לקט צילומים היסטוריים עם תחקירים היסטוריים , מס' 40

383

שכונת איטליה הקטנה , ניו יורק בזמן מלחמת העולם השנייה

Little Italy, New York City, 1943, photo by Fred Stein

בשנים שפרד שטיין הצלם היהודי הדגול צילם את תושבי שכונת איטליה הקטנה בניו יורק היו תושבי השכונה איטלקים בלבד ששמרו על צביון המנהגים שלהם מאיטליה .

אלו היו שנים שבהם מרבית הגברים בשכונה היו מגוייסים לצבא האמריקאי בחזיתות השונות והנשים ניהלו את המסעדות ובתי העסק בשכונה .

איטליה הקטנה  (Little Italy) היא שכונה בחלק הדרומי של מנהטן.

האזור נקרא בשם זה בשל האוכלוסייה הגדולה של מהגרים מאיטליה שהתגוררה בעבר בשכונה זו. במהלך השנים עזבו התושבים ממוצא איטלקי את מרבית השכונה ועברו להתגורר באזורים אחרים של מנהטן.

כיום נותרו בשכונה מעט מאוד איטלקים ורובה התמזגה עם שכונת צ’יינה טאון. ממה שפעם היה ליטל איטלי נותר רחוב אחד, מאלברי (Mulberry Street), ובו עשרות מסעדות איטלקיות ואווירת קרנבל איטלקי לאורך כל השנה. הגבולות הרשמיים של ליטל איטלי כיום הם רחוב מאלברי בין רחוב קנל מדרום ורחוב ברום (Broome Street) מצפון.

איטליה הקטנה היא שכונה באזור מנהטן תחתית בחלק הדרומי של רובע מנהטן בעיר ניו יורק שבמדינת ניו יורק שבארצות הברית. האזור נקרא בשם זה בשל האוכלוסייה הגדולה של מהגרים מאיטליה שהתגוררה בעבר בשכונה זו.

"צילום מבעד לזמן" : סקירה מרתקת  בעברית על הצלם היהודי פרד שטיין (קישור) .

 מחנה שבויים סובייטים פתוח אצל הגרמנים

An improvised camp for Soviet POWs

בצילום : מחנה פתוח של שבויים סובייטים , נובמבר 1942

רקע היסטורי

רצח שבויי מלחמה סובייטים בידי הנאצים התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה. בעקבות הפלישה של גרמניה הנאצית לשטחי ברית המועצות במבצע ברברוסה, תפסו הנאצים מיליוני שבויים של הצבא האדום. הנאצים ניהלו מדיניות השמדה מכוונת כלפי השבויים וגרמו למותם של 3.5-3.3 מיליון איש, שהם כ-60% מכלל השבויים. חלקם הוצאו להורג במקום, רבים מהם מתו בגלל תנאים לא-אנושיים במחנות של שבויי המלחמה כתוצאה מהרעבה, כפור ומחלות, ואחרים נהרגו בצעדות מוות או במחנות ריכוז נאציים, אליהם נשלחו.

רוב המחנות שיועדו לשבויים הסובייטים היו למעשה שטחים פתוחים המגודרים בגדר תיל ומגדלי שמירה, ללא מבני מגורים. בתנאים אלה נאלצו האסירים לישון בחורים באדמה שחפרו לעצמם, חשופים למזג האוויר הקפוא, ולמכות והתעללויות בידי שומרים. מרבית השבויים היו במצב חמור של תת-תזונה, ולעיתים קרובות ניזונו רק ממאה קלוריות ליום. טיפול רפואי לא ניתן, ובקשת הצלב האדום הבינלאומי להגיע למחנות נדחתה על ידי היטלר.

רוב מקרי המוות התרחשו בין יוני 1941 וינואר 1942, כאשר רבים מהשבויים מתו עקב ההרעבה המכוונת. בספטמבר 1941 הייתה התמותה בקרב שבויי המלחמה בשיעור של 1% ליום. הנאצים האמינו כי אין לספק להם מזון בכמות הנדרשת מכיוון שמזון זה יכול לשמש אחרים. שלא כשבויי מלחמה ממדינות מערביות, השבויים הסובייטים נחשבו תת-אנושיים. היה זה חלק מהתפיסה הגזענית הנאצית לפיה הגזע הסלבי הוא גזע נחות (Untermensch) לעומת הגזע הארי. הגרמנים כבשו שטחים ממזרח אירופה במטרה ליצור מרחב מחיה עבור גרמניה, וביקשו לשעבד את האוכלוסייה המתגוררת בתוכה. במקרים רבים שבויי מלחמה סובייטים הופשטו, ובגדיהם נלקחו מהם על ידי חיילים גרמנים. בתנאי קור היה בזה משום גזר דין מוות לרבים מהשבויים.

חייל יהודי בצבא האדום שנלכד כשבוי אצל הגרמנים , אוגוסט 1941

Jewish Soviet POW captured by the German Army, August 1941. At least 50,00

הגרמנים סימנו את  חיילי הצבא האדום ממוצא יהודי בסימון של טלאי צהוב גם במחנות השבויים שלהם .

גם במחנות השבויים עברו השבויים היהודים סלקציה ובמהלכה הוציאו להורג  50,000 קצינים יהודים שבויים וגם מש"קים יהודים .

ההוראה של הגרמנים הייתה להפריד בין שבויים על פי השתייכותם הלאומית והגזעית. ולכן, עוד לפני הקליטה למחנות או במחנות מעבר שקרובים לחזית בה נתפסו השבויים הסובייטים, ערכו הגרמנים מסדרי זיהוי על מנת לזהות מי יהודי ומי לא. שם נעשתה הפרדה בין יהודים ללא יהודים. מכיוון שבתעודת הלוחם מטעם הצבא האדום לא צוינה דתו (האידאולוגיה הקומוניסטית), לא היה מסמך רשמי שמצהיר על יהדותם. מהסיבה הזו מרבית היהודים ניסו להסתיר את דתם ע"י המצאת זהויות חדשות. אך, דינו של כל מי שנחשד כיהודי או היה נראה "כמו יהודי" היה כדינו של יהודי, והיו גם סממנים דתיים שהסגירו אותם- חלק מהלוחמים נשאו בסתר מגני דוד, תפילות ולפני שנשבו גם דיברו ביידיש. לעתים גם השבויים האחרים או המקומיים הסגירו אותם.

​במידה ויהדותם נשמרה כסוד לכל אורך הזמן, היחס אליהם היה כאל שאר השבויים הסובייטים.

​ברוב המקרים, ברגע שזוהו כיהודים נורו במידיות או קובצו לקבוצות קטנות ואז נורו ע"י יחידות החיסול של האיינזצגרופן.

לפעמים הגרמנים שלחו את היהודים למחנות ריכוז והשמדה ושם נרצחו. חלק מהחיילים לא נשלחו ישר, אלא קודם כל הגיעו למחנות השבויים ע"י מסע בקרונות משא, ועוד פעם היו צריכים לעבור את מסכת העינויים הזו בצפיפות הנוראית. כשהגיעו למחנות הריכוז וההשמדה, היו ככל שאר היהודים שם.

​ידוע לנו גם על מקרים של ניסויים בשבויים היהודים, בעודם בהכרה מלאה.
200,000 חיילים סובייטים יהודים נשבו בידי הנאצים.

הגנרל הבריטי קיצ'נר נשלח לבקר אצל החיילים הבריטיים בגליפולי

Field Marshal Lord Kitchener (centre) and Lieutenant-General William Birdwood (left) at Anzac Cove, 15 November 1915.

גנרל קיצ'נר עטור התהילה מבקר בגליפולי בנובמבר 1915  על מנת להעריך את מצבם הצבאי של הבריטיים תוך התייצות עם המפקדים בשטח.  בסיום הביקור הציע למטכ"ל הבריטי בלונדון לפנות את כל הכוחות הבריטיים מגליפולי.

שנה  קודם , על מנת למצוא דרך להפחית את הלחץ בחזית המערב, הציע קיצ'נר פלישה לאלכסנדרטה, תוך שימוש ב"צבא החדש" וכן חיילים מהודו, מאוסטרליה ומניו זילנד. אלכסנדרטה הייתה נקודת מפתח באימפריה העות'מאנית, בליבה של רשת הרכבות העות'מאנית, ואוכלוסייתה נוצרית ברובה. נפילתה הייתה גורמת לחציית האימפריה לשני חלקים. אך לבסוף החליט קיצ'נר להסכים לתוכניתו הרת האסון של וינסטון צ'רצ'יל לנחיתה בגליפולי. כישלונה של מערכה זו הביא לירידה בהערכה שהייתה לכישוריו של קיצ'נר כמצביא. בה בעת התגלה מחסור חמור בתחמושת. קיצ'נר הציע להתפטר, אך אסקווית' דחה את בקשתו,

רקע היסטורי

מערכת גליפולי הייתה מערכה שהתנהלה במלחמת העולם הראשונה מאפריל 1915 עד ינואר 1916 בחצי האי גליפולי שממערב למצרי הדרדנלים, בין כוחות האימפריה הבריטית בסיוע צרפתי לבין כוחות האימפריה העות'מאנית. הכוחות הבריטיים ניסו לפלוש לחוף גליפולי שבאימפריה העות'מאנית, במטרה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה, שנמליה בים השחור היו נתונים תחת סגר מאז כניסת טורקיה למלחמה, ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית קונסטנטינופול (כיום איסטנבול). הניסיון כשל והותיר 113,350 חיילים הרוגים ו־230,305 פצועים משני הצדדים. 46,909 מן ההרוגים היו בריטים (כולל שמונה יהודים מגדוד נהגי הפרדות), אוסטרלים, ניו זילנדים, קנדים והודים. כמו כן נהרגו 9,798 צרפתים. בסך הכל מעצמות ההסכמה איבדו כ-56,707 איש. מן הצד העות'מאני נהרגו 56,643 איש.

גורמי הכישלון של בריטניה

לאחר כישלונה של מערכת גליפולי, וינסטון צ'רצ'יל טען כי התוכנית האסטרטגית שהגה הייתה מצוינת, וכי היו אלו הדרגים בשטח שכשלו. אולם דעה זו לא עולה בקנה אחד עם העובדות ההיסטוריות. למרות שלטעויות בשטח היה חלק נכבד מהסיבה לכישלון המערכה, שורש הכישלון היה נעוץ בראש ובראשונה בתוכנית שגיבשו המנהיגות המדינית והצבאית בלונדון. אלו הסתמכו על שמועות חסרות בסיס ודעות קדומות יותר מאשר על חשיבה וניתוח הנתונים בשטח.

בנוסף לכישלון המתקפה הרגלית נטען כי התקפת הצי הבריטי על הדרדנלים הייתה טעות, לא רק בגלל אופן ניהולה הכושל, אלא גם משום שהיא סיפקה לטורקים התראה על הפלישה הרגלית המתקרבת וכך הייתה להם שהות מספקת לבצר את חצי האי גליפולי טרם ההתקפה הרגלית. בנוסף, כישלון התקפת הצי הבריטי העלה את המוראל בצבא הטורקי, שכן זה היה ניצחונם הראשון במלחמה מזה שנים, שהושג נגד צי המערכה הבריטי שנחשב לחזק ביותר.

העות'ומאנים ניצלו היטב את תוואי השטח של חצי האי כדי להתבצר בנקודות הגבוהות ובכך למנוע מהבריטים לפרוץ. בנוסף לכך הכוחות הבריטים הונחתו בדרום חצי האי גליפולי שבו רוכזו רוב הכוחות ההגנה העות'ומאנים וכך הצליחו העות'ומאנים להדוף את הכוחות הבריטיים על החוף. מערכת גליפולי שהייתה בשולי "זירת המלחמה" דחק אותה לתחתית סדר היום של קבינט המלחמה הבריטי. למשימה הקשה לא נשלחו הכוחות הטובים ביותר ולא המפקדים המוכשרים ביותר. ריחוק זה הקשה על פינוי הנפגעים, אספקת מזון, הבאת תחמושת וציוד רפואה

ראו גם :

הוריישו קיצ'נר – ויקיפדיה

בתמונה : חיילים אוסטרלים מפונים בדצמבר 1915 מגליפולי

פינוי היחידות האוסטרליות ( יחידות ANZAC ) מגליפולי לנמל אלכנסדריה במצרים . שם במשך יותר משנה עברו אימונים מפרכים לכיבוש א"י בפיקודו של גנרל אלנבי .

Afternoon on an Australian transport. Between Lemnos and Alexandria after the evacuation of ANZAC and Suvla, December 1915.

בצילום : פרשים אוסטרלים רעננים מגיעים ב1916 על מנת להצטרף לכוחותיו של גנרל אלנבי לכיבוש א"י .

Australian Light Horse riding their horses in the edge of the Mediterranean. Egypt 1916.

 רקע היסטורי

חיל הפרשים האוסטרלי או הפרשים האוסטרלים הקלים (אנגלית: Australian Light Horse) היו כוחות רגלים רכובים אשר התאפיינו הן כפרשים קלים והן כרגלים רכובים. הכוחות הפרשים אוסטרלים השתתפו הן במלחמת הבורים השנייה והן במלחמת העולם הראשונה שם השתתפותה של חטיבת הפרשים הקלים הרביעית בקרב באר שבע בשנת 1917 הייתה להסתערות המוצלחת היחידה של רגלים רכובים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה השתתפו חטיבות של פרשים אוסטרלים קלים בקרבות בחזית המזרח תיכונית וכן בקרבות בחזית המערבית. החטיבות האוסטרליות נודעו בקרב החיילים הבריטיים בזכות המשמעת השונה שהייתה שרויה בהם, יחסית ליחידות בריטיות אחרות. מנגד הפרשים הקלים זכו להערכה רבה בזכות עוז רוחם והשגיהם בשדה הקרב.

בקרב עזה הראשון חיילים אוסטרליים היו היחידים שהצליחו להבקיע את העמדות הטורקיות ולפרוץ על העיר. הקרב הסתיים בכישלון רק מכיוון שמפקד הכוחות הבריטיים לא היה מודע למהלך ונתן פקודת נסיגה. ההשג המפורסם ביותר של הפרשים האוסטרלים הקלים היה בקרב באר שבע, שבו לקראת ערב, לאחר יום שלם שבו לא הושגה הכרעה בקרב, נכבשה העיר בסערה בעקבות הסתערות רכובה של הפרשים האוסטרלים הקלים. הסתערות זאת זכתה לכינוי "הסתערות הפרשים הגדולה האחרונה בהיסטוריה" ואומנם היסטוריונים צבאיים טוענים שמכיוון שהיחידה לא הייתה יחידת פרשים, אלא יחידה של חי"ר רכוב, אשר אמורה הייתה להגיע רכובה אל המערכה ואחר כך לפרוק ולתקוף רגלית, יש לכנות את ההסתערות "הסתערות הפרשים הקלים הגדולה היחידה בהיסטוריה".

בצילום : An Australian Light Horse regiment passes through Jerusalem mounted on horseback.

ב-25 בספטמבר 1918 השתתפו הפרשים האוסטרלים הקלים בקרב סמח' (צמח) והכריעו אותו במחיר של 14 הרוגים ו-64 פצועים.

בערב ה-26 בספטמבר הגיעו כוחות הרגימנט ה-9 של הפרשים האוסטרליים, בפיקודו של בליצ'מור (Bleechmore) לראש פינה ומשם עלו לצפת, אשר נכנעה להם ללא קרב. בבוקר ה-27 בספטמבר נכנסו הפרשים האוסטרליים הקלים ללחימה בקרב על גשר בנות יעקב ובכך סיימו את כלל כיבושה של ארץ ישראל, בדרכם לכיבוש דמשק, חבירה לכוחותיו של לורנס איש ערב וסיומה של המלחמה בזירה המזרח תיכונית.

 

 

 

3
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *