סיכום עיקרי דברים של המאמר :
שלומית קרן , "הפלמ"ח העממי –גיוס נוער השכונות ( 1942-1944 ) בתוך : יחיעם ויץ ( עורך) . פלמ"ח – שתי שיבולים וחרב , העמותה לחקר כוח המגן עש ישראל גלילי, . משרד הבטחון. ההוצאה לאור , 2000.
מאמרה של שלומית קרן " , הפלמ"ח העממי – גיוס נוער השכונות , " עוסק במבצע גיוס נערים עובדים בני הארץ , שהפלמ"ח ניהל בשנים . 1944-1942 ההחלטה על גיוס זה היוותה מפנה בהגדרת מטרות הפלמ"ח — הוא החל להגדיר עצמו כ"עממי" והגיוס איפשר לו להציג את עצמו ככוח המכנס את כל חלקי האוכלוסייה .
באפריל , 1942 עם התגברות סכנת הפלישה של צבאות מדינות הציר לארץ , עלתה חשיבות קיומו של כוח צבאי עצמאי . הוועידה החמישית של ההסתדרות החליטה להכפיל את מספר המגויסים לפלמ"ח ולהושיבם במחנות קבע במשקים . הגיוס לפלמ"ח הוכר רשמית כאחת מצורות הגיוס היישובי . במועצות הקיבוץ המאוחד , שנערכו באביב ובקיץ של שנת 1942 נתקבלו החלטות חשובות שנועדו לתת בסיס כלכלי לקיומו של הפלמ"ח באמצעות השילוב של עבודה ואימונים , ולהפכו לכוח משמעותי על ידי הרחבת שורותיו .
לראשונה היה אמור לקום בארץ צבא בפועל החונה בבסיסי אימונים וחי במשטר צבאי . במועצה נען שנערכה ב 23-21 באוגוסט , נקבע כי המשקים יקלטו לתקופה של שנה כ 2,000 בני נוער , במסגרת יחידות מרוכזות שיעסקו בעבודה ובאימונים . כן נקבע , כי לשם הפעלת הגיוס יקציבו הקיבוצים 30 איש לעבודה בתפקיד גייסים . גייסי הפלמ"ח נשלחו למקומות הריכוז השונים של בני נוער בכל רחבי הארץ . המדיניות של עידוד הגיוס לפלמ"ח לנוכח סכנת הפלישה העלתה את מספר חבריו ל1,000, תוך כדי ויתור על האקסקלוסיביות שאיפיינה את ימיו הראשונים : "כל נער עברי אפשר להעלות לדרגת לוחם מעולה , החטיבה צריכה לפתוח שעריה לרבים ולקרוא לרבים , לכל נער שיתנדב ויבוא , מכל שכבות העם " .
באוקטובר 1942 חלפה סכנת הפלישה והפלמ"ח נקלע למשבר עמוק , המוסדות הלאומיים עודדו גיוס למסגרות אחרות והפלמ"ח סבל מעזיבות ועסק בהתלבטויות על המשך דרכו . מספר חבריו ירד שוב ל- 600 מגויסים . למאמינים בהמשך קיומו של כוח צבאי עצמאי היה ברור , שהמוצא היחיד הוא פעולת גיוס נמרצת בקרב מאגר הנוער בעיר .
“הפלמ"ח צריך לגדול" , קרא עלון הפלמ"ח , ולא — צפויה לו סכנת ניוון . הפלמ"ח מוכרח לגדול ולא רק על חשבון ההתיישבות העובדת , כי אם גם על חשבון הנוער העירוני … , הגדלת הפלמ"ח היא אחת הדרכים לריפוי המשבר . "
במועצת התנועה , שנערכה במאי , 1942 הוחלט לקרוא לכל הנערים מגיל 16 ומעלה להתגייס "למשק ולנשק " .
סניפי הנוער העובד כלשכות גיוס
גיוס נוער השכונות לפלמ"ח נעשה באמצעות סניפי הנוער העובד , שהנהגתו ראתה במפעל הגיוס דרך להגברת כוחה ופעילותה הפוליטית והרעיונית בקרב הנערים העובדים .
פעילי התנועה עסקו בגיוס בני נוער לפלמ"ח בצורה נמרצת ביותר . בניגוד לאחרים , הם הבינו את מציאות חייהם של הנערים העובדים ואת הקשיים שלהם בדרכם להתגייס .
אחד הקשיים המרכזיים שניצבו לפניהם היה קשור לבעיותיהם הכלכליות ולצורך להבטיח את מקום עבודתם . גיוסם עמד בסתירה לצורכי המשק — מעסיקיהם טענו כי הוצאת הנערים מעבודתם תפגע במאמץ המלחמה — והם לא קיבלו את תמיכת ההסתדרות .
למרות זה נוצרה "אווירה של גיוס" , "וכדי להתמודד עם הבעיות הכלכליות הקים מרכז הנוער העובד קרן מיוחדת לעזרת הורי המגויסים , והיישובים שאליהם נשלחו שילמו לקרן מס קבוע . תמיכת הנוער העובד בגיוס נבעה במידה רבה מהמאבק בינה לבין "החוגים האזרחיים" ו"הפורשים" על השליטה ברחוב העירוני . ואולם לא רק עם כוחות אלה נאלץ הנוער העובד להתמודד , אלא גם עם בעלי הברית הטבעיים – המשקים . נכונותם לקלוט את המגויסים מקרב הנערים העובדים הייתה תלויה במידת הצורך שלהם בסיוע . זה הביא לכך שלא פעם חזרו בהם משקים מהחלטה קודמת לקבל את הקבוצות הללו , ולעתים קרובות סירבו להתמודד עם הבעיות החברתיות שקליטת נערים אלה עוררה . פעולות הגיוס הראשונות של הנוער העובד יועדו בעיקר למלא את צורכי המשקים בידיים עובדות ולא לשמש כסיס לגיוס לפלמ"ח . רק אחרי מועצת מגן , שנערכה באוגוסט , 1942 ומעבר הפלמ"ח למשטר של עבודה ואימונים , החלו ממש לגייס נערים עובדים מהשכונות לפלמ"ח . עשרות אנשי פלמ"ח יצאו לפעולות גיוס בקרב הנוער הלא מאורגן בערים ובמושבות . בשלוש הערים הגדולות ביקרו פעילי הגיוס ב 180 מקומות ופגשו אלפי נערים עובדים.
לעתים הם הצליחו להגיע למקומות שנתפסו כמוקדי התנגדות טבעיים , כמו בתי חרושת ליהלומים ומחנות העבודה הצבאיים . מפגשים אלה היו בגדר חידוש מרעיש עבור הנערים , שרבים מביניהם לא ביקרו מעולם בקיבוץ , אבל הם היו מפתיעים לא פחות עבור הגייסים — אלה נפגשו במציאות חיים שהייתה זרה להם לחלוטין , בעיקר בכל הקשור לעול פרנסת המשפחה בגיל צעיר
השכונות שגויס כלל נערים משתי הקטגוריות . הקטגוריה האחת הייתה נערים עובדים , שלעתים גם למדו בבית ספר ערב כמו מקס פיין והשתייכו לסקציה המקצועית של הנוער העובד . מדובר בנוער בוגר ואחראי שרבים מהם הצטיינו בכושר עבודתם . אחד ממדריכיהם , הסופר נתן שחם , אמר עליהם , כי לא היה בהם ה"אידיוטיזם-רומנטיזם" שאיפיין את תלמידי הגימנסיה . הקטגוריה האחרת כללה נערים על גבול הפשע , שהסתובבו בשכונות ועסקו ברוכלות ולעתים גם בגנבות קטנות . רבים מהם השתייכו לעלייה שהגיעה לארץ מאז שנות השלושים , בעיקר מבוכארה , מפרס , מעיראק מחלב ומתימן . הם הגיעו ללא אמצעי מחיה והתקשו למצוא פרנסה ולהשתלב בחברה היישובית.
כאמור , בעיני אנשי הפלמ"ח זוהו המתגייסים החדשים באופן כללי עם עזובה , חוסר השכלה ונחיתות חברתית . אחת הסיבות לכך שהם לא הבחינו ביניהם הייתה " שנקודת הראות של נציגי היישוב המאורגן הייתה ערכית במהותה" .
בעניין זה כותבת שלומית קרן : הנערים נחשבו מנותקים לחלוטין ממערכת הערכים המקובלת . גם הנערים הבוגרים שדאגו לפרנסת משפחותיהם נחשבו לבלתי פרודוקטיביים , שכן עבודתם נעשתה מתוך הכרח המציאות ולא מתוך מערכת נתונה של ערכים חינוכיים . לפיכך הם נחשבו כאילו חושיהם היו רדומים , וכי חסרו בשל כך מצפון חברתי , הכרה חברתית , ערכי דאגה לזולת או הורעה היסטורית . במבט לאחור ניתן לומר , כי הראייה הסטריאוטיפית נבעה מהשקפתם הצרה של הגייסים , שסברו כי מצוקה כלכלית והעדר השכלה פורמלית הביאה לניתוק הנערים מערכי הציונות החלוצית . דימוי זה השפיע על אופן קליטת הנערים והטיל עליהם חובה קשה : "הם נדרשו להוכיח את מה שהאחרים היו פטורים ממנו . " נערים אלה , אף שלא ראו עצמם נחותים , ניסו להוכיח שאינם נופלים מחבריהם יוצאי תנועות הנוער , וכדברי אחד מהם : "כשאנחנו היינו בגבעת השלושה קרענו את עצמנו … בשביל להוכיח שגם אנחנו טובים , שגם אנחנו מוצלחים" .
נערי השכונות לא היו מיקשה אחת גם בכל הנוגע להחלטתם להצטרף לשורות הפלמ"ח . בין המתגייסים היו כאלה שלא הכירו את המסגרת הציונית חלוצית ואת ההווי שאיפיין מסגרת זאת , אך רבים מהם התגייסו מתוך רצון ברור להשתייך לעולם החדש הנבנה בהתיישבות . גם בקרב נערי הרחוב לא נבע הגיוס , כפי שסברו לעתים קרובות , מאי ידיעה . אמנם החלטתם לא נבעה מהשתייכותם לקולקטיב רעיוני חברתי , אך הם היו חדורי מוטיבציה וקיוו כי הגיוס יביא לתיקון מצבם ויפתח לפניהם אופקים חדשים . ומעבר לזה — בתנאי המאבק ששררו אותה עת , ההתגייסות הייתה נורמה המקובלת על הכול . לכן הפליאה על התגייסות נוער זה לפלמ"ח היא מיותרת – הרי גם לאצ"ל וללח"י לא חסרו מתגייסים מקרב אותו נוער .
כשגויסו נערי השכונות והגיעו לפלוגות התגלה עומק הפער בין החלטת מטה הפלמ"ח להרחיבו ולהפכו לצבא עממי לבין הדרך שבה נתפס הפלמ"ח בעיני חבריו . מטרת מדריכי הנערים לא הייתה בהכרח רק להפכם לחיילים , אלא גם להנחיל להם את ערכי החינוך החלוצי .
לכן הם ראו ברכה בעמלם לא כאשר הצליחו באימון צבאי של הנערים , אלא כאשר החלו הנערים להראות סימני השתלבות בחיי הקולקטיב ולהכריז על נכונותם לחיי קיבוץ . המפגש בין הנערים לבין מדריכיהם היה מורכב ולעתים אף היה טמון בו ממד של "חומר נפץ" שנבע מהפער בין עולמם של הנערים לעולמם של המדריכים .
לדוגמה , היו נערים שבאו מבתים דתיים והמפגש עם המדריכים היה מבחינתם מפגש ראשון עם העולם החילוני , וכך שני הצדדים נאלצו להתמודד עם מצבים רגישים . מצב כזה היה בקבוצה שהדריך נתן שחם . כשסיפר לחניכיו על מערכת השמש הם פירשו את דבריו ככפירה בבורא , ובזעמם כמעט הגיעו למצב של הרמת ידיים .
כיצד נקלטו הנערים ?
הקבוצה הראשונה של נערים עובדים התרכזה בשלהי 1942 כמחלקה בפלוגה ה' ונשלחה לנגבה . היא הורכבה מעובדי מוסכים משכונות תל אביב ומנערים מטבריה , ראשוך לציון ומשכונות ירושלים . היו ביניהם חברי הסקציה המקצועית של הנוער וכן "ילדי רחוב" .
המחלקה , שמנתה 45 נערים , נשלחה לנגבה ומשם לגבעת השלושה . מאוחר יותר נקלטו בפלוגה זאת כמה קבוצות של נוער שכונות , שלא היוו מיקשה אחה .
ברמת הכובש ישבה קבוצה שמנתה כ 30 נערים , רובם ללא חינוך יסודי מלא וממשפחות מצוקה .
בגבעת חיים , לעומת זה , ישבה קבוצה שהגרעין המרכזי שלה הורכב מנערים עובדים מהנוער העובד בחיפה . הייתה זאת קבוצה מלוכדת ביותר ובמלחמת העצמאות נלחמה במסגרת "חיות הנגב" .
בגבעת חיים התנהלו חייה כמו שאר מחלקות הפלמ"ח , סביב העבודה והאימונים . מבחינת חברי הפלמ"ח הוותיקים היה גיוס נוער השכונות פרובלמטי . הם חששו שהמתגייסים החדשים יפגעו באקסקלוסיביות שלהם . הם טענו כי לא ייתכן לצרף לתנועת מחתרת "טירונים בני זהות בלתי ידועה ,
התוצאות של יחס מנוכר זה היו עזיבות וסכנת התפרקות מבצע הגיוס . פעילי הגיוס טענו , כי מקור הכישלון בכך שהנוער המגויס נעדר השכלה מתאימה וחסר מושגי יסוד בתולדות הציונות ותנועת הפועלים .
כדי להתגבר על בעיה זאת הוקם באיילת השחר בראשית 1944 מחנה לקליטת נערים אלה . המחנה היה כפוף ישירות למטה הפלמ"ח ונערכה בו תכנית חינוכית , ש"כללה תוכנית לימודים אלמנטרית לנזקקים לה" .
מחזור הראשון שהגיע לשם כלל כשלושים נערים בני עדות המזרח , רובם המכריע תימנים , שהשכלתם הייתה נמוכה ביותר — בממוצע חמש עד שש כיתות של בית ספר יסודי . הקבוצה לא הייתה אחידה — לכל אחר מהחניכים היה עולם משלו — ומטרת המדריכים הייתה להפכם לקבוצה הומוגנית ; וכשהם שבויים ברטוריקה ובעולם הערכים של עצמם , ניסו להפוך אותם ל"יהודים חדשים" .
המחזורים שהגיעו אחריו לא היו הומוגניים . הגרעין המרכזי במחזור השני היה קבוצה של כשלושים נערים מחיפה , מהסקציה המקצועית של הנוער העובד . הייתה זו "קבוצה מלוכדת [ מבחינה ] חברתית ומעורה בחיי הארץ , שהתאפיינה בקשרי חברות אמיצים , אם כי ללא שאיפות של הגשמה חלוצית ".
המחזור השלישי , לעומתו , היה מורכב ברובו מנוער פרברים , שחלקו השתייך לסקציה המקצועית של הנוער העובד , אך רובו נאסף בקרנות הרחוב בידי גייסי הפלמ"ח . העובדה שהיו אלה נערים חדשים וגם המדריכים היו חדשים , לא שינתה את דגם היחסים הבסיסי "לפיו עמדו מדריכים חדורי שליחות מול נערים מעולם אחר" .
הפלמ"ח כגורם מחנך
בסיכום המאמר טוענת שלומית קרן , כי "אימוץ הסיסמה של 'צבא עממי' לא הפך את הפלמ"ח לגוף שייעודו קידום שכבות חלשות … לכן , קשה לקבל כלשונה את הטענה כי הפלמ"ח הוכיח את כוחו 'לחצוב מסילות אל הנוער הגדל בארץ ". מן הצד האחר , הנערים שגויסו הפכו במהלך תקופת שירותם לחלק בלתי נפרד מהחטיבה , עובדה שבלטה במיוחד בתקופת מלחמת העצמאות .
מרבית שנותיו היה הפלמ"ח , הן במציאות והן בתפיסתו העצמית , יחידה נבדלת מן הבחינה החברתית . קיומו בתנאי מחתרת ובמצוקה כלכלית , המאבק שניהל בתקופת מלחמת העולם השנייה על עצם קיומו , כל אלה חיזקו בקרבו מאפיינים של עילית אידיאולוגית . עם זאת , עבור אותם נערים שהתגייסו לפלמ"ח היו הגיוס , תקופת הקלט והשירות היכרות ראשונה עם הציונות החלוצית ועם היישוב המאורגן . מסגרת הפלמ"ח ופעולת המדריכים איפשרה לנערים לחדור אל המעגל הסגור של "ארץ ישראל החלוצית" .
מבצע הגיוס והשקעת המאמצים בקליטת נערי השכונות השפיעו על תחושת החברים שהפלמ"ח הוא גוף חי ופעיל הגדל מספרית .
היבט אחר , ואולי אף חשוב מן ההיבט המספרי של מבצע הגיוס , נגע בתפיסה שהפלמ"ח הוא גורם מחנך . היכולת לתפוס את עצמו כגוף עם איכויות מחנכות התאימה למבנה האידיאי של הפלמ"ח , חיזקה את חיוניות המסגרת ואיפשרה לו לעבור את תקופת השפל עד לגיוס ההכשרות . עבור המעורבים בנושא הייתה בכך התנסות חשובה . תקופת הגיוס הקצרה של נערי השכונות נחרתה היטב בהווי ובתרבות חטיבת הפלמ"ח.
במבחן התעוזה וההצלחה : בני שכונות במלחמת העצמאות
במהלך שירותם בפלמ"ח היו הנערים לחלק בלתי נפרד מן החטיבה , עובדה שבלטה בתקופת מלחמת העצמאות .
מלחמת העצמאות הייתה עבורם שעת המבחן . כפי שאמר אחד מבני קבוצת " מעיין" החיפאית . "לא קיוו שייצא משהו , לא חשבו שהמחלקה הזאת תחזיק מעמד , הנה עובדה גמרנו את הגיוס , היינו שנתיים , הגענו לרזרבה ומהרזרבה ל'חיות הנגב" .
המחלקה מפלוגה ט' השתתפה בפיצוץ גשר בנות יעקב , בקרבות ירושלים . בני הקבוצה החיפאית היוו את לוז "חיות הנגב" . נערים רבים מבני השכונות היו במחלקה הערבית . מפקד מחלקה שהצליחה בפריצת מצודת נבי יושע נמנה עם נוער השכונות . רבים מהם נהרגו במלחמה . רבים זכורים כלוחמים מעולים .
מקור וקרדיט :
שלומית קרן , "הפלמ"ח העממי –גיוס נוער השכונות ( 1942-1944 )" בתוך : יחיעם ויץ ( עורך) , , פלמ"ח – שתי שיבולים וחרב , העמותה לחקר כוח המגן עש ישראל גלילי, . משרד הבטחון. ההוצאה לאור , 2000.
3