כמה פרספקטיבות היסטוריות אודות המגנה כרטא

216
מאת : Sivan Jeret :סיון ירט הוא דוקטורנט להיסטוריה

בצילום למעלה : עותק של המגנה כרטא משנת 1215, מקור: British Museum .

בתאריך ה-15 ליוני 1215 נחתמה המגנה כרטא ליברטטום (כתב הזכויות הגדול של החירות), בין המלך ג'ון בלי ארץ ובין הברונים שלו. כתב זה נחשב, כאחד מהמקורות של שיטת המשפט המקובל האנגלי המודרני; ובמילותיו של הלורד דנינג "מדובר במסמך החוקתי הגדול ביותר של כל הזמנים וזאת כנגד העמידה של חופש הפרט נגד הסמכות השרירותית של הרודן"

"The greatest constitutional document of all times – the foundation of the freedom of the individual against the arbitrary authority of the despot"

ביסודה המגנה כרטא, הינה כתב פריוולגיום שבמהלך ימי הביניים הוענק על ידי אצילים בדרגים שונים, ליהודים ולאנשי ערים. כתב זה עיגן את מעמדם החוקי של הקבוצות הללו, בתמורה הקבוצות הללו פיתחו את המסחר והכלכלה בנחלותיהם. השוני המהותי במגנה כרטא, הינו הרעיון כי השליט הינו מוגבל, אם הוא לא ממלא את התחייבויותיו בשבועת ההכתרה (לשמור על השלום, להגן על הכנסייה ולשפוט משפט צדק בחסד ורחמים), הוא עלול לאבד את המלוכה. המגנה כרטא יצרה חוזה בין השליט ובין הנתינים, ובנקודת הזמן הזאת הם הפכו מנתינים לאזרחים.

המגנה כרטא, היתה מענה למשבר במערכת הפוליטית האנגלית, בו הוסאלים (הברונים) מרדו בסניור (המלך ג'ון) – ובמילים אחרות שבועת הפאודליזם הופרה. משבר זה נבע, משני גורמים: האחד, הפרטה של הכתר האנגלי על ידי המלך ריצ'ארד לב הארי, כדי שהוא יוכל לממן את מסע הצלב שלו. השני, איבוד השטחים מצפון לנהר הלואר (ברי, טורן מיין, נורמנדי ואנז'ו) על ידי המלך ג'ון לטובת המלך פליפ אוגוסטוס מצרפת. סיבות אלו, הביאו את המלך ג'ון (שנחשב לאדם חסר רחמים), לנסות ולסחוט עוד יותר מיסים על חשבון כל המעמדות כולל את הכנסייה.

מרידה זאת התייחדה, בכך שהברונים לא רצו להחליף הזהות של השליט אלא הם מרדו בשם רעיון, לפיו המלך הוא ראשון בין שווים (Primus inter pares) וזה מחויב לשמוע לדבריה של מועצת המלחמה שלו ומכאן הכוח שלו הינו מוגבל ואין הוא מעל החוק (דבר שהוחל עוד בתקופתו של אביו המלך הנרי השני לאחר הרצח בקתדרלה של תומס בקט). מדובר פה, ברעיון שנמצא בחוק השבטי האנגלו-סקסי, שלכאורה נעלם עם הכיבוש הנורמנדי של המלך ויליאם הכובש (או הממזר), אבל הוחזרה על ידי בנו המלך הנרי הראשון אריה צדק.

המלך ג'ון, מצדו, חיפש לבטל את הפשרה בינו ובין הברונים ולכן הוא ביקש מהאפיפיור אינוקנטיוס השלישי, להתנגד למגנה כרטא וזה הסכים למרות שהובטחה הגנה לכנסייה בפסקה הפותחת. אפשר לפרש את התנגדות הזאת במספר דרכים: הראשונה, הרצון של הכנסייה לשמר את הצללים של האימפריה הרומית ויציאה נגד כל החרגה מן החוק הרומי, נבעה מהפחד של יצירת עצמאות מסוימת עבור השליטים המקומיים ושל זהות לאומית. סיבה נוספת, יכול להיות שהאפיפיור אינוקנטיוס הבין כי המגנה כרטא, תכפיף את הכנסייה אל השלטון המרכזי. דבר שנגד ביסודו את התפיסה של שתי החרבות, בה הכנסייה הינה בעל הרכיב השולט על השלטון החילוני. עוד סיבה, הכנסייה היתה חלק מן ההסדרים הפיאודלים, בה אנשי הדת שימשו כתור אנשי כמורה מחד ומאידך הם גם שימשו כתור סניורים של ואסלים חילוניים.

ההתנגדות של אינוקנטיוס השלישי, העניקה למלך ג'ון את האפשרות להתנער מן המגנה כרטא. הברונים מצדם ראו באקט זה הפרת ההסכם שהוטבע בחותם המלך ומסיבה זאת הם זימנו את מלך צרפת, פיליפ אוגוסטוס, למלוך עליהם. המוות של המלך ג'ון, במהלך המצור על לינקולן (19 באוקטובר 1216), הביא את הברונים להחליף צד בשנית לטובת בנו הנרי השלישי.

רק ארבעה עותקים של המגנה כרטא מ-1215 נשתמרו, מסמך זה חובק בתוכו את התחלת השזירה של המושגים 'זכות' עם המונח 'שוויון'. אם המונח 'זכות', לקוח מתפיסת המשפט הרומאי והוא חלק מהשיח הימי ביניימי; אזי המונח 'שוויון', מתבסס על התפיסה של המבנה החברתי שהתקיים בעולם האנגלו-סקסי, ושכזה הוא זר לעולם המשפט הרומאי. עדות לשזירה הזאת באה לידי ביטוי: בסעיפים שמפרידים את המלוכה ממערכת המשפט, מניעת עונשים מוגזמים והרשעה על פי עדויות, באיסור הענשה של אדם שלא במשפט צדק, משפט בפני השווים ובחופש הכלכלי של הסוחרים, שלדעתי הינו אחד הסעיפים החשובים באמנה זו. תפקידה של מועצת הברונים, היה להגביל את הכוח של המלך בכל הנוגע אל דרישות התשלום של המסים מעבר לתשלום המס הנדרש וממועצה זו, צמח הפרלמנט הבריטי. המגנה כרטא עצמה, עברה מספר שינויים עוד בתקופה של המלך הנרי השלישי בנו של ג'ון וזאת כדי להתאים אותה אל הדרישות של הכנסייה.

רפליקה של חותם המלך ג'ון בלי ארץ, מהמגנה כרטא, מסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19, מצד שמאל המלך מתואר כשופט צדק ומימין כמנהיג צבאי מקור: National Portrait Gallery .

נדרשו עוד שתי מרידות ברונים בראשותו של סיימון דה מונפור (החמישי), שנאבק כדי לצמצם את הסמכויות של המלך על ידי השימוש בתקנות אוקספורד (the Provisions of Oxford). התרומה המרכזית של דה מונפור, היתה ביצירה של הפרלמנט הבריטי וזאת על ידי, שהוא זימן לא רק את נציגי האצולה הקרקעית אלא, גם שני נציגים מכל עיר (שהיו מבני מעמד הסוחרים). שינוי זה בתורו הביא לחיזוקה של הבירוקרטיה האנגלית, מחד ואיפשר את הצמיחה של הערים השונות ברחבי אנגליה כתור בסיס כלכלי פיננסי מאידך. בסיס זה העניק למלך אדוארד הראשון (פטיש הסקוטים), את הבסיס הכלכלי לכבוש את ווילס את סקוטלנד; וגם עבור הנרי הרביעי את האפשרות לצאת למלחמה בצרפת. בין השנים 1422-1215. המגנה כרטא אושררה שישים פעם על ידי כל השליטים האנגליים (או על ידי באי כוחם), דבר שיכול ללמד על החשיבות החוקתית של מסמך זה.

שלטי האצולה של הברונים שמרדו במלך ג'ון בלי ארץ בשנת 1215.

המגנה כרטא נחשבת, כאחת המקורות של שיטת המשפט המקובל (האנגלי), שבמרכזה עומד הרעיון, שישנה אמנה בין השליט ובין הנשלט וזאת על ידי איזון הרעיונות של 'זכות' ושל 'שיוויון'. לאחר הרפורמציה האנגלית (המאה ה-16) והמהפכה המהוללת (1689-1688), יכנס אלמנט נוסף והוא הרעיון המקראי שיביא ליצירה של השוויון של הזכויות הטבעיות. רעיון נוסף, הוא הזכות להדיח שליט כאשר זה אינו מקיים את הכללים שנקבעו על ידיו. גם הרעיון כי הכניסה לקבוצה והיציאה ממנה, הינם פרי של החלטה אישית והשמירה על הרכוש הפרטי של הפרט הינם חלק מהמגנה כרטא – בעתיד אלו יהיו, אבני היסוד עבור אבות הליברליזם, כמו: הובס, לוק ואחרים.

התרומה המרכזית של המגנה כרטא, בכך שהיא אחת מהסממנים הראשונים של יצירת זהות לאומית.

יעברו עוד מים רבים בנהר התמזה, עד שזהות זאת תגבש בצורה ברורה, בתקופתו של המלך הנרי השמיני והרפורמציה האנגלית.

 מקור וקרדיט , הפוסט של סיון ירט בקבוצת  אתנאום : תרבות, היסטוריה , דתות  ואמנות

ראו גם : ג'ון, מלך אנגליה

0
·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *