בצילום הפתיחה : יוליה מלצר , 1954
בשנת 1936 התחתן יקוב, הבן של סטלין, עם יוליה מלצר , בת למשפחה יהודייה.
בתם גוליה נולדה בשנת 1938. יוליה והתינוקת גוליה נהגו לבקר הרבה בדאצה של סטלין שם הרעיף עליהם הסבא סטלין סימני חיבה ותפנוקים. הבן יקוב שלח את רעייתו היהודייה יוליה ,כל שבועיים, לדאצה של אביו כי הוא עצמו השלים בשנים אלו את התואר שלו בהנדסה.
מדוע נאסרה יוליה ב16 לספטמבר 1941 ונכלאה בכלא לוביאנקה?
ב16 לאוגוסט 1941 הוציא סטלין את פקודה 270, המרשיעה את כל מי שנכנעו ונפלו בשבי באשמת "בגידה במולדת". נשות הקצינים שנפלו בשבי ייאסרו וייכלאו. יקוב , הבן של סטלין הוא בוגד כי נפל בשבי הגרמנים, ולכן יש לאסור את יוליה. בנו של סטלין לא יהיה יוצא מן הכלל.
יוליה המסכנה הוחזקה במאסר בתנאי בידוד בכלא לוביאנקה. "החקירה" נמשכה שנה וחצי. כשהתקדמו הגרמנים היא הועברה לבית כלא בעיר אנגלס , על הוולגה, שם היו עצורות עוד אלפי נשות קצינים של הצבא האדום שנפלו בשבי הגרמנים.
כששוחררה לבסוף, באביב 1943, לא הכירה אותה בתה גוליה בת החמש והיה צריך לעודד אותה לגשת אל אמה. שום הסבר לא ניתן ליוליה על מאסרה . פשוט נאמר לה שהיה חופשיה ללכת. היא מעולם לא דיברה שוב עם סטלין .
נפילתו בשבי של קצין התותחנים יקוב , הבן של סטלין
יקוב היה קצין בדרגת סרן בגדוד התותחנים מס' 303 . כשכיתרו הגרמנים את הדיוויזיה המשוריינת של יקוב והשתלטו עליה בוויטבסק שבבלרוס ב12 ביולי 1941 , ברח מפקד הדיוויזיה משדה הקרב , אבל יקוב הופרד מיחידתו ונלקח בשבי.
בצילום למטה : נפילתו בשבי של סרן יקוב , הבן של סטלין , יולי 1941
הפיקוד הגרמני הודיע מיד לסטלין במברק על נפילת בנו בשבי ואחר כך השתמש בו למטרות תעמולה. כרזות עם תצלומו של יקוב במדיו, בלי חגורה ודרגות , מוקף קצינים גרמנים , פוזרו על הכוחות הרוסיים, ונטען בהן שבנו של סטלין נכנע היות שאין טעם להתנגד לצבא הגרמני.
יקוב נמק בכמה מחנות שבויים עד אביב 1943, ואחרי המפלה הקשה שספגו הגרמנים בסטלינגרד, ניסו להחליפו עם הפילדמרשל פרידריך פאולוס. סטלין סירב . באותו אביב נורה יקוב או התאבד.
בצילום למטה : שבויים סובייטים אצל הגרמנים . רק שליש נותרו בחיים
ומה קרה לשבויי המלחמה הסובייטים אשר שוחררו ב1945
רק שליש מתוך 5 מיליון שבויי המלחמה הסובייטים נשארו בחיים אחרי מלחמת העולם השנייה. הגרמנים הרעיבו את מרביתם למוות.
כאשר שוחררו שבויי המלחמה הסובייטים מהמחנות הגרמניים ב1945 ושבו לארצם, נידונו רבים לשנות מאסר רבות, עד עשרים וחמש שנה, במחנות בסיביר, על שנכנעו לאויב.
אם היה מצליח יקוב להחזיק מעמד בתנאי המעצר הקשים אצל הגרמנים והיה זוכה לשחרור , קרוב לוודאי שהיה נשלח גם הוא למחנה מעצר בסיביר כמו רבים מעמיתיו הקצינים השבויים לאחר מלחמת העולם השנייה. לכן נראה כי יקוב הבין ששיבתו לארצו אחרי סיום המלחמה לא תבשר לו טובות והחליט להתאבד.
כמה שנים אחרי המלחמה החלו להסתנן מגרמניה לאט לאט דיווחים על יקוב. דוח אחד הגיע מקצין הס.ס גוסטב וגנר, מפקד הגדוד ששמר על מחנה השבויים על יד ליבק שבו הוחזק יקוב.
הוא טען שהיה עד למותו של יקוב , בשעת ההתעמלות של האסירים חצה יקוב את שטח ההפקר והלך אל הגדר החשמלית. השומר צעק "עצור", אבל יקוב המשיך ללכת. כשהגיע לגדר נורה. הוא התמוטט על שתי השורות הראשונות של גדר התיל החשמלית, ושם הייתה גופתו תלויה עשרים וארבע שעות, עד שנלקחה אל הקרמטוריום.
מקור וקרדיט :
רוזמרי סאליבן, בתו של סטלין , הוצאת כתר , 2017
ראו גם :
Yakov Dzhugashvili – Wikipedia
13
אני חושב שהמספרים לא ממש מדויקים. אנחנו יודעים על בערך 5.7 מיליון שבויים, מתוכם בערך 3.5-3.7 מתו.
בעיקרון המאמר צודק והמספר לא ממש משנה, היות והבולשביקים הרגו את אלו שחזרו הביתה. אבל… סתם אומר.
https://en.m.wikipedia.org/wiki/German_mistreatment_of_Soviet_prisoners_of_war
היה איזה נסיון של הצלב האדום או השוודים למשא ומתן על השבויים בין הגרמנים לסובייטים, אבל ללא הצלחה עם הצד הסובייטי.