מה עשית קולומבוס ?

845

ספרו של ג’ורג’ קופוויי מ-1847, הנחשב לאוטוביוגרפיה הראשונה של אינדיאני "אמיתי", הוא תיאור מצמרר של הג’נוסייד והדיכוי של האינדיאנים.

לפני כ-400 שנה מנו האינדיאנים בצפון אמריקה, או בכינויָם המכובס־פוליטית “אמריקאים ילידים” (Native Americans), יותר מ-10 מיליון איש. לולא נטבחו היו ממלאים היום את רוב מדינות צפון אמריקה, אם אלו היו בכלל באות אל העולם. אלא שכיום מספרם נופל מאחוז אחד מאוכלוסיית ארצות הברית (בסביבות 2.5 מיליון indians 2 betterאיש) ומ-3.5 אחוזים מאוכלוסיית קנדה. בזכות יתרון הנשק של המתיישבים הלבנים ובגלל המחלות שהביאו איתם מהיבשת הישנה והפיצו (לא פעם בכוונת מכוון), נעלמו האינדיאנים כמעט לגמרי. מספרם הנוכחי הזעיר מלמד על כישלון שיקומם במאה השנים האחרונות.

עשרות שנים הושתק סיפור הכחדתם ולא עלה על הכתב, בין השאר משום שחסרו להם סוכני עט שייצגו אותם בממלכת המלים והאומר. רק בשנות ה-20 של המאה ה-19 החל הסיפור האינדיאני לקבל ביטוי ולהיכרך בכריכות קשות. התהליך סייע אמנם למיגור ההשתקה, אבל חיזק מנגד את הדעות הקדומות בנוגע לאינדיאני ה"פרימיטיבי". די להיזכר בדמותו של נתנאל "עין הנץ", גיבור ספריו של פנימור קופר ("אחרון המוהיקנים", "ציד הצבאים", "הגשש", ו"פוזמק העור") שריתקה את ילדותינו. יזרום עוד דיו רב בנהר הספרים שייכתבו בנושא עד שגם העוול הזה יתוקן.

אחת מנקודות הציון החשובות בשבירת השתיקה של הג'נוסייד האינדיאני היא ספרו של ג'ורג' קופוויי (ששמו המקורי הוא קה־גה־ג־גה־באו) , ועצם הבחירה בשם הנוצרי מלמדת אף היא על ההשתקה וההדחקה , שנחשב לאוטוביוגרפיה הראשונה של אינדיאני "אמיתי". כבר עם צאתו לאור ב־1847 עורר דיון רב והשמיע את זעקת האדם האינדיאני ואת תהייתו: האם הסבל האינדיאני ייגמר אי פעם?

האוטוביוגרפיה המלאה הראשונה שנכתבה בידי אינדיאני שגדל בתרבות שבטית מסורתית. בימים אלה מתעוררות תנועות המחאה האינדיאניות בקנדה ובארצות הברית והסיפור האישי הזה מעניק לנושא משמעות חדשה – רחבה ועמוקה יותר.

indians 1

160  שנה אחר כך, הקריאה בספר עדיין מותירה אותה תהייה ומעוררת אי נחת בכמה מובנים, בראש וראשונה בגלל המעשים הנוראים שמתוארים בו. הם נעשו לכאורה בשם הקדמה והנאורות, דוגמה נוספת לאופן המעוות שבו רעיונות נשגבים מתורגמים לעתים למעשי עוול מקוממים. טבח, גירוש, השפלה ומעשים "חוקיים" לכאורה כמו "חכירת" 1,800,000 אקר בשנת 1818 על ידי הממשלה הבריטית תמורת 2,960 דולר לשנה.

תמיכת הרפובליקות האינדיאניות דווקא בכוחות הדרום במלחמת האזרחים הביאה לחורבנם הסופי: האינדיאנים אולצו ב-1860 לחתום על "הסכם שלום", שהעביר את אדמותיהם ללבנים והביא לריכוזם בשמורות כחלק מ"חינוכם החדש" למעבר מחיי נוודות ליישובי קבע (מזכיר למישהו משהו?). רק כעבור 100 שנה החלו לראות במעשים אלה רצח עם, וגם היום יש מי שדוחים את הטענה בתואנה שמעולם לא היתה מדיניות שלטונית מובהקת להשמדת העם האינדיאני. אכן, נדיבות גדולה מצד המנצח־הכובש הלבן.

מקור וקרדיט : מוסף הספרים השבועי של עיתון "הארץ"

קול זעקתו של האינדיאני

מה עשית קולומבוס ?

צ'יף אינדיאני ג'ורג' קוֹפְּוֵויי – נהר הוצאת ספרים

עוד ראו אור בנהר ספרים "לרקוד עם הרוח, מנהיגים אינדיאנים מדברים" קובץ בעריכת ראובן מירן, "נשמתו של אינדיאני" מאת צ'רלס (אוֹהייסָה) איסטמן ו"לילה אינדיאני", נאומו ההיסטורי של צ'יף סיאטל.

 יובל אלבשן

0
· · · · ·

תגובות

  • נשמע מרתק. אקרא את הספר

    ברוך 16 ביוני 2013 0:21

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *