לקט צילומים היסטוריים מס' 30, עם תחקירים היסטוריים

461

מה בגליון מס' 30 ?

  1. עוד תוצאה, פחות ידועה,  של מלחמת ששת הימים
  2. האוסטרלים במלחמת ויטנאם 1966-1972
  3. קרב מפרץ מילן – הקרב הראשון במלחמת העולם השנייה  בו הביסו כוחות בעלות הברית כוחות קרקע יפניים ואילצו אותם לסגת.
  4. אמנות חזותית , מורל הטייסים  ומפציצי מלחמת העולם השנייה

עוד תוצאה, פחות ידועה,  של מלחמת ששת הימים

בצילום :דוד בן גוריון עם משוחררי מצרים לאחר מלחמת ששת הימים, 1968 (אסירי פרשת עסק הביש)

אחדים מהשותפים לעסק הביש, שישבו במאסר במצרים, שוחררו בשנת 1968, במסגרת עסקת חילופי שבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים.

עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר "מבצע קדש", למרות שבידי ישראל היו כ-5,500 שבויים מצריים בהם הגנרל דיגאווי מושל רצועת עזה, שהיה אב בית הדין שדן את נידוני קהיר.

רוברט דסה, ויקטור לוי ופיליפ נתנזון, כקציני צה"ל  ב1969

(צילום:באדיבות רוברט דסה)

על  פיליפ נתנזון ז"ל

רק ב-1968, לאחר 14 שנים בכלא המצרי, שוחרר נתנזון יחד עם נדוני קהיר האחרים. הוא הגיע לישראל בחשאי, דרך מדינה שלישית. בארץ גויס לצה"ל, קיבל דרגת רב סרן והטבות שונות. כמו כן למד עברית ובאולפן הכיר את רעייתו ברברה, עולה חדשה מדרום אפריקה. הוא עבד תקופה קצרה כצלם העיתון במחנה, ולאחר מלחמת יום הכיפורים שב והצטרף לשרת במוסד. פיליפ נתנזון נפטר בישראל במאי 2004 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ עינת.

בשנת 1988 נמנתה מרסל ניניו, אחת מחברי החוליה, עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות. פיליפ נתנזון נפטר בישראל בחודש מאי 2004.

על רוברט דסה 

רוברט דסה היה אז בן 18. כיום, בן 82 (אב לשלושה וסב לשבעה נכדים), מצבו הבריאותי לא מזהיר, והזיכרונות אינם מרפים. 62 שנה אחרי מתריס דסה: "בארץ התעסקו עם השאלה הלא נכונה: מי נתן את ההוראה? השאלה הייתה צריכה להיות: איזו הוראה ניתנה? אותנו הכינו לריגול, לאיסוף מודיעין. לא לפעולות חבלה…"

רוברט דסה פעל במשך עשרות שנים כעיתונאי ואף חזר למצרים ב־1977 לבקר את בני משפחתו. בספר "בחזרה לקהיר" כלל גם ציורים שצייר תוך כדי המאסר והצליח להבריחם מהכלא.
מרסל ניניו הייתה האישה היחידה ברשת. היא בת 87 ומתגוררת כיום בדיור מוגן באזור השרון. מרסל אינה ששה לדבר על הנושא אך בראיונות בודדים שהעניקה גם אצלה בלט המוטו: "נטשו אותנו". גם היא שוחררה רק ב־1968.

האיש שנישואיו חשפו את "העסק הביש"

אלי בוגר נשא לאישה לפני 40 שנה את מרסל ניניו, מאסירות "העסק הביש" במצרים  תחת החופה חשפה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, פרטים חדשים על גיבורי הפרשה

מסמכים היסטוריים חדשים בנושא "העסק הביש"

ששה עשורים אחרי 'עסק הביש', ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון חושף מסמכים נדירים הקשורים לפרשה שטלטלה את המדינה כולה. בין המסמכים הנדירים ניתן למצוא את יומנו של מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, יומן האירועים של מפקד יחידה 131 של המודיעין הצבאי הישראלי, תמלול ישיבת המטכ"ל לאחר גילוי הכשל המבצעי וחילופי ההאשמות בין שר הביטחון פנחס לבון, לראש אגף המודיעין אל"מ בנימין ג'יבלי: "בנימין אני מציע לך לא להסתבך – ייתכן שאני כבר מסובך" ( קישור) .

אמנות חזותית והמפציצים האמריקאים של מלחמת העולם השנייה

אם היית חייל בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה והיה לך כישרון לציור , אז מפקדי הטייסות היו עושים כל מאמץ על מנת לספח אותך אליהם מייד . כל מפציץ אמריקאי כבד כגון  B-29 או B-25 היו מעוטרים בדמויות שונות , בדרך כלל נשים.  בהתחלה התנגדו לכך אנשי מטה חיל האוויר האמריקאי , אבל כאשר נוכחו לדעת כי הציורים על המטוסים מעלים את המורל אז התירו את הרצועה וכל טייסות המפציצים עוטרו באיור אופייני לטייסת . היו גם לא מעט מקרים שטייסים כישרונים היו עוסקים בעיטור המטוס. בתולדות האמנות ווהיסטוריה הצבאית התחום ידוע בשם Nose art .

כאן בתמונה למטה אנו את הטייס קפיטן וודי יונג  ב14 בנובמבר 1944 עם צוותו ליד מטוס B-29 מאוייר, האיור  מתאר את צוות האוויר בצורה היתולית .

הטייס קפטין וודי יונג  וצוותו הועברו מהחזית באירופה אל המלחמה מול יפאן , שם התרסק מטוסם ב-9 בינואר 1945.

Captain Walter "Waddy" Young and his crew pose in front of their caricatures on their B-29 Superfortress , 24 November 1944.

הנה כאן עוד כמה צילומים של מפציצים מאויירים בימי מלחמת העולם השנייה.

Lady Liberty A-26 Invader

האוסטרלים במלחמת ויטנאם 1966-1972

האסוציאציה הראשונה שלנו למלחמת ויטנאם היא חיילים אמריקאיים הנלחמים בג'ונגלים , אך העובדות ההיסטוריות מלמדות כי האוסטרלים היו מעורבים במלחמת ויטנאם לא פחות מהאמריקאים ונלחמו טוב יותר בג'ונגלים הסבוכים של ויטנאם.

השתתפותה של אוסטרליה במלחמת וייטנאם נבעה מעלייתו של הקומוניזם בדרום מזרח אסיה לאחר מלחמת העולם השנייה ומהחשש מהתפשטותו ששרר באוסטרליה בשנות החמישים ובתחילת שנות השישים. כתוצאה מכך אוסטרליה תמכה בדרום וייטנאם במשך כל שנות השישים. ב-1961 וב-1962, ראש ממשלת דרום וייטנאם נו דין דיים, פנה בבקשת סיוע מארצות הברית ומבעלות בריתה בתגובה להתקוממות הולכת וגדלה שזכתה לתמיכה מצפון וייטנאם הקומוניסטית. אוסטרליה הציעה לשלוח 30 יועצים צבאיים שהגיעו ביולי ובאוגוסט 1962 והיו חלוצי המעורבות האוסטרלית במלחמת וייטנאם. מאוחר יותר, באוגוסט 1964, שלח חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מטוס תובלה לעיר הנמל וונג- טאו (Vung Tau). במרץ 1966 ממשלת אוסטרליה הכריזה על הצבתו של כוח בסדר גודל של בריגדה. בכך גדל מספר המגויסים והיה זה על רקע הוויכוח על גיוס החובה. בהיותו בגודל של שני גדודי חיל רגלים יחד עם כוחות שריון, אוויר, ארטילריה לוגיסטיקה, הוצב כוח המשימה האוסטרלי באזור שהוא היה האחראי הבלעדי עליו. באוגוסט 1966 ובפברואר 1967, התרחשו קרבות קשים ובשניהם ביחד נהרגו 34 חיילים ונפצעו 79.

מאוחר יותר שלחו האוסטרלים חטיבה נוספת של לוחמים מיומנים לויטנאם. סה"כ מספר החיילים האוסטרלים בויטנאם הגיע ל70,000 איש.

במהלך 1967 הושגה שליטה טובה יותר על השטח והאוסטרלים הצליחו להגן על הדרכים לסייגון מפני תקיפות במסגרת מבצע קובורג (Operation Coburg), מתקפת הטט ב-1968 וקרב קורל-בלמורל (Coral–Balmoral) במאי ויוני 1968. היה זה הקרב הגדול ביותר שהאוסטרלים השתתפו בו במלחמה. במשך 26 ימים ספגו האוסטרלים 25 הרוגים ו99 פצועים בעוד שהוערך שלקומוניסטים היו כ-300 הרוגים. קרבות חשובים נוסים היו בבין-בה (Binh Ba) ביוני 1969, בהאט-דיץ' ( Hat Dich) בסוף ספטמבר 1968 ובתחילת 1969 ובלונג-קאן (Long Khanh) ביוני 1971.

בשיאה של המעורבות האוסטרלית בוייטנאם כללו הכוחות שלהם בריגדה שכללה 8500 חיילים בשלושה גדודי חיל רגלים, כוחות שריון, ארטילריה, הנדסה, לוגיסטיקה וסיוע אווירי, טייסת מפציצים של חיל האוויר שנשלחה ב-1967 וארבע משחתות של הצי שהצטרפו לצי האמריקני לפטרולים ימיים לחופי צפון וייטנאם. הפינוי האוסטרלי של וייטנאם החל באופן משמעותי בנובמבר 1970. כחלק מהאסטרטגיה הכוללת של בעלות הברית של "וייטנאמיזציה" (העברת האחריות לכוחות הדרום וייטנאמים) ורצונה של ממשלת אוסטרליה לצמצם את מעורבותה במלחמה, סיימו הכוחות את תפקידם. הבריגדה שהוצבה בוייטנאם הורידה את סדר הכוחות שלה לשני גדודי חיל רגלים בלבד, אם כי סיוע אווירי וארטילרי עדיין נשארו. במהלך 1971 המשיכה מגמת הצימצום של הכוחות האוסטרלים בוייטנאם. והבריגדה הראשונה סיימה את תפקידה באוקטובר. יועצים צבאיים נשארו עד לסוף 1972. הכוח האוסטרלי האחרון עזב את וייטנאם ב-1973. מלחמת וייטנאם הייתה הארוכה ביותר שבה השתתפה אוסטרליה מעודה והשנויה ביותר במחלוקת. אף על פי שהייתה להשתתפות במלחמה תמיכה ציבורית באוסטרליה.

 

קרב מפרץ מילן – הקרב הראשון במלחמת העולם השנייה  בו הביסו כוחות בעלות הברית כוחות קרקע יפניים ואילצו אותם לסגת

Milne Bay – The first Japanese Land Defeat of the Second World War

קרב מפרץ מילן, (בהיסטוריוגרפיה היפנית: מבצע RE,) היה עימות צבאי בין כוחות נחתים של האימפריה היפנית לבין כוחות אוסטרליים בבסיסם במפרץ מילן, שבקצה המזרחי של גינאה החדשה. הקרב החל ב-25 באוגוסט והסתיים בנסיגת היפנים מהאזור ב-7 בספטמבר 1942, והוא חלק מהמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט שבמלחמת העולם השנייה. קרב מפרץ מילן היה הקרב הראשון במערכה באסיה בו הביסו כוחות בעלות הברית כוחות קרקע יפניים ואילצו אותם לסגת.

מטרת היפנים בהתקפה זו הייתה כיבוש הבסיסים הימי והאווירי במפרץ מילן, וממנו לספק סיוע לכוחות היפנים בשביל קוקודה, שהיו בדרכם לכבוש את פורט מורסבי.

לסקירה המפורטת בוויקפדיה בעברית

ומה הקשר לסקירה הקודמת על האוסטרלים במלחמת ויטנאם ?

ובכן המפקד  האגדי של חטיבה 7 האוסטרלית בויטנאם , Lieutenant Colonel E.H. Smith היה אחד ממפקדי הפלוגות הנועזים בקרב מפרץ מילן .

בצילום אל"מ סמית בפעולה ( אז סגן צעיר)  בקרב מפרץ מילן

 

סקירות קודמות של לקטי צילומים היסטוריים אם החמצתם אותם , במקרה ( כל סקירה מבוססת על תחקירים שיטתיים בספריות היסטוריות ובמאגרי מידע היסטוריים) .

2
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *