ, קוריאה ומנצ'ו-קו. ב-31 ליולי 1938 כבש רג'ימנט יפני רכס צ'נקופנג בין נהר טומן ואגם חסן.

הכוח היפני ללא סיוע אווירי, ללא שריון וללא סיוע ארטילרי משמעותי, החזיק את הרכס במשך עשרה ימים נגד התקפות חוזרות ונשנות של קורפוס (גייס) של הצבא האדום, שכלל מעל 200 טנקים ושריוניות, בסיוע כ-200 קני ארטילריה והיה מגובה באוויר על ידי 250 מטוסי קרב ומפציצים.  רק חלק של הרכס נכבש חזרה. זה קרה רק אחרי שהפיקוד על הכוחות עבר ממפקד חזית המזרח הרחוק מרשל בליוחר לראש מטהו מפקד קורפוס (לוטננט ג'נרל או רב אלוף) גרגורי שטרן והזרמת כוחות נוספים.

לאחר שיפנים החליטו שהשיגו את מטרתם ובחנו את החוזק של האויב הסובייטי , הם ביקשו וקיבלו הפסקת אש שנכנסה לתוקף ב-11 לאוגוסט 1938. היפנים פינו את הרכס.

התעמולה הסובייטית הציגה את הקרב כניצחון מזהיר. שליש ממשתתפיו קיבלו אותות הצטיינות. מאחורי הקלעים הוסקו מסקנות חמורות – מרשל בליוחר הודח, נעצר ומת בזמן חקירה. הכוחות במזרח הרחוק הוכפפו ישירות למוסקבה, קצב האימונים הואץ, נפתחו קורסים והשתלמויות למפקדים. נאסר להשתמש בחיילים לעבודות חקלאיות.

מתוצאות הקרב היפנים הסיקו שהצבא האדום הוא "נמר של נייר". מסקנה זאת חיזקה את העמדה של תומכי "הדרך הצפונית" במטה הקיסרי היפני והביאה להסלמה נוספת כעבור קצת יותר מחצי שנה.

מרשל וסילי בליוחר (Vasyli Blucher), גיבור מלחמת האזרחים  1918-1921 היה בעל איתור הדגל האדום מספר 1 וכוכב האדום מספר 1. הוא היה איכר פשוט שהצטיין בפיקוד על היחידות של הצבא האדום באורל ובקרים, הביס את הצבא הלבן בסיביר ובמזרח הרחוק וכבש את עיר-הנמל ולדיווסטוק (Vladivostok) על האוקיאנוס השקט. היה אחד מחמישה מפקדים בכירים של הצבא האדום שהוענקה להם דרגת מרשל.

וסילי בליוחר

מפקד קורפוס גרגורי שטרן (Gregory Stern) יהודי, יליד אוקראינה היה בנו של רופא. ב-1937 מונה ליועץ צבאי ראשי של ממשלה רפובליקאית בספרד. למעשה ניהל פעולות מלחמתיות נגד מורדים תחת השם גנרל גרגורוביץ' (Gregorovich). שימש מקור לדמותו של גולץ (Goltz) ברומן של המינגווי "למי צלצלו הפעמונים". בתחילת 1938 הוזעק מספרד ומונה לראש המטה של חזית המזרח הרחוק. זאת עקב הרעת בריאותו של מרשל בליוחר.

אפריל-מאי 1939 : מתחמם

מעודד מהתפתחות זאת ומהרגיעה בחזית הסינית, הוציא גנרל אואדה היפני פקודה לכל יחידות צבא קוונטו, על הגבול עם בריה"מ ומונגוליה, להגביר את פעולתם במיוחד באזורי מחלוקת ולגרש משם כוחות "עוינים". אחד מאזורים האלה הייתה רצועת ערבה ברוחב כ-20ק"מ ובאורך כ-80 ק"מ בין כפר נוודים ברגוטים (עם הקרוב למונגולים) ונהר חלקה (במונגולית נהר – גול, לכן חלקין גול).

הרצועה הייתה אזור מחלוקת עתיק יומין בין מונגוליה חיצונית וממלכת סין ובמפות שונות הייתה משויכת פעם למונגוליה, פעם למנצ'וריה. היה זה אזור קריטי ליפנים לאחר שהשיק לתוואי עתידי של מסילת רכבת אסטרטגית שאמורה הייתה לחבר בין דרום מנצ'וריה לגבול עם עבר הבייקאל הסובייטי. חשיבותו של אזור הבייקאל בזה שהוא צוואר הבקבוק של קווי התחבורה של סיביר כולה. עובדה זאת עשתה אותו למטרה ראשונה במעלה להתקפה יפנית כדי לנתק את המזרח הרחוק ממערב סיביר ומחלקה האירופי של בריה"מ.

האחראית על אזור צפון-מערב מנצ'ו-קו, שם נמצא אזור המריבה, הייתה דיביזיה 23 של צבא קוונטו. הייתה זאת דיביזיה חדשה שביצועיה קיבלו ציון בינונית מינוס אצל הבוחנים של המטה הכללי היפני. ניידותה הייתה מוגבלת. מה שקריטי בשטחי ערבה נרחבים של האזור. לכן החרימה הדיביזיה אמצעי תובלה מהתושבים המקומיים ו"הלוואתה" מדי פעם טנקים ושריוניות מיחידות יפניות שהתאמנו באזור. שתי יחידות פרשי משמר הגבול הברגוטיים היו כפופים לדיביזיה.

מול הדיביזיה היו פרוסות יחידות משמר הגבול המונגולי ובעורפם דיביזיית פרשים מונגולית. כ- 1,000 ק"מ מהאזור, בעיקר סביב בירת מונגוליה אולן באטור (Ulan Bator) היו מחנות קבע של קורפוס מיוחד 57 של הצבא האדום.

מונגוליה וברית המועצות

במרץ 1936 נחתם "פרוטוקול לעזרה הדדית" בין שלטונות מונגוליה ובריה"מ. מטרתו  הרשמית היה "למנוע תוקפנות יפנית אפשרית לאחר הקמת ממלכה גרורה מנצ'ו-קו". אך הרכבו ומיקומו של הכוח אותתו על מטרתו האמיתית. עוד בתחילת שנות ה-30 המשטר הקומוניסטי החל להתנכל למנזרים בודהיסטיים ופיאודלים מקומיים. בעקבות זאת פרצו מהומות והתקוממויות נגד המשטר במקומות רבים. תופעת עריקות מהצבא  הגיע לממדים מדאיגים. לקראת אמצע שנות ה-30 נוצרה סכנה ממשית למשטר. כך שהסיבה האמתית לכניסתו של הצבא האדום היה לדכא את ההתנגדות העממית ולייצב את המשטר. כדי להשיג זאת, היחידות התמקמו מסביב לריכוזי אוכלוסייה.  הכוח הסובייטי היה נייד מאוד והיה לו זרוע אוויר משלו . הכול  בהתאם לדוקטרינה של דיכוי התקוממויות עממיות של טוחצ'בסקי.  היא כבר נוסתה בהצלחה  ב1921 נגד מרד איכרים באזור טמבוב (Tambov). יש לציין שזרוע האוויר הסובייטית הורכב ממטוסי קרב ומטוסי סיור מיושנים  ונועד לצורכי מודיעין והפחדת אוכלוסייה  אזרחית ולא לפעולה מול אויב רציני בעל זרוע אוויר משלו. מה גם שהטייסים של הזרוע לא היו מנוסים בקרבות אוויר אמתיים.

מ-1937 פיקד על הקורפוס של הצבא האדום באזור מפקד דיביזיה (מייג'ור גנרל, אלוף) ניקולאי פקלנקו (Nikolay Feklenko), מפקד שריון מנוסה.

בעקבות פקודה של גנרל אואדה היפני , הטיל גנרל קומטסוברו היפאני על מפקד גדוד סיור  של הדיביזיה, אזומה (Azuma) לטהר  את השטח בין נומונחן וחלקה אחד ולתמיד. אזומה גירש את היחידות המונגוליות אך הן חזרו. אז קיבל אזומה סיוע אויר, אך ללא הועיל.  לדעת גנרל קומטסוברו היפני , היה צורך בפעולה יותר רחבה כדי להשיג את המטרה. הוא פקד על מטהו להכין פעולה לרג'ימנט היפני להשמדת הכוח המונגולי. היפנים לא ידעו שעל-ידי כך הם הולכים לעימות ישיר עם הצבא האדום.

גנרל פקלנקו הסובייטי היה מודאג מדיווחים על אקטיביות יפנית על הגבול. לכן ביקש  מקומיסר ההגנה של בריה"מ קלמנט וורושילוב (Klement Voroshilov) לשלוח לאזור המתחמם כוח נוסף ולהעביר את מפקדת הקורפוס  ליישוב טמצק בולק (Tamzak Bulaq)  כ100 ק"מ מחלקה. מרשל וורושילוב סירב להסיט את הקורפוס מייעודו העיקרי. בכל זאת , ועל דעת עצמו שלח פקלנקו כוח מעורב  שכלל שריוניות, רגלים ממוכנים וסוללת תותחים לאזור. פעולה עצמאית זאת עלתה לו בהמשך בפיקוד.

לקראת 15 במאי דווח לסטלין דרך צינורות נ.ק.וו.ד על התחממות צבאית באזור. הוא נתן הוראה לוורושילוב לקדם עוד כוחות ולהעביר את המפקדה קרוב לאזור וגם נזף בו. מטוסי זרוע האוויר הועברו לשדות התעופה קרובים , טנקי להביור ויחידת הנדסה וגאודזיה הגיעו לאזור כדי להקים גשרים על נהר חלקה (מעל חלקה היה בנמצא גשר אחד קבוע בלבד). אחד מרג'ימנטים של רגלים ממוכנים  של הקורפוס נכנס לכוננות תזוזה. נעשו הכנות להעברת חפ"ק קורפוס לטמצק בולק וקצין אג"ם של הקורפוס קולונל איבנקוב (Ivenkov) נשלח לפקד על הכוחות בגדה מזרחית של נהר חלקה.

 ב20 למאי החלו קרבות אוויר. היתרון היפני היה מוחלט. לותיקי קרבות בסין, הטייסים היפאניים, היה יתרון כי מטוסי הקרב מודרניים שלהם התגברו בקלות על מטוסי קרב רוסים מיושנים בעלי 4 כנפיים העשויים מברזנט ומוטסים על ידי טייסים לא מנוסים. חיש מהר אבד חיל האוויר של הצבא האדום 14 מטוסים, קורקע ונעלם מהשמיים עד אמצע יוני.

על הקרקע התמונה הייתה שונה. ב-28 למאי החלו היפנים בפעולה על ידי שני גדודים ובסיוע פרשים ברגוטים, חיל האוויר וארטילריה. האווירה הייתה של יציאה לטיול נחמד. הם אפילו לא טרחו לקחת איתם נשק נ"ט והיו מלווים בשריונית אחד.

היפנים התגברו די בקלות  על היחידות הקדמיות, אך בהמשך נתקלו בשריוניות, טנקים ותותחים של הצבא האדום. ההתקדמות נעצרה. למחרת הגיע לאזור רג'ימנט ממוכן של הצבא האדום שעבר במשאיות אלף קילומטר. הוא דחף את עיקר הכוח היפני לאחור. גדוד הסיור היפני של אזומה כותר והושמד. אזומה נהרג בניסיון פריצה. כדי לשמור על הכבוד היפנים הכריזו על שטח מריבה "כלא ראוי לבזבז עליו דם יפני".

למפקד דיביזיה לוטננט-ג'נרל קומטסוברו מיצ'יטרו (Komatsubaru Michitaro), בנו של מהנדס ימי מיוקוהמה היה ניסיון  מועט בפיקוד על יחידות שדה. רוב הקריירה שלו היה איש מטה והדרכה. תקופה ארוכה היה נספח צבאי במוסקבה, דיבר רוסית שוטפת ונחשב  למומחה לענייני רוסיה.

יוני 1939 : הסלמה

פקלנקו דיווח לוורושילוב על המצב העגום  באוויר. בסוף מאי נחתו בשדה תעופה של טמצק בולק שני מטוסי טובלה שהביאו לאזור את סגן מפקד חיל האוויר  גיבור בריה"מ מפקד קורפוס  (רב-אלוף) יעקוב שמושקביץ' (Yaakov Smushkevich)  וצוות של טייסים וותיקי קרבות  בספרד ובסין.  מטוסי קרב מתקדמים ומפציצים רוסים החלו לנחות בשדות התעופה של הסביבה. קצת לפני זה נחתה באזור  משלחת ביקורת מטעם המטה הכללי של הצבא האדום בראשות סגן מפקד פיקוד בלרוס לחיל פרשים , מפקד דיביזיה גאורגי ז'וקוב (Georgy Zhukov).

עד אמצע יוני, עסקו גנרל שמושקביץ' וצוותו בעיקר באימוני טייסים צעירים. ב-15 יוני התחדשו טיסות הסיור. ב20 ליוני חיל האוויר הסובייטי נכנס לקרבות אוויר עם היפנים. למרות שהסובייטים איבדו יותר מטוסים, השליטה המוחלטת של היפנים באוויר הסתיימה.

על הקרקע , המצב בתחילת יוני התאפיין בשינוי בעמדת הפיקוד על הקורפוס. וורושילוב לא שכח לגנרל פקלנקו את פעילותו העצמאית ואת הנזיפה של סטלין. עוד במכתב הסמכה לקבוצת הביקורת מ-24 למאי וורושילוב כותב על ביצועי פיקוד הקורפוס בלתי מספקים. יחידות הקורפוס  עדיין לא נכנסו לקרבות אך קומיסר ההגנה הסובייטי כבר לא מרוצה. בתדרוך של ז'וקוב במטה הכללי דובר על בקרה וביקורת בלבד. לעומת זאת בשיחת רקע עם וורושילוב הקומיסר דיבר על אפשרות שז'וקוב יצטרך לקחת פיקוד.

ז'וקוב הבין את הרמז. הדוחות ששלח למוסקבה היו שליליים ביותר ודיברו על חוסר מעש של מפקדת הקורפוס. הוא אפילו האשים ראש מטה של הקורפוס קולונל קושצ'ב ואת איבנקוב בריגול לטובת יפנים. מאמציו נשאו פרי – ב12 ליוני גנרל פקלנקו הודח עם הגדרה "חסר ניסיון פיקוד בתנאי ערבה". במקומו מונה ז'וקוב. פקלנקו נמצא במונגוליה מ-1936 תחילה כמפקד חטיבת שריוניות וא"כ כמפקד קורפוס. הוא היה מפקד כוחות משוריינים מנוסה. מחליפו , הגנרל ז'וקוב עבר את רוב שירותו בביילורוסיה בעלת יערות וביצות לרוב. הוא היה איש חיל הפרשים ללא השכלה צבאית פורמלית. על זה חיפו דבקותו למטרה, ורצון ברזל . גנרל קושצ'ב וגנרל איבנקוב הודחו בסוף החודש, נעצרו, נשפטו ונשלחו למחנות עבודה בסיביר.

מיד עם התמנותו  לתפקיד, גנרל ז'וקוב שלח למוסקבה דו"ח, שלא היה מבוסס על שום מידע מודיעיני (חיל האוויר היה מושבת, השטח היה מאוכלס בדלילות ומונגולים שמרו את המודיעין שלהם לעצמם) על התחזקות המערך היפני. כתוצאה מהדו"ח כמעט כל יחידות הקורפוס – דיביזיה חי"ר ממוכן למעט רג'ימנט אחד, חטיבת שריון, שלוש חטיבות שריוניות היחידות בצבא האדום, רג'ימנט תותחים ארוכי טווח ויחידות עזר הועברו לאזור. המונגולים צירפו דיביזיית פרשים נוספת. כתגובה, היפנים גם עיבו את המערך שכלל עכשיו גם את חטיבת השריון היחידה בצבא קוונטו. קציני מטה מנוסים של צבא קוונטו היפני נשלחו למטה של גנרל קומטסוברו כדי לעזור בתכנון מבצעים עתידיים.

ז'וקוב דרש מהכוחות הקדמיים של הצבא האדום , אקטיביות וביצוע סיורים אלימים. באחד מהם פלוגת רגלים מלווה בשריונית נתקלה במחנה גדודי יפני ונכנסה לקרב. אחרי שאיבדה את השריונית הפלוגה נסוגה. תקרית זאת הייתה הקש האחרון. היפנים החליטו לטהר את הגדה המזרחית של חלקה מאויב בפעולה דיביזיונית.

יעקוב שמושקביץ' בנו של חייט יהודי עני מליטה למד לטוס בהיותו כבר קומיסר חטיבת מפציצים. במהרה התברר כישרונו כטייס וכריזמה מיוחדת כמפקד. הוא יצא לספרד בראש קבוצת טייסים מתנדבים, שירת שם כיועץ לחיל האוויר תחת שטרן והצטיין גם בקרבות אוויר. על פעילותו שם הוענק לו אות גיבור בריה"מ  והוא הוזנק ישירות לדרגה מפקד קורפוס וסגן מפקד חיל אוויר. באחד מטיסות מבחן היה מעורב בתאונה אווירית, נפצע קשה בשני רגליו אך חזר לשירות וגם לטיסות.

גאורגי ז'וקוב בנו של איכר רוסי מאזור קלוגה (Kaluga) היה אחד מאלה שקיבלו קידום מהיר עקב טהורים של הטרור הגדול. הוא הוקפץ מתפקיד מפקד חטיבה ישר לפיקוד על שני קורפוסים פרשים במחוז בלרוס החשוב ולאחר מכן לסגן מחוז בלרוס לחיל פרשים. וזאת למרות שלא הייתה לו השכלה צבאית גבוהה.

יולי 1939 : היפנים תוקפים

הארטילריה בגדה מערבית הגבוהה בכעשרה מטרים מהגדה המזרחית הייתה המטרד העיקרי עבור יפנים. כל  תזוזה יפנית בשטח מיד נתקלה בהפגזה. לכן , היא הפכה למטרה עיקרית של המתקפה המתוכננת. התוכנית הייתה ליצור תנועת מלקחיים בו זמנית בגדה המזרחית ובגדה המערבית על-ידי חציית נהר חלקה מצפון. כוח הצבת ה"מזרחי" ילחץ על ראש הגשר של האויב לכיוון דרום מערב .כוח הצבת המערבי יחצה את חלקה דרומה, ישמיד בדרך סוללות תותחים על הגדה ומתקני העורף של האויב ויפגוש את כוח הצבת המזרחית באזור הגשר על חלקה.

