הסקיתים : לוחמים ולוחמות שהיו שכירי חרב בצבאות העולם העתיק

313

סקיתים הם קבוצת עמים ממוצא הודו-אירופי שישבו בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס בערבות אוקראינה הדרומית לחופיו של הים השחור. אזור ההשפעה הסקיתי השתנה לאורך השנים ובשיאם הגיעו הסקיתים עד אזור אלטאי, הגובל בקצה הצפון מזרחי של סין.

הסקיתים היו הכוח הדומיננטי באזור הים השחור בתקופה המקבילה, פחות או יותר, לימי יוון הקלאסית באירופה המערבית. הסקיתים היו בין הראשונים שהשתמשו במלחמותיהם בקשתים רכובים. לשון הסקיתים היא ממשפחת הלשונות הפרסיות.

רוב השבטים הסקיתיים אשר מוזכרים במקורות יוונים עתיקים שכנו בערבות הנרחבות שבין נהרות הדון והדנייפר. שבטים סקיתיים נוספים שישבו בשולי הערבות דיברו בשפות שלא ממוצא פרסי, כך שמקורם שונה ככל הנראה. הסקיתים לא השאירו עדויות כתובות אחריהם, וכל המידע שיש אודות עם זה בא מממצאי חפירות ארכאולוגיות או מכתבים יווניים ( מקור המידע ).

שבטים נודדים של פרשים

הסקיתים נשלטו על ידי שכבה אריסטוקרטית דקה והיו בעיקרם שבטים נודדים של פרשים , המטילים  את חיתתם על פני הערבות . יצא להם מוניטין של קשתים רכובים מעולים , ורבים מהם מצאו את פרנסתם בתור שכירי חרב בצבאות העולם העתיק .

הלוחמים האריסטוקרטים מבין הסקיתים נקברו ב"קורגאנים" , מעין תלים קטנים, יחד עם מנחות לאלים וחפצים שהיו אמורים לשמש אותם אחרי המוות (ד"ר גילי חסקין , 2014 ) .

הלוחמות הסקיתיות

הראשונים שהפעילו בעולם העתיק לוחמות היו הסקיתים עוד במאה הרביעית לספירה. הלוחמות הסקיתיות שימשו השראה לסיפורי אמזונות במיתולוגיות היווניות .

הסקיתים לא השאירו עדויות כתובות אחריהם , וכל המידע שיש אודות  עם זה מקורו מחפירות ארכיאולוגיות  וממקורות יוונים.

הטקטיקה הסקיתית כללה הטרדת האויב במטר חצים בעזרת הפרשים הרכובים והתשתו. כששורותיו התבלבלו, דהרו לתוכן הפרשים הכבדים במטרה לעשות שמות במערכו של האויב. אחרי שבירת האויב והברחתו, נהגו הסקיתים לנהל מרדף בעזרת הפרשים הקלים על מנת למוטטו סופית. החברה הסקיתית הייתה מיליטריסטית מאוד. כמעט כל הגברים וחלק ניכר מהנשים השתתפו בפשיטות וקרבות. קשה להעריך את כוחו של הצבא הסקיתי, אך משערים שהוא עמד על כמה עשרות אלפי חיילים. שריון אחרי הפלישה במסופוטמיה, העתיקו הסקיתים את שריון הקשקשים שהיה בשימוש האשורים. שריון הקשקשים הסקיתי התאפיין בכיסוי כל חלקי גופו של הלוחם, כולל הקסדה, בלוחיות מתכת קטנות, בשונה מהשריון האשורי שכלל רק מעיל המכסה את גוף הלוחם. הקשקשים נתפרו כך שכל קשקש כיסה בדרך כלל שליש או חצי מהקשקש הסמוך, וכן כיסה את זה שמתחתיו, כך שחץ היה צריך לעבור שלושה או אף ארבעה קשקשים על מנת לפגוע בלוחם (ד"ר גילי חסקין , 2014) .

הקשת הסקיתית הייתה מדויקת יחסית לשאר קשתות התקופה, ובשל גודלה הקטן התאימה מאוד לפרשים רכובים. למרות גודלה הקטן, כוח החדירה שלה היה גדול, ובקברים נמצאו שלדים עם ראשי חצים התקועים בעומק העצמות. גם בציורים עתיקים אפשר לראות לוחמים פצועים שחצי הסקיתים הצליחו לחדור דרך שריונם. מקורות עתיקים רבים מציינים שהחצים הסקיתים היו מורעלים. אשפת החצים הסקיתית הייתה גדולה למדי ואורכה היה בערך כשני שליש מאורך הקשת.

            Scythian golden comb

 בצילומים למעלה : עדיים מזהב של לוחמות הסקיתיות , Scythian Gold Pectoral, נמצאו בחפירות ארכיאולגיות בדנייפר ברוסיה.

כל הממצאים נמצאים כיום במוזיאון הרמיטג' ברוסיה

  אזורי ההשפעה הסקיתים

על פי יוסף בן מתתיהו הסקיתים היו נקראים גם מגוגים ובאו מזרע מגוג. בית שאן בעת העתיקה נקראה ,סקיתופליס, על שום שכירי הרכב הסקיתים שהתיישבו בה (ד"ר גילי חסקין , 2014 ).

לבקשתו של אשורבניפל מלך אשור, התערבו הסקיתים בפוליטיקה מסופוטמית, ופלשו למדי באמצע המאה. הפלישה הסקיתית הייתה מוצלחת עד כדי כך שהם הצליחו לשלוט במדי במשך כמעט 30 שנה. כשהמזל החל להאיר פנים למדיים, שינו הסקיתים את נאמנותם וחברו אל מדי ובבל במלחמתם נגד האשורים.

אזור ההשפעה הסיקיתי השתנה לאורך השנים ובשיאם הגיעו הסקיתים עד אזור אלטאי אשר גובל בקצה הצפון מזרחי של סין. בתקופה זו, היו הסקיתים הכוח הדומיננטי באזור הים השחור. תקופה זו מקבילה, פחות או יותר, לתקופת יוון הקלאסית באירופה המערבית.

היוונים הבחינו בין "סקיתיה הגדולה" אשר השתרעה בין הדון והדנייפר ל"סקיתיה הקטנה" ששכנה דרומית לאגן הדון. באותה תקופה נהר הדון היה עורק תחבורה ומסחר חשוב וככל הנראה הסקיתים השיגו את עושרם ממסחר, במיוחד מסחר העבדים עם היוונים.

משגשוג לנסיגה

הסקיתים שגשגו בין המאה החמישית לשלישית לפני הספירה .

בשנת 513 לפני הספירה ערך דריווש מסע נגד הסקיתים האירופאים , שהיו להם קשרים עם הערים היווניות שלחופי הים השחור.

במאה ה-3 לספירה נאלצו הסקיתים לסגת אל קרים ושם הקימו ממלכה אשר בירתה היתה ניאפוליס ( מקור המידע)

כל הממצאים  המוצגים כאן בסקירה נמצאים כיום במוזיאון הרמיטג' ברוסיה

2
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *