ה"קורנסים" הלמו עם בוקר , הערכה של הלחימה האווירית במלחמת יום הכיפורים

1725

"בלילה בסוף יום רביעי ( 9 באוקטובר)  התכנסנו כל מפקדי הבסיסים , בכירי המפקדה , מפקד חיל האוויר בני פלד  והרמט"כל. אני זוכר כמו היום כיצד ישבנו ליד שולחן הדיונים הארוך בלשכתו של מפקד החיל האלוף בני פלד . בני ישב בראש השולחן ודדו לידו . לאחר כמה דיווחים קצרים הפתיע אותנו בני ואמר : "אבדו לנו עשרות מטוסים ועשרות נוספים פגועים קשה. אנחנו מאבדים טייסת שלמה בכל יום לחימה. הגענו למסה  הקריטית . עלינו להפחית את קצב הלחימה, ולהסתגל למצב חדש".

עיקרי דברים ותמצית מתוך המחקר של אל"מ מיל' ד"ר שמואל גורדון , טייס "פנטום" במלחמת יום הכיפורים ומחבר הספר "30 שעות באוקטובר – החלטות גורליות בתחילת מלחמת יום כיפור"

מקור : 

שמואל גורדון . ה"קורנסים" הלמו עם בוקר , הערכה חלקית של הלחימה האווירית במלחמת יום הכיפורים , בתוך : אברהם זהר, יורם דינשטיין (עורכים) . 40 שנה אחרי : מבט לאחור של חוקרים על כשלים והישגי במלחמת יום הכיפורים,  המכון לחקר מלחמות ישראל , 2014 .

סיכום ותימצות המאמר נעשה ע"י עמיקם סלנט ,  בעברו איש מפקדת חיל האוויר,  וכיום עורך האתר "רגעים היסטוריים" 

ועדת אגרנט מיעטה לבקר את הפיקוד על חיל האוויר בהשוואה לביקורת  על מפקדי צה"ל וזרוע היבשה. רוב התייחסותה המצומצמת היתה לקשרים בין זרועות האוויר והיבשה, לתרומה ולסיוע של חיל האוויר לכוחות היבשה. גם המושגים שבהם השתמשה ועדת אגרנט מעידים על חוסר מקצוענות  וחוסר הבנה בלוחמה אווירית.

תחושת ההחמצה של חיל האוויר

לאחר המלחמה רווחה בטייסות ובמטה תחושה של החמצה, פוטנציאל גדול שלא מומש , אסטרטגיה מוטעית , חולשת דעת , חוסר התמדה ואובדן  אמון הדדי. גורם מרכזי לרקע התודעתי , המנטלי והרגשי של תחושות אלו , היה סדרת החלטות שגויות במלחמה ותוצאותיהן .

חיל האוויר היה מוכן מבחינה מבצעית , מבחינת גיוס המילואים ומבחינת כוננות , אך בתחילת המלחמה שורה של החלטות מבצעיות שגויות הן של מפקד חיל האוויר והן של המטכ"ל פגעו בחיל האוויר , העיבו על ההערכות המבצעית הנכונה שלו, ופגעו במורל של חיל האוויר וטייסיו.

השחיקה במלחמת יום הכיפורים  לעומת מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים התקרבה השחיקה ביום הראשון ל10% ממטוסי חיל האוויר, אך מנגד , התוצאות הרקיעו שחקים. בימים הבאים של מלחמת ששת הימים פחתה השחיקה עד מאוד, בגלל הרצון לשמר את כוחו של חיל האוויר.

במלחמת יום הכיפורים, בשלב הבלימה, נשחקו כ12% ממטוסי הקרב בבסיסים ובטייסות . תחושת הסכנה הקיומית הצדיקה זאת, אולם קצב השחיקה נשאר גבוה מאוד. עד סוף היום הרביעי למלחמה נפלו וניזוקו קשה כ100 מטוסי-קרב , יותר מרבע מכוחו של חיל האוויר.

עוצמתו של חיל האוויר הלכה וקטנה מיום ליום . השחיקה מדגישה את אחת מנקודות התורפה העיקריות של ישראל : הקושי לנהל מלחמה מתמשכת.

קבלת מטוסים נוספים מארה"ב בהמשך המלחמה לא פיצתה על הירידה במספר הטייסים, לכן יש חשיבות יתרה למספר  הטייסים ההרוגים , השבויים והפצועים. לשחיקת מטוסים וטייסים הייתה השפעה חזקה על מהלכי המלחמה, לפחות בעשרת הימים הראשונים.

השחיקה הגדולה השפיעה כמעט מיד על החלטות אסטרטגיות ברמת המטה הכללי וברמה המדינית , ועל מאזן היחסים בין ישראל לבין ארה"ב. לאחר שלושה ימים של מלחמה התקרב חיל האוויר לקו האדום שלו . סיפר אל"מ אהרון שביט ( יאלו)  מפקד בסיס עציון:  "בלילה בסוף יום רביעי ( 9 באוקטובר)  התכנסנו כל מפקדי הבסיסים , בכירי המפקדה , מפקד חיל האוויר בני פלד  והרמט"כל. אני זוכר כמו היום כיצד ישבנו ליד שולחן הדיונים הארוך בלשכתו של מפקד החיל האלוף בני פלד . בני ישב בראש השולחן ודדו לידו . לאחר כמה דיווחים קצרים הפתיע אותנו בני ואמר : "אבדו לנו עשרות מטוסים ועשרות נוספים פגועים קשה. אנחנו מאבדים טייסת שלמה בכל יום לחימה. הגענו למסה  הקריטית . עלינו להפחית את קצב הלחימה, ולהסתגל למצב חדש".

ישבנו המומים, אתה מבין , כל אחד מאתנו , מפקדי הבסיסים , היה שקוע בסבך הלחימה הקשיים בבסיס שלו, ולא היה לנו זמן לחשוב ולדעת מה קורה בכל חיל האוויר. דברי  מפקד החיל האלוף בני פלד הדהימו אותנו ונשארנו ללא מילים . הרמטכ"ל  שמע, שתק , קם והלך " .

במשך ה12 באוקטובר מתנהלים כמה דיונים על הצליחה כאמצעי לאכיפת הפסקת-האש עקב השחיקה הגדולה של חיל האוויר. באותו לילה אמר האלוף בני פלד , מפקד חיל האוויר בפגישה עם הרמטכ"ל דברים מפורשים: "מחר נגיע לנקודה הקריטית בחיל האוויר , לכן אני רוצה הפסקת אש בשבת בבוקר" . הוא פירט " "אתה שומע המפקד ? אני רוצה שכן תשמע כי זה חשוב . מתחת לקו הקריטי של מאתיים עד מאתיים ועשרים מטוסים , אני לא יכול ללכת יותר לאופנסיבה. אני יכול להיכנס למגננה על שמי המדינה וגם זה לא על כל שמי המדינה אלא רק על לב המדינה".

הרמטכ"ל מזעיק את דיין מביקור בצפון לדיון דחוף באותו יום ב12:30  ובמהלכו הוא קובע כי "חיל האוויר הגיע ל"קו האדום" – כמאתיים ועשרים מטוסים כשירים , היום ומחר ( 12-13 באוקטובר) יהיה בכוחו להעניק סיוע משמעותי לפעולה התקפית בתעלה , ואחר כך יצטרך להסתפק בחיפוי". "כדי להכשיר טייסים למטוסים שיגיעו מארה"ב יש צורך בפרק זמן של שנה בתנאי שלום, בתנאי מלחמה לא יוכל כלל להיבנות . לפיכך יש להגיע במהרה להפסקת אש כדי לייצור תנאים בהם יוכל חיל האוויר להיבנות" .

השחיקה הגיעה ל28% בשלושה וחצי ימים של לחימה בלבד והשפיעה על החלטות הדרג המדיני אשר נטה לבקש הפסקת אש בוושינגטון , אבל ד"ר הנרי קיסינג'ר, למזלם של הדרגים המדיניים בישראל, לא מיהר  לפעול לכיוון זה בימים אלו.

השגיאות של האלוף בני פלד – מפקד חיל האוויר

מפקד חיל האוויר , האלוף בני פלד , לאחר סיום תפקידו כמפקד טייסת במלחמת קדש בחר בארבע שנות לימוד הנדסה בטכניון, פיקד על בסיס חצור במלחמת ששת הימים ואחר כך על בסיס שהיה רחוק אף הוא ממרכז העניינים המבצעי , מילא תפקיד ראש מחלקת אוויר פעם ראשונה ויצא, לתקופה מסויימת במלחמת ההתשה , לניהול פרוייקט בתעשייה האווירית. כיהן פעם נוספת בתפקיד ראש מחלקת אוויר , והתמנה למפקד החיל ב9 במאי 1973, חמישה חודשים לפני המלחמה. הוא היה שותף לגיבוש התודעה המבצעית החדשה של החיל שעיקרה התמודדות עם איום מערכי הגנה קרקע-אוויר.

מעל ומעבר ומעבר למסמכים כתובים, לפקודות מבצע , להוראות ולנהלים, קיימת בחיל האוויר תרבות מבצעית שבעל-פה שנוצרת בפעולות מבצעיות, תרגילים , תחקירים , דיונים ובחוויות משותפות.

היו לו כישרון ארגוני , הבנה טכנולוגית ויכולת אינטלקטואלית יוצאי דופן , אשר שימשו אותו היטב בתהליך בניית חיל-אוויר מודרני לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם במלחמת יום הכיפורים השפיע חוסר בשלותו המבצעית על החלטותיו ועל הדרך בה נקבעו. שתי החלטות אסטרטגיות שלו שראו את הנולד , בצומת החלטה ראשונה ב-5 באוקטובר כי "מלחמה תתחיל מחר", ובצומת ההחלטה השנייה , מוקדם בבוקר ב-6 באוקטובר, לתקוף את מערך הטילים בסוריה, מביאות את חיל האוויר למצב פתיחה מצוין . שתיהן נקבעו בתום תהליך קביעת החלטות בשיתוף פעולה מלא עם מחלקת מבצעים, המחלקה שאחראית על הכנת הערכות מצב ותוכניות מבצעיות.

כשהסתבר בבוקר ה-6 באוקטובר שאי-אפשר לתקוף את מערך הטילים ברמת הגולן במתקפה מקדימה , ההחלטה לתקוף את שדות התעופה הסורים הייתה עדיין סבירה , אם כי היו חלופות עדיפות. אך שבוטלה המתקפה המקדימה קיבל מפקד חיל האוויר החלטה ללא כל התייעצות , לשנות את תצורתם של מטוסי הפאנטום למשימת תקיפה אחרת. החלטה זו גרמה לחיל האוויר להיתפס לא מוכן ולא כשיר לאחר כל הכנותיו. על פי הערכות המודיעין מועד פתיחת הלחימה הוא 18:00 , אך האלוף בני פלד דייק יותר וקבע שעת פתיחה אפשרית החל מ15:00 . למרות קוצר הזמן הורה על שינוי מהותי בתצורות החימוש שאי-אפשר היה להשלימו עד לאותה שעה.

רגע פתיחת המתקפה הערבית הוא כישלון קשה. מפקד חיל האוויר החליט להזניק את כל מערך הפאנטומים ללא תכלית , לאחר שבתהליך מסודר של קביעת החלטות נקבע המספר המטוסים הכולל להרמה של 60-70 מטוסים בלבד, כשרובם המכריע הוא מיראז'ים ו"נשרים" .

החלטה זו גרמה לבזבוז עצום  של חיל האוויר ולהוצאתו מאיזון. מפקד חיל האוויר היה הדומיננטי בקביעת החלטות אוויריות ב-6 באוקטובר , ההחלטות הסבירות שקיבל בבוקר לפני המלחמה נעזרו בתהליכי הערכת מצב יעילים , אך לקראת פרוץ המלחמה נקבעו החלטות באופן אינטואיטיבי ותוצאותיהן היו גרועות מאד.

תא"ל עברי סיפר על השתלשלות האירועים ב-7 באוקטובר : "הנטל על האלוף בני פלד היה רב ועצום , בהתייעצות עם הרמטכ"ל שהתקיימה בשעות הבוקר המוקדמות, סוכם שאחרי המטס הראשון של "תגר" יופנו הכוחות לביצוע "דוגמן" ברמת הגולן, ובינתיים  "סקייהוקים" יופנו לתקיפה בגולן."

"המטס הראשון של "תגר" היה מטס הכנה ותוצאותיו לא השפיעו מעשית על כשירותן של סוללות הטק"א באזור התעלה, כך שלא הושג הישג מבצעי בגזרה הדרומית. כולנו חשנו תסכול רב."

"דוגמן 5" , המטס הראשון לתקיפת  מערך הטק"א ברמת הגולן  בסוריה בוצע ללא תמיכה של אמצעים חשובים רבים, ואכן התוצאה של המטס הראשון ( והיחיד) הייתה קשה- איבדנו שישה מטוסי פאנטום והצלחנו להשמיד רק סוללת טק"א אחת ולפגוע באחרת" . סא"ל עמיר , מועמד לפקד לפקד על החיל  עשר שנים מאוחר יותר, אמר " כל מה שחשבתי ואחשוב בעתיד על האיש המצויין הזה , אינו יכול לשנות את דעתי על אותה החלטה הרת גורל בבוקר היום השני ללחימה. " .

המבקר החריף ביותר  של אותה פרשה , סא"ל עמיר , הטיל אחריות על בכירי מפקדת חיל האוויר. התיאור האוטנטי שלו מציג את הסוגיה במלוא חריפותה : "מפקד חיל האוויר כינס את קבוצת הפיקוד הבכיר של החיל. הוא נראה נסער ומתוח ביותר. אווירה כבדה הייתה בחדר אבל אנחנו , ותיקי המלחמות , היינו בטוחים שהמתקפה שלנו , יקרה בדם ככל שתהיה, תחולל את המפנה המקווה בקרבות בחזית הדרום . הוראתו של מפקד החיל הייתה חדה ופסקנית : " את כל הכוח האווירי יש להסיט מן הדרום אל חזית הצפון. שם המצב הוא קריטי , הוראות אלו אינן עומדות לדיון נוסף" . הרגשתי שנשמתי נעתקת ומעיי מתהפכים בקרבי. ידעתי כי המשמעות האמיתית  של הפקודה היא כישלון צפוי של המשימה בדרום, והקרבת המאמץ הדרומי לצורך כישלון נוסף בחזית הצפון.

ניסיונות של  חיל האוויר בשולי הדיון הקשה הזה לרכך את ההחלטה כך שהמאמץ הדרומי לא ייקטע כליל , הורדו מן הפרק חד וחלק. מפקדים בכירים ובעלי אוטוריטה ונסיון מבצעי  בחיל האוויר נעלמו או נאלמו, ראש מחלקת המבצעים חסר היה את העוצמה האישית ואת הגיבוי הנדרש כדי לשנות את ההוראה". .

אל"מ גיורא פורמן מטיל גם הוא  אחריות על הקבוצה הבכירה , בכללה הוא עצמו, על כך שלא היו מסוגלים להתמודד עם מפקד חיל האוויר: " איני נושא לבד באחריות זאת, אך איני יכול לזרוק אותה על אחרים. הייתי חלק מקבוצה שנשאה אותה על כתפיה. לא נאבקנו מול מפקדנו על אמיתות בסיסיות בהפעלת כוח אווירי.

תת אלוף עברי וסא"ל עמיר מגיעים גם הם למסקנות דומות.

משבר האמון בחיל האוויר פרץ במלוא עוזו בעקבות ההחלטה לתקוף את מערך הטילים בסוריה באופן חפוז , ללא מודיעין על מיקום הסוללות. סא"ל אביהו בן נון , ראש ענף תקיפה במלחמת יום הכיפורים , מקצוען ברמה גבוהה , תיאר את הההשפעה שהייתה לכישלון "דוגמן 5"  על מורל הטייסים  ועל יכולתם : "דבר חשוב ושייך לרוח הלחימה , למצב הרוח , למורל , כששום דבר שחשבת אינו  מתקיים , והעסק מתפספס : מורל נמוך , רגש אי-בטחון , הרגשה רעה מאד. "האפקט העיקרי של מה שקרה היה מורלי , חלק גדול מאי-היעילות של הדברים האחרים שעשינו , אני תולה בעובדה זו , וזאת עובדה ללא ספק.

בצילום : טייסת העמק במלחמת יום הכיפורים

ביקורת התבונה המבצעית

הגיוון הרב של משימות חיל האוויר והגמישות הרבה בהפעלתו בהשוואה לכוחות היבשה עומדים לחיל האוויר לרועץ. פעמים רבות מדי חסרה נחישות אצל קובעי ההחלטות להתמיד במשימה אחת עד להשלמתה, והגמישות נוצלה לקפיצה ממשימה למשימה בלי שתושלם הקודמת.

מכשול לא פתור שעמד במרכז השילוב בין מחלקת מבצעים לענף חקר ביצועים היה מציאת איזון מרבי בין השאיפה לשימור הכוח לבין השאיפה לתוצאות מרביות . סא"ל גדעון חושן טען כי "חוסר בשלות מבצעית באותן שנים אינה רק נחלתו של ענף חקר-ביצועים אלא של חיל האוויר כולו. לא הכרנו מספיק , לא הבנו מספיק , איך מתפקד מערך טק"א , ואיך מפצחים אותו."

נכון כי כישלנות גדולים נובעים ,בדרך כלל , משיקולים של רמות הפיקוד הגבוהות , אך במלחמת יום הכיפורים היו הרבה החלטות טקטיות מוטעות , כמו התעלמות מכך שהיה ברור כי מיקום הסוללות הסוריות לא היה ידוע , והן שחרצו את גורל מבצע "דוגמן 5"  בחזית הסורית.

חיל האוויר יכול היה להשיג עליונות אווירית אם הפקודות היו מבוצעות לפי התכנון  המקורי , כלומר השלמת השמדת הסוללות המצריות בתעלה.

אל"מ יעקב אגסי , ראש מחלקת מבצעים במלחמת ההתשה , העריך כי אם פקודת "תגר" לתקיפת הסוללות המצריות הייתה מושלמת היא הייתה נותנת  מכה קשה למערך הטילים המצרי לאורך התעלה.

סא"ל  אביהו בן-נון , ראש ענף תקיפה במלחמה שתכנן את מבצע "תגר" , העריך : "אני מאמין בכל לב שאילו היו נותנים לנו להמשיך בתקיפת הטילים בתעלה – כל הלחימה הייתה נראית אחרת לחלוטין . זו הייתה יכולה הייתה להיות נקודת מפנה במלחמה. כשקיבלתי את ההוראה להפסיק את "תגר"  ולעבור ל"דוגמן" בסוריה כמעט נשתלתי מתדהמה. הרי לא ידענו היכן נמצאים הטילים בצפון."

אבן הנגף הטכנולוגית  העיקרית בפני השמדת מערכי הטילים הייתה היעדר מערכות מודיעין בזמן אמת שמסוגלות לאתר את תנועת סוללות הטילים ולהפיצן לטייסים בתוך זמן קצר.

במלחמת יום הכיפורים לא ענה חיל האוויר על הציפיות שלו מעצמו ושל צה"ל ממנו, היה ביכולתו לו הופעל בתבונה , לגבור על מערכי הטילים , להשיג חופש פעולה , להשמיד חלק ניכר מכוחות היבשה הסוריים והמצריים , ולהפחית במידה ניכרת את אבדות צה"ל.

התאוששות בסיסי חיל האוויר

השינוי העיקרי לאחר שלב הבלימה  במלחמת יום הכיפורים הוא בהגדלת קצב התיקונים של המטוסים – כמעט פי ארבע , החל מה10 לחודש משתווה מספר המטוסים המתוקנים לאלה הנפגעים ומאוחר יותר , אף גדול ממנו.

בצילום : הגעת מטוסי הקורנס (הצפרדעים) במהלך מלחמת יו"כ

לקראת סיום המלחמה נלמד הלקח , עקרון שימור הכוח נעשה מרכזי בבחירת שיטת תקיפה ובבחירת המטרות . הושם דגש על תקיפת הארמייה השלישית שלא הייתה מוגנת ע"י טילי קרקע-אוויר, ומגבלת גובה התקיפה דמתה למגבלה ברמה הסורית לקראת סוף המלחמה שם. התוצאה הייתה ירידה תלולה במספר הנפגעים של חיל האוויר.

רק אחר המלחמה פוענחו סודות טיל הנ"מ  AS-6 , הרבה בזכות נס שאירע . מצפון לחווה הסינית נמצא ב24 באוקטובר ראש ביות שלם של הטיל. צוות רפא"ל בראשות ד"ר זאב בונן גילה את נקודות התורפה של הטיל AS-6 ופיתח שיטת חסימה חדשה ומקורית שניצלה את נקודות התורפה של ה- AS-6 . הפיתוח נמשך כחודש ואושר בניסויים . בעקבות הצלחתם סיפקה רפא"ל לחיל האוויר כבר באביב 1974 כמה מערכות הגנה כנגד הטילים לחיל האוויר .

מקור וקרדיט:

שמואל גורדון . ה"קורנסים" הלמו עם בוקר , הערכה חלקית של הלחימה האווירית במלחמת יום הכיפורים , בתוך : אברהם זהר, יורם דינשטיין (עורכים) . 40 שנה אחרי : מבט לאחור של חוקרים על כשלים והישגי במלחמת יום הכיפורים,  המכון לחקר מלחמות ישראל , 2014 .

 

 

 

 

8
· ·

תגובות

  • חבל שקצב המאמרים פחת!
    הם כל כך מרתקים ומעולים

    נתניאל רוזנבליט 20 בספטמבר 2018 0:41

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *