כיצד הצליח אל-ג'זאר להנחיל לנפוליאון את מפלתו הראשונה בהיסטוריה הצבאית?

3692

אחמד אל-ג'זאר נולד כנוצרי

אחמד אל-ג'זאר נולד ב- 1722 בבוסניה שביוגוסלביה והיה נוצרי דתי. כאשר עלי פאשא נשלח ב- 1755 לשמש מושל על מצרים, נילווה אליו אל- ג'זאר ועבד בשירותו. לאחר תקופה קצרה עבר לשרת אחד מראשי הממלוכים במצרים. בתקופה זו קיבל אל-ג'זאר חינוך צבאי ולבש מדי ממלוכים ולמד את דרכי הלחימה שלהם.

לאחר מות אדונו, אל-ג'זאר עבר לשרת אדון אחר אשר מינה אותו למושל אחד ממחוזות מצרים והפקיד בידיו את המלחמה בבדווים. הוא נלחם בבדווים באכזריות רבה ומושל קהיר צירף אותו לשירותו. אכזריותו זו זיכתה אותו בכינוי אל-ג'זאר (הקצב).

אחמד ברח ממצרים לסוריה וב- 1771 עשה יד אחת עם מושל דמשק לדיכוי מרד ד'אהר אל-עומר שהיה קשור עם הרוסים ועם עלי ביי ממצרים. זמן מה לאחר מכן מינה את אל-ג'זאר להיות מושל על ביירות. לאחר שביצר את העיר התמרד ותבע את ניתוק ביירות משלטון האמיר. האחרון גייס לעזרתו את ד'אהר אל-עומר ושייטת רוסית והטיל מצור על העיר.

לאחר מצור של ארבעה חודשים, הוא נכנע לד'אהר אל-עומר אשר ערב לו לצאת מן העיר בשלום עם אנשיו וכספו וירד אתם לעכו. אל-ג'זאר ברח מעכו לדמשק והצטרף לשירות חסן פאשא שעמד בראש הצי העות'מאני ואשר הוטל עליו, יחד עם מושל דמשק, לחסל את ד'אהר אל-עומר והם הצליחו במשימתם.

pacha 2

 אל-ג'זאר היה קצין עות'מאני טיפוסי, הרפתקן, אכזר ללא רחמים

במחצית השנייה של המאה ה- 18 השלטון המרכזי העות'מאני היה חלש והמושלים נלחמו ביניהם וגם היו מתמרדים ונלחמים בשלטון המרכזי, כפי שעשה ד'אהר אל-עומר. העות'מאנים חיפשו אישיות חזקה וחסרת רחמים אשר תוכל להחזיר את מחוז צידון למרותם ולחסל את ד'אהר אל-עומר. אישיות זו היתה אל-ג'זאר. הם מצאו בו את האיש שיוכל למלא אחר שאיפותיהם.

כך הוא מונה בשנת 1775 להיות מושל מחוז צידון, לאחר שנכבשה עכו מן הים וד'אהר אל-עומר נהרג כשניסה לברוח. אל-ג'זאר קבע את מרכז שלטונו בעכו והמשיך במשימה שהוטלה עליו. הוא החרים את כל רכושו של ד'אהר אל-עומר והעביר את האוצר, שהוערך ב- 25 מיליון גרוש, לאיסטנבול. אל-ג'זאר היה קצין עות'מאני טיפוסי, הרפתקן, אכזר ללא רחמים וחסר שרשים בארץ הוא ביצר את חומות עכו והקים לו צבא שכיר שהיה מורכב מממלוכים, מפרשים בוסנים ואלבנים ומחיל-רגלים מוגרבי (שכירי חרב יוצאי צפון אפריקה) ואף בנה לו צי קטן. מעמדת כוח זו הצליח אל ג'זאר להישאר בשלטון במשך 29 שנים, דבר יוצא דופן באימפריה העות'מאנית. היו אמנם מספר ניסיונות להעבירו מתפקידו, אך היה מצליח לשכנע את השולטן להשאירו בתפקידו. במיוחד הקפיד לשלם את מיסיו לאוצר באיסטנבול ותמיד הכריז על נאמנותו לסולטאן.

אל-ג'זאר הנהיג מונופול על המסחר בכותנה בכל ארץ ישראל. דבר זה שיבש את היחסים הטובים אשר היו לו עם הסוחרים הצרפתיים. הוא גם דאג שמרבית הסחר הימי תעבור דרך נמל עכו. הוא סילק את הקונסול הצרפתי והסוחרים הצרפתיים מעכו בשנת 1789, השתלט על השוק וחייב את החקלאים למכור את תוצרתם רק לו. הוא הטיל על הסוחרים הזרים מיסים כבדים ועונשים גם ללא סיבה. אנשים רבים רשמו מחצית מרכושם על שם אל-ג'זאר ללא תמורה כדי להינצל ולזכות בחייהם. שיטותיו השרירותיות של אל-ג'זאר הפכו אותו לעשיר מופלג, עם זאת הוא ניהל חיים פשוטים. צבא שכיר חזק ותשלום מיסיו לאיסטנבול, הם שהבטיחו את שלטונו הממושך.

ג'זאר, שידע אל נכון כי קיסריה ועתלית עומדות בחורבנן מאות בשנים, נטל מהן בדרך הים מאות דוברות עמוסות באבנים מסותתות ועמודי גרניט ושחם על מנת להעבירן לעכו. בהן בנה ושיקם את המבנים הציבוריים של עכו העתיקה.

אל-ג'זאר היה קצין עות'מאני טיפוסי, הרפתקן, אכזר ללא רחמים וחסר שרשים בארץ הוא ביצר את חומות עכו והקים לו צבא שכיר שהיה מורכב מממלוכים, מפרשים בוסנים ואלבנים ומחיל-רגלים מוגרבי (שכירי חרב יוצאי צפון אפריקה) ואף בנה לו צי קטן. מעמדת כוח זו הצליח אל ג'זאר להישאר בשלטון במשך 29 שנים, דבר יוצא דופן באימפריה העות'מאנית. היו אמנם מספר ניסיונות להעבירו מתפקידו, אך היה מצליח לשכנע את השולטן להשאירו בתפקידו. במיוחד הקפיד לשלם את מיסיו לאוצר באיסטנבול ותמיד הכריז על נאמנותו לסולטאן.

naploeon 2

נפוליאון מגיע לחומות עכו

אחרי שכבש את מצרים פנה צבא נפוליאון צפונה, השתלט על יפו וחיפה ובמרץ 1799 הגיע לחומות עכו, בה שלט המושל העות'מאני אחמד פאשא אל-ג'זאר, שזכה לכינויו זה, שמשמעו "קצב" כאשר טבח בבדווים שרצחו את מפקדו ופטרונו. בעכו ניצבו לימינו של אל-ג'זאר יועצו היהודי חיים פרחי, וחברו-יריבו ללימודים של נפוליאון, אנטואן דה פיליפו. האדמירל הבריטי סידני סמית' סייע לכוחותיו של אל-ג'זאר מן הים. כשהגיע הצבא הצרפתי לעכו כבר חיכה על שעריה ראשו הערוף של שליחו של נפוליאון, שנשלח קודם לכן על מנת להזמין את אל-ג'זאר להכנע. המצור נמשך חמישים וארבעה ימים, יותר ממה שתכנן נפוליאון שאצה לו הדרך לשוב למצרים.

acre 2

דה פיליפו, שהכיר את שיטות הלוחמה הצרפתיות, יצר בכוונה נקודת תורפה בחומה שהזמינה פלישה צרפתית – אך בנה מאחוריה חומה אחרת, מאחוריה הסתתרו חייליו של אל-ג'זאר שהיכו בכל מי שנכנס. לאחר כמה נסיונות כושלים נוספים, בהם הביסו חייליו של אל-ג'זאר את התוקפים,  נסוג הצבא הצרפתי, תוך שהוא מפגיז את העיר הנצורה וזורע בה חורבן.

בעקבות כישלונו , החליט נפוליאון לעזוב את ארץ ישראל. הוא ציווה לירות את יתרת התחמושת של הכוח הצרפתי לתוך עכו, וטען שאין טעם בכיבוש עיר שנפגעה ונהרסה. לקראת סוף מאי נסוגו הצרפתים בהיחבא. במהלך נסיגתם הם הותקפו על ידי אויביו של נפוליאון מהשומרון. ביוני חזר הכוח הצרפתי למצרים.

כך, לפני שניגף אל מול החורף הרוסי, והרבה לפני ווטרלו, הובס נפוליאון בעכו. הוא עצמו שב לצרפת ושנתיים אחר כך אולץ צבאו להסתלק מן האזור וממצרים באופן סופי.

לאחר שעזב נפוליאון את ארץ ישראל, נותר אל-ג'זאר על כיסאו כמושל הגליל. הוא המשיך בביצורים ובבנייה המקיפה בעכו עד מותו בשנת 1804 בגיל 84,

מקורות המידע

ללמוד היסטוריה מרומן היסטורי: על "אורוואר עכו" של עלא חליחל (ליאת קוזמא)

אחמד אל-ג'זאר – ויקיפדיה

טיול בעכו – דמות שחייבים להכיר: אחמד אל ג'זאר

אחמד ג'זאר פאשא — מושל עכו והגליל

"Napoleon's Siege of Acre: A Reevaluation of the Historical …

acre 4

2
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *