דמעותיו של בן גוריון

2412

 moriaזירת הקרב – בימים ההם בזמן הזה

האזור שמצפון לירושלים, היישובים באזור זה והדרך המרכזית אליהם היו בעבר ציר חשוב שחיבר בין ההר למישור דרך מעלה בית חורון. גם כיום אזור זה חשיבותו רבה כדרך חשובה בדרך לעיר, הלא היא כביש 443. דרך 'מעלה בית חורון' המקורית עוברת בחלקה הגדול על שלוחה ארוכה ומתונה המשתפלת מאזור גבעת זאב לעבר העיר מודיעין, וזו הפכה אותה במשך דורות רבים לציר נוח לעלייה בהר.

מסכת הקרבות של יהודה המכבי במאה השנייה לפנה"ס, שהתרחשה על הדרכים סביב לירושלים, משקפת מאבק על הדרך אל העיר מתוך מגמה לשלוט בה ובירושלים ולהגיע תוך כך לעצמאות דתית ולאומית.

moria 4באזור שבין גבעת זאב ליישוב בית חורון של היום התרחשו בתקופת החשמונאים שלושה קרבות. הראשון בשנת 166 לפנה"ס במעלה בית חורון, ובו ניגף סרון לפני יהודה ונס למישור. הקרב השני התרחש אחרי חנוכת הבית בסביבות הכפר אל-ג'יב של היום, ומכונה במקורות קרב כפר שלם.  הוא התרחש בשנת 162 לפנה"ס והסתיים בניצחון של יהודה. שנה לאחר מכן, מעט מערבית לכפר שלם, בסמיכות ליישוב גבעון החדשה של היום, התרחש בי"ג באדר בשנת 161 לפנה"ס קרב שבו הובס ונהרג ניקנור היווני. לימים הפך יום זה ליום שמחה שהיה נהוג לא להתענות בו כפי שמצוין במגילת תענית. מכלול הקרבות האלה מצפון לירושלים בימי החשמונאים מדגיש את חשיבות האזור באותם הימים.

'אלפיים שנה' מאוחר יותר, במלחמת העצמאות, היה אותו אזור לשטח מיושב בדלילות בשני יישובים שעלו לקרקע בראשית המאה העשרים – היישוב החקלאי עטרות והכפר העברי נווה יעקב.  יישובים אלה סבלו קשות בגלל בידודם, והדרך היחידה שקישרה אותם לירושלים הייתה דרך גב ההר, שהנסיעה בה הייתה לא פעם בחזקת סכנה בגלל פעילותם העוינת של הערבים. משום כך החליטה ההגנה לבצע פעולה שתרתיע את הערבים מפעילותם זו. מטרת המבצע הייתה להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת ומגיעה לתוך אזורים ערביים.

בשבוע האחרון לחודש פברואר 1948, היו שוב תקריות אחדות על כביש ירושלים-רמאללה, בה ובשני במרץ יצאה הוראה מטעם המטה הכללי, לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. מטרת המבצע הייתה להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית, כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת ומגיעה לתוך אזורים ערביים, זאת תוך כדי הטרדת התחבורה הערבית. מסגרת המבצע נקרא "מבצע שמואל". על ההתקפה החליט מפקד מחוז ירושלים דוד שאלתיאל. כשברקע נשמעת התנגדות לביצוע הפעולה, בין השאר משום שברקע עדיין זכרו את סיפור הקשה של נפילת הל"ה בדרכם לגוש עציון (שהיה כחודשיים קודם לכן) נועם גרוסמן מפקד הכוח קיבל את הפקודה. ערב היציאה, לפני ארוחת הערב הסביר נועם גרוסמן, מפקד הפעולה, לחיילים את פרטי הפעולה ובסמוך לחצות יצאו לדרך.

תשעה עשר לוחמים השתתפו במבצע. נועם גרוסמן, מפקד הפעולה, יצא עם אנשיו למארב המתוכנן ופתח באש. כשנתן את פקודת הנסיגה היה זה מאוחר מדי. יריותיהם הזעיקו את האויב וזה יצא למרדף כנגד הכוח היהודי הקטן וכיתר אותו. נועם וחמישה עשר מחבריו נפלו חלל ורק שלושה חזרו לבסיס בעטרות.

בשעה 2:00 יצאו מעטרות 19 אנשי הכוח בפיקודו של נועם גרוסמן. הכוח יצא ללא מכשיר קשר. תחילה צעדו 3 ק"מ צפונה ולאחר מכן 3 ק"מ מערבה עד הגיעם לכביש רמאללה – לטרון ליד צומת אל-ג'יב, כ-7 ק"מ דרומית-מערבית לרמאללה. (סמוך למקום בו נבנתה לימים שכונת נווה מנחם ביישוב גבעת זאב (. בשעה 5:00 הגיעו למקום המארב והמתינו לאוטובוס הערבי.

בשעה 6:40 הופיע האוטובוס הערבי ואנשי המארב פתחו עליו באש. הנהג נפגע אך האוטובוס לא עצר ולא ברור אם מי מנוסעיו נפגע.

arabs 1לשמע היריות הגיעו כוחות ערבים מכפרי הסביבה, השתלטו על הרכסים מסביב וכתרו את גרוסמן ואנשיו. אנשי המארב מצאו עצמם מוקפים בכוחות ערבים חזקים באור יום. גם מכוניות מכביש רמאללה – לטרון, שראו את הכוח, הצטרפו למרדף. גרוסמן פקד על אנשיו לסגת במהירות לעבר עטרות, אבל לא היה להם סיכוי. הם הגיעו לעמק רחב יחסית, בו היו מוקפים מכל עבר. רק שלושה לוחמים הצליחו לטפס על רכס ממזרח לעמק והצליחו להגיע לעטרות במסלולים שונים, אך שאר חבריהם לא הצליחו לפרוץ בעקבותיהם.

לפי מקורות ערבים נהרגו במקום עשרה לוחמים וששה נישבו. השבויים הובלו ברגל לרמאללה אבל לפתע הם נשכבו על הארץ ואחד מהם צעק "רימון" והטיל על הערבים רימון שלא התפוצץ. הערבים הרגו את השישה מיד. גופותיהם חוללו מיד לאחר מכן.

כשהגיעו הידיעות על הקרב התארגן כוח מגדוד מוריה לחפש את המחלקה אך מאוחר מדי. הבריטים הודיעו כי מצאו 16 גופות של הלוחמים במרכז רמאללה. בצהרים הן הובלו לבית החולים הדסה בהר הצופים. קשה היה לזהות את האנשים בגלל ההתעללות שהשחיתה את פניהם.

השישה עשר הובאו למנוחות כעבור שלושה ימים בבית הקברות סנהדריה, וכעבור שלוש שנים (ה' באלול ה'תשי"א, 6 בספטמבר 1951) הועברו גופותיהם לבית הקברות הצבאי שבהר הרצל.

הנרות הזעירים – על דמים וכישלונות

ראובן גרוסמן (1974-1905), אביו של נועם מפקד כוח התשעה עשר, היה דמות אינטלקטואלית מרשימה וידועה בחוגי הספרות והיצירה של אותם הימים. הוא כתב יצירות רבות, תרגם וערך ספרים ובין השאר ערך על פי בקשת בן גוריון את חיבור הזיכרון החשוב 'גווילי אש', הכולל ארבעה כרכים וכרך הוספות. הוא הרבה לכתוב שירים וסיפורים שמהם עולה הקשר לארץ ישראל ולעברה. גרוסמן תירגם מיידיש את השיר המפורסם 'נרותיי הזעירים', שבמקורו נכתב על ידי מוריס רוזנפלד, יליד פולין שהיגר לארה"ב.

שיר זה עבר גלגולים שונים והולחן לראשונה על ידי המוסיקולוג פרופ' צבי הרמן ארליך, בשנת 1908, ולאחר מכן קיבל לחן אחר על ידי המנצח והמעבד ליאו ליוב. השיר הושמע לראשונה בארץ בחגיגות חנוכה בגימנסיה הרצליה בתל אביב בשנת תרע"ד (1913), שם לימד לימים ראובן גרוסמן כמורה לאנגלית ושם גם למד בנו נועם גרוסמן, מפקד התשעה עשר.

palmach

דמעותיו של בן גוריון

לאחר נפילת בנו הרבה ראובן גרוסמן לכתוב בבמות שונות מתוך יגון וכאב. מוטיב מאוד בולט בכתיבתו בהקשר זה הוא אי הטלת אשמה, לא על ההשגחה העליונה וגם לא על ההנהגה המדינית של אותם הימים, אלא קבלת הגורל בהבנה ובצער . בחוברת זיכרון בשם 'נועם' שהוציאה המשפחה חצי שנה לאחר נפילת בנם רוכזו דבריו של נועם לצד זיכרונות של חברים וידידים כמקובל בלקטי זיכרון. עותק של החוברת עם הקדשה אישית נשלח לבן גוריון ובו כתבו הוריו של נועם את המשפט רב העוצמה: "לדוד בן גוריון, בפקודתך לחם, בפקודתך נפל, יהי שמך מבורך! חנה וראובן גרוסמן".

מילות הקדשה מעין אלו עשויות להיקרא כיום כמעין התרסה, או אפילו בשמץ של אירוניה המכוונת נגד השולחים למבצע מעין זה, אך לא כך היו פני הדברים כשראובן וחנה כתבו את דבריהם. רוחם הייתה איתנה, ישירה וחודרת למעמקי הלב.  תשובתו של בן גוריון לא איחרה להישלח: "חנה וראובן גרוסמן, קיבלתי את נועם )חוברת הזיכרון) והמילים הספורות שלכם, נפעמתי ונזדעזעתי עד עומק נפשי. ברוך העם שיש לו בנים כנועם, ברוך ומבורך העם שיש לו הורים כמותכם. בהוקרה נאמנה, דוד בן גוריון".

ביום השנה הראשון לפטירתו של בן גוריון התפרסם בעיתון 'מעריב' ראיון עם בתו, גאולה בן אליעזר. בתשובה לשאלת המראיין האם ראתה אי פעם את אביה בוכה השיבה: "אבא בוכה? יום אחד אני באה הביתה ואבא יושב והדמעות זולגות על לחייו. 'ראי מה כתוב', אמר והושיט לי חוברת. זו הייתה חוברת ששלח לו ראובן אבי נועם, שירים לזכר בנו נועם שנפל במלחמת השחרור, ובהקדשה נאמר: 'בפקודתך הלך, בפקודתך נפל, יהי שמך מבורך'. איך אפשר לכתוב כך, אני לא מבין, אמר אבא ובכה כמו ילד, אחר כך בכה כשאמא מתה" ('מעריב', תשל"ה).

ben gurion

מקורות המידע

על קרבות של דרור / יוסי שפנייר |

מקור וקרדיט : מקור ראשון

מבצע שמואל – ויקיפדיה

בשער הצפוני | גדוד מוריה במלחמת העצמאות

הסיפור ומפה באתר גדוד מוריה – אג'נדה

5
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *