הציביליזציה המערבית נוצרה בין סין לקונסטנטינופול

3231

רות אלמוג הכותבת הכי מרתקת  (וגם הכי אוריינית, אֵשֶׁת־אַשְׁכּוֹלוֹת)  בעיתון "הארץ" כתבה בשבוע האחרון סקירה מרתקת על "דרכי המשי", ספר סוחף של פיטר פרנקופן, שעוד לא תורגם לעברית, מעביר את מרכז הכובד של הציביליזציה המודרנית מאירופה מזרחה – למרכז אסיה

פיטר פרנקופן הוא מנהל מרכז אוקספורד לחקר ביזנטיון. ספרו "דרכי המשי" הוא ספר סוחף ומקסים על תולדות העולם תוך התמקדות בסחר המשי, התבלינים, הפרוות, הזהב והכסף, העבדים והדתות. סחר זה הקיף אזור עצום, למן החופים המזרחיים של הים התיכון ועד הרי ההימליה. הציר של הקווקז, איראן, עיראק, סוריה ואפגניסטן שימש פעם גשר בין אירופה לאסיה. "היה זה צירו של העולם", כותב המחבר, אשר בעריו הפורחות ישבו אוכלוסיות שונות שדיברו תערובת של שפות ואשר "נולדו בו הדתות הגדולות של העולם" — האיסלאם, הנצרות, היהדות, הבודהיזם וההינדואיזם — ובו "קמו ונפלו אימפריות גדולות".

דרכי המשי לא העבירו רק סחורות כמו כסף ומשי. גם סחר העבדים מילא בהן תפקיד מכוער. אבל החשוב מכל היה שבצד מגיפות הן העבירו רעיונות ותרבות, שהרי מרכזי לימוד גדולים צמחו בקונסטנטינופול, בגדד, דמשק, איספהאן, סמרקנד, קַבּוּל וקשגר.

Seidenstrasse-1

כדי לתאר את דרכי המסחר שקישרו את סין עם חופי הים התיכון — דרכים שיצרו את אחד המרחבים הגדולים של העברת תרבות וידע, שינויים כלכליים והתמזגות תרבותית — טבע הגיאוגרף הפרוסי בן המאה ה-19 פרדיננד פון ריכטהופן את המושג "דרכי המשי".

ספרו בן 650 העמודים של פיטר פרנקופן משתמש ברעיונותיו של פון ריכטהופן ומפרה אותם באלה של ראנסימן, שהתובנה הגדולה שלו היתה שהיורשים האמיתיים של הציביליזציה הרומית לא היו האבירים הכפריים של המערב כי אם הביזנטים המתוחכמים של קונסטנטינופול והערבים המשכילים של דמשק. אלה שימרו את המסורת ההלניסטית האורבנית העתיקה זמן רב אחרי שחרבה באירופה. פרנקופן קובע: "הציביליזציה שלנו צמחה מתוך אינטראקציה ומיזוג בין מזרח למערב".

פרנקופן אוהב את התרבויות הקוסמופוליטיות של מזרח הים התיכון ואת האופן שבו הפרו והולידו רעיונות במערב. הוא מרחיק לכת ואומר שחגורת הטריטוריה בין סין וקושטא היתה מרכז העולם והוא המקום שממנו נשאב חלק גדול ממה שנקרא הציביליזציה המערבית. לחלק זה של העולם אין כמעט זכר בהיסטוריה האירופוצנטרית.

מי זוכר את השולטנים הסלג'וקים האגדיים של מֶרְב?

מי זוכר את הטורקים שעברו ליהדות, הכוזרים, ששלטו במסחר ובתרבות של הערבות למן המאה ה-8 ועד למאה ה-10 כשהובסו בידי בני רוּס, הוויקינגים, שאחרי ששפכו נהרות של דם ובזזו את אָטיל בירת כזריה היו שבעי שלל ויגעים מפשיטות? ומי זוכר את השולטנים הסלג'וקים האגדיים של מֶרְב? חורבות בירתם הנהדרת נמצאות כיום בשממות טורקמניסטן — תפזורת של בוץ, חומות הרוסות, כיפה סדוקה של קבר סופי שנשכח וזוהם בעיר פרובינציאלית בתר־סובייטית.

ואולם במאה ה-10, כשאירופה שותקה על ידי הוויקינגים ופשיטותיהם, היתה מֵרב בירתה המשגשגת של דרך המשי והעיר השנייה בחשיבותה באסלאם, שרק בגדד עלתה עליה במספר אזרחיה. מֵרב התעשרה באופן אגדי בגלל ריווחי המסחר הסיני והמס ששילמה כל אימפריה שהתפשטה מזרחה מאפגניסטן למצרים ולשערי ביזנטיון, על עריה־אחיותיה: טשקנט, בוכרה וסמרקנד.

כך פיתחה מרב תרבות מורכבת מרובת אוניברסיטאות והוציאה מתוכה גאונים כאל בירוּני, שחישב את קוטר כדור הארץ, את המשורר רוּדָקי, אבי השירה הפרסית הקלאסית, ואת אבן סינה הגדול שכתב 242 ספרים במגוון נושאים מדהים ושספר הרפואה שלו היה לספר לימוד בבתי החולים של אירופה הנוצרית במשך 500 שנה.

Die_Grosse_Seidenstrasse_2565_2

אחת הדמויות שמתאר המחבר הוא ג'ינגיס חאן, המגיח מספר זה כגאון אסטרגי, שהיה לאדון המוחלט של הערבות המונגוליות ב-1206. המחבר מכיר באכזריותם של המונגולים אבל טוען שהם הועילו לאזור. כך הוא רואה במגיפה השחורה שצימצמה את אוכלוסיית אירופה את הזרז לשינוי חברתי וכלכלי שהוביל לשגשוגה של אירופה, שעד המאה ה-16 היתה רק הצגה צדדית בהשוואה למאבקים הטיטאניים באסיה המרכזית.

פרנקופן חולף דרך המאות בקלילות, מפרה ומרענן את הנרטיב שלו במארג של אנקדוטות ותובנות ושואב את המידע מיצירות בשפות רבות. הוא עושה כל זאת בלהט ובידע מרשים. הוא גם אינו חושש לגעת בנושאים מעוררי מחלוקת וקובע, למשל, שלא היתה זו התבוסה בטוּר ב-732 שעצרה בעד הערבים להתקדם לאירופה, אלא השלל הדל וההבנה שהעושר נמצא במקום אחר. הם מצאו באירופה העדר סקרנות וסברו כי האירופאים הרסו את המדע ומחקו את הלימוד.

דרכי המשי היו רשת שחיברה בין יבשות ואוקיינוסים — מערכת העצבים המרכזית של העולם. כאן ניצחו אימפריות וכאן גם אבדו. הן קמות לתחייה עכשיו .

silk road book

The Silk Roads :A New History of the World, by Peter Frankopan, Knopf

   למאמר המלא של רות אלמוג בעיתון " הארץ"

הציביליזציה המערבית נוצרה בין סין לקונסטנטינופול – עיון – הארץ

 

ראה גם :

דרך המשי | גילי חסקין 

זוהי לא דרך אחת, אלא "אלומת דרכים" שנמתחה בין סין לאירופה ושמשה להעברת מוצרים רבים, בנוסף למשי. השם "דרך המשי" התייחס לציר הסחר שחיבר בין צ'אנג-אן (Chang-an), בירתה הקדומה של סין (לימים שיאן), לבין רומא, מרחק של כ-8,000 ק"מ.

אורכה של הדרך הוא של כ-6500 ק"מ. שמה ניתן לה בשל העובדה כי בדרך זו העבירו סחורות מסין, כולל משי. תחילת פעילות הדרך היא במאה השלישית לפנה"ס. לאורך העת העתיקה הנתיב היה ידוע ובשימוש רב, בתקופת ימי הביניים עם התגברות הסחר הימי, ירד מעמדה של דרך המשי, אך בשנים האחרונות גם הנתיבים הימיים וגם היבשתיים חוזרים להיות בשימוש מוגבר.

התפתחות דרך המשי

Mit-dem-Land-Rover-Discovery-unterwegs-auf-der-Seidenstrasse---in-Usbekistan

נתיב המשי מסין לקיסרות רומא התחיל בצפון-מערב סין, חצה את אגן טארים לקשגאר, ומשם דרך פאמיר ונאות המדבר לפרתיה ולסלווקיה שעל נהר החידקל ולאנטיוכיה שבתחום קיסרות רומא.  הדרך מתוארת לראשונה על ידי השליח הסיני צ'אנג צ'יאן, שנחשב משום כך לראשון הנוסעים בדרך זו.  הוא יצא בשנת 138 לפנה"ס, בשליחות הקיסר וו-די (140-90 לפנה"ס) משושלת האן, כדי ליצור מגע עם שבטים שישבו ממערב לסין.  עם שובו, בתום מסע שארך 13 שנים, הביא עמו השליח מידע גיאוגרפי, כלכלי, פוליטי ותרבותי רב.  בעקבותיו יצאו משלחות נוספות, שהעשירו את הידע הסיני על אסיה המרכזית והמערבית ועוררו סקרנות ועניין בפיתוח המסחר בארצות אלו.  משלחת אחת הביאה עמה את הגפן והתלתן, הדרוש להזנת סוסי אסיה המרכזית.  כך למדו הסינים לראשונה על מקומות כמו סמרקאנד, בוכרה, פרגאנה (Ferghana) ומדינה בשם ליג'אן (כנראה רומא).

דרך זו הפכה מהר מאד לערוץ קשר בין לאומי בין סין לאירופה. הקיסר הסיני חיפש אחר בעלי הברית נגד שבטי הסיונג-נו (ההונים), המאיימים על סין מצפון.  שליחיו – ובמהרה גם חייליו – הגיעו לאזור.  כך הונחה התשתית למסחר של סין עם "האזורים המערביים".

למאמר המלא של ד"ר גילי חסקין

ראה גם :תולדות דרך המשי , צור שיזף

Silk_route map

 

roman woman wearing a chinese messi dress

 

ציור קיר רומי של אישה לבושה שמלת משי סיני

1
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *