"הטייסת של היטלר"

2178

Hanna Reitschהאנה רייטש, הייתה טייסת נאצית בלופטוואפה. האשה היחידה שעוטרה בצלב הברזל מדרגה ראשונה. חביבתו של אדולף היטלר.

אדולף היטלר הקסים נשים. באסיפות הן קיבלו את פניו בהיסטריה המונית. גבירות בחברה הגבוהה העריצו אותו ופילסו לו דרך למעלה. נשים כמו האנה רייטש, לני רפנשטל וויניפרד ואגנר העצימו את תהילתו. אווה בראון התאבדה יחד איתו.

השימוש בפתגם 'חפשו את האישה' בחקר ההיסטוריה רווח בביוגרפיות של מנהיגים שונים, בעיקר עריצים, כאשר החוקרים מצביעים על התפקידים שמילאו נשותיהם בעלייתן ונפילתן של מדינות שונות.

החיפוש אחר האישה מאחורי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי מוביל את החוקר אל אישה אחת, שיותר מכל אישה אחרת השפיעה על גורל המשטר הנאצי. האישה היא האנה רייטש, אשר דמותה והקריירה שלה כטייסת ניסוי שימשו כמקור השראה עבור המשטר, ועיצבו וחרצו את גורל גרמניה.
האנה רייטש [1912-1979] התחילה את פעילותה כטייסת דאונים מצטיינת. היא שברה כארבעים שיאי עולם בענף הדאייה, במהלך קריירה ממושכת מאד של כחמישים שנה בענף זה, לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. בהמשך לקריירת הדאייה היא הפכה לטייסת ניסוי של מטוסי קרב, לפני ובמהלך המלחמה, בין היתר של מטוסי הקרב המתקדמים והחשובים ביותר.

על חשיבות התעופה בכלל, וענף הדאיה בפרט, לעלית הנאצים לשלטון, אפשר ללמוד מהקריירה של האנה רייטש, 'הטייסת של היטלר', שהיתה לה קריירה סוחפת וכמו מטורפת, שחפפה במדויק את עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. האוטוביוגרפיה שלה 'הטיסה היא חיי' מאפשרת הצצה לנבכי נשמתם של היטלר והימלר, ומלמדת כיצד נשלט הרייך השלישי על ידי התעשיה האוירית שלו.

האנה רייטש [1912-1979] נולדה בעיירה ההררית והציורית הירשברג שבהרי הסודטים סמוך לגבול הצ'כי, לאב מנתח עיניים אשר שאף שהבת תלך בעיקבותיו ותהפוך לרופאה. היא אהבה בילדותה לטפס על עצים, וכנערה צעירה התחילה להתעניין בתעופה, וחלמה להיות רופאה מוטסת באפריקה. בבגרותה היא נותרה טיפוס נערי באופיה, קטנת קומה, רזה וזריזה.

בשנת 1932 היא התחילה ללמוד רפואה, אך לאחר שחוותה טיסות בדאונים בקלוב סמוך למגוריה, החליטה להפוך לטייסת ומדריכת דאונים במשרה מלאה. היא השתתפה בתחרויות בהרי הרון, ובמהרה החלה לשבור שיאים וזכתה לעיטורים חשובים.

בשנת 1934 רייטש השתתפה במשלחת שחקרה את תנאי הדאיה בברזיל וארגנטינה. מיד לאחר מכן הצטרפה, כטייסת ניסוי, לאגודה הגרמנית לחקר הדאיה, שהיה למרכז העולמי לנושא וחקר אותו בשיטתיות מדעית. האגודה היתה בסיס הכוח המקצועי שלה עד סוף השלטון הנאצי. באותה שנה היא גם התחילה לאמן טייסי דאונים בפינלנד. כתגמול על הישגיה בפינלנד היא ביקשה וקיבלה קורס טיס חצי-צבאי למטוסים גדולים. היא היתה האישה הראשונה בגרמניה שזכתה לכך.

במאי 1935 היא הטיסה מגרמניה וחזרה מטוס קל דרך שוויץ, צרפת וספרד לפורטוגל, כדי להשתתף שם במפגן דאייה.

בשנת 1937 היא טסה בדאון מעל האלפים, מזלצבורג דרומה לעמק הפו.
בשנת 1937 היא גם גוייסה ללופטוואפה כטייסת ניסוי, תחת פיקודו של ארנסט אודט. הסיבה הראשונית לכך היתה פיתוח המהפכני של מעצורי הצלילה, אשר בולמים את תאוצת המטוס המסוכנת בעת צלילה חופשית. היא היתה שותפה לפיתוחם המקורי כטייסת ניסוי לדאונים, ואודט ביקש לשלבם גם במטוסי קרב. היא היתה טייסת ניסוי של מטוס התקיפה ה'שטוקה', והמפציץ הקל והמהיר דורנייר דו-17, שנכנסו לפעולה מלחמתית ראשונה במלחמת האזרחים בספרד מצוידים במעצורי צלילה.

בשנת 1938 היתה רייטש לטייסת ניסוי של המסוק המבצעי הראשון בעולם, הפוקה-וולף FW-61. היא הטיסה את המסוק ערב ערב במשך שבועות אחדים, לעיני המונים בתוך אולם ענק בברלין במסגרת יריד בינלאומי, והפכה לכוכבת תיקשורת.

כישורי הטיסה שלה, יחד עם תשוקתה לפרסום, ההופעה הכובשת וכושר הביטוי המעולה שלה, הפכו אותה לכוכבת של התעמולה הנאצית. המסע לליסבון והטיסה מעל לאלפים זכו לחשיפה תיקשורתית בינלאומית, והפכו אותה למוקד של תשומת לב והערצת ההמון הגרמני, ולראש חץ במאמץ הפוליטי הנאצי להגמוניה באירופה.

האנה רייטש ביקרה לפני המלחמה גם בארצות הברית, כטייסת דאונים במפגן האווירי החשוב בקליבלנד. היא שילבה בביקור מסע הרצאות שזכה להצלחה רבה. היכרותה עם החברה האמריקנית הביאה אותה להעריך את הנורמות שמקובלות בה.

באוטוביוגרפיה שלה לגבי כל אותה תקופה אין כל התיחסות לדיקטטורה האנטישמיות של השלטון הנאצי. ההתעלמות שלה היא מופגנת וצורמת. היא אינה ברורה, כיוון שרייטש היתה שגרירת רצון טוב בינלאומית של הנאצים, וניתקלה בביקורת תכופה אודותיהם בארצות בהם ביקרה, ובפרט בארצות הברית. מקריאת סיפרה עולה כי היא נפנפה הצידה את הביקורת, וראתה את הדיקטטורה והאנטישמיות כספיח שולי לנוכח ההישגים הכבירים בתחום התעופה, שהיו היעד המרכזי של המשטר הנאצי.
באותה תקופה לא היו לה עדיין שאיפות פוליטיות והיא התמקדה בקריירה של טייסת דאונים וניסוי. הישגיה, פירסומה, וקשריה האישיים הענפים היקנו לה היכרות יוצאת דופן עם חוגי השילטון הנאצי, וסללו בפניה בהתמדה את ההזדמנות להיות, בעיתוי הנכון, 'הגברת הראשונה של הרייך'.

Verleihung des EK an Hanna Reitsch durch Hitlerדוגמא חשובה לכוח השפעתה על מקבלי ההחלטות היתה לקראת הפלישה לצרפת באביב 1940. לרייטש נודע כי טייסי הדאונים שגויסו למשימת המפתח בפתיחת המערכה, של הנחתת כוחות הקומנדו על המבצרים בקו מאז'ינו, אינם מאומנים דיים. היא ביקרה בבסיסם, ולאחר מאמצים רבים הצליחה לשכנע את המפקדים לערוך אימונים שיכינו אותם היטב למשימה, אשר בוצעה בסופו של דבר בהצלחה רבה.

בסוף שנת 1942 התבקשה רייטש להיות טייסת ניסוי של מטוס הקרב המתקדם המסרשמידט ME-163 'קומט', ששילב תכונות של טיל ודאון. במהלך טיסתה החמישית במטוס זה היא נפצעה באורח קשה בתאונת התרסקות. למרות זאת היא התעקשה לכתוב במושב הטייס דיווח על הטיסה, עד שהתעלפה. היא אושפזה למשך חמישה חודשים, ולאחר מכן חזרה לטוס. על כך זכתה בעיטור צלב הברזל, אחת משתי הנשים שזכו לכך, והפכה לטייסת החביבה על אדולף היטלר.

במקביל היא הפכה לחברתו של גנרל הלופטוואפה רוברט וון-גרים. גרים לקח אותה לאזור הקרבות בסטאלינגרד, והיא למדה שם מקרוב על הלוחמה הקרקעית הקשה.

האנה רייטש היתה מיודדת אישית, בעיקבות התאונה במטוס הקומט, גם עם מפקד האס-אס היינריך הימלר. היא תיארה אותו כאדם חביב, צנוע ואנין טעם.
נודע לה דרך ידיד אחר, דיפלומט בשגרירות הגרמנית בשטוקהולם, על קיום מתקני ההשמדה ותאי הגזים. זאת לאחר שלשגרירות הגיעה חוברת בנושא.

על פי בקשת הדיפלומט היא טסה להימלר במיוחד עם החוברת, כדי לשאול האם יש אמת בדברים. הימלר ענה בשלילה, ותשובתו סיפקה אותה.

הימלר היה האדם הכי הפחות מתאים מכל לקבלת תשובה כנה על הנושא, כמו שפושע מועד הוא האדם האחרון שמודה בפשעיו. יתכן שהחוברת הפתיעה אותו, ולימדה אותו על מה שיודעים בעלות הברית. הימלר שיקר גם כיוון שהנושא היה סודי ביותר.
מבחינת חנה רייטש אין די בכך כדי לדון אותה לכף זכות. אין ספק שהקריירה המקצועית הקשה שלה תבעה ממנה תשומת לב רבה. אך הנאצים מעולם לא הסתירו, מתחילת דרכם ועד סופה, את נטיותיהם ותוכניותיהם האנטישמיות. אלה היו ידועים לכל אזרח בגרמניה, ובפרט לציבור המשכיל והמקורב לשלטון.
בדומה לגרמנים רבים אחרים, רייטש ראתה במשטר הנאצי מכשיר להגשמת שאיפותיה האישיות, תוך עצימת עיניים למחיר המוסרי של התמיכה הפעילה בו.

במהלך חורף 1944 היא התמנתה לאחד האחראים על פיתוח כלי הטיס של טייסת הקמיקזה הנאצית, טייסת 'ליאונידס', על שם המלך-גיבור הספרטני שעצר את הפרסים בקרב תרמופילי. היטלר לא נלהב מהרעיון, שהיא היתה היוזמת שלו, אך לאחר שיחה אישית ממושכת עם רייטש אישר את פיתוח המטוס-פצצה והקמת הטייסת עד לשלב המבצעי, שעליו היה אמור להחליט בשעה המתאימה. לאור חוסר ההתלהבות הגורף הוחלט שנה לאחר מכן על ביטול הפרוייקט. חנה רייטש הטיסה, במסגרת רצונה לבחון את המטוס-פצצה המתאים, גם את הפצצה המעופפת וי-1.

בצילום: המנהיג הנאצי רודלף הס והאנה רייטש בקבלת פנים בלשכת הקנצלאר הנאצי , פברואר 1939

Rudolf Hess and Hanna Reitsch at party reception in Führerbau, 25 February 1939באביב 1945, בימים האחרונים של המלחמה, לאחר הדחתו של הרמן גרינג בעיקבות קריאתו להחלפת היטלר, התמנה רוברט וון-גרים למפקד הלופטוואפה. כדי לאפשר לו לפגוש את היטלר התבקשה האנה רייטש חברתו להטיס אותו, בתאריך 26 לאפריל 1945, לברלין שכמעט ונכבשה סופית. חיילי הצבא האדום כמעט וכבשו את אזור הבונקר של היטלר, אך למרות זאת הצליחה רייטש להנחית את המטוס הקל ברצועת נחיתה קצרה ומאולתרת ליד שער ברנדנבורג.

היטלר מינה את גרים, שנפצע מאש כוחות קרקע בעת הטיסה, והעניק לו ולרייטש כמוסות ציאניד, שהיו התחליף הנאצי לחרב החרקירי היפנית. רייטש וגרים לא השתמשו בציאניד. זאת כיוון שחשבו, כך עולה מקריאת הספר, שהם נושאים על כנפיהם את עתידו של הרייך השלישי.
שניהם המריאו מברלין יומיים לאחר מכן, כשהם מתחמקים מאש הצבא האדום, אשר חשש כי היטלר נמלט עימם. הטיסה הזאת היא מרכיב מרכזי בתאורית הקונספירציה הניאו נאצית על הישארותו בחיים של היטלר.
התיעוד של רייטש את החיים בבונקר בימים האחרונים של הרייך השלישי הוא יסודי ותמציתי. המסר שהיא מבקשת להעביר בו הוא פשוט: ליבה נקרע לגזרים לנוכח הטרגדיה המתקרבת של חורבן הרייך, וסופם של הנפשות בבונקר בפרט.

רייטש נלכדה יחד עם וון-גרים ושניהם נחקרו על ידי קציני המודיעין של הצבא האמריקני. כאשר נשאלו לגבי הפגישה האחרונה עם היטלר ענו שניהם תשובה זהה: "היה זה היום השחור ביותר בחיים שלנו, וזאת מכיוון שלא ניתנה לנו האפשרות למות יחד עם הפיהרר".
רייטש אמרה גם כי: "כולנו חייבים לכרוע ברך ולהתפלל לפני מזבח המולדת, שהוא בונקר הפיהרר בברלין".
היא נחקרה במאסר למשך 18 חודשים, ולאחר מכן שוחררה. וון-גרים התאבד.
אביה של האנה רייטש הרג בעקבות התבוסה את אישתו – האם האהובה והקרובה, את אחותה ואת ילדי האחות, ולאחר מכן התאבד.

למשך שנים אחדות לאחר המלחמה היה ספורט הדאיה אסור על הגרמנים. לאחר שהותרה הפעילות, חזרה האנה רייטש לטוס. בשנת 1955 היא היתה שוב לאלופת גרמניה. במסגרת ה'קאמבק' הזה היא שברה שיאי עולם רבים.
בשנת 1959 היא חנכה מרכז דאיה בהודו, ובשנת 1961 מרכז דומה בגאנה באפריקה.
בשנת 1970 היא זכתה לעיטור הגבוה ביותר שניתן מטעם הפדרציה העולמית לדאיה.

האנה רייטש נפטרה בשנת 1979 בגיל 67, כתוצאה מהתקף לב. המחלוקת אודותיה נמשכת עד היום. היא התראיינה פעמים אחדות בשנות ה-1970. היא לא הביעה חרטה על חלקה במשטר הנאצי, אלא להיפך. בראיון האחרון שלה היא אמרה: "ומה יש לנו כיום בגרמניה? מדינה של בנקאים ויצרני מכוניות. אפילו הצבא הגדול שלנו התרכך. החיילים מגדלים זקנים ומפקפקים בפקודות. איני מתביישת לומר שאני מאמינה בנציונל-סוציאליזם. אני עדיין עונדת את עיטור צלב הברזל עם יהלומים שהיטלר נתן לי. אך כיום בגרמניה אינך יכול למצוא ולו אדם אחד אשר הצביע למען עליתו של היטלר לשילטון… גרמנים רבים חשים אשמים לגבי המלחמה. אך הם אינם מבטאים את הסיבה האמיתית לתחושת האשמה שכולנו שותפים לה – והיא שהפסדנו במלחמה."

האנה רייטש היתה אישה שהצטיינה בסביבה שדיכאה את המין הנשי – גרמניה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. היא זכתה להצלחה אישית כאשר נמלטה מתפקיד מוגדר תרבותית של רעיה ואם בגרמניה הנאצית, על מנת לחיות את אהבתה לטיסה. ברוח הפילוסופיה של ניטשה היא דגלה במשמעת עצמית ובכוח הרצון כדרך להיעשות טייס טוב, אשר נמנע מטעויות שיפוט באויר. היא אהבה יותר מכל להיות לבד בתא הדאון ולצפות בנוף המרהיב שחולף מתחתיה.

מקור וקרדיט

מקורות המידע

האנה רייטש – ויקיפדיה

האנה רייטש – עמוד התווך של הרייך השלישי

נשות הצמרת הנאצית

Hanna Reitsch – The Last Interview (Part 1 of 3) – YouTube

Hanna Reitsch: Flying for the Fatherland: Judy Lomax …

 

0
· · ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *