העימות ההיסטורי בין הטטרים ורוסיה

8426

הטטרים ניהלו מלחמות בלתי פוסקות עם רוסיה ואפילו השיגו ניצחון בשנת 1571, במהלכו נשרפה מוסקבה כמעט במלואה.

כאשר אנו משתאים לעתים נוכח ניצחונותיהם של לוחמי דאע"ש ,שוכחים לעתים כי חלק מהאסטרטגיות שלהם כבר יושמו ע"י הטטרים ברוסיה לפני מאות שנים, בסופו של דבר , הרוסים מיגרו את שני הפלגים העיקריים של הטטרים כמעט לחלוטין .

ממלכת "אורדת הזהב"

הטטרים הם צאצאי שבטים ממוצא מונגולי שפלשו במאה ה-13 לאירופה מאסיה המזרחית והמרכזית ומסיביר. באירופה הם התמזגו עם אוכלוסייה דוברת טורקית. השפה הטטרית היא כיום שונה לחלוטין מהשפה המונגולית ודומה מאוד לשפה הטורקית. במאה ה-13 הגיעו הטטרים לשיא התפשטותם הטריטוריאלית כאשר כבשו חלקים של הונגריה וגרמניה תחת הנהגתו של באטו חאן, נכדו של ג'ינג'יס חאן. הם לא הצליחו להחזיק זמן רב באזורים אלו ונסוגו לתוך אזורים בדרום רוסיה ובסיביר, שם הקימו את ממלכת "אורדת הזהב" שבירתה סאראי. משמעות המילה "אורדה" היא מחנה, והזהב מתייחס לאוהלים המפוארים של מנהיגי הטטרים. האצילים הרוסים היו הווסלים שלהם.

BERGK(1809)_p15_TATAREN_(re._von_der_Krim,_li._Nogaische)

במאה ה-14 קיבלו הטטרים את דת האסלאם ורובם הפכו משבטים נוודים לחקלאים יושבי קבע. סכסוכים פנימיים וכן פלישות של נסיכות מוסקבה (תחת פיקודו של הצאר איוואן הרביעי (איוואן האיום)) והאימפריה העות'מאנית, גרמו להתפוררותה של אורדת הזהב במאה ה-15. על חורבותיה קמו אזורים טטריים עצמאיים שנקראו חאנטים. עד המאה ה-16 נכבשו רוב שטחי הטטרים על ידי העות'מאנים והצאר הרוסי.

ב-1920 הוקמה במרכז עמק הוולגה הרפובליקה הטטרית האוטונומית שבירתה קאזאן.

הטטרים הקווקזים

קבוצה זו מונה את הטטרים שהיגרו להרי הקווקז ולאזור הקווקז שהיום כולל את גאורגיה, ארמניה, ואזרבייג'ן. הטטרים המוסלמים השתלבו באזורי הקווקז וכיום הם נחשבים כקווקזים לכל דבר, אך עם זאת הם שומרים במובן מה על מנהגיהם השונים במקצת מהאוכלוסייה המוסלמית המקומית. מראה הטטרים נע בין פנים עם עיניים שחורות ומלוכסנות ועור כהה, לבין פנים לבנות שיער בהיר ועיניים בהירות. בבאקו (בירת אזרבייג'ן) מתגוררים כ-30 אלף טטרים. בזמן השלטון הסובייטי גם הקווקזים ועמי אסיה נקראו טטרים בגלל מוצאם הטורקי.

Ryszkiewicz_Tatars_in_the_vanguard

בין השנים 1720 ל-1882 ניהלו שבטי הטטרים של הקווקז מלחמה עקובה מדם נגד כוחות הצבא הרוסיים של הצאר . ניידותם המהירה אפשרה להם לכבוש בהתקפות פתאומיות מחנות של צבא הצאר ונקודות מסחר של הרוסים.  כמענה לכך הקימו הרוסים שרשת מצודות צבאיות בקווקז על מנת להבטיח את בטחון התושבים באזור .

אחר כך  נהגו הטטרים לתקוף את השיירות בין המצודות הצבאיות של הרוסים . הם נהגו לשבות חיילים וקצינים ולדרוש דמי כופר גבוהים מהמשפחות . רק לאחר שנים עלה בידי צבאו של הצאר להביסם באותן שיטות של הטטרים , הוקמו יחידות פרשים רוסיות מהירות שנעו ותקפו בלילות את כפרי הטטרים בהרי הקווקז.

הד ספרותי לאיומים הצבאיים של הטטרים הבלתי פוסקים של שבטי הטטרים  ניתן לקרוא ברומן של ז'ול ורן , מִיכָ‏אֵל סְטְרוֹ‏גוֹ‏ב ובצורה קרובה יותר למציאות בספרו של טולסטוי , השבוי מקווקז (טולסטוי שירת כקצין באחת מיחידות צבאיות אלו בקווקז).

strogof and tatars illustration

הטטרים של קרים

החאנות הטטרית של חצי האי קרים התקיימה בין השנים 1441-1783, והייתה נתונה לחסותה של האימפריה העות'מאנית. היא ניהלה מלחמות בלתי פוסקות עם רוסיה ואפילו השיגה ניצחון בשנת 1571, במהלכו נשרפה מוסקבה כמעט במלואה. בשנת 1783 השטח של הח'אנות סופח לרוסיה בעקבות ניצחונה על האימפריה העות'מאנית. מתיישבים רוסיים הועברו לקרים ובמהרה הפכו את הטטרים למיעוט שם.

כאשר ניסה נפוליאון לכבוש רוסיה בשנת 1812 הצטרפו כמה שבטים טטרים מאזורי קרים לצבאו של נפוליאון בעיקר כמורי דרך וסיירים.

הגירוש מחצי האי קרים

הטטרים מונים 12% מאוכלוסיית קרים. הם שלטו בחצי האי מהמאה ה-15, עד שנכבש במאה ה-18. במאי 1944, זמן קצר אחרי שהסובייטים גירשו את הצבא הנאצי מקרים, האשים סטאלין את כל האוכלוסייה הטטרית בשיתוף פעולה עם היטלר, והורה לגרש אותם.

250 אלף הטטרים נשלחו ברכבות משא למרכז אסיה, שם יותר מ-40% מתו מרעב או ממחלות.

על פי אחת ההערכות נספו קרוב למחצית המגורשים, כמאה ועשרה אלף איש מתוך כמאתיים וארבעים אלף מגורשים, תוך שנתיים וחצי מגירושם. במקביל נעצרו חיילים בצבא האדום שהשתייכו למיעוט הטטרי של קרים, פורקו מנשקם ונשלחו לגולאג.

בשנים שקדמו לפירוק הגוש הסובייטי ב-1991 החלו הטטרים לחזור לחצי האי קרים, שבהמשך הפך לחלק מאוקראינה. הם אימצו את מדינתם החדשה.

מקורות המידע

Tatar in Russia :: Joshua Project

Russo-Kazan Wars – Wikipedia, the free encyclopedia

Strengths and weaknesses of imperial Russia – Rudbeck-IB …

טטרים – ויקיפדיה

לב טולסטוי , השבוי מקווקז , ספריית תרמיל , 1974

 

2
· · · ·

תגובות

  • מאמר יפה וממצה!!

    ברוך מראשון 15 במאי 2016 21:59
  • יפה מאד

    ברוך מראשון 15 במאי 2016 22:00

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *