היום לפני .. ב17 ביוני 1900 נולד אחד מגדולי הפושעים נגד האנושות , מרטין בורמן

3518

מרטין לודוויג בורמן (גרמניתMartin Ludwig Bormann) ;(‏ 17 ביוני 1900 – 2 במאי 1945 ) פושע נגד האנושות, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה. סגנו הבלתי-רשמי ומזכירו האישי של אדולף היטלר. הועמד לדין שלא בפניו במשפטי נירנברג, הורשע ונידון למוות.

הוא היה תמיד לצדו של היטלר, היחידי שזכה לאמונו המלא והיחידי ששלט בכל זרימת המידע להיטלר. לבורמן היו הרבה אויבים במשטר הנאצי עצמו , בראש ובראשונה הימלר אבל גם רבים אחרים.

לפי העדויות שמביא איאן קרשו בספרו המונמנטלי על היטלר היה בורמן מעורב לא רק ברצח יהודים אלא גם בהחלטות כלכליות של הרייך השלישי . הוא התערב בהחלטות כלכליות שונות כגון החרמת רכוש ומסחר. הוא גם ידע לסכסך באופן מניפולטיבי בין הימלר וגרינג וקידם החלטות משפטיות קיצוניות ברייך השלישי. הוא שכנע את היטלר לנקוט בצעדים קיצוניים נגד מפקדי צבא שונים  ומינה את מקורביו לתפקידי מפתח במשרד המשפטים . הקשר האישי של בורמן לשר החימוש שפאר מלמד כי סייע רבות לשפאר להרחיב את גיוס עובדי הכפייה.

bormann

בורמן היה בעל תפקיד מפתח בפשעי המלחמה של הנאצים כנגד עמים רבים. ב-16 ביולי 1941 השתתף בפגישה עם היטלר שבה נדונו האמצעים שיינקטו כנגד האוכלוסייה האזרחית ברוסיה – שיעבוד, עבודת כפייהרצח עם וניצול. בורמן נמנה עם האחראים הראשיים לשואה. בוועידת ואנזה שהתקיימה ב-20 בינואר 1942נכח נציגו האישי, אס אס אוברפיהרר גרהרד קלופפר, שהיה מנהל לשכת המפלגה. לבורמן היה עניין בהשמדת היהודים והוא פעל לקידומה במסגרת תפקידיו. ב-9 באוקטובר 1942 חתם בורמן על צו המורה על חיסולם של כל היהודים בשטחי הרייך הגרמני.

בורמן היה בין נאמניו האחרונים של היטלר שנשארו עמו בפיהררבונקר בברלין עד התאבדותו, והיה בין העדים החתומים על תעודת נישואיו של היטלר לאווה בראון ביום מותו. היטלר העיד עליו בצוואתו הפוליטית כ"עוזר מהימן לחלוטין", ייעד לו את תפקיד שר המפלגה בממשלה הבאה ודרש ממנו להמלט מן הבונקר. עם התאבדותו של היטלר ניסה בורמן להשאיר את השליטה בעניינים בידיו. כאשר הודיע לגרוס אדמירל קרל דניץ על מינויו כיורשו של היטלר, על פי צוואתו של היטלר, לא הודיע לו באותה הזדמנות על מותו של היטלר וכי הצוואה נכנסה לפועל. לאחר מכן ניסה לנהל משא ומתן עם נציגי הצבא האדום, אך כאשר משא ומתן זה נכשל, עזב בורמן את הבונקר ב-1 במאי 1945 קרוב לחצות ביחד עם ראש הנוער ההיטלראי, ארתור אקסמן, ורופאו האחרון של היטלר ד"ר לודוויג שטומפפגר. השלושה ניסו לחצות את הקווים הרוסיים ולצאת מן העיר. הם לוו בטנק "טייגר" ותותח סער מתנייע.

אקסמן נפרד מחבריו ופנה מזרחה אבל נתקל בסיור סובייטי. הוא חזר על עקבותיו וכעבור זמן קצר נתקל בגופותיהם של בורמן ושטומפפגר כשהן עדיין לבושות במדים נטולי דרגות. הוא לא התעכב לבחון את הדרך שבה מתו אלא הסתלק במהירות מהמקום. בעקבות כך, ישנן גרסאות שונות באשר למהלך האירועים, וישנם מספר אנשים שטענו כי ראו את בורמן מת אם מפגיעת פגז טנק רוסי, ואם מבליעת רעל.

בורמן הועמד לדין ב-29 באוקטובר 1945 במשפטי נירנברג. למשפט זומן ארתור אקסמן שהעיד וטען שראה את גופתו של בורמן בתחנת הרכבת לרטר בעיר (כיום תחנת הרכבת המרכזית של ברלין). על סמך עדותו של אקסמן טען סניגורו של בורמן כי לא ניתן לשפוט אותו מכיוון שהוא כבר מת. ב-1 באוקטובר 1946 הורשע בורמן כפושע מלחמה בשני סעיפי אישום ונידון למוות.

גורלו של בורמן לא היה ידוע ולמרות שגופתו לא נמצאה הוא הוכרז כמת על ידי בית המשפט בברכטסגאדן במרץ 1954. במהלך שנות ה-60 הועלו טענות שונות כי נראה בחיים במקומות שונים בדרום אמריקה ובאירופה. שמועות טענו כי עבר ניתוח פלסטי בלתי מוצלח שהשחית את פניו. בעקבות עדויות שונות החליטה פרקליטות מדינת הסן לערוך חפירות לצורך איתור הגופה. החפירות בפרגוואי (במרץ 1964) ובברלין (ביולי 1964) הסתיימו ללא תוצאות. בנובמבר אותה שנה הציעה ממשלת גרמניה המערבית פרס של 100,000 מארקים למי שימסור מידע על מקום המצאו של בורמן. חפירה אחרונה נערכה בברלין ביולי 1965 וגם היא לא הניבה תוצאות. בדצמבר 1971 החליטה ממשלת מערב גרמניה להפסיק את חיפושיה אחר בורמן. החלטה זו גררה ביקורת מצד ארגונים יהודיים ומצד שמעון ויזנטל שרצו בהמשך החיפושים.

ב-7 בדצמבר 1972 נמצאו זוג שלדים בברלין בקרבת תחנת הרכבת בברלין בעת עבודות בנייה שערך הדואר הגרמני. השלדים נבדקו על ידי פתולוגיםרופאי שיניים ואנתרופולוגים וזוהו במהרה כבורמן ושטומפפגר. בשתי הגופות נמצאו רסיסי זכוכית בין השיניים ועליהן שאריות מימן ציאנידי. ב-11 באפריל 1973 כינס התובע הכללי של הסן מסיבת עיתונאים והודיע בה שהשלד שנמצא הוא של מרטין בורמן ותיק החקירה בעניין נסגר. הודעה זו סיימה חקירה בת 12 שנים בעניין.

בשנת 1998 הורו הרשויות בגרמניה על עריכת בדיקה גנטית לשלד שנמצא בשנת 1972. בדיקת סמני DNA שנערכה בגולגולת השלד אישרה חד-משמעית כי זהו שלדו של בורמן.

בשנת 1999 נשרף השלד של בורמן ואת אפרו פיזר בנו הבכור, כומר קתולי בהכשרתו, מעל הים הבלטי.

 באפריל 1945 הפציצו מטוסים בריטיים את הבית הפרטי של מרטין בורמן מתוך הנחה כי הוא נמלט לשם , אך בורמן פינה את בני משפחתו מבעוד מועד ושהה ליד היטלר עד היום האחרון . בצילום למטה הבית המופצץ של בורמן , אפריל 1945 . 

the ruins of Bormann's house

מקורות המידע

מרטין בורמן – ויקיפדיה

איאן קרשו , היטלר, 1945-1936 , עם עובד,2005

 ( 1945 1900- ) מרטין , בורמן – Yad Vashem

 Martin Bormann – Wikipedia, the free encyclopedia

 

1
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *