להיות "גדעונית" במחתרת של 'ההגנה'

2100

לזכרה  של שולמית לסקוב ז"ל , חוקרת בתחומי ההיסטוריה ואלמנת הרמטכ"ל חיים לסקוב , אשר נפטרה ב16 לספטמבר 2016 .

הגדעונים, בין מניחי היסוד לחיל הקשר והתקשוב של היום, הם אנשי שירות הקשר של ה"הגנה" שהפעילו את תחנות הקשר ששירתו לפני הקמת המדינה את המוסד לעלייה ב' במבצעי העפלה ורכש.

קומץ טכנאים בנה יש-מאין משדרים ומקלטים, אלחוטנים התאמנו, אנשי צופן הכינו כתבי סתר, עשרות תחנות אלחוט חשאיות הוקמו בארץ, באירופה ובמדינות האסלאם. באמצעים דלים הוקם קשר שאיפשר ביצוע מבצעים ושליטה עליהם.

 חשאיות ובדידות

שמירה על חשאיות הייתה תנאי הכרחי לפעילות. האלחוטאיות  ב"הגנה' היו מורגלות בכך. חלקן סבר כי נבחרו לתפקיד משום שהיו נערות שקטות שלא הרבו לדבר. החשאיות התגלתה כאחד הקשיים הגדולים שהיו טמונים במשימה לאומית זו,  בשל הבדידות שנגזרה עליהן.  הנשים נבחרו בשל מקצועיותן  והיושרה שלהן . לא כולן הצליחו  לעבור את הקורס החשאי לאלחוט בכפר ויתקין ובעין השופט. אבל אלו שסיימו היו אז  העילית של "ההגנה".

הגדעוניות  האלחוטניות באירופה איישו תחנות אלחוט (שכונו בשמות נשיים כמו 'מרים', תחנת האלחוט באיטליה, או 'שושנה', תחנת האלחוט בארץ ).

a_p_016168_10

הגדעוניות מתארות את הקשיים שהיו נחלתן: הבדידות, "לאף אחד לא יכולתי לספר בבוקר כמה נורא היה לי באותו לילה', שחזרה איה פינקרפלד, והוסיפה שעבודת הקשר שנעשתה בלילה הצריכה ריכוז ומאמץ גבוהים. היא הודתה כי לעתים קראה את המברקים בהיותה ישנה למחצה. תנאי המחיה היו קשים: עבודה 'סביב השעון', מתח רב וחיים סגורים ומובדלים"

כותבת שולמית לסקוב  ז"ל בספרה האוטביוגראפי משנת 2010 :

" במפגשי "ההגנה" שלנו  "עליתי בדרגה" והוכשרתי כאלחוטנית . לאחר השתלמויות בקורסים מיוחדים – בכפר ויתקין , בחניתה ובעין השופט, נלקחתי אחר כבוד לארגון "הגדעונים" " – שם  הסתר לחבר האלחוטנים.

בירושלים קבעו את תחנת האלחוט בעליית גג של בית ברחביה שהתגורר בו פלוני , איש חביב, והיה גם פסנתרן שהתגורר באותה דירה. במהלך השידורים החשאיים הייתה זו  נגינת פסנתר מושלמת.  נגינת הפסנתרן הייתה חלק ממערכת ההסוואה של הגדעונים, אבל הפסנתרן עצמו לא ידע שאני ממתיקה את נקישות המורס שלי בהאזנה לנגינתו.

הוזעקתי יותר מפעם אחת בשעה שתיים בבוקר לתחנת האלחוטנים לשידור ידיעה חשובה. הלכתי בלילה רועדת מפחד. הגעתי בשלום  ושידרתי דברים סודיים  של הרמ"א, הוא משה סנה, אל חברי "ההגנה".  היה קושי גדול לשדר כי המכשירים לא היו משוכללים , הם נוצרו בעבודה עצמית בארץ, אבל איכשהו הצלחתי לשגר את המסר. "

מקור : שלומית לסקוב, לפנים, הקיבוץ המאוחד , 2010 .

  יעל משדרת מביירות

בשנים 1944-1945 שירתה יעל , האלחוטנית  המובילה של הגדעונים ,  בעלייה הבלתי-חוקית מסןריה ומלבנון . בביירות שכרה לה דירה ברחוב עבד-אל-עזיז , בבניין שבקומתו העליונה שכנה הקונסוליה הבריטית. שם הוחלט להקים את התחנה כי גם לבריטים היו מכשירי קשר ומשדרים  פעילים וקשה היה להבחין בין סוגי המשדרים. את האנטנה של המשדר החשאי שהיה מוצפן בתוך מקלט רדיו שכיח , קשרה יעל לתורן של הדגל הבריטי (שבתאי טבת, 1968) . תחנת האלחוט של יעל בבניין הקונסולייה הבריטית היתה לשם דבר וגדעונים רבים רצו לחזור על הצלחתה הנועזת (שבתאי טבת, 1968).

communication-mk-105

הרכבת מכשירי הקשר עבור הגדעונים

מכשירי הקשר של הגדעונים נבנו בצורה מתוחכמת על ידי איש ההגנה גבי , טכנאי קשר בבריגדה, באירופה . מכשיר הקשר שבנה גבי היה ביסודו משדר-מקלט של מפציץ מסוג "ליברייטור" , שהופל בעת מלחמת העולם השנייה. גבי פירק אותו והרכיבו מחדש בתוך מזוודה חומה. המכשיר נבנה כך שיצרוך פחות חשמל ( שבתי טבת, 1968) . האנטנה של המכשיר החשאי הייתה מוצפנת בתוך מקלט-רדיו שכיח.

מקור : שבתאי טבת, גדעונים, משרד הבטחון , הוצאת מערכות, 1968.

הגדעוניות בספינות ההעפלה

היו לא מעט אלחוטניות של יחידת גדעון בספינות המעפילים . הן עבדו שעות רבות.

במהלך הפלגתה של אניית מעפילים הקשר היה משולש, בין האנייה, התחנה בנקודת המוצא והארץ,  ונשמר עד שהחלה הורדת המעפילים. האלחוטאיות קיבלו שדרים מוצפנים, פענחו אותם, הצפינו שדרים ושלחו בחזרה. הסיכון היה עצום כי הבריטים הפעילו מכשירי גילוי מסביב באוניות שלהם והן בספינות דייג מוסוות שהפעילו.

communication-start-2

רקע היסטורי כולל

גדעון הייתה יחידת הקשר הכללית של "ההגנה" בתקופת המנדט הבריטי, הייתה אמונה על קיום קשר הרדיו בין הארץ לחוץ לארץ, באמצעות אוניות או מתחנות ביבשה. הקשרים-אלחוטאים של "ההגנה" נקראו בשמם המחתרתי – "גדעונים".

תולדותיה

יחידת "גדעון" הוקמה באפריל 1937 ובראשה עמד שמחה אבן-זהר שמונה על ידי מטכ"ל "ההגנה". את תנופתה הגדולה קיבלה היחידה לאחר מלחמת העולם השנייה עם הירתמות היישוב היהודי למבצעי העלייה וההעפלה של היהודים ניצולי השואה.

מערכת קשר הרדיו הייתה קיימת עוד בשנות העשרים, אך פרוץ המרד הערבי הגדול (1936 – 1939) והתרחבות ההתיישבות היהודית ברחבי הארץ יצרו צורך במערכת קשר יעילה שתאפשר העברת ידיעות במהירות רבה.

רשת קשר הרדיו של הגדעונים הייתה אחת משלוש רשתות רדיו עצמאיות שהשתייכו ל"הגנה" והיא פעלה באופן מחתרתי. הרשת נאלצה להתאים את דרכי ההתקשרות שבין הגורמים השונים לאילוצים של פעילות מחתרתית. מבחינה מקצועית האחריות והפיקוד על האלחוטנים היו של שירות הקשר הארצי של "ההגנה".

ההעפלה לארץ, הן לפני מלחמת העולם השנייה והן אחריה, נעשתה באופן בלתי-לגאלי, כשספינות המעפילים של ההגנה הובאו במסגרת המוסד לעלייה ב'. מבצע העפלה זה הצריך יצירת מערכת קשר אלחוטית בין ספינות העפלה, נמלי היציאה, המטה באירופה והמטה בארץ. תחנות האלחוט של הגדעונים פעלו בזמנים שונים באזורים רבים: במזרח התיכון, אירופה ובארצות הברית בעיקר למען יצירת קשר בין ספינות המעפילים לבין הארץ. לפיכך, הגדעונים היו צריכים להתמודד עם האתגרים הבאים:

עקב פעילותן החשאית מוקמו תחנות הרדיו באזורים מבודדים ובסביבה שאינה מתבלטת. מיקומן הבעייתי של התחנות מנע לעתים מתיחת אנטנות מחוץ לדירות שבהן הן פעלו (טיב הקליטה הוא אופטימלי באופן זה).

תחנות הרדיו מוקמו בדירות קטנות על מנת שלא יעוררו חשד. על אף שעלויות החשמל שנדרשו להפעלת רדיו היו נמוכות, צריכת החשמל באותן דירות היו גבוהות מהצפוי. דירות אלו היו נתונות למעקב בעקבות העלייה בצריכת החשמל.

שידור ממדינות שנתפסו כידידותיות לא התאפשר, לכן תחנות מסוימות שימשו כתחנות קליטה (קליטת מסרים) בלבד. המסרים הגיעו לתחנות אלו מספר פעמים ביום, לעתים ללא אישור לגבי קליטתם.

לאחר הקמת מדינת ישראל, הפכה רשת התקשורת של הגדעונים לרשת התח"ל (תחנות חוץ לארץ) של המוסד…

 

2
· · ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *