היום בהיסטוריה , 1 למאי 1960 , הרוסים מיירטים את מטוס הריגול האמריקאי הלוקהיד U-2

686

מטוס הביון האמריקאי שהוטס ע"י הטייס האמריקאי  פרנסיס גארי פאוורס הופל מעל שטחי ברית המועצות , הטייס האמריקאי  נכלא בברה"מ למשך 650 ימים .

פרנסיס גארי פאוורס היה טייס אמריקני שמטוס הלוקהיד U-2 שהטיס בשירות ה-CIA יורט במהלך טיסת סיור מעל שמי ברית המועצות, תקרית שהובילה למשבר מטוס הריגול U-2 ב-1960.

אודות הטייס פרנסיס גארי פאוורס

ב-1950 סיים פאוורס את לימודיו במילטון קולג' בטנסי והצטרף כלוטננט שני לחיל האוויר של ארצות הברית. אחרי שסיים אימון מתקדם עם כיתה 52-H בבסיס חיל האוויר ויליאמס באריזונה, פאוורס הוצב עם טייסת 468 בבסיס טרנר בג'ורג'יה כטייס F-84 ת'אנדרג'ט. לדברי בנו, פאוורס לא טס במבצעי קרב במהלך מלחמת קוריאה משום שגויס על ידי ה-CIA בגלל הרקע היוצא מן הכלל שהיה לו בהטסת מטוסי סילון חד-מנועיים. בשנת 1960, פאוורס כבר השתתף במבצעי סיור אוויריים חשאיים רבים.

תקרית ה-U-2

פאוורס שוחרר מחיל האוויר ב-1956 בדרגת קפטן. לאחר שחרורו הצטרף לתוכנית הU-2 בדרגת אזרח GS-12. טייסי U-2 טסו במשימות ריגול בגבהים מעל 70,000 רגל (21.3 ק"מ), מעל להישג ידה של הגנת האוויר הסובייטית. מטוסי ה-U-2 צוידו במצלמה חדישה אשר עוצבה לצלם תמונות ברזולוציה גבוהה מקצה הסטרטוספירה מעל מדינות עוינות, בכללן ברית המועצות. במשימות ה-U-2 צילמו באופן שיטתי מתקנים צבאיים ואתרים חשובים אחרים.

המודיעין הסובייטי היה מודע לטיסות ה-U-2 הפולשניות מאז 1956, אך חסרו לו אמצעי-נגד יעילים עד 1960. ב-1 במאי 1960, ה-U-2 של פאוורס, אשר המריא מבסיס אוויר צבאי בפשאוור שבפקיסטן בתמיכת תחנת האוויר האמריקנית בבדאבר, יורט באמצעות טיל קרקע-אוויר S-75 דווינה מעל סברדלובסק. פאוורס לא הצליח להפעיל את מנגנון ההשמדה עצמית לפני שמילט עצמו ונשבה.

ה-U-2 של פאוורס נפגע מהטיל הראשון ששוגר. בסך הכול שוגרו לעברו שמונה טילים. אחד מהם פגע במיג-19 שנשלח ליירט את ה-U-2, אך לא יכול היה להגיע לגובה רב מספיק. טייס המיג-19, סרגיי ספרונוב, נפלט אך מת מפציעותיו.

צילום ממשפטו של הטייס האמריקאי פאוורס בבית משפט בברית המועצות

Francis Gary Powers, centre, sits accused in Moscow’s Hall of Columns, during the opening of his espionage trial, 17 August 1960. Photograph: AP

מאסרו והמשך חייו

לאחר שנשפט והואשם בריגול, פאוורס נדון לעשר שנות מאסר, אך לאחר שעברו 21 חודשים, האמריקנים והרוסים ביצעו חילופי שבויים כאשר החליפו את פאוורס ברב המרגלים הרוסי רודולף אבל.

פאוורס נהרג כאשר מסוק חדשות שהטיס, התרסק בגלל חוסר דלק, ב-1 באוגוסט 1977.

אודות מטוסי הביון U-2

U-2 הוא מטוס ריגול חד־מושבי וחד־מנועי אמריקני תוצרת סדנת הבואשים של לוקהיד קורפוריישן.

המטוס תוכנן כדי לטוס בגובה של מעל 73,000 רגל, כך שיהיה מעבר לטווח היירוט של ברית המועצות, יעד הריגול. עיקר השימוש בו נעשה במלחמה הקרה. כיום הוא משמש בעיקר לאיסוף מודיעין עבור צבא ארצות הברית.

בעבר הפעילה נאס"א שני מטוסים מדגם זה למשימות תצפית מדעיות. יציבותו הרבה של המטוס הופכת אותו לפלטפורמה טובה לביצוע תצפיות אטמוספיריות בגובה רב. ב־1989 הוחלפו המטוסים בדגם מתקדם יותר, הנקרא ER-2‏

פעילות מבצעית
השימוש במטוס החל בשנות ה־50 כאשר סוכנות הריגול האמריקאית, ה־CIA, השיקה את פרויקט המטוס למטרת איסוף מודיעין מדויק ממדינות עוינות בעולם, ובמיוחד מהסובייטים. האמריקאים, שהיו מעוניינים במטוס היכול לבצע משימות בגובה רב כדי שלא ייורט, נתנו לחברת לוקהיד מרטין את התקציב המתאים לפיתוח המטוס. והוא פותח תחת מעטה של סודיות בחטיבה מיוחדת בחברה. ב־1955 הושלמה העבודה והטיסה הראשונה בוצעה בהצלחה. מטוס הריגול צויד במצלמות שפותחו במיוחד בידי חברת הצילום קודאק, ועד מהרה היה מוכן לפעילות צבאית.

U-2 בטיסת אימון

דבר קיומו של המטוס נודע לציבור לראשונה בשנת 1960, כאשר מטוס שהוטס בידי הטייס האמריקאי פרנסיס גארי פאוורס הופל לראשונה באמצעות טילי SA-2 מעל שמי ברית המועצות סמוך להרי אורל, בעת מבצע מודיעיני. התקרית נודעה כ"משבר מטוס הריגול U-2". מטוסי U-2 לא שבו לטוס מעל ברית המועצות, אך מילאו תפקיד חשוב במשבר הטילים בקובה, כשאספו תמונות של מתקני טילים סובייטיים המסוגלים לפגוע בארצות הברית. גם בקובה יורט מטוס U-2, ושלא כמו במקרה הקודם הטייס רס"ן רודולף אנדרסון נהרג.

לאחר שהסובייטים החלו לפתח טילי קרקע־אוויר המסוגלים להגיע לגובה הטיסה של ה־U-2, מטוס הריגול הוחלף ב־SR-71, המכונה "ציפור שחורה", למטרת איסוף מודיעין. עם זאת, גם במלחמות מאוחרות יותר, כגון מלחמת המפרץ, שימש ה־U-2 לאיסוף מודיעין וממשיך בזאת אף כיום.

לא תתפוס אותי: הU2 מעל שמי ישראל

כלי־טיס מסתוריים, מדגם לא מזוהה, מפלחים פעם אחר פעם את שמיה של מדינת ישראל, מותירים מאחור רק שובל עשן ותסכול לנסיונות היירוט החוזרים ונשנים של חיל־האוויר, נסיונות שתמיד הסתיימו במפח נפש. ארבעה עשורים מאוחר יותר משחרר ארכיון צה"ל לפרסום את אחת הפרשות המרתקות בתולדות חיל־האוויר.

"היינו בטוחים שהמכ"ם טועה והעצמים האלה לא באמת טסים ב־70,000 רגל", מספרת ד"ר מרים ברקת, אשתו של ישעיהו אשר שירתה באותה התקופה ביחידת הבקרה בסטלה־מאריס בחיפה. באותה משמרת ישבו בקרון ההפעלה של המכ"ם שתי בנות: האחת בחנה את תנועות המטוסים בגזרה והשנייה, מרים, תפעלה את מד־הגובה שהופעל אך ורק כשמטוסים חדשים צצו על המסך.
"ראינו שמטוס לא מוכר הופיע על המסך ומיד ניגשתי לבחון את גובהו. האנטנה התמקדה במטוס, והמכשיר הציג 70,000 רגל. בדקנו את זה שוב ושוב כי חשבנו שזו תקלה במכשיר, אבל בכל אחת מהפעמים שהאנטנה ננעלה על המטוס התוצאה נותרה קבועה".
מרים התקשתה להאמין, שכן תקרת הגובה של מטוסי הסילון של אותן השנים לא עלתה על 40,000 רגל. "הייתי מתוסכלת. כולנו היינו מתוסכלים אחרי האירוע הזה. התחושה שעצם לא מזוהה עובר בגובה עצום ומצלם או מרגל מלמעלה ומבלי שאנחנו יכולים לעשות משהו הייתה איומה וגרמה לנו להרגיש חסרי אונים".
להמשך הכתבה של טל מיכאל באתר חיל האוויר

Yes, the CIA Flew U-2 Spy Planes From Aircraft Carriers

לקחים : את "הציפור השחורה" כבר אי אפשר היה ליירט

לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינויו הציפור השחורה; באנגלית: Blackbird) הוא מטוס ביון על קולי סדרתי, מאויש, מגביה טוס ובעל מנוע סילון, אשר היה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטר. פיתוח המטוס החל עם פיתוח מטוס הלוקהיד A-12 והוא נחשב חלק ממשפחת הציפור השחורה אשר פותחה על ידי סדנת הבואשים של לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ובוצעו פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי ההיגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו.

The SR-71B Blackbird, flown by the Dryden Flight Research Center as NASA 831,

המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים, בין 1968–1989. ה"ציפור השחורה" טסה במהלך מלחמת וייטנאם תוך אספקת מודיעין איכותי לפני מבצעים צבאיים ואחריהם. כמו כן, עזרה לבקרה אחר מילוי תנאי הסכם פריז. בהמשך השתתף המטוס במשימות בעת תקריות ולצורך איסוף מודיעין במזרח ובדרום-מזרח אסיה. עוד פעל במזרח אירופה וזאת משני אתרי פעילות עיקריים. המטוס אסף מודיעין על קוריאה הצפונית ועל מדינות ברית ורשה ובראשן ברית המועצות. במהלך מלחמת יום הכיפורים אסף המטוס מודיעין על כלל המדינות המעורבות, ובכללן על ישראל, הן בעת הלחימה והן כדי לבדוק שנשמרת הפסקת האש ובהמשך הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.

לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו נגדו אלפי טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך אף אחד ממטוסי "הציפור השחורה" לא אבד בגללם. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב-1998 הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999.

המטוס שימש לאיסוף מודיעין חזותי (באמצעות מצלמות אופטיות ומצלמות מכ"ם) ולאיסוף מודיעין אותות. המודיעין שנאסף במהלך שירותו של המטוס שימש למודיעין טקטי, אסטרטגי ואף ככלי דיפלומטי. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה.

מקורות

מקור 1

מקור 2

מקור 3

מקור 4

0
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *