היום , יום הזיכרון להולודומור, הרעב הגדול באוקראינה

470

היום מציינים את יום הזיכרון להולודומור. הרעב מעשה ידי אדם שגבה את חייהם של לפחות 4 מיליון אוקראינים (ומספר דומה של אחרים) ומוכר ע"י 16 מדינות, בצדק, כג'נוסייד.

הסיפור: מיליוני איכרים מתים מרעב על האדמה החקלאית הפורייה בעולם – ולא בגלל אסון טבע. האיכרים מגדלים מזון. המזון מאכיל את המדינה, נאגר במחסנים ומיוצא לחו"ל תמורת נשק וציוד תעשייתי אבל לא מגיע לאיכרים האוקראינים שמגדלים אותו כך שהם מתים מרעב במיליונים. זה קורה בברה"מ בעיקר בשנת 1932-1933.

השלטון הסובייטי יודע שהמונים גוועים מרעב. האם הוא מסייע להם? בדיוק להיפך. הוא שולח בריונים להחרים כל חתיכת לחם וקליפת תפו"א, מציב תצפיות לוודא שאף אחד לא לוקח הביתה כמה אלומות חיטה, מונע מאיכרים להגיע למקומות בהם יש מזון ונוקט בצעדים נוספים כדי לוודא שיותר אנשים ימותו ולא פחות

השלטון הסובייטי הסתיר זאת. אשתו של סטלין שמעה על המתרחש מחברים אוקראינים לספסל הלימודים וסיפרה זאת לבעלה, במחשבה שהוא לא מודע למתרחש. באותו לילה, החברים האלה הועלמו. העיתונאי האמריקאי זוכה פרס הפוליצר וולטר דורנטי מהניו-יורק טיימס ידע על המתרחש אבל הסתיר זאת.

הסיפור יצא…בזכות עיתונאים אמיצים כמו היהודייה הקנדית ראה קלמן והבריטי גארת' ג'ונס אבל במערב הידיעות על ההולודומור נתקלו בחומה של הכחשה מצד אנשים "ביקורתיים", ביניהם פיגורות כמו ברנארד שואו. בשנת 1933 רוה"מ צרפת, אדוארד הריוט, ביקר באוקראינה. השלטון הסובייטי הפיק בשבילו הצגה שלמה. בין השאר…הוא נלקח לכפרים מזויפים מלאים בכל טוב הארץ ובפעילי המפלגה הקומוניסטית שהתחפשו לאיכרים. כשחזר הוא לגלג על ה"שמועות" על הרעבה המונית וגרס שראה בעיניו שלו שאוקראינה היא "גן פורח". באותו זמן, אנשים כבר התדרדרו לקניבליזם.

משפחת איכרים "קולאקים" , אוקראינה 1933

כל זה מצביע על הרעבה מכוונת ולא רק על תוצאה של מדיניות הפיכת האיכרים לפועלים חקלאיים של המדינה (קולקטיביזציה) ודיכוי השכבה העצמאית שבהם ("קולאקים"). זה גרם לרעב מלכתחילה אבל כאמור, במקום לעזור השלטון החמיר את המצב, בכוונה ובידיעה מלאה של ההשלכות. השאלה הנשאלת היא, למה?

הסבר אחד הוא שהנשק והציוד התעשייתי שהחיטה קנתה בחו"ל היו שווים, בעיני השלטון, יותר מחיים של כמה מיליוני אזרחים חפים מפשע. הסבר שני הוא שהיה צריך לשבור את האיכרים ככוח פוליטי. הסבר שלישי הוא שהיה צריך לשבור את האוקראינים ככוח פוליטי. לכן, למרות שהייתה הרעבה בכל ברה"מ…

באוקראינה היא הייתה קיצונית וברוטלית יותר מבכל מקום אחר. האיכרים שימרו את השפה והתרבות האוקראינית יותר מרוב העירוניים והיו הקליינטים העיקריים של התנועה הלאומית. לכן היה אינטרס ברור לחסל דווקא אותם, ליישב במקום המתים איכרים ממקומות אחרים בברה"מ ולהעביר את האזור רוסיפיקציה.

על ההולודומור כמעט לא דיברו אפילו באוקראינה. אנחנו מכירים את התופעה. ניצולים מעדיפים, לעתים קרובות, לשתוק גם אם לספר את הסיפור שלך לא מסכן אותך ובברה"מ זה בהחלט סיכן. רק בעשורים האחרונים, אחרי העצמאות, התחיל עיסוק רציני יותר בהיסטוריה הזאת. רוסיה, שרואה את עצמה כיורשת ברה"מ..מכחישה את הג'נוסייד, בערך כמו שטורקיה מכחישה את רצח העם הארמני. הטענות הם שמדובר בתוצאה בלתי-מכוונת של תהליך הקולקטיביזציה שהיה הכרחי למודרניזציה של ברה"מ וגם אם זה לא היה לגמרי בסדר, זה איפשר לה לנצח את הנאצים. אירוני, אבל הניצחון על הנאצים מגוייס כדי להצדיק רצח של מיליונים.

הרעב השפיע בעיקר על האוכלוסייה הכפרית ובהשוואה לרעב הקודם בשנת 1921-1922 שנוצר בעקבות בצורת והבא ב-1947, הרעב של 1932-1933 באוקראינה לא נוצר מהתמוטטות התשתיות או מלחמה אלא כתוצאה מהחלטות מנהליות ופוליטיקה מכוונת. התוצאות היו קטסטרופליות, תוך מספר חודשים, אזור הכפר האוקראינה, אחד האזורים הפוריים ביותר בעולם היה זירת התרחשות לרעב כללי.

הרעב בערי אוקראינה הסובייטית היה חמור הרבה יותר מבכל עיר בעולם המערבי. ב־1933 אמנם גוועו ברעב כמה עשרות אלפים מתושבי הערים באוקראינה, אבל רוב רובם של המתים והגוססים באוקראינה הסובייטית היו איכרים — אותם איכרים שבזכות מאמציהם הגיע הלחם המועט אל הערים. ערי אוקראינה הוסיפו להתקיים, אם גם בקושי רב, אבל אזורי הכפר גוועו והלכו. תושבי הערים לא יכלו שלא לראות את סבלם של האיכרים, שבניגוד לכל היגיון נטשו את השדות בחיפוש אחר לחם. תחנת הרכבת בדנייפּרופטרובסק הוצפה איכרים הלומי רעב, חלשים מכדי לקבץ נדבת לחם.

מקור וקרדיט :

שלום בוגולובסקי  , דף הטוויטר

shalom boguslavsky (@SBogus) · Twitter

0
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *