היום לפני 118 שנים (8 לפברואר), החלה מלחמת רוסיה-יפן

543

 מאת :  

Itay Brownstein

מלחמת רוסיה-יפן ארכה שנה ו-30 שבועות והתרחשה בעיקר בשלושה מוקדים עיקריים: מנצ'וריה, הים הצהוב וים יפן. ההיסטוריה יודעת לומר כי המלחמה פרצה על רקע סכסוך קשה בין רוסיה ליפן על השליטה בשטחי האימפריה הסינית בצפון-מזרח, שבשנים אלו הלכה והתפוררה מיסודותיה השלטוניים.

הקרב הראשון שהחל את המלחמה בין שתי המדינות היה הקרב הימי בפורט ארתור שהחל ב-8 לפברואר 1904. קרב ראשון זה, הגיע בעקבות הטלת מצור ימי של יפן בפורט ארתור שהיה הנמל החשוב ביותר שהיה נתון בידי הרוסים. לאחריו הגיע, הקרב בים הצהוב.

ההיסטוריה יודעת לספר כי למלחמה היו מספר גורמים שמקובלים כיום על כל ההיסטוריונים: ראשית, הנסיונות הבלתי פוסקים של יפן להפוך למעצמה ובשל מיקומה הגיאוגרפי היא התמקדה באזור קוריאה וצפון סין, ובכך נכנסה למסלול התנגשות עם רוסיה

גורם נוסף היוה הנסיון של יפן לכבוש את קוריאה ולאחר הסכם שימונוסקי של 1895, נמסרו כל שטחי קוריאה לידי יפן, יחד עם שטחיה של טיוואן ופורט ארתור. המערב לחץ על יפן לוותר על השטחים הללו (בעיקר גרמניה, צרפת ורוסיה), אך יפן סירבה.

הצבא הקיסרי היפני 1905

מדובר היה בתקופה שהצבא הקיסרי היפני עבר תהליך מודרניזציה והחל להתחדש ומשום הכשלונות הדיפלומטיים והאכזבה שלה מהם, יפן פנתה למסלול הצבאי, למסלול של הכוח (מזכיר מדינה אחרת בשלב יותר מאוחר בהיסטוריה). ב-4 לפברואר 1904 ניתקה יפן את הקשרים עם רוסיה וכעבור 4 יממות המלחמה פרצה.

האסטרטגיה של שני הצבאות הייתה שונה בתכלית. הצבא היפני הקיסרי נטה כל הזמן למגמת התקפה בעוד שהצבא הרוסי היה נתון כמעט כל המלחמה בעמדות של מגננה. היפנים הפכו יצירתיים מיום ליום משום רצונם להגיע להכרעה מלאה של המלחמה.

למרות שהיפנים לא ביקשו להכות את הרוסים שוק על ירך, הם היו מעוניינים להנחיל תבוסה גם אם קטנה לרוסים כדי שלא לגרום למלחמה להתמשך מעבר לרצון הקיסר. ליפנים היה יתרון- הצבא שלהם היה מוכן לקרב, בעוד שהרוסים היו מרוחקים, אי שם בתוך שטחי רוסיה הפראיים.

הרוסים מצידם זלזלו רבות ביריב היפני והיו בטוחים כמעט כל העת, שהיפנים לא יתקפו אותם. עם תחילת המלחמה, ביצורי פורט ארתור לא הושלמו מבחינת הבנייה שלהם והתחזוקה שלהם, כאשר הרוסים עדיין מוצאים את עצמם מוצבים במזרח הרחוק בכוחות מצומצמים למדי.

הקרב הימי , פורט ארתור 1905

ניתן לומר שהמרחק העצום בין ריכוזי הסד"כ של 2 הצבאות, האוכלוסיות ומרכזי התעשייה של שתי המדינות, היו בעוכריה של רוסיה. תוואי מסילת הברזל של הרכבת הטרנס-סיבירית הייתה היחידה שחיברה את שטחה של רוסיה לשטח מנצ'וריה ועוד חמור מכך, המסילה עברה דרך ימת באיקל, מה שהאט את התקדמות הרכבות

לסיכום- 14 קרבות נערכו בכל המלחמה שבין רוסיה ליפן. שני הקרבות שעיצבו את המלחמה ללא ספק כאמור היה הקרב הימי על פורט ארתור (1904) והקרב הימי בצושימה (1905) שהביא לניצחון מוחץ של יפן.

התוצאות: הנשיא טדי רווזולט בסופו של דבר היווה את הגורם המתווך בין שתי המדינות לאחר המלחמה. בספטמבר 1905 נחתם הסכם פורטסמות' בו הוסכם כי רוסיה תוותר על חצי האי סחלין ועל פורט ארתור. כמו-כן רוסיה נדרשה להכיר

נכתב על ידי Itay Brownstein בדף הטוויטר שלו

שרשור הפוסטים

ראו גם :

טרומפלדור במלחמת רוסיה יפן 1905

​20 באוגוסט 1904: במהלך התחפרות מול קווי האויב, הרגיש טרומפלדור כאב חד מפלח את ידו השמאלית. כשהצליח להתעשת מצא את עצמו הרחק מהשוחה שבה שהה דקות ספורות לפני כן. רק כשפונה לבית החולים הבין את חומרת המצב: פגז יפני ריסק את ידו השמאלית.

פציעה זו תלווה אותו לשארית חייו, אך אפילו היא לא תצליח להאט את הקצב הקדחתני של גיבור תל-חי ומנהיג "שבויי ציון ביפן".  

גיוס הפציפיסט היהודי

שקיעתה ההדרגתית של סין הקיסרית הביאה את שתי האימפריות היריבות – רוסיה ויפן – לרחרח בסביבה. עם התפשטותה של יפן לאזור וכישלון משא ומתן בין שתי היריבות הוותיקות בנוגע לאזורי ההשפעה החדשים שברשותן, פרצה בשמונה בפברואר 1904 מלחמת רוסיה-יפן.

במכתביו השונים סיפר טרומפלדור שכלל לא רצה להתגייס לצבא הצאר בגלל נטייתו לפציפיזם, אך סירב להעניק לסיעות אנטישמיות ברוסיה את העונג שבלהאשים יהודים בפחדנות.

הוא התגייס שנתיים לפני המלחמה ועם פרוץ הקרבות נשלח, יחד עם 170 מחבריו ליחידה ועוד עשרות אלפי חיילים רוסים – ביניהם כמה אלפי יהודים – אל הבסיס הימי בפורט-ארתור.

ציון לשבח, הפציעה והנפילה בשבי

הימים הראשונים בפורט-ארתור התאפיינו בחוסר מעש והחיילים עמלו למצוא תעסוקה לעצמם. לא עבר זמן רב והם קיבלו את מבוקשם: חיילי גדוד הקלעים נקראו לשרת במערכה. במהלך הקרבות זכה טרומפלדור באות ההצטיינות הראשון שלו, ומונה בזכות כך לסמל. הוא לא הסתפק בתפקידו החדש והציג את מועמדותו ליחידת הקומנדו. משהתקבל ליחידה המובחרת נאלץ לסבול שוב את האנטישמיות הרווחת בצבא: באחד המסדרים הצהיר שליש הגדוד בפני החיילים שהוא מקווה שלא יתגלו במהלך הקרבות בתור פחדנים ובוגדים, אך מיהר לרכך את איומו המרומז בכך שהודיע שזה כנראה לא יהיה המצב כיוון שאין ביניהם יהודים. הצהרתו הפומבית של טרומפלדור בו במקום על יהדותו זכתה לתמיהה ובוז – הייתכן שחייל מצטיין ואמיץ שכזה הוא יהודי?

ב-20 באוגוסט 1904 נפצע טרומפלדור את הפציעה שתלווה אותו לשארית חייו. חברו ליחידה, היהודי-ציוני דוד בלוצרקובסקי, מיהר לבקר את טרומפלדור בבית החולים וניסה למצוא את מילות העידוד עבור חברו הפצוע. "כיצד יוכל לנחם את טרומפלדור קטוע היד?" חשב לעצמו. לבסוף היה זה טרומפלדור שניסה להרגיע את חברו הנסער – ברגע שיבריא יחזור למערכה.

מאה ימים שהה טרומפלדור בבית החולים הצבאי עד שחזר אל פורט-ארתור. הוא הדהים את מפקדיו וחבריו ליחידה כשבחר לחזור ולשרת את אימא רוסיה לאחר פציעתו. הסיטואציה הצבאית לא השתנה בעקבות חזרתו: ב-20 בינואר 1905 נכנע הבסיס הרוסי לידי הכוחות היפנים וכל חיילי הבסיס נשלחו לשבי ביפן.  

'המתבולל החוזר בתשובה' הופך למנהיג שבויי ציון ביפן

חברי מערכת העיתון "דער יודישער לעבן" אשר יצא לאור במחנה השבויים. תמונה משנת 1905. יושב, רביעי מימין, העורך יוסף טרומפלדור

התנאים בשבי היפני היו נוחים להפליא: השבויים שוכנו לפי דתם ושום עבודה ממשית לא הוטלה עליהם. הייתה זו הפעם הראשונה בחייו שהיה טרומפלדור מוקף בקהל יהודי מגוון כל כך: יהודים חסידים, פעילים ציונים וצעירים מתבוללים.

בשבי נשאב טרומפלדור אל ענייני הציונות: היות שהבין את החשיבות של החינוך להתעוררות הרוחנית והלאומית של בני עמו, ארגן יחד עם שבויים ציונים נוספים אגודה ציונית ברחבי המחנה וקרא לה "בני ציון השבויים ביפן". הוא עמל לקבץ את הכותבים והמדפיסים היהודיים שמצא במחנה והקים יחד איתם עיתון שבועי לאגודה, "דר יודישער לעבן (חיים יהודים) – בני ציון השבויים ביפן".

מקור וקרדיט : הספריה הלאומית , ירושלים , 2019

0
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *