בשנת 1896 הוכנס צ'רלי צ'פלין בן השבע לבית היתומים "האנוול" באנגליה. תוך שבועיים נוכח לדעת כי הלקאות ציבוריות הן חלק מהחינוך שם. "הפשע" שבו צ'רלי הואשם (ולא ביצע) , היה הצתת פיסות נייר בשירותים על ידי ילדים בבית היתומים כשצ'רלי היה שם במקרה.
בכל יום שישי – יום העונשים – התייצב בבית היתומים הקצין הימי לשעבר , קפטן הינדראם, שהעוסק כקצין משמעת בפנימייה וארגן טקס הלקאה ציבורי .
"בשעה עשר צעדנו בסך לתוך מחסן הנשק הענקי ןהקודר שקירותיו צבועים אפור חדגוני. נשארנו עומדים בדום חרישי , לוטשים עיניים במכשיר העינויים – חמור קפיצה בעל שלוש רגליים עם רצועות שמהן נתלו קנים ומקלות. מקץ חצי שעה של מתח וציפייה לזוועות שיבואו , נכנסו בחגיגיות הרופא , מורה , שני עוזרים וקפטן הינדראם הנורא , המצליף."
קפטן הינדראם צעד אל הילד הקורבן פשוק הרגליים שמכנסיו משוכים למטה , ישבנו חשוף ופרקי ידיו קשורים ברצועות לחמור הקפיצה, ובתנופה אחת של "מקל בעובי אגודל" השאיר "שלושה סימנים אדומים כמו אצבע של כובסת , על פני הישבן שלו" .
חמש מאות הנערים בפנימייה הנאספים צפו במחזה בתדהמה מבוהלת.
לאורך כל המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ענישה גופנית היתה הצורה המקובלת להטלת משמעת על ילדים במוסדות חינוך אנגליים.
שתי ועדות פרלמנטריות בריטיות חקרו את נושא הלקאת ילדים במוסדות חינוך ( 1892 , 1928 ) ומצאו כי ענישה גופנית היא הדרך היעילה להטלת משמעת על ילדים במוסדות חינוך אנגליים והמליצו להמשיך במנהג זה, אך לצ'רלי צ'פלין ולשאר הילדים הבריטיים היתה ההלקאה מפגש עם סמכות שממנה לא שכחו ולא סלחו מעולם.
לדעת ד"ר סטיבן וייסמן , הפסיכיאטור שכתב את הספר אודות צ'פלין , צ'רלי צ'פלין מעולם לא השתחרר מטראומת ההלקאות בבית היתומים ובכל סרטיו ניתן לראותו בועט לכל עבר ובאנשים, תמיד מנסה להשיב מידה כנגד מידה גם שההשפלות בסרטים היו גוברות . כל תעלולי הסלפסטיק של הנוד הקטן בסרטים היו תוצר הטראומה של צ'רלי צ'פלין בפנימיית היתומים באנגליה.
רק בשנת 1999 נאסרה באנגליה עפ"י חוק הלקאה של ילדים בבתי ספר פרטייים, ציבוריים ובפנימיות .
מקור :
סטיבן וייסמן , צ'רלי צ'פלין – סיפור חיים , מודן הוצאה לאור, 2008 .
3