לקט צילומים היסטוריים מס' 32 עם תחקירים היסטוריים

272

בלקט  הנוכחי :

  • טייסת המיגים של מזרח גרמניה בסוריה במלחמת יום הכיפורים
  • מי היה ג'ון תומפסון , ממציא תת-המקלע תומפסון ?
  • הגליל של כורש
  • פריסקופים במלחמת החפירות ,מלחמת העולם הראשונה
  • כיצד הביא מרשל ז'וקוב לרגיעה  ופאסיביות של היפאניים  בחזית הרוסית  במלחמת העולם השנייה ?

טייסת המיגים של מזרח גרמניה בסוריה במלחמת יום הכיפורים

בזמן מלחמת יום הכיפורים  קרא הונקר , מנהיגה של מזרח גרמניה, לאזרחי ארצו לצאת לפעולות מחאה אנטי-ישראליות ברחבי המדינה. הוא שיגר איגרת לנשיא סוריה חאפז אסד, ובה הבטיח כי מזרח גרמניה תעשה ככל שביכולתה לתמוך באופן מעשי "במאבקה  של סוריה בתקופנות האימפריליסטית הציונית".

ביום הרביעי ללחימה, לאחר שישראל התאוששה מהמהלומה הראשונית החליטו במזרח ברלין לסייע לסוריה באספקת נשק ומטוסים . הסורים הזדקקו בעיקר למטוסים מדגם מיג 21, שהיו מצויים גם בשירות חיל האוויר של מזרח גרמניה.

ביום השמיני למלחמה, 14 באוקטובר, החליט הונקר לממש את הבטחתו לאסד. הוא הורה לשר ההגנה שלו, היינץ הופמן, לבדוק את נכונו של יחידות צבא העם הלאומי במזרח גרמניה להשתתף בלחימה. עשרים ושמונה שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה, נשלחו חיילים גרמנים לתקוף את מדינת היהודים.

שר ההגנה במזרח גרמניה הופמן נתן הוראה לשלוח לסוריה  טייסת שלמה המורכבת ממטוסי קרב מתקדמים מסוג 21 , כולל תחמושת , צוות ומכשור קרקע. ניתנה הוראה לטייסת 8 ממזרח גרמניה ( 14 טייסים ו64 אנשי צוות קרקע ) להתכונן למעבר  הטייסת לסוריה..

הטכנאים הגרמנים החלו כבר בסוריה בהרכבת המטוסים וקוימו טיסות מבחן ללא תחמושת וללא זיהוי, אולם זמן קצר לאחר שהושלמה הרכבת המטוסים , ב24 באוקטובר 1973 הוכרזה הפקת אש בכל חזיתות המלחמה.

מקור וקרדיט :

אלדד בק, הקנצלרית , מרקל , ישראל והיהודים , ידיעות ספרים , 2017 .

ג'ון תומפסון , ממציא תת-המקלע תומפסון ,

זהו ג'ון תומפסון ,שהיה גנרל בצבא האמריקאי , והמציא לאחר מכן את תת-המקלע תומפסון בעקבות צרכי הקרבות בהן התנסה.

וכוון שהנשק פותח אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוחמצה הזדמנות לשווקו במלחמה זו והוא שווק לשוק האזרחי בארצות הברית .בתקופה בה לא היו תקנות נגד נשיאת נשק אוטומטי על ידי אזרחים.  גורמי הפשע והמאפיה היו הראשונים לנצל את כלי הנשק החדש.

קל להסתרה מהשוטרים ובעל קצב אש שהגיע ל-700 כדורים בדקה, היה הטומיגאן נשק מעולה, קומפקטי ויעיל מאד. באותה תקופה, בה לא נאסרה נשיאת נשק אוטומטי על ידי אזרחים, הפך הטומי-גאן להיט.

בזכות תכונות אלה התחבב הטומי-גאן על פושעים ב"תקופת היובש". זו הייתה תקופה של מאבקים על שוק האלכוהול המוברח, שהתנהלו בשנות ה-20 של המאה הקודמת. המאפיונרים באמריקה אהבו את כלי המוות החדש והקומפקטי והרבו אז להשתמש ב"טומי" נגד יריביהם בכנופיות אחרות ולא פעם גם כנגד שוטרים.

יש לטומי-גאן צליל ייחודי שהקנה לו את הכינוי "מכונת הכתיבה של שיקגו". זאת לאחר שכיכב בשרשרת של מאבקי כנופיות אלימים בשיקגו, אחד המקומות שבהם ניהלו כנופיות מבריחי האלכוהול מאבקים אלימים רבים בתקופה זו.

וכך היה הטומיגאן, במחצית הראשונה של המאה ה-20, לאחד מכלי הנשק המפורסמים בעולם. רק בשנות ה-60 החליפו אותו תת-מקלעים חדשים.

התומפסון במלחמת העולם השנייה

התומפסון שירת במלחמת העולם השנייה לצד רובי ה-M1 גאראנד וה-M1 קרבין.

התומפסון נכנס למלחמה עוד לפני ארצות הברית עצמה. יחידות בריטיות מיוחדות העדיפו אותו על פני הסטן הודות לאמינותו ולקטלניות הגבוהה יותר של תחמושת ה 0.45 אינץ'. הגרסאות הצבאיות היו בעלות קצב אש נמוך יותר כדי להקל על הדיוק. אך עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה הפך השימוש ב"טומי גאן" לנפוץ מאד. הנשק שימש כנשק אישי בכוחות מיוחדים ומוצנחים וכנשק אישי של מפקדי יחידות חי"ר אמריקאיות. החיילים האמריקאים אהבו את הנשק בזכות כוחו ואמינותו, ומחלו לו על המשקל הגדול והטווח הקצר.

אבל החסרון העיקרי של התומפסון לא היה ברמת החייל הבודד. החסרון היה ברמה הכוללת – הנשק היה יקר ומסובך מאוד לייצור. על אף ניסיונות במהלך המלחמה להוזיל ולפשט אותו, הנשק היה פשוט מורכב מדי בשביל ייצור בקנה מידה אדיר. כתוצאה מכך בערך באמצע המלחמה החלו האמריקאים להחליף אותו בתת-המקלע M3 גריז, שהיה דומה יותר מבחינה רעיונית לסטן הבריטי.

לאחר המלחמה

התומפסון המשיך לשרת בצבא ארצות הברית עד אחרי מלחמת קוריאה. חיילים אחדים בצבא ארצות הברית העדיפו אותו גם במלחמת וייטנאם, על פני רובה ה-M-16 הארוך או ה-M3 גריסגאן. ה-FBI ויחידות אכיפת חוק אחרות המשיכו להשתמש ב"טומי גאן" עד שנות ה-70 של המאה ה-20, ואז זנחו אותו לטובת ה MP5 הגרמני של הקלר וקוך.

בעולם השלישי התומפסון שירת צבאות רבים, פעמים רבות ביחידות העילית או כנשק אישי של מפקדים חשובים. הנשק זכה להערכה רבה בכל מקום,

במלחמת העצמאות לוחמי הפלמ"ח שיצאו לפעולות מבצעיות לא התלהבו לקחת את 'סטן' אתכם וניסו בכל דרך להשיג תת-מקלע מסוג טומי-גן ( תת-מקלע תומפסון)  תוצרת ארה"ב. כך לדוגמא , הגדוד הרביעי של הפלמ"ח איפסן חלק לא מבוטל מהסטנים שלו ויצא לפעולות עם טומיגנים

בצה"ל הצעיר הוכנסו לשירות מספר מוגבל של תומפסונים, בעיקר ביחידות עילית (כמו יחידה 101, והוחלפו על ידי העוזי בשנות ה-50 של המאה ה-20. הנשק התפרסם בארץ כנשקם האישי של מאבטחי דוד בן-גוריון בזמן מלחמת העצמאות.

הגליל של כורש

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

הגליל  העתיק כולל את הכרזת כורש .

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

בשנת 1879 התגלתה בהריסות העיר בבל, בעיראק של ימינו, כתובת בבלית של כורש על גליל עשוי טין, ובה הוא מצהיר על שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם. בהכרזה נאמר:

"אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד

מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול,

מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן,

יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים,

אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.

כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות

בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים

לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.

צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל,

לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.

דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש.

בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם.

את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.

מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי –

את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי,

ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה.

כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם,

היושבים ב[…] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים,

הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.

למן […] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה

והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל,

אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,

החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.

כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.

ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים –

בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם – מושב שמחתם.

מסתבר, כי מעשי השיקום של כורש נעשו כתגובה ליריבו – נבונאיד מלך בבל, שמלך יחד עם בנו בל-שר-אֻצֻר (בלשאצר המקראי). כהני בבל הביעו התנגדות עזה לרוח החדשה שהביא אתו נבונאיד, שכללה החייאת פולחנים בבליים עתיקים. כורש עשה יד אחת עם כהני מרדוך והצליח להפיל את נבונאיד בעזרת החולשה מבית שהשיג בבבל."

ראו גם : הגליל של כורש

 

פריסקופים במלחמת החפירות ,מלחמת העולם הראשונה

בצילום למעלה : חיילי הדיוויזייה ה2 האוסטרלית בעמדת חפירות בצרפת, מאי 1916 . חייל אחד משתמש  בפריסקופ לתצפית אחרי הגרמנים והשני קורא בעיתון.

הפריסקופים לעמדות הצבאיות פותחו ע"י הצרפתים וסופקו לכל העמדות ולחפירות . לגרמנים לא היה יכולת ייצור כה המונית של פריסקופים לעמדות שלהם , אבל הפריסקופים המעטים שהיו להם מתוצרת צייזס היו באיכות הרבה יותר טובה מאלו של הצרפתים.

גם ללא כוונה התקפית קונקרטית, הטרידו הכוחות כל העת אלה את אלה בירי ארטילרי, איום מתמיד של צלפים וירי פגזי גז, שהיו יעילים במיוחד כיוון שלא היו צריכים להתפוצץ בתוך השוחות אלא די שיתפוצצו בקרבתן וכיוון הרוח יוליך את הגז, הכבד מן האוויר, אל השוחות. ההתגוננות מפני התקפות הגז התבססה על מסכות גז שהיו לציוד חובה לחייל.

שוחות מדינות ההסכמה היו בעלות עומק ממוצע של 2.4–4.9 מטרים. בדופן השוחה מוקמו עמדות ירי ממוגנות ומוגבהות, היו עמדות רובאים רגילות, עמדות לצלפים שכללו גג ועמדותמקלע ויקרס שיכלו לאכלס שני חיילים – יורה ומטעין תחמושת. כדי לצפות מעל השוחה בלי להתגלות נעשה שימוש בפריסקופ.

שוחות הגרמנים והאוסטרים היו עמוקות יותר עם עומק מינימלי של 3.7 מטרים. השוחות הגרמניות העמוקות ביותר חוזקו בצלעות בטון ובכל מספר מטרים נבנו בהן עמדות בטון. עמדות המקלע הכבד, שוורצלוזה, היו מבוצרות ומרווחות יותר מעמדות המקלע של האויב.

לצורך חפירת השוחות הועסקו חפרים מחיל החפרים. לפי המתודולוגייה הבריטית חפר כוח של 450 איש שש שעות בלילה מרחק 250 מטר שוחה. לאחר שנחפרה השוחה חוזקו דפנותיה במוטות ברזל והותקנו בהן עמדות ירי. מלבד ירי אויב הסתכנו החפרים בהתמוטטות קירות השוחה עליהם וכן בהצפת השוחה במי תהום, שהיו גבוהים במיוחד בפלנדריה (רק מטרים ספורים מתחת לפני הקרקע

 

כיצד הביא מרשל ז'וקוב לרגיעה  ופאסיביות של היפאניים  בחזית הרוסית במלחמת העולם השנייה ?

בצילום למעלה : חייל יפאני עם עז שנלקחה מידי הכוחות הסובייטים בקרב חלקין

קרב חלקין היה המכריע במלחמה בלתי-מוכרזת שבין האימפריה היפנית לברית המועצות, המכונה "מלחמת הגבול הסובייטית-יפנית" בשנת 1939. המערכה נמשכה בין 11 במאי 1939 ל-16 בספטמבר 1939, והמתקפה הסובייטית המכריעה החלה ב-20 באוגוסט 1939.

הייתה זו זירת הקרב בה התגלו לראשונה מלוא כישוריו הצבאיים של המפקד הסובייטי גיאורגי ז'וקוב, אשר הוכיח עצמו כאחד מהמפקדים הסובייטים החשובים במלחמת העולם השנייה.

הישגיהם של הסובייטים בקרב הביאו לרגיעה אל מול היפנים, ולשמירת המצב עד לסיום מלחמת העולם השנייה ומבצע סערת אוגוסט בו כבשו הסובייטים את מנצ'וריה ואזורים נוספים במזרח הרחוק. השקט שנשמר בין יפן וברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה היה גורם חשוב בניצחון הסובייטים על הגרמנים, ובין היתר איפשר העברת תגבורות רעננות מהמזרח הרחוק בקרב מוסקבה בשנת 1941, תגבורות שהכריעו את הקרב לטובת הסובייטים.

 בצילום למעלה : מרשל ז'וקוב בקרב חלקין

על הטקטיקות הצבאיות של מרשל ז'וקוב בקרב חלקין

 

 

 

 

 

6
· · · ·

תגובות

  • שאפו ענק.
    אחלה תמונות והסברים.
    כל הכבוד, ותמשיכו….

    אברום רותם 21 באוגוסט 2017 20:52
  • מרתק ומחכים כרגיל!

    נר 22 באוגוסט 2017 1:46

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *