היישוב היהודי ב1947 היה בלתי מוכן למלחמה כוללת

1653

moriaערב פינוי הבריטים מארץ ישראל היה אמנם ליישוב היהודי פוטנציאל גבוה, אך בפועל הוא היה בלתי מוכן לחלוטין למלחמה כוללת – לא עם ערביי ארץ ישראל ובודאי לא עם צבאות ערב.

ה"הגנה" מנתה בשלהי מלחמת העולם כ-30,000 איש בלבד רובם נמנו עם החי"מ (חיל משמר) שנועדו להגנה סטאטית על ישובים והכשרתם הצבאית מצומצמת ביותר . החי"ש (חיל שדה) מנה כ-4500 איש, היה מאומן מעט יותר. אך שני החילות היו מאורגנים על בסיס טריטוריאלי ולא כיחידות ארציות.

הכוח היחיד שהיה מאומן ומגוייס כל העת היה הפלמ"ח שמנה בסך הכל 1500 לוחמים ועוד כמה מאות ותיקים שגויסו מחדש ("ברזרבה").

מצבת הנשק של ה"הגנה" היתה עלובה – כ-10,000 רובים, כ-700 תת מקלעים, כמות קטנה של מקלעים ומרגמות ותחמושת של 500 כדורים לכלי. במילים אחרות לכוח המצומצם של ההגנה לא היו כלי נשק אלא רק ללוחם אחד מתוך שלושה.

השלב הראשון של המלחמה הקרוי "מלחמת האזרחים" החל בהתקפה ערבית על נתיבי התחבורה ועל ישובים יהודיים. כל ההתקפות היו מכוונות כלפי אזרחים. מוריס עצמו מונה בספרו עשרות מקרים של רצח אזרחים לא חמושים מן המארב, או מעשי לינץ' של יהודים שנקלעו לאזור ערבי או נפלו לידי המון ערבי ונקרעו לגזרים.

1948המשבר הפנימי בתוך ה"הגנה"

בראש ההגנה עמדו אז משה סנה, ישראל גלילי ויצחק שדה שראו בהגנה צבא פרטיזנים שהתאים הן למאבק בבריטים והן למאבק בערבים. הם צפו את המלחמה הבאה כמעין חזרה כללית ל"מאורעות 36-39" ולא האמינו שצפויה פלישה של צבאות סדירים.

רק בתחילת 1947 החליט בן גוריון ליטול לידיו את תיק הביטחון ופעל להפיכת ה"הגנה" לצבא סדיר. התהליך הזה נמשך בצה"ל תוך כדי הקרבות וקיבל תנופה לאחר ההפוגה הראשונה. במהלך ההפוגה הוברחו לארץ אמצעי לחימה ומתנדבים רבים, יהודים ולא יהודים, מומחים לשריון תותחנות ותעופה. גיוס חובה הפך את צה"ל לצבא גדול ומאומן ורק אז בא לביטוי הכוח הפוטנציאלי של הישוב מול פיגורו של הישוב הערבי ושחיתותם של הצבאות הערבים. אך עד לשלב זה לחמו יחפני "מגש הכסף" שלא היה אלא מרבד ארוך של דם צעירים, שחסמו בגופם את האויב שביקש לשים קץ למדינה עוד בטרם נולדה.

תאורו של יורם קניוק  בספרו  תש"ח ממחיש את יחסי הכוחות האמיתיים ששררו אז  בשלבי המלחמה בין צבא היחפנים הדל של הפלמ"ח והמוני הכנופיות הערביות.

"היינו כעשרה לוחמים עייפים ליד בית המוכתר… וההמון מסתער מכל עבר ושועט והם מאות ואנחנו יורים בהם ואיכשהו מצליחים שלא לישון בין היריות… עד היום איני מבין איך הם לא כבשו את הכפר. הם היו רבים, ערים… לנו נשארה מעט תחמושת…."

castel 1 1948המתח בין בן גוריון ומפ"ם בתחילת המלחמה

ד"ר יואב גלבר מתאר בספרו ניסו בהפוגה הראשונה אנשי מפ"ם כיצד להדיח את בן-גוריון מתפקיד שר הביטחון, היו אלה ניסיונות פוטש של מפ"ם כאשר האוטוריטה של בן-גוריון על הצבא עדיין הייתה רחוקה מלהיות איתנה עד המשבר של ועדת החמישה, כשהתברר שאף אחד לא היה מוכן לשאת באחריות פרט לבן-גוריון, מאז הצבא הלך אתו.

גלבר מתאר איך לפני הקמת המדינה הפלמ"ח היה הזרוע המגויסת של היישוב ומכוח זאת נהנה מפריבילגיה, היה לו מונופול על מבצעים מיוחדים ועל אמצעים נוספים, ומטה משלו, מנותק מן ההיררכיה המרחבית-מיליציונית של ההגנה. עם הקמת המדינה, ברגע שהיישוב כולו היה מגויס, איבד הפלמ"ח את ייחודו ואת המונופולים שלו.

מקורות המידע

ד"ר יואב גלבר (בספרו "קוממיות ונכבה") , דביר, 2004

פעיל מ', עצמאות תש"ח-תש"ט, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב

מקור וקרדיט : הבלוג של  זאב גלילי

0
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *