ההשלכות החברתיות והכלכליות של מגיפת הדבר (המוות השחור) באירופה 1666-1348

347

קרא, ליקט וערך : עמי סלנט , עורך האתר

 בצילום הפתיחה :

Painting by Michel Serre (1658-1733) representing the town hall of Marseille during the plague of 1720. Image credit: Wikipedia

המוות השחור (Bubonic Plague) אחת המגפות ההרסניות מכול בהיסטוריה האנושית , שעשתה שמות באירופה החל מסביבות שנת  1340 .

נקודות עיקריות

  • שיעורי התמותה היו כ-40 אחוז באירופה בכללותה, והשיעורים היו גבוהים יותר בערים המרכזיות . בתוך שנים ספורות איבדו ערים רבות – בהן פריז , פירנצה, לונדון והמבורג –יותר ממחצית תושביהן
  • המגיפה לא חיסלה את שדות החיטה , את חיות המשק ואת טחנות הקמח . כאשר חקלאי אירופה החלו להתאושש מהאובדן הנורא , הם גילו שהביקוש להם  בשוק העבודה צמח פלאים. האצילים ובעלי האדמות היו זקוקים נואשות לידיים עובדות, והעובדים נהנו משכר גבוה יותר ומתנאי עבודה טובים יותר מאלה שהיו לפני המגיפה. רמת החיים של האיכרים עלתה .
  • רוב היהודים שחיו בגרמניה, אוסטריה, צרפת ושווייץ ושהצליחו לשרוד את הפרעות היגרו לפולין, שם מדיניותו של המלך קז'ימיש השלישי היתה סובלנית כלפי מיעוטים ויהודים בפרט.
  • מוקד הרדיפות של היהודים היה בגרמניה, שמאזורים שלה גורשו היהודים למשך מאה שנה. גם בריטניה וספרד נסחפו בגל האנטישמיות הגואה, שהיה אחראי במידה רבה לעובדה שיהודים היגרו בהמוניהם למרכז אירופה ובעיקר לפולין, שם לא התפשטה המגפה באופן נרחב,
  • בעקבות רדיפות במרכז אירופה החלו יהודים רבים להגר מזרחה ולחפש מקלט בפולין, שמלכהּּ קזימיר הגדול התיר את התיישבותם בארצו, בתקווה לעודד את כלכלתה
  • המוות השחור של שנת 1348 הניח את היסודות למרד האיכרים של שנת 1381, ההתמרדות רחבת ההיקף הראשונה באנגליה. לטענתם, המוות השחור הרג למעלה ממחצית מאוכלוסיית אנגליה. מחסור חמור בכוח אדם העניק יתרון לאיכרים, והם ראו בכך הזדמנות לתבוע את סיום הפאודליזם.

הסקירה המלאה

ב-1334 החלה בסין המגפה השנייה, המכונה גם "המוות השחור" או "המגפה הגדולה". ב-1347 הגיעה המחלה לנמלי איטליה, בספינות של הגנואזים שברחו מחצי האי קרים בעקבות מגפת הדבר שפרצה שם משם התפשטה המגפה לכל אירופה.

שיעורי התמותה היו כ-40 אחוז באירופה בכללותה, והשיעורים היו גבוהים יותר בערים המרכזיות . בתוך שנים ספורות איבדו ערים רבות – בהן פריז , פירנצה, לונדון והמבורג –יותר ממחצית תושביהן .

Jan van Grevenbroeck's depiction of a Venetian doctor during the time of the plague.

מעמד האיכרים והחקלאים משתפר

קשה לדמיין את ההשפעה הטראומטית של המגיפה על השורדים , שאיבדו רבים מחבריהם ומבני משפחותיהם , אך המגיפה לא חיסלה את שדות החיטה , את חיות המשק ואת טחנות הקמח . כאשר חקלאי אירופה החלו להתאושש מהאובדן הנורא , הם גילו שהביקוש להם  בשוק העבודה צמח פלאים. האצילים ובעלי האדמות היו זקוקים נואשות לידיים עובדות, והעובדים נהנו משכר גבוה יותר ומתנאי עבודה טובים יותר מאלה שהיו לפני המגיפה. רמת החיים של האיכרים עלתה .

בשנים 1300-1450 קטנה אוכלוסיית אנגליה מכ-6 מיליון נפש ל2.6 מיליון , ובהתאם לכך השכר הריאלי לעובד נסק פי שלושה (עודד גלאור , אורי כץ . מסע האנושות – מפץ הציוויליזציות הגדול ,הוצאת דביר ,2020 ).

השדות, טחנות הקמח והציוד החקלאי לא הושמדו במגיפה, ובגלל הביקוש לעובדים השורדים חוו בדורות הבאים צמיחה מהירה ברמת החיים.

למגיפה השחורה היו השלכות נוספות, ארוכות טווח אפילו יותר. במערב אירופה היא שינתה את שיווי המשקל בין אצילים ובין איכרים, והעניקה יותר כוח פוליטי לאחרונים. המערכת הפיאודלית התערערה באופן משמעותי ובסופו של דבר קרסה. אצולת הקרקעות נחלשה, והחלה עלייתם של הסוחרים, שבהמשך ישנו גם את שיווי המשקל הפוליטי בפרלמנטים של המדינות השונות וישברו רבים מהמונופולים שהחזיקו האצילים. מלבד זאת, המחסור באיכרים בזמן המגיפה עודד את התפתחותן של טכנולוגיות אשר חוסכות בכוח אדם, כגון הסתמכות גבוהה יותר על בעלי חיים ועל מיכון בחקלאות. ישנם המשערים שהמגיפה השחורה הייתה נקודת המפנה שהציתה שורה של תהליכים כלכליים, טכנולוגיים ופוליטיים שהובילו בסופו של דבר לפריצתה של המהפכה התעשייתית במערב אירופה (מקור:   ד"ר אורי כץ ).

בטווח הארוך אפשר צמצום האוכלוסייה הקצאה של משאבים לצרכים פחות חיוניים מבעבר. מחירי החיטה, למשל, זינקו פי שניים ב-1349, וגם מחירי השעורה ותוצרי המשק (בשר וגבינות) עלו. מנטייה זו של כפות המאזניים הכלכליות נהנו בעיקר האיכרים, שרמת החיים שלהם עלתה. בעשורים הבאים החלה האוכלוסייה לגדול, תוך עלייה רצופה ברמת החיים הממוצעת. המגפה קירבה את קץ המשטר הפאודלי, והביאה לסדר החברתי והמבנה התרבותי של תקופת הרנסאנס שהתקיימה כ-130 שנה לאחר מכן.

התקופה שלאחר המוות השחור הייתה, על פי ההיסטוריון הכלכלי כריסטופר דייר, תקופה של "תסיסה, התרגשות, כעס, אנטגוניזם ויצירתיות". תגובתה המיידית של הממשלה הייתה לנסות לעצור את גאות הכלכלה של היצע וביקוש.

 זו הייתה הפעם הראשונה שממשלה אנגלית ניסתה לווסת את הכלכלה. חוק הפועלים נחקק בשנת 1351 בניסיון להחזיר את רמות השכר לאלו של טרום המגיפה ולהגביל את חופש התנועה של עובדים כדי שלא ינדדו בין מעסיקים. נחקקו חוקים אחרים שמנסים לשלוט במחיר המזון ואף להגביל את הנשים מללבוש בדים יקרים.

אבל ניסיון זה להסדיר את השוק לא צלח. אכיפת חקיקת העבודה הובילה להתחמקות ולהפגנות. בטווח הארוך, השכר הריאלי עלה כאשר רמת האוכלוסייה נשארה באותה רמה עם התפרצויות חוזרות ונשנות של המגיפה.

בעלי הקרקעות נאלצו להשלים עם השינויים בשוק הקרקעות בשל אובדן האוכלוסייה. חלה הגירה רחבת היקף לאחר סיום מגיפת המוות השחור, מאחר שאנשים ניצלו את ההזדמנויות לעבור לארץ טובה יותר או לעסוק בסחר בעיירות. רוב בעלי הקרקעות נאלצו להציע עסקאות אטרקטיביות יותר כדי להבטיח שהשוכרים יעבדו את אדמותיהם.

מעמד בינוני חדש של גברים (כמעט תמיד גברים) הגיח. אלה היו אנשים שלא נולדו לבעלי אדמות אך הצליחו להתעשר מספיק כדי לרכוש חלקות אדמה. מחקרים עדכניים הראו כי בעלות על נכסים נפתחה לספקולציות בשוק. השינוי הדרמטי בגודל האוכלוסייה שגרם המוות השחור הוביל גם לפריחה בניידות החברתית. ניסיונות הממשלה להגביל התפתחויות אלה באו בעקבותיהם והולידו מתח וטינה. בינתיים, אנגליה הייתה עדיין במלחמה עם צרפת ונדרשה להקים צבאות גדולים למערכותיה מעבר לים. היה צורך לשלם זאת, ובאנגליה הדבר הוביל לעליה במיסים על אוכלוסייה שהצטמצמה.

הפרלמנט של ריצ'רד השני הצעיר הגה את הרעיון החדשני של מיסי סקר עונשין בשנת 1377, 1379 ו-1380, דבר שהוביל ישירות לתסיסה חברתית בצורה של מרד האיכרים משנת 1381. מרד זה, הגדול ביותר שנראה אי פעם באנגליה, בא כתוצאה ישירה מהתפרצויות החוזרות ונשנות של המגיפה וניסיונות הממשלה להדק את השליטה על הכלכלה ולממש את שאיפותיה הבין-לאומיות. המורדים טענו כי מדכאים אותם בצורה קשה וכי אדוניהם "התייחסו אליהם כאל בהמות". (מקור : אתר הידען )

מרד האיכרים בשנת 1381 באנגליה

חוקרים כמו פיליפ ציגלר ומרק סן (Senn) טענו כי המוות השחור של שנת 1348 הניח את היסודות למרד האיכרים של שנת 1381, ההתמרדות רחבת ההיקף הראשונה באנגליה. לטענתם, המוות השחור הרג למעלה ממחצית מאוכלוסיית אנגליה. מחסור חמור בכוח אדם העניק יתרון לאיכרים, והם ראו בכך הזדמנות לתבוע את סיום הפאודליזם.

מרד האיכרים בשנת 1381. מיניאטורה מאת ז'אן דה ווברין

במהלך מרד האיכרים, האיכרים הוציאו להורג חברים בממשלת הוד מלכותו, פרצו לבתי כלא ושחררו אסירים וגם שרפו מבני ציבור. אף שהמגפה והמחאות לא התרחשו במקביל — המרד עצמו התרחש שלושים שנה לאחר שהמוות השחור היכה בכל אירופה — סן טוען כי המגפה החריפה את הדיכוי של שכבות אוכלוסייה שונות שכבר התקיים בלונדון, והובילה למרידה. בעיקרון, מצוקה כלכלית שהוחרפה על ידי קנסות ומסים, שכר דירה גבוה ומשכורות שלא עלו, היוותה את בסיסו של המרד (מקור ).

ההשלכות מבחינת היהדות : היהודים אשמים

בשנת 1346, עם הגעתה של המחלה לאירופה, כבר היו מי שהאשימו את היהודים בהרעלת בארות כבילוי לשעות הפנאי. כשהתבררה גודלה וקטלניותה של המגיפה, בעיקר בשנים ק"ח וק"ט (1348-1349) כבר נקבע הדבר כעובדה: היהודים אשמים.

זו לא הייתה המצאה חדשה. בחמש מאות השנים טרם המגיפה, עם הצמיחה הדמוגרפית שעברה על אירופה, צמיחת ערי המסחר והנמל הגדולות, היהודים עסקו בעיקר במסחר מקומי, כאשר קהילותיהם היו נתונות לרדיפות לא מעטות – ממסעי הצלב ועד לגירושים הגדולים מאנגליה וצרפת בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14.

אבל זו היתה כבר רדיפה מסוג אחר. כאן לא היה מדובר על דיכוי כלכלי, על מיסים, אפילו לא על סימון היהודים בטלאי צהוב או סגול. כאן דובר על טבח ממש. למרות שהאפיפיור קלמנט פסק שאין להאשים את היהודים, ההמון לא שעה לאמירה זו, כמו גם למדיניותו המצהרת של המלך קארל הרביעי בגרמניה ואף לאמירות הפומביות של חלק גדול ממועצות הערים. היה כאן עניין כלכלי טהור. רכוש היהודים נתפס כשייך לממלכה, או לעיר. היהודים חיו על פי רשיון, סחרו והרוויחו את לחמם במקצועות שאליהם הוסללו ורק בהם, ולפיכך לממלכה ולרשות המקומית היתה הסמכות לומר מתי אפשר להרוג יהודים ומתי לא, כיצד יחולק רכושם ולמי.

אבל ההמון לא הקשיב. תנועות דתיות קיצוניות, יוזמות מקומיות – רצף של אירועי רצח המוניים על ידי ההמון, שנשען על סיבות דתיות, כלכליות וחברתיות, ובעיקר- שינאה בלתי נשלטת לזר, ופחד.

מאות קהילות יהודיות נחרבו, בבזל שרפו יהודים במבנה שהוקם לשם כך, מרחק הליכה מבית הקזינו שם נערך הקונגרס הציוני הראשון 550 שנים לאחר מכן. ב-14 בפברואר, יום הקדוש ולנטיין, נרצחו בלילה אחד יותר מאלף יהודים ונאסר על יהודים לחיות בעיר למשך מאה שנה. בפרנקפורט נערכה התאבדות המונית של יהודים ובעיר ארפורט הקהילה היהודית נמחקה לחלוטין. יחד איתה נמחק גם מקום המצאו של אוצר עלום שהטמינו פרנסי הקהילה עם תחילת המגיפה, אוצר שהתגלה במקרה במהלך חפירות אריכאולוגיות בשנת 1998. מתוך האוצר הזה נשמרת באוסף בית התפוצות טבעת נישואין מקורית שהוטמנה כחלק מאותו האוצר.

Contemporary drawing of Jews being burned to death during the Black Death persecutions

רוב היהודים שחיו בגרמניה, אוסטריה, צרפת ושווייץ ושהצליחו לשרוד את הפרעות היגרו לפולין, שם מדיניותו של המלך קז'ימיש השלישי היתה סובלנית כלפי מיעוטים ויהודים בפרט. חלק קטן יותר ברח לספרד, שם היהודים קיבלו מקלט לתקופה קצרה, עד אשר ב1391, בפרעות וגזירות קנ"א, גם שעון החול שלהם התהפך.

בניגוד לאמונות המקובלות, אנחנו לא יודעים לומר בוודאות אם אכן היהודים מתו מהמחלה יותר או פחות משכניהם. לא מעט היסטוריונים טוענים כי מנהגי ההיגיינה הנטועים בהלכה היהודית בוודאי הגנו על היהודים, לפחות ממוות במגיפה – נטילת הידיים, ההקפדה על קבורה מהירה ומרוחקת של המתים, הטהרה והערבות הקהילתית נתפסו כגורם ממתן של התפשטות המגיפה. בנוסף, ניתן למצוא בהלכה פסיקות המורות על בידוד בעת מגיפה, כמו "דֵבֵר בעיר – כנס רגליך" (בבא קמא ס' ב) או ההלכה המצווה להימנע מדאבל דיפינג: "לא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה" (מסכת דרך ארץ).

יחד עם זאת יש לזכור כי לא כל ההלכות דאז נאכפו וקוימו באותה המידה, וגם כי התנאים הסביבתיים עימם התמודדו היהודים לא היו פשוטים: באותה תקופה הרובעים היהודיים היו בדרך כלל מרוחקים ממרכז העיר, צמוד לחומותיה, צפופים יותר, ובערי נהר גם שכנו בצמוד אליו, באזורים שנחשבו פחות בטוחים למגורים, בקרבה לאורוות ולבתי החי ( מקור : אתר בית התפוצות ).

מיניאטורה של האמן הבלגי Pierart dou Tielt משנת 1352 לערך, המאיירת קטע בספר "דברי הימים" של ההיסטוריון והמשורר הצרפתי Gilles li Muisit; אנשי העיר טורנה קוברים את קורבנות המוות השחור

ברברה טוכמן מדברת על האנטישמיות נגד היהודים שהתרחשה ב -1348 –  האשימו אותם בהרעלת בארות המים. עשו על היהודים לינצ'ים ושרפו אותם חיים. הכנסייה דווקא אסרה על הריסת בתי כנסת והריגתם וביזתם של היהודים אך העם סירב והאנטישמיות המשיכה. תנועת הפלגלנטים (מלקים) שטפה את אירופה בשנאה נגד היהודים והיו נגד הכנסייה. מתו המון יהודים וקהילות שלמות נמחקו (מקור)

השמדת הקהילות היהודיות בגרמניה בעת "המוות השחור , " הקמת מוסדות צדקה כספיים מטעם הכנסייה ( Monti DI Pieta ) והעוינות של חלקים ניכרים של האוכלוסיה העירונית – כל אלה הפסיקו או צמצמו במידה מרובה את פעילותם של היהודים בתחום משק הכספים (הלוואות) ( מקור : שמואל אטינגר,  "פעילותם הכלכלית של היהודים" , נחום גרוס (עורך). יהודים בכלכלה : קובץ מאמרים, מרכז זלמן שזר, תשמ"ה).

טבח שטראסבורג,

המגיפה, שכמה ראו בה עונש משמיים על חטאים, הביאה לתופעה של קנאים נוצרים מסתגפים, "פלאגלאנטים", שהיו מתענים בהלקאה עצמית ככפרה על חטאים. בכמה ערים באירופה הוקמו גם אנדרטאות מגיפה בתור כפרה. חבורות של פלאגלאנטים סובבו והפיצו להמונים הנבערים דיבה נגד היהודים. בערים רבות ערכו הנוצרים פוגרומים בשכניהם היהודים והחריבו קהילות שלמות. בעיר שטראסבורג נאסרו כאלפיים יהודים, והועלו באש בבית-הקברות. "טבח שטראסבורג", 14.2.1349, היווה אחת הפרעות הקשות ביותר בימי הביניים.

בעקבות רדיפות אלה, החלו יהודים רבים להגר מזרחה ולחפש מקלט בפולניה, שמלכהּּ קזימיר הגדול התיר את התיישבותם בארצו, בתקווה לעודד את כלכלתה ( מקור , יואב בר-חיים )

פולין הפכה מקום מקלט לנמלטים יהודים מכל רחבי אירופה

בימים שמרכז אירופה הושמדו בזמן " המוות השחור" מאות קהילות יהודיות , ושנאת היהודים הפכה , לאחר מכן , גורם בעל משקל ניכר בתרבות הגרמנית — הפכה פולין מקום מקלט לנמלטים מכל רחבי אירופה . שטחיה השוממים ( בתקופת שיא כוחה במאות הט"ו-ט"ז ובמחצית הראשונה של המאה הי"ז הרחיבה מאוד את גבולותיה , ( בייחוד אלה שבמזרח ובערבה הדרומית , נזקקו לאכלוס ולפיתוח , ומלכי פולין הכירו ביהודים כביסוד קולוניזטורי חשוב . על אלה נוספו שיקולים חומריים ומגמות הפיתוח הכלכלי של רבי האצילים ( המאגנאטים ) ובעלי האחוזות  שהיו גם נושאי המשרות החשובות ביותר במדינה . צירוף נסיבות אלו הוא שהביא לכך שמקיבוץ של כ 30 — 20 אלף נפש , בסוף המאה הט"ו יהדות פולין נהייתה לקיבוץ של כ 300 אלף באמצע המאה הי"ז ) . מקור : ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות – כרך ראשון: שמ"א – תקנ"ב, מוסד ביאליק , 1945 ) .

ההשלכות של מגיפת הדבר על מעמד הנשים

התמותה הגדולה באמצע המאה הי"ד, בשל מגפת המוות השחור, פגעה קשות בכל האוכלוסייה באירופה. נתונים סטטיסטיים מן המאות הי"ד-הט"ו מלמדים שמספר הנשים היה גדול מזה של הגברים. כך, למשל, 
בבולוניה שבאיטליה היו בשנת ‏1395 תשעים ושישה גברים בלבד על כל מאה נשים. באותה עת היו בעיר נורמבורג שבגרמניה שמונים וארבעה גברים על כל מאה נשים.לדעת כמה סוציולוגים, דווקא גידול זה במספר הנשים – דהיינו ריבוי "ההיצע" שלהן – החליש את מעמדן החברתי והמשפחתי של הנשים גם בקהילות היהודיות (מקור : אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות : נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי  2003 ).

דקאמרון – הנטפליקס של מגיפת הדבר

המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בווילה כפרית בסמוך לפייזולה, כפר ליד פירנצה, ומעבירים עשרה ימים של בידוד בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב טרם כתיבת הספר.

בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים מושם דגש על החושני והארוטי, והלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה.

ההשפעה על הרנסנס המסחרי והאמנותי

גוֹלדתוַייט ( 1993 ) מסביר את הקשר בין מגיפת הדבר במאה הארבע ‑ עשרה לבין הרנסנס המסחרי והאמנותי . הרעיון המרכזי שלו מנוגד לדעה המקובלת הרואה בהיקף העצום של מקרי המוות ובחוסר הוודאות הקיומי את הגורמים שהובילו לצמיחתה של תרבות הצריכה והבזבזנות ההֶדוֹניסטית . הוא מציע את מה שהוא מכנה "התיאוריה של לוֹפֶּז" ( " the Lopez theory ") , שלפיה הקשיים שהתעוררו כתוצאה ממגיפת "המוות השחור" הניעו יזמים להרחיב את המיזמים הכלכליים שלהם, תגובה שפינתה מזומנים עודפים לצריכה . העושר החדש הזה, שנצבר בידי המסחר הגדֵל והבנקאות הפיננסית המתפתחת, הוביל 
לבזבוז ראוותני שהתמקד ברכישת בתים וריהוט בעיצובם של מיטב בעלי המלאכה של התקופה ( 2009 Goldthwaite, ) למעשה, מחקר בשיווק מהשנים האחרונות מתאר את הקשר בין אמנות הרנסנס לצרכנות מודרנית . המעבר מאמנות מֶדיאבֵלית לציורי הרנסנס הושפע רבות ממגיפת "המוות השחור" ( מקור : קני סגל ויונתן ונטורה, תולדות העיצוב : מן הגרזן הקדום ועד לאייפון, משכל (ידעות ספרים) ספרי עליית הגג , 2019) .

כיצד דעכה המגיפה ?

מגיפת הדבר נמשכה עשרות שנים באירופה ודעכה לאיטה בעקבות פעולות שונות. אנשים נמלטו מהערים ומהכפרים מחשש להדבקות ואף יצאו הוראות תברואה מצד הרשויות המקומיות – שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה.

כדי לנסות למנוע את המגפה הורו לכל כלי שיט לעגון מחוץ לנמל במשך 40 ימים (תקופת הדגירה של המחלה). לאחר 40 ימים ללא מקרי מוות או מחלה הניף כלי השיט דגל צהוב שמשמעו "אני בריא". רופא היה עולה לכלי השיט ורואה שאין חולים עליו והיה מאשר לכלי השיט לעגון. כדי להגביר את יעילות הבידוד דרשו מכל כלי שיט עוגן להציג תעודת בריאות המאשרת כי בנמל האחרון לא הייתה התפרצות של המגפה. המילה קרנטינה (Quarantine) להסגר באה מאיטלקית – "Quaranta giorni" שפירושם "ארבעים יום". הדגל הצהוב ותעודת הבריאות נשארו שרידים עד היום (למרות שאין צורך בבידוד), ואת התעודה שולחים בקשר רדיו עוד לפני העגינה.

 התפרצות חודשת של מגיפת הדבר באנגליה במאה ה17

ב-1665 התפרצה שוב מגפת הדבר בלונדון וקטלה כ-70 אלף איש. מלונדון התפשטה המחלה גם לאזורים הכפריים. מה שעצר את המגפה בעיר היתה השריפה ענקית שהחלה בתחילת ספטמבר 1666 באחת המאפיות שבעיר. השריפה התפשטה במהירות דרך בתי העץ של העיר, והרסה כל מה שנקרה בדרכה – חמש שישיות ממבני העיר – כולל אלפי אנשים והמון חולדות ופרעושים.

באותה שנה, 1666, כ-200 ק"מ צפונית ללונדון, בכפר איים (Eyam) שבמחוז דרבישר, שהיה אף הוא מוכה דבר, החליטו התושבים, בהנהגת הכומר המקומי, על הסגר מרצון. בדעוך המגפה נותרו בכפר רק שליש מתושביו. בזמן זה המסחר עם הכפרים האחרים באזור לא הופסק. מאלה הגיעה האספקה (בעיקר מזון) לכפר והונחה על אבן הגבול. אנשי הכפר לקחו את הסחורות והניחו מטבעות כתשלום בחורים באבן – שנחצבו במיוחד למטרה זו. החורים מולאו בחומץ, כדי למנוע את ההדבקה.  רק כשהתרחקו אנשי הכפר מהאבן, חזרו הסוחרים כדי לקחת את המטבעות (מקור)

 מקורות וביבליוגרפיה

John Kelly , The Great Mortality: An Intimate History of the Black Death, the Most Devastating Plague of All  Kindle edition , 2020 (Published January 31st 2006 by Harper Perennial )

Norman F. Cantor In the Wake of the Plague: The Black Death and the World It Made/Published April 16th 2002 by Harper Perennia

עודד גלאור , אורי כץ . מסע האנושות – מפץ הציוויליזציות הגדול ,הוצאת דביר ,2020

אבי בליזובסקי , " מה יכול המוות השחור ללמד אותנו על ההשלכות הכלכליות הגלובליות של מגיפה כמו הקורונה" ? אתר הידען , 17 למרץ 2020

ברברה טוכמן,  "זהו קץ העולם: המוות השחור"  

 איתמר קרמר , מרעילים בארות בלי נייר טואלט: יהודים במגיפה השחורה, בלוג בית התפוצות , מרץ 2020

אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות : נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי  2003

ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות – כרך ראשון: שמ"א – תקנ"ב, מוסד ביאליק , 1945

שמואל אטינגר,  "פעילותם הכלכלית של היהודים" , נחום גרוס (עורך). יהודים בכלכלה : קובץ מאמרים, מרכז זלמן שזר, תשמ"ה).

1
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *