המסע לארץ משה

834

בשנת 1958 החל הצבא המצרי לקלוט טנקים חדישים מסוג ט-54 וטי-55 , טנקים סובייטים עם טווח אש ועוצמת אש שהעניקו לטנקים אלה יתרון ניכר מול טנקי הצנטריון הבריטיים וטנקי השרמן המיושנים, עודפים ממלחמת העולם השנייה, וטנקי האם-איקס הצרפתים שישראל קיבלה לפני מבצע קדש. בצה"ל ובעיקר בגיסות השריון הבינו שאם לא יצליחו לשדרג את החיל , בסבב הלחימה הבא ימצא את עצמו השריון הישראלי בנחיתות  ברורה גם בצפון וגם בדרום.

ישראל החלה לחפש תשובה מבצעית.

בעולם המערבי היו שתי כתובות אפשריות לרכש טנקים : בריטניה שפיתחה טנק מערכה חדש, צ'יפטיין עם תותח 120 מילימטר, וארצות הברית שפיתחה את טנקי הפאטון, אבל שתי המעצמות סירבו לספק לישראל את הטנקים שפיתחו. בריטניה , שנכוותה במבצע קדש ב1956 וארצות הברית , שהמשיכה במדיניות של כניעה לחרם הערבי במסווה של הימנעות מאספקת נשק למדינות במזרח התיכון, מדיניות שישראל היתה הנפגעת העיקרית ממנה. הממשל האמריקאי לא נכנע גם ללחץ הכבד מצד הלובי היהודי בוושינגטון , ופעם אחר פעם, השיב בשלילה לבקשות ישראל לקבל טנקים אמריקאיים.

רק בשנת 1964 , לאחר כניסתו של הנשיא לינדון ג'ונסון לבית הלבן , החלה ארצות הברית לשנות את מדיניותה בכל הקשור לאספקת נשק למזרח התיכון. לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הבטחון, הוזמן לביקור בבית הלבן עם שמעון פרס, סגן שר הבטחון, וחזר משם עם עסקת נשק ראשונה: אספקת טילי הוק , טילי קרקע אוויר. אשכול ביקש גם טנקים, ולאחר דיונים והתלבטות ארוכה נרקמה עסקה מפותלת, שכרכה זו בזו שלוש מדינות :  ארצות הברית, ישראל וגרמניה: מכיוון שארצות הברית, בשל אינטרסים שונים במזרח התיכון , לא היתה מוכנה בשלב הזה להתיייצב בחזית כספקית הטנקים לישראל , סוכם בעסקה חשאית , שרק מתי-מעט היו שותפי סוד בה, שישראל תקבל טנקי פאטון אמריקניים שנמסרו לצבא הגרמני, שהיה חלק מברית נאט"ו , וארצות הברית תספק לגרמניה דגמים חדישים יותר במקום הטנקים שיימסרו לישראל. כחלק מעסקת הנשק , הוחלט שישראל תשלח לגרמניה קבוצת קצינים וצוות טכני להכיר את הטנקים האלה ולהתאמן בהם ( אילן כפיר , דני דור, 2017).

היו מעט מאד שותפי סוד בישראל , רק כמה קצינים בכירים בשריון , ובראשם ישראל טל ודוד אלעזר , "דדו" – היו שותפים וגם מודעים לרגישות ההיסטורית והמוסרית של העסקה שהתגבשה פחות מ20 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי. לצמד המילים "טנקים" ו"גרמנים" היתה משמעות הרבה מעבר לעסקת נשק רגילה בין שתי מדינות ושני צבאות.

רס"ן יעקב, ג'קי , אפשטיין , אחד מקציני השריון הבולטים בחיל באמצע שנות ה60 , התמנה לעמוד בראש משלחת קציני שריון , שתיסע לגרמניה ללמוד שם על הטנק החדש.

"כשדדו התקשר, די התרגשתי", נזכר האלוף ג'קי אבן. "בפגישה בינינו הוא הציע שאוותר על פיקוד בגדוד 82 ואהיה מפקד של גדוד טנקים חדישים שישראל מתכוונת לרכוש. כשדדו אמר שמדובר בטנק מגרמניה, הזדעזעתי. גדלתי על השואה ושמעתי סיפורים מצמררים מהמשפחה. דדו ראה שאני מתרגש והתריע בפני שהשיחה סודית. כעבור מספר חודשים סיימתי את הקורס וחיכיתי להוראות נוספות. בינתיים ביקשתי שיתרגמו לי מאנגלית את הספרות המקצועית של המגח. ניסיתי להבין את הקונספט, שהיה שונה לחלוטין ממה שהכרנו״ ( טל אריאל אמיר, 2015).

בחודש יולי 1964 רס"ן ג'קי אפשטיין החל לבחור בעצמו את הקצינים . שני המועמדים הראשונים היו נת'קה הברפלד ( ניר) וחיים רוזנברג ( ארז), שניהם ילדים ניצולי שואה..

השיחה של רס"ן ג'קי אפשטיין עם סרן חיים ארז היתה קצרה . לאחר שהבהיר לו שמדובר בשליחות חשאית שאסור לאיש לדעת עליה, גם לא לבני משפחתו הקרובים ביותר , הצליח להעביר לו , כמו גם לאחרים , את המסר החשוב מבחינתו : המסע לגרמניה יהיה סוג של נקמה בגרמנים . הם זוכרים יהודים אחרים . נראה להם שאנחנו טובים מהם. עולים עליהם במקצועיות , בטיפולים ובלחימה ( אילן כפיר , דני דור, 2017).  

"ואיך אני אסביר למשפחה ולקציני הגדוד שאני נוסע מכאן לכמה חודשים" ?

לג'קי היתה תשובה מוכנה : " תגיד שאתה נוסע לארץ משה . זה מה שהם צריכים לדעת .."

מילות הקוד , ארץ משה ומסע לארץ משה , נחשבה לנדירה באותה תקופה. רק קציני השריון הטובים ביותר נבחרו למשלחת. אביגדור קהלני , יום טוב תמיר , נת'קה ניר, שלום עין-גיל ,  עמוס כץ, אילן מעוז , סא״ל אהוד אלעד ז״ל, סרן אדם ויילר ז״ל, סרן אמנון גלעדי ז״ל,  ועוד..

שינה את מלחמת ששת הימים. ראש הממשלה אשכול מקבל את המגח, ינואר 1965. צילום: באדיבות ארכיון צה"ל

הגיבוש לקראת הנסיעה

תא"ל יום טוב תמיר, בעל אות המופת ממלחמת יום כיפור, זוכר את הגיבוש הארוך שעברו עד לנסיעה לגרמניה. מעבר להכרה של הטנק על הנייר, נדרשו הקצינים לשנות את חזותם. הם קיבלו חליפות, הצטיידו בעניבות ונדרשו לעמוד דום ולהצדיע בכל פעם שפנו אל אבן או דדו.

"רציתי שנהיה הכי טובים מול הגרמנים, הכי מקצועיים, הכי ממושמעים והכי מכובדים", אומר האלוף  ג'קי אבן. ״מבחינתי, הכותרת של הביקור הייתה הכבוד הלאומי. לא היה קל להחדיר בקצינים את המשמעת שרציתי״.( טל אריאל אמיר, 2015).

בהחלטה משותפת של קבוצת קציני חיל השיריון , שחיים ארז היה אחד מהמובילים לקבלתה , הוחלט שהקצינים מישראל ילבשו מדי אימונים של הבסיס הגרמני, אבל בכל רגע אפשרי יחליפו לבגדים אזרחיים. ג'קי אבן : "ההחלטה היתה שכל זמן שאנו מתאמנים – נהיה במדים גרמנים , אבל ברגע שהאימון מסתיים – מיד הולכים לחדרים ומחליפים לאזרחי . לחדר האוכל הולכים באזרחי בלבד , היו ימים שהחלפנו בגדים שלוש פעמים ביום , והקפדנו על כך"  ( אילן כפיר , דני דור, 2017).  

בשבועות הראשונים נשמרה הסודיות . לגרמנים במחנה נאמר שזו משלחת ממדינה צפון-אפריקאית. על  הקצינים הישראלים נאסר לדבר בעברית עם המדריכים המקומיים. לא היה צורך להורות להם שאין ליצור קשר חברי עם המדריכים הגרמנים. זה היה ברור לכולם . אילן מעוז , אחד מקציני המשלחת , נפצע באחד הימים בידו במהלך האימון בגרמניה, והיה צורך בניתוח שיעשה בהרדמה מלאה. מעוז : "כשהתעוררתי , ראיתי לידי את גורודיש שהגיע לביקור במחנה. התברר שכל הניתוח הוא ישב לידי , לוודא שלאחר שאתעורר מההרדמה , לא אתחיל לדבר פתאום בעברית…" ( אילן כפיר , דני דור, 2017).  

 רגעים מביכים בבסיס השריון הגרמני

רס"ן ג'קי אבן, מפקד המשלחת , הקפיד שנמפגשים שלו עם מפקד המחנה והמדריכים הבכירים יהיו רשמיים בלבד ויעסקו בתוכניות האימון וההדרכה. היתה הוראה ברורה שלא ליצור יחסי חברות עם הגרמנים.

רק בהמשך הקורס, ורק לאחר שמעטה הסודיות נפרם חלקית והגרמנים הבינו שחברי המשלחת ישראלים , הם סיפרו שהמדריכים הגרמנים הוותיקים ביניהם לחמו בחזית הרוסית , ואילו הצעירים הם מהדור של אחרי המלחמה.  אחד הקצינים הגרמנים הבכירים בקורס , קולונל בז'ינסקי , הודה ששירת כקצין שריון גרמני ולחם בחזית הרוסית , אבל לא היה לו קשר לפשעי הנאצים.

תוך כדי האימונים התברר עד כמה גדול המרחק בין האימון שמקבל כל לוחם שריון בצה"ל לזה הגרמני. למשל,  כשנתקעו במהלך אימון , לאחר שאחד הטנקים פרק זחל והיה צריך לתקנו. הם גילו להפתעתם שהמדריכים הגרמנים לא יודעים איך עושים את זה : "זה לא התפקיד שלנו. בשביל זה יש צוות טכני" … הסבירו להם ונדהמו לראות את הקצינים הישראלים מפשילים שרוולים ועושים את מה שכל טירון בשריון לומד ומתרגל. ( אילן כפיר , דני דור, 2017).  

במהלך ההשתלמות חוותה המשלחת רגע מביך. מפקד הבסיס הגרמני הבחין בתמיר, באביגדור קהלני ובאדם ויילר מתעסקים עם הזחל של הטנק. הוא פנה לוויילר בהיר השיער ואמר לו בכעס "אל תעבוד עם שני אלה, רק תראה להם". השלושה השתתקו בהלם. "הם הוכיחו לנו שיש ביניהם עדיין אנטישמים, ולכן הקפדנו לא ליצור איתם קשרים חבריים", אומר  האלוף ג'קי אבן. "כל הזמן שידרנו שאנחנו חיילים יותר מקצועיים ויותר טובים מהם. בסיום ההשתלמות הם העריצו אותנו וקיבלתי ריקושטים לגבינו שנים רבות אחר כך. לעולם לא אשכח את רגע העזיבה. כאשר האוטובוס החל להתרחק, ראיתי את השליש  הגרמני עומד ומצדיע לנו עד שיצאנו מטווח הראייה שלו".  ( טל אריאל אמיר, 2015).

רק כעבור עשור נחשף סיפור המסע לגרמניה.

מקורות המידע

אילן כפיר , דני דור . מסע חיים : אלוף חיים ארז, כנרת , זמורה-ביתן , 2017.

טל אריאל אמיר,  האנשים שבטנק: בחזרה אל המבצע הסודי בגרמניה רגע לפני ששת הימים, עיתון מעריב ,  22 לאפריל , 2015 .

ג'קי אבן (משמאל) עם ראש הממשלה לוי אשכול, הרמטכ"ל יצחק רבין והאלוף ישראל טל. צילום: באדיבות ארכיון צה"ל

6
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *