אדגרדו לוי מורטַארַה (1851-1940) היה יהודי שנחטף בהיותו קטין על ידי משטרת הוותיקן ופרשת חטיפתו גרמה לסערה בקרב יהודי אירופה ובקרב חוגים ליברליים באירופה ובארצות הברית.
אדגרדו מורטארה שנולד ב-1851 היה בנו של סוחר יהודי מבולוניה, אז במדינת האפיפיור שבאיטליה. בהיותו בן שנתיים, בזמן שלקה במחלה קשה, הוטבל בסתר לנצרות הקתולית על ידי מוריסי, משרתת נוצרית של המשפחה, מתוך אמונתה שבכך היא תציל את הילד. טבילת חולין במקרה חירום שבו לא היה סיפק להביא את הנטבל לפני כומר, כמו סכנת חיים עקב מחלה, הוכרה על ידי הכנסייה כתקפה לכל דבר. לפיכך, נחשב מורטרה לקתולי לפי החוק הקנוני ששלט במדינה.
כשהיה אדגרדו כבן שש, סיפרה מוריסי את דבר הטבילה לרשויות. החוק אסר על גידול של קתולי בידי לא-קתולים, וב-24 בינואר 1858 הגיעה המשטרה ולקחה את הילד מידי הוריו כדי שיחונך על ידי הכנסייה. כל מאמצי המשפחה להחזיר את הילד לידיהם נכשלו. ב־1859יצא משה מונטיפיורי לרומא על מנת להביא לשחרורו של הילד, אולם בקשתו, יחד עם כל שאר הבקשות, נדחתה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי.
בבגרותו של מורטארה, הוא הצהיר על רצונו להיות נוצרי, שינה את שמו לפיוס, ונכנס למסדר האוגוסטיני. במהלך הזמן הפך מורטארה לחבר בעל מעמד חשוב במסדר. ב-1870 נאם לפני ועידת הוותיקן הראשונה, ופעל כמיסיונר בגרמניה ובניו יורק, וקיבל את התואר "מיסיונר אפיפיורי". ב-1879 הורשה על ידי הכנסייה לחדש את קשריו עם משפחתו היהודית. מורטארה מת במנזר בלגי ב-1940.
חשיבותה של חטיפתו של מורטארה והשפעתה חרגו מעבר לחייו וחיי משפחתו. הפרשה התפרסמה ברחבי העולם וגרמה לחוגים התומכים בחופש דת ובערכים ליברלים להביע מחאה בכל רחבי אירופה וארצות הברית. המחאות נגד פעולות אלה של הכנסייה אף הוגשו באופן רשמי על ידי מספר ממשלות אירופיות (בהם נפוליון השלישי מצרפת והקיסר פרנץ יוזף הראשון מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) ומאוחר יותר גם נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט.
השפעתה של הפרשה על העולם היהודי הייתה רבה. פרשה זו אף היוותה אחת מהסיבות להקמת "כל ישראל חברים". זהו המקרה הראשון לאחר האמנציפציה שבו הייתה אפשרית מחאה רשמית ופומבית של יהודי איטליה.
אדגרדו מורטרה מימין; התמונה צולמה בערך ב-1880
מקורות המידע
חטיפתו של אדגרדו מורטרה – פרופ' קרצר – סימניה
In 1858 the Catholic Church seized a 6-year-old boy from his Jewish family.
5
