לאורך כל ההיסטוריה עשו בני אדם מאמצים ניכרים כדי לחמוק מתודעתם הנתונה. לשם כך הם רקדו ריקודים אקסטטיים, טיפסו על הרים, ישבו במדיטציה, שאפו ונשפו בצורות מיוחדות, שיננו תפילות, דרשו דרשות, פצעו את עצמם, פינקו את עצמם וכן, גם גמעו ועישנו שלל חומרים מחומרים שונים.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה20 הייתה לגִיטִימַצְיָה חברתית ורפואית לשימוש באופיום .
בעוד שאלכוהול עורר מידה ניכרת של דאגה וזעם, הרי שדווקא השימוש באופיום, שהיה פופולרי אצל רופאים כמו גם באוכלוסיה הכללית, ושימש לשורה ארוכה של אפליקציות רפואיות, משיכוך כאבים ועד הרגעת פעוטות, היה נפוץ בחברה כחלק מחיי היום ומקובל לצרכי הנאה ופנאי מבלי להטיל על משתמשיו סטיגמה חברתית.
במאה ה-19 האופיום היה הסם המועדף על בני אירופה, ו"מאורת אופיום" נתנו שירותים למשתמשים.האופיום הגיע מטורקיה וסין, שם הוא היה בשימוש במשך מאות שנים לפני כן .
עד 1920 היו באירופה ובעיקר בארה"ב מאורות אופיום אליהם הגיעו נשים וגברים מכל שכבות החברה.
בצילום : מאורת אופיום , ניו יורק 1910
בניו יורק היו עשרות מאורות אופיום ברובע צ'יינטאון וגם בסן פרנסיסיקו .
השהייה במאורת אופיום ארכה שעות רבות ולא הייתה מנוגדת לחוק עד 1920 .
ההתמכרות של האמריקאיים לאופיום במאורות האופיום היתה כה עזה, בעיקר בקרב החברה הגבוהה , עד שעיריית ניו יורק החליטה לנקוט ביד קשה נגד מאורות האופיום .
ב1957 נסגרה מאורת האופיום האחרונה בניו יורק .
מאורות אופיום המאה ה19
5