תוכנית יפה ואלגנטית. אך תכנון לחוד וביצוע לחוד. קודם כל היפנים היו סבורים שמולם נמצאים בעיקר כוחות מונגוליים בסד"כ שתי דיביזיות. ברג'ימנט חי"ר ממוכן, חטיבת שריוניות וסוללות תותחים של הצבא האדום שהיוו ראש גשר בגדה מזרחית הם ראו רק כוח עזר. הם לא זיהו לא את חטיבה השריוניות ששמרה על המעברים על נהר חלקה שבינתיים הקימו סובייטים ולא היו  להם ידיעות על עתודה משוריינת וממוכנת לא רחוק מתמצק בולק.

נתגלו גם בעיות טכניות. עקב המלחמה עם סין עמד לרשותם של היפנים רק גשר סירות אחד. גשר זה לא התאים להעברת שריון. הוא גם עמד אך בקושי במעבר משאיות וגם זה בקצב איטי. היחידה הגאודזית היפנית לא מצאה מעבר נוח בתוך הנהר. לכן, הכוח היפני הפולש לגדה מערבית הורכב משלוש רג'ימנטים של חי"ר. הרכב זה לא התאים לתוואי השטח של גדת הנהר , למעט רצועת גבעות בחלקו הצפוני, באין צגן (Bain Tsagan), הוא שטח ערבה שטוח לגמרי ללא קיפולי קרקע . אין לחי"ר במה להיאחז בתנועה דרומה.

כך מתאר ז'וקוב את השתלשלות העניינים בזיכרונותיו. אחרי שנודע לו על מתקפה יפנית בגדה המזרחית  הוא שלח לשם חטיבת שריוניות מהעתודה. מאוחר יותר נודע לו על חציית חלקה על-ידי יפנים. נגדה הוא שלח את שארית העתודה – חטיבת שריון ורג'ימנט חי"ר ממוכן. הוא גם החזיר את חטיבת השריוניות ששלח קודם לכן לתגבור ראש הגשר של הגדה המזרחית.

בינתיים היפנים השתלטו על גבעות באין צגן ללא קרב, התמקמו שם ושלחו כוח פלישה דרומה. רג'ימנט חי"ר ממוכן שנשלח על ידי גנרל ז'וקוב להתקפת נגד יחד עם חטיבת שריון התבלבל בניווט ולא הגיע לשטחי כינוס בזמן. ז'וקוב החליט לשלוח חטיבת שריון להתקפה ללא סיוע רגלים ועם סיוע ארטילרי מועט. למרות אבדות כבדות, החטיבה הצליחה החטיבה הסובייטית לעצור את ההתקדמות היפנית דרומה.

מאוחר יותר אירגן גנרל ז'וקוב התקפה של שאריות חטיבת שריון, חטיבת שריוניות וחטיבת חי"ר ממוכן. היפנים החלו להתקפל לאחור , נכנסו לפניקה ופוצצו את גשר הסירות לפני הכוחות היפנים הנסוגים שנאלצו לחצות את נהר החלקה בשחייה. רבים טבעו. היפנים השאירו בגדה מערבית הרבה תותחים, מקלעים כבדים ומשאיות.

במשך שנים , היסטוריונים סובייטיים חזרו על הסיפור הזה. אך אחרי פירוק בריה"מ נתגלו מסמכים רבים. מתוכם ומעדויות של משתתפי הקרב התגלתה תמונה שונה לחלוטין. ההיסטוריונים רוסיים שירוקורד (Shirokorad) וקולומייץ (Kolomiets) והיסטוריון מונגולי גמבוסורן (Gombosuren) טוענים שהתנועה דרומה נעצרה על-ידי גדוד שריוניות מונגולי אשר הוזעק על-ידי מפקד רג'ימנט תותחנים שגילה את התנועה של היפנים שאיימה על עמדות של הרג'ימנט.

למעשה, התקפת הנגד של חטיבת שריון של הצבא האדום על יעד מבוצר שולט הייתה מאוחרת ומיותרת. החטיבה איבדה מחצית מהטנקים שלה וכ600 הרוגים ופצועים. גם התקפה "משולבת" לגירוש האויב היפני מבאין צגן הייתה לא מאורגנת וגרמה לאבדות כבדות נוספות. אחרי יומיים של קרבות, היפנים פינו את פצועים אספו את מתיהם, הוציאו את כל הציוד ואמצעי לחימה, נסוגו לגדה מזרחית, ופוצצו את הגשר.

תיאור זה מתאים לתיאורו של היסטוריון אמריקאי אלבין קוקס (Alvin Coox) בספרו המונומנטלי נומונחן (Nomonhan). הכוחות היפניים הגיעו לשטח צליחה וצלחו את נהר חלקה ללא התנגדות. רק אחרי שהתמקמו בבאין צגן נתקלו בהם כוחות סיור מונגוליים ומאוחר יותר סובייטים. התנועה דרומה החלה ב-8 בבוקר בשלישי ליולי. היא נעצרה אחרי כשעה וחצי עקב אש כבדה של שריוניות אויב. בסביבות 10:30 הרג'ימנט המערבי ספג התקפה של כוח טנקים (מתאים ללו"ז של ז'וקוב) והדף אותו על ידי בקבוקי מולוטוב (שהיו בשימוש בפעם הראשונה) ותותחי נ"ט שבינתיים נפרסו. לקראת צהרים הכוח היפני שהתקדם דרומה נסוג חזרה לבאין צגן והתבצר שם. בסביבות 1:30 בצהרים החלו התקפות ספורדיות של הצבא האדום מלוות בהפגזות ארטילריות כבדות והפצצות מהאוויר. הכוח היפני החזיק מעמד במשך יומיים ואפילו יצא להתקפות נגד.

ברביעי לחודש לאחר התייעצות, גנרל קומטסוברו היפני נתן פקודה לסגת כי היה ברור שבתנאים שנוצרו מטרות המבצע לא ברי השגה וגשר אחד לא מספיק לאספקה של שלושת הרג'ימנטים של רגלים ורג'ימנט של ארטילריה יפניים שנמצאים בגדה מערבית.  עד הבוקר של חמישי לחודש, היפנים הסיגו את כל הכוחות והציוד לגדה המזרחית ופוצצו את הגשר. האבדות שלהם הגיעו לכ10% מגודלו של הכוח הפולש, בעיקר מאש ארטילרית והפצצות חיל האוויר הסובייטי .

שנים אחרי הקרב , התפלאו קצינים יפנים שהשתתפו במבצע מדוע הסובייטים לא פוצצו את הגשר באש תותחים והפצצות מהאוויר ועל ידי כך היו מכתרים את הכוח היפני .

אחרי שנסוגו מהגדה המערבית התארגנו שלושת הרג'ימנטים מחדש והצטרפו למתקפה יפנית על ראש הגשר הסובייטי-מונגולי בגדה מזרחית.

מתקפת הנגד היפאנית

המתקפה היפנית בגדה המזרחית החלה במקביל לזאת של הגדה המערבית. תחילה הוביל אותה רג'ימנט טנקים בינוניים של חטיבת שריון. בגלל בעיות העברת יחידה לחזית בתחילה ברכבת ואחר כך בכביש הררי משובש, נהרסו כמעט כל מכשירי הקשר בטנקים. בגלל שליטה של ארטילריה סובייטית על השטח האפשרות היחידה להתקפה הייתה בלילה. החי"ר היפני היה מאומן מאוד בלחימה מהסוג הזה, אך השריון היפני לא עבר אימונים מתאימים. לא היה תיאום בין יחידות משנה וממילא לא היה תיאום בין שריון לרגלים וארטילריה. ההתקפה היפנית נכשלה. הרג'ימנט היפני איבד כלים רבים והועבר לעורף להתארגנות מחדש. לאחר שלכוח בגדה מזרחית הצטרפו שלושת הרג'ימנטים שחזרו מפלישה לגדה מערבית, היפנים התארגנו להתקפה נוספת. הפעם את ההתקפה הוביל רג'ימנט של טנקים קלים. היפנים הצליחו לפרוץ את קווי הגנה במקומות מסוימים, אך נבלמו על-ידי עתודות של הצבא האדום שזרמו מהגדה המערבית.

גנרל ז'וקוב שלח לקרב בלימה זה , אפילו דיביזיית חי"ר שהגיע זה עתה מאורל. חלק מאנשיה היו עדיין על אזרחי ללא נשק. המפקד והקומיסר של הדיביזיה נהרגו מיד. היחידות של הצבא האדום החלו לסגת. גנרל ז'וקוב השתולל. בפקודתו קצינים רבים של הדיביזיה נעצרו, נשפטו על פחדנות והוצאו להורג. זה לא עזר.

למזלם של הסובייטים, בינתיים , התארגנה מחדש ונכנסה לקרב חטיבת השריון שלהם. בסיוע ארטילרי מסיבי היא בלמה את ההתקדמות היפנית. בהתקפת נגד זאת נהרג מפקד החטיבה הרוסי קולונל יקובלב (Yakovlev).

כדי לסתום פרצות בהגנה ז'וקוב הוציא יחידות משנה מיחידות האם מעל ראשם של מפקדיהם.

לקראת סוף הקרב  הוא פיקד על הרבה מחלקות ופלוגות במקום על חטיבות ורג'ימנטים. רק טעויות יפניות וציוד לחימה טוב יותר הצילו את היום בשביל הסובייטים.

מי היו גיבורי היום של הצבא האדום ?

"גיבורי" היום היו תותחי נ"ט 45 מ"מ סובייטים. הם היו מותקנים על הטנקים והשריוניות וגם פעלו כארטילריה נ"ט של גדודי חי"ר. היה להם שני סוגי תחמושת – נגד טנקים וגם נגד רגלים כולל פגזי מצרר. קצב האש שלהם היה גבוה מאוד – 20 פגזים לדקה והייתה להם מהירות גבוהה של יציאת פגזים (מהירות הלוע).

קצינים יפניים העידו שקודם ראו את הפגיעה של פגז נ"ט ורק אחר כך שמעו את קול הירי. בין היתר היו תותחים אלה מותקנים על השריוניות של הגדוד המונגולי שבלם את ההתקדמות של היפנים דרומה בגדה מערבית של נהר חלקה .  גם הרג'ימנט השני של חטיבת השריון היפנית ספג אבדות כבדות ונסוג. חטיבת השריון היפנית הוצאה מהזירה וחזרה לבסיסה בדרום מנצ'וריה ללקק את פצעיה.

הכדור שוב חזר לסטלין.

עוד בסוף אפריל הרודן הסובייטי הגיעה למסקנה שלא יוכל לסמוך על ברית עם בריטניה וצרפת. הוא גם חשד שבריטניה דוחפת את היטלר לפתוח במלחמה עם בריה"מ. היה לו ברור שבמצבו הנוכחי לא יוכל הצבא האדום להתמודד עם הורמאכט, צבא גרמניה הנאצית . לכן, החל לנקוט צעדים כדי להגיע להסדר עם גרמניה. קודם כל הוא החליף את קומיסר החוץ ליטווינוב (Litvinov) היהודי במולוטוב הרוסי. הגרמנים הבינו את הרמז. הסכם ארעי עם הסובייטים הקל עליהם את הפלישה המתוכננת לפולין שעליה החליט היטלר עוד בסוף 1938 אחרי כיבוש צ'כוסלובקיה. לכן מיוני התקיימו מגעים חשאים בין הצדדים שהפכו ביולי למו"מ בדרגים גבוהים. כדי לחזק את עמדתו במו"מ היה סטלין זקוק להצלחה צבאית במזרח. למרות כישלונו היחסי של ז'וקוב התרשם סטלין מדבקותו למטרה ולא הדיח אותו. אך היה צורך בדמות יותר סמכותית ומנוסה בפיקוד על כל הכוחות. מה גם שלא יכול היה מפקד דיביזיה לא ידוע לפקד על גיבור ברית המועצות מפקד קורפוס בעל מוניטין שעמד בראש חיל האוויר הסובייטי . גם במגעים עם המונגולים היה צורך בבעל סמכות צבאית . לכן שוב הוזעק גרגורי שטרן שבעקבות הצטיינותו בקרב אגם חסן הועלה לדרגה מפקד ארמיה דרגה שניה (קולונל ג'נרל) ופיקד על ארמיה 1 של המזרח הרחוק. הוא שוחרר מתפקידו ומונה למפקד קבוצת החזית שכללה ארמיות 1 ו-2 והכוחות על חלקין גול.

המינוי היה כל כך חשוב לסטלין שבמטה הכללי מונה קצין מיוחד שדיווח פעם בשעה לסטלין על התקדמות הטיסה של גנרל שטרן לזירה. במקביל הוזרמו לחזית כוחות נוספים. האספקה של הכוחות קיבלה עדיפות עליונה. קבוצת בוגרי אקדמיה צבאית נשלחו למזרח הרחוק כדי לחזק מטות מדוללים של היחידות ושל קבוצת החזית.

במקביל נשלחה ועדה לברר סיבה של האבדות הכבדות של חטיבת שריון הסובייטית . אחרי שיתר החברים של הועדה חזרו למוסקבה , שניים נשארו כדי לשמש יועצים – מפקד קורפוס פבלוב (Pavlov), קצין שריון ראשי ומפקד קורפוס וורונוב (Voronov), קצין תותחנים ראשי.

הדברים הראשונים שעשה גנרל שטרן בהגיעו לגזרה היו ביטול 17 גזרי דין מוות שקבע טריבונל של הקורפוס, איסור מוחלט על כל פעילות התקפית והחזרת יחידות משנה ליחידות האם. הוא הידק שיתוף פעולה בין הצבא האדום לכוחות מונגוליים ובין כוח אווירי בפיקודו של חברו ופקודו עוד מימי ספרד, גנרל שמושקביץ' לכוחות הקרקע. הוא דאג לארגן את שרשרת האספקה מתחנת רכבת בורזיה (Borzaya) על קו רכבת הטראנסיבירית לחזית. שרשרת באורך 650 ק"מ.

בסוף יולי על בסיס הקורפוס ויחידות תגבורת שהגיעו לחזית הוקמה קבוצת ארמיה בפיקודו של ז'וקוב. בעקבות זאת הועלה ז'וקוב לדרגת מפקד קורפוס.

אחרי שנכשלו בהתקפותיהם הנגדיות בעזרת טנקים, ניסו היפנים לתקוף בסיועה ארטילרי מוגבר. אך נכשלו שוב. הארטילריה הסובייטית עלתה על זאת היפנית בכמות ובאיכות.

אוגוסט 1939 ההתקפה הסובייטית

היפנים עברו למלחמת חפירות. בגלל אופנסיבה יפנית בחזית הסינית , מבחינת היפנים , סדר עדיפות של החזית המנצ'ורית ירד. אספקת תחמושת דלילה אפשרה תגובה של פגזים בודדים על גשם של 2,000 פגזים ליום מהצד הסובייטי, חיל האוויר היפני לא קיבל מטוסים חדשים במקום אלה שהופלו וטייסים במקום אלה שנהרגו. המצב היה אמור להשתפר עם הקמת ארמיה 6 בפיקודו של גנרל אוגיסו ריפאי  (Ogisu Ripey) המנוסה שהייתה אמורה לכלול  ארבעה דיביזיות רגלים, חטיבת שריון, חמישה רג'ימנטים תותחנים וכ-300 מטוסים סה"כ כ-75,000 איש.

בגלל חילוקי דעות בין צבא קוונטו והמטה הכללי בטוקיו לגבי יעודה של הארמיה, הקמתה בפועל התעכבה. בינתיים נשארו בין נהר חלקה לנומונחן כ- 30-35 אלף איש עם שני רג'ימנטים תותחנים, כ-200 מטוסים ושריוניות קלות בודדות. מולם ריכזו הסובייטים 3 דיביזיות רגלים, שתי חטיבות טנקים, שלוש חטיבות שריוניות, שני דיביזיות פרשים מונגוליות, חטיבת קלעים-מקלענים, חטיבת צנחנים, חמישה רג'ימנטים של מטוסי קרב ומפציצים וכוחות עזר. סה"כ כ-65,000 איש, מאות טנקים ושריוניות, כ-300 קני ארטילריה וכ-350 מטוסים.

בסוף יולי קיבלה מפקדת קבוצת החזית הסובייטית פקודה להתחיל לתכנן פעולה התקפית לצורך טיהור שטח המריבה מהיפנים. הפקודה הייתה מסווגת "סודית ביותר" ונודע לקבוצה מצומצמת מאוד של מפקדים. את תכנון פעולות הקרקע ביצעו בעיקר ראש מטה קבוצת ארמיה מפקד חטיבה (בריגדיר ג'נרל, תת אלוף) בוגדנוב (Bogdanov) וכמה קציני מטה. גנרל וורונוב ועוד שני קצינים תכננו סיוע ארטילרי וגנרל שמושקביץ' ואנשי מטהו את פעולות סיוע אויר. כל המאמץ הזה תואם עם מטה קבוצת החזית שתאמה גם עם המונגולים. קלדנית בודדה הדפיסה את הפקודות. הפקודות ליחידות הורדו יממה בלבד לפני פתיחת המבצע. הופעלו  אמצעי הטעייה רבים כדי לבלבל את היפנים.

Mongolian troops fight against a Japanese counterattack on the western beach of the river Khalkhin Gol, 1939

 תנועת מלקחיים של  שתי צבתות – עיקרית דרומית נגד מערך מדולדל דרומית מיובל של חלקה, חלסטין וצפונית, משנית, שהייתה צריכה להתקדם לקראת היחידות של הצבת הדרומית על קו נומונחן ולהשלים את הכיתור.

חיל האוויר הסובייטי חוזק במטוסי קרב חדישים מסוג "צ'איקה" (Chaika   שחף) . חטיבות טנקים קיבלו טנקים חדישים BT-7. יחידות עברו אימונים, במיוחד בשיתוף פעולה בין זרועי. הוקמה יחידת קשר ניידת מיוחדת כדי להבטיח קשר תמידי בין מפקדות ובין מפקדות ליחידות שדה. במיוחד בנקודות קריטיות.

כידוע, הצבא צועד על קיבתו. הצבא המודרני בנוסף לקיבתו נדרש גם לאספקת דלק רציפה עבור מנועי הטנקים וכלי הרכב שדורשים דלק. וגם תחמושת רציפה לכלים ולאנשים.

כדי לספק את כל זה למבצע , היה צורך להעביר 55,000 טון של כבודה ואספקה צבאית למרחק של 650 ק"מ על דרך כורכר היחידה באזור. מפקדת קבוצת החזית הסובייטית עמדה בזה בהצלחה.

לא נשכח גם את ה"מזון אידאולוגי". כבר בסוף יולי בחזית נחתה קבוצה של כתבים, צלמים וסופרים סובייטים . החל לצאת לאור עיתון והופיעו צילומים ראשונים משדה הקרב. בתחילת אוגוסט הצטרף אליהם הקומיסר הראשי של הצבא האדום לב מכליס (Lev Mechlis). ההסברה שלו כללה גם מקל וגם גזר. הוסבר לחיילים ששבי לא בא בחשבון והנופל לשבי ייחשב לאויב העם ויהיו השלכות לא רק  כלפיו אלה גם כלפי משפחתו. מהצד השני הוא הזכיר כמות אותות הצטיינות רבים שקיבלו משתתפי קרב באגם חסן וטובות הנאה הבאים עם זה.

לתחילת המבצע נקבע יום ראשון, 20 לאוגוסט, כאשר חלק גדול מהקצינים היפניים נמצאים בחופשה בעורף.

היפנים תרמו את חלקם לגורם ההפתעה. חוברות ההדרכה שלהם ציירו את המפקדים של הצבא האדום כחסרי יוזמה שלא מסוגלים  לבצע תמרון  התקפי כלשהו. אותם החוברות קבעו שלא ניתן לבצע תמרון התקפי במרחק של יותר מ-250 ק"מ מבסיסי אספקה. החיילים והקצינים בחזית למדו על בשרם שהחוברות לא מדייקות והיו מודאגים. אך מפקדיהם האמינו לחוברות ולא למציאות ומתוך החומר המודיעיני בחרו לשים לב רק למידע שהתאים לקונספציה. לכן התקפה סובייטית מצאה את היפנים לא מוכנים.

גלים, גלים  של מטוסי קרב ומפציצים סובייטים והפגזה כבדה של ארטילריה השמידו מערך נ"מ של היפנים והשתיקו את התותחנים היפניים. ב-90 דקות הראשונות של ההתקפה, הארטילריה היפנית לא ירתה ולו פגז אחד.

לא הכול הלך חלק. בקבוצת הפריצה הדרומית חטיבת השריון הסובייטית שהייתה עיקר כוח החדירה נתקעה במעבר על נהר חלקה והצטרפה ללחימה רק למחרת. הקבוצה הצפונית נתקלה בהתנגדות מפתיעה ועיקשת במתחם גדודי סביב גבעת "אצבע" ולקח כמה ימים של לחימה ושליחת עתודות כדי להתגבר על ההתנגדות. אך כבר ב23 לאוגוסט הקבוצה הדרומית פיצלה את מערך ההגנה של היפנים וניתקה אותו מהעורף. ב24 לחודש הקבוצה הצפונית כבשה את מתחם ה"אצבע" והחלה להתקדם לקראת יחידות הקבוצה הדרומית כדי לסגור את הכיתור. חשוב לציין שאת המתחם "אצבע" כבשו לוחמי הצבא האדום, חיילים של אותה יחידה שז'וקוב האשים בפחדנות ובראשם אותם המפקדים שגנרל שטרן חנן קודם לכן.

הפיקוד היפני היה מבולבל לגמרי. רק לקראת ערב , החלו להגיע דיווחים ראשונים על התקפת האויב במפקדות ארמיה 6 וצבא קוונטו  וגם הם היו לא מעורפלים ולא דייקו.  גנרל קומטסוברו היפני החליט , משום מה, שהמאמץ העיקרי הוא בצפון ושלח לשם תגבורות. על ידי כך הוא דילל עוד יותר את קו ההגנה המדולדל ממילא במרכז ובדרום. הוא סירב לאשר נסיגה ליחידות האגף הדרומי המכותר וכדי לשחרר את יחידות דרומיות מכיתור אירגן ב-25 לחודש התקפת  נגד בכוח של שני רג'ימנטים רגלים ללא סיוע אווירי וארטילרי מספיק. התוצאה הייתה טבח בתוקפים היפנים על ידי הטנקים והארטילריה הסובייטית.

היחידות האחרות של ארמיה 6 היפנית החלו לנוע לחילוץ חיל החלוץ שלהם רק ב25 לאוגוסט. כאשר הגיעו לקו נומונחן נתקלו ביחידות של הצבא האדום אשר הספיקו בינתיים ליצור מעטפת כפולה סביב הכוחות היפניים המכותרים. החל מאמץ סובייטי מתואם לניקוי השטח מיחידות יפניות מכותרות. חלקם הצליחו לפרוץ החוצה אך רובם הושמדו במצור. כמות השבויים היפניים הייתה מזערית. רובם העדיפו למות בהגנה על עמדותיהם. לקראת 31 לאוגוסט לא נשאר בין חלקה לנומונחן אף יפני בחיים.

ספטמבר 1939 – והלאה. העולם במלחמה טוטלית

בינתיים, אירועים דרמטיים במקום אחר בעולם הטילו צל כבד על מאורעות בערבות מונגוליה. ב24 לאוגוסט שר החוץ של הרייך ריבנטנרופ (Ribbentrop) וקומיסר לענייני חוץ של ברית המועצות מולוטוב (Molotov) חתמו במוסקבה על הסכם אי לוחמה וידידות. החתימה נערכה בנוכחות סטלין. הנספח הסודי להסכם המסדיר אזורי "השפעה" לא פורסם. בטוקיו ראו בהסכם תקיעת סכין בגב על ידי בן בריתם הקרוב ביותר.  טוקיו בלמה כל תוכניות לפעולה צבאית רחבה בחזית נומונחן.

סטלין מצדו לא אישר שום התקדמות מעבר לגבול הרשמי. במקביל הפיקוד הסובייטי התחיל "לדלל" את כוחות האוויר ולהעביר טייסים ומטוסים לאירופה.

ב1 לספטמבר 1939 , הוורמכט, צבא גרנמניה הנאצי, פלש לפולין. בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה. ב-14 לספטמבר הצבא האדום הצטרף לפלישה לפולין. מלחמת העולם השנייה הגיעה לאירופה.

התפתחות זאת דחקה לשוליים כל הסכסוכים  האחרים כולל "המלחמה המוזרה" בערבות מונגוליה. לאחר היתקלויות קטנות בשבועיים הראשונים של ספטמבר, הסכסוך הגיעה לסיומו על ידי הסכם  הפסקת אש ב14 לספטמבר.

כעבור חצי שנה ב14 לאפריל 1940 נחתם הסכם המסדיר גבול בין מונגוליה ומנצ'ו-קו. למעשה התקבלה גרסה הסובייטית-מונגולית והגבול עבר 3 ק"מ מערבית לנומונחן. הסובייטים מצדם הפסיקו לתמוך בסינים והוחלפו על ידי אמריקאים. שנה לאחר מכן ב13 לאפריל 1941 נחתם הסכם ניטרליות בין בריה"מ ויפן. משך ההסכם נקבע ל-5 שנים. ביולי 1945 בריה"מ הפרה את ההסכם ופלשה למנצ'וריה. צבא קוונטו הפסיק להתקיים.

סיכום

אבדות הצבא האדום הסתכמו ב-7,974 הרוגים ונעדרים ו-15,925 פצועים. אבדות יפניות בקרב היו 8,632 הרוגים ו-9,087 פצועים. הוחלפו 88 שבויים יפניים ב-117 שבויים סובייטיים. כמה עשרות שבוים יפניים החליטו להישאר בבריה"מ.

מכליס קיים את הבטחתו – 17,074 חיילים ומפקדים של הצבא האדום שהשתתפו בלחימה קיבלו אותות הצטיינות. מהם 73 כולל גנרל שטרן וגנרל ז'וקוב אות גיבור בריה"מ. גנרל שמושקביץ' קיבל את האות בפעם השנייה.

הדרך הצפונית נסגרה בפני יפנים. נשארה הדרך הדרומית בלבד. בדצמבר 1941 מטוסי הצי היפני תקפו את בסיס הצי של אוקיאנוס השקט של ארה"ב. ארה"ב נכנסה למלחמה.

הורדת מתיחות בגבול המזרחי אפשרה לבריה"מ לשחרר דיביזיות לוחמות מהגבולות עם יפאן ולשלוח אותם מערבה לתגבור החזית נגד גרמניה. באותו דצמבר 1941 הדיביזיות המנוסות האלה הכריעו את הקרב על מוסקבה והביסו בפעם הראשונה את הוארמכט, צבא גרמניה הנאצית . 

מפקד ארמית קוונטו אואדה קנקיצ'י היפני "פרש" מהצבא בדצמבר 1939 ולא השתתף יותר במלחמה. אחרי המלחמה הוא היה פעיל בתנועות של ותיקי הצבא. הוא נפטר ב1962 בגיל 87.

חודש אחרי אואדה "פרש" גם מפקד דיביזיה 23 קומטסוברו מיצ'יטרו. הוא נפטר מסרטן בדצמבר 1940. לפי מקורות אחרים התאבד.

מפקד חזית גנרל גרגורי שטרן השתתף במלחמה עם פינלנד כמפקד ארמיה 8 אליה נשלח כדי להצילה מכיתור. בתום המלחמה הוא חזר למזרח הרחוק בתור מפקד החזית המזרח הרחוק. אחר כך , מונה למפקד מערך הנ"מ של הצבא האדום. הוא נעצר ב7 ליוני 1941 בקשר ל"פרשת אווירונאוטים" והוצא להורג באוקטובר 1941 ללא משפט.

מפקד חיל האוויר הסובייטי יעקוב שמושקביץ' הועלה לדרגת מפקד ארמיה דרגה 2. עקב מצבו הבריאותי ופציעות רבות שעבר הוא לא יכול לטוס עוד. לכן מונה למבקר חיל האוויר. הוא נעצר ב 8 ליוני 1941 ב"פרשת אווירונאוטים" והוצא להורג יחד עם גנרל שטרן.

מפקד קבוצת ארמיה  גנרל גאורגי ז'וקוב היה בדיוק מה שסטלין חיפש – מפקד צבא לרוחו. נחוש, דבק במטרה, אכזר ולא מתחשב במחיר. ז'וקוב הוקפץ מיד לדרגה מפקד ארמיה דרגה 1 ומונה למפקד אזור קייב החשוב. לאחר כישלון מלחמה עם פינלנד מונה לראש המטה הכללי.

בזמן מלחמת העולם השנייה מונה לסגן ראש מועצת המלחמה העליונה, זאת אומרת שני רק לסטלין בהיררכיה הצבאית. הוא פיקד על קרב מוסקבה ועוד כמה מבצעים חשובים, אחר כך השתתף בתכנון מתקפת נגד בסטלינגרד, קרב הבלימה בקורסק (Kursk) ופיקד על מבצע וויסלה לשחרור פולין וכיבוש ברלין.  הוא היה הראשון  שהועלה לדרגת מרשל בזמן המלחמה.

אחרי המלחמה היה אחד מהדמויות הבולטות, שאחרי מות סטלין הכתירו את חרושצ'וב (Khrushchev) לשלטון . ב 1955 מונה לשר הביטחון אך אחרי שנתיים הואשם ב"בונופרטיזם" והודח. הוא נפטר ב1974 בגיל 78.

ז'וקוב זכה להערצה רבה בעם שהכתיר אותו "מרשל הניצחון". לפני העליה לכיכר האדומה מצד מוזיאון ההיסטוריה עומד פסל על הסוס של ז'וקוב. ספרים וסרטים היסטוריים סובייטים ורוסיים מהללים אותו ואת מעלליו. בנצלו את הפופולריות שלו ומותם הטרגי של יתר הדמויות המרכזיות, ז'וקוב רשם לזכותו בלעדיות על ההצלחה בקרבות חלקין גול-נומונחן.

לאחרונה, נעשה צדק היסטורי. לפני כחודש בעיר צ'יטה, בירת עבר הבייקאל, הוקמה אנדרטה לזכר גנרל שטרן וגנרל שמושקוביץ' מנצחי קרב חלקין גול.

על הכותב :

Fred Waldstein

יליד ריגה, לטביה. בארץ מ-1970. בן 73, גמלאי זה 5 שנים. פיזיקאי בהשכלתו,

"תמיד התעניינתי בהיסטוריה ומאז יציאה לגימלאות התרכזתי בחקר ההיסטוריה הצבאית בין המלחמות".   

0
· · · · · ·

תגובות

  • מה זה פרשת אווירונאוטים שאחריה הוצאו להורג שמושקוביץ' ושטרן?
    לא הצלחתי למצוא באינטרנט. אולי יש לפרשה שם אחר, בהתייחס ששניהם יהודים?

    אמנון אוסובלנסקי 5 באפריל 2022 13:45

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *