הרעב בהולנד בחורף 1944-1945

746

הרעב בהולנד בחורף 1944-1945, הידוע גם כ-Hongerwinter (חורף הרעב) בהולנדית, היה מצב של רעב המוני, שהשתרר בשלהי מלחמת העולם השנייה בהולנד הכבושה בידי גרמניה הנאצית, ובמיוחד בחבליה המערביים המיושבים בצפיפות. מספר גורמים, ובראשם פעולת עונשין גרמנית של הגבלת התנועה במדינה, חוללו את מצב תת-התזונה. אוכלוסייה של כ-4.5 מיליון נפש נקלעה לרעב ושרדה בסיועם של בתי תמחוי. מחסור בדלק לחשמל ולהסקה החמיר את המצוקה. מספר המתים כתוצאה ישירה של הרעב היה כ-18 אלף איש.

ילדים הולנדים רעבים מקבלים מרק חם בבית תמחוי 1944

הגורמים לרעב

בסתיו 1944 שחררו צבאות בעלות הברית את חלקה הדרומי ביותר של הולנד, אך ניסיונם לשחרר את המדינה כולה במסגרת מבצע מרקט גארדן בספטמבר 1944 נכשל. רשת הרכבות של הולנד נענתה באותו חודש לקריאת הממשלה הגולה של הולנד ופתחה בשביתה במטרה לסייע לכוחות בעלות הברית. ממשל הכיבוש הגרמני בהולנד נקט על כך בפעולת תגמול של עצירת כל משלוחי המזון מן האזורים הכפריים של המדינה לחלקה המערבי. סגר זה הוסר באופן חלקי בראשית נובמבר 1944, כאשר הותרה אספקה חלקית של מזון באמצעות נתיבי המים של המדינה, אך באותה עת כבר השתרר בהולנד חורף מוקדם מהרגיל, ותעלות המים קפאו ונעשו בלתי עבירות לאסדות מטען.

ילד הולנדי מלקט שיירי אוכל שנזרקו מרכבת , 1944

הרעב ההמוני היה יוצא דופן בכך שהתחולל במדינה מודרנית ומפותחת. מספר גורמים נוספים הצטברו לסגר הגרמני ותוצאותיו לכדי יצירת מצב זה: החורף היה קשה במיוחד; הצבא הגרמני הנסוג הרס גשרים ומזחים כדי לעכב את התקדמות כוחות בעלות הברית, ובכך פגע בתחבורה במדינה; הקרבות שהתחוללו בשטחים נרחבים בהולנד עקרו אזרחים רבים מבתיהם, גרמו הרס רב ובכלל זה הרס לשטחי החקלאות והקשו עוד יותר על הובלת המזון והדלק במדינה. בין השאר נקטעה אספקת הפחם מחבל לימבורג שבדרום הולנד אל מחוזותיה המערביים.

ילדים הולנדים מקבלים מרק חם לאחר ימים שהיו ברעב , 1944

ביטויי הרעב

מלאי המזון בערים שבמערב המדינה אזל במהירות. מנת המזון הקצובה לנפש בערים כמו אמסטרדם ירדה לפחות מ-1,000 קלוריות ליום בסוף חודש נובמבר 1944 ל-580 קלוריות בסוף פברואר 1945. אספקת החמאה במסגרת מנות הקיצוב נעלמה באוקטובר 1944. אספקת השומנים מן הצומח הצטמצמה לשיעור זעיר של 1.3 ליטרים לנפש בתקופה של 7 חדשים. 100 גרם גבינה הוקצבו לנפש כל שבועיים. תלושי הקיצוב לקבלת בשר נעשו חסרי ערך. מנות הלחם ירדו מ-2,200 גרם לשבוע עד ל-1,000 גרם לשבוע באוקטובר 1944, ובאפריל 1945 – ל-400 גרם לשבוע. מנה זו יחד עם קילוגרם אחד של תפוחי אדמה היוותה אז את קצובת המזון לנפש לשבוע שלם. המזון אזל גם בשוק השחור. תושבים היו זכאים לקבל בבתי תמחוי כנגד הצגת תלושי מזון מרק מקליפות תפוחי אדמה, ותורים ארוכים נאספו בפתחיהם בתנאי הקור של החורף.

תושבים יצאו לחפש אחר מזון ורכבו על אופניים או צעדו לעיתים עשרות קילומטרים כדי להגיע לחוות ולסחור שם בחפצי ערך תמורת מזון, ולעיתים ניצלו חקלאים לרעה את מצוקתם על ידי הפקעת מחירים. אכילת סלק סוכר ופקעות צבעונים נעשתה שגרתית. ריהוט ובתים נטושים (למשל בתים שהתגוררו בהם יהודים, אשר שולחו למחנות ההשמדה) פורקו כדי שישמשו כחומר דלק לחימום.

מטוסים בריטיים מצניחים מזון לאחד האזורים המורעבים בהולנד , 1944 An Avro Lancaster with a food drop over Ypenburg 

תת-תזונה נחשבה כגורם המוות העיקרי ב-18,000 מקרי מוות שאירעו מספטמבר 1944 ועד לראשית 1945. במקרי פטירה רבים נוספים הייתה תת-התזונה גורם תורם למוות.

בפברואר 1945 חילק הצלב האדום הבינלאומי בהולנד לחם, שנאפה ממשלוח קמח שהגיע להולנד משוודיה; הוא כונה "הלחם השוודי".

מצב הרעב הסתיים עם שחרור כל שטחה של הולנד מן הכיבוש הגרמני במאי 1945. קצת לפני כן הסכים הממשל הגרמני להצנחת מזון על ידי מטוסי בעלות הברית לשטחים הכבושים על ידו, בשני מבצעים שיצאו לפועל בסוף חודש אפריל ובראשית חודש מאי. מיד לאחריהם הובל מזון לשטח הכיבוש הגרמני בהולנד גם על ידי משאיות של בעלות הברית.

חיילי החטיבה הבריטית הראשונה שהגיעו להולנד מארגנים ארוחה לילדים הרעבים

תוצאות ארוכות טווח של הרעב

התיעוד המפורט שנותר בעקבות הרעב בהולנד איפשר למדענים לערוך מחקרים אודות השפעתה של תת-תזונה על בריאות האדם. כך, מחקר אקדמי הולנדי-בריטי משותף אודות בריאותם של ילדים שנולדו בהולנד סמוך לפני פרוץ הרעב, במהלכו או אחריו העלה כי ילדים שנולדו לנשים שנחשפו לרעב במהלך הריונן היו בעלי סיכון גבוה יותר ללקות במשך חייהם בשורה של מחלות ובהן סוכרת, השמנת יתר ומחלות של הלב וכלי הדם. כמו כן נמצא שאפשר שהחשיפה לרעב של נשים במהלך ההריון גרמה אצל ילדיהן לשינויים אפיגנטיים, שהועברו בתורשה לצאצאיהם. מחקר אחר העלה שאצל ילדים שאמהותיהם נחשפו לרעב במהלך השליש השני של הריונן הייתה שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה ושל מומים נוירולוגיים.


 ב -5 במאי 1945, הגנרל הקנדי צ'ארלס פולקס והמפקד הראשי הגרמני יוהנס בלסקוביץ הגיעו להסכמה על כניעת הכוחות הגרמניים בהולנד במלון Hotel de Wereld בוואגנינגן. יום אחד לאחר מכן, נחתם מסמך הכניעה באודיטוריום של אוניברסיטת Wageningen, הממוקם קרוב לשם.אחרי השחרור בשנת 1945, יום השחרור הונצח כל חמש שנים. בשנת 1990 הוכרז ה-5 במאי כיום חג לאומי, חג השחרור שנחגג מדי שנה. 

במלחמת העולם השנייה, אחוז היהודים שגורשו או נרצחו בהולנד היה הגבוה ביותר בין מדינות אירופה. מחקירות שהתבצעו לאחר המלחמה התגלה, שרבים מהאזרחים שיתפו פעולה עם הנאצים. עם זאת, בהולנד היו הכי הרבה חסידי אומות עולם שסייעו ליהודים.

מקור 1

מקור 2

מקור 3 , עיתון הניו יורק טיימס

1
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *