דור תש"ח : העולים החדשים ומיתוס הצברים במלחמת העצמאות

2596

ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, 68 שנים אחרי שקיבלנו מדינה משלנו, הציבור בישראל והעם היהודי בעולם כולו מתייחדים עם זכרם של חללי מלחמות ישראל ופעולות האיבה מאז 1860. ב-1991 פורסם מחקרו של עמנואל סיון, דור תש"ח: מיתוס, דיוקן וזיכרון/(הוצאת משרד הביטחון). עמנואל סיון היה בין הראשונים ששאלו שאלות כמו: כמה מיתוסים נקשרו במחיר הדמים שגבתה מלחמה השחרור?

שאלות קשות לעיכול. במיוחד קשות הן לאותו דור שחווה את המלחמה והפצע תמיד יישאר אצלם פתוח. רבים אף יאמרו שלשאלות מסוג זה אין חשיבות. ששאלות כגון: האם הוקרב דור של צברים, או הוקרבו העולים החדשים, אינן משנות דבר בעולם המעשי.

בנוגע לשאלה הנ"ל נציין כי הגרסה שהתקבעה בזיכרון הלאומי היא שמקרב שתי קבוצות אלו נפלו בקרבות תש"ח יותר צברים.  אבל , טוען פרופסור עמנואל סיוון בספרו, מדובר כאן במיתוס בלבד !!

העולים החדשים היו בחזקת "זרים". החברה המקומית לא קלטה אותם במובן החברתי של המילה. רבים מהם לא שלטו בשפה וכל ניסיון שלהם להשמיע את קולם נכשל מראש. להם בוודאי היה קשה יותר להפיץ את גרסתם ולשכנע את אלו שכבר קנו את הגרסה הרשמית, שדבריהם ראויים לפחות להישמע בפומבי.

ידוע לנו שבשנים 1947-1940 הגיעו לארץ אלפי עולים והיקף גיוסם לשירות צבאי בשנים אלו עמד על 23,800 גברים ונשים. ב-1948 גויסו עוד 21,755 עולים חדשים, בדומה לקבוצת הצברים (22,100) (עמ' 76). כלומר, מדובר בקבוצות דומות בגודלן.

עוד עולה מהספר, שאותם עולים חדשים, פליטי מלחמת העולם שהגיעו לארץ בשנים 1947-1940, שילמו מחיר דמים גבוה בדיוק כמו הצברים, הם היו מגוייסים במשך כל המלחמה סיון קובע נחרצות: "העלייה העמידה אפוא לרשות המערך הלוחם מאז פרוץ מלחמת-העולם ועד ערב מלחמת העצמאות כ-15 אלף גברים, שהיו בתש"ח בני 25-18." (ע' 81). אלו עמדו לרשות מוסדות היישוב במשך כל תקופת המלחמה.

אעפ"כ לא זכו עולים אלה להכרה מתאימה, לא בעיתונות ולא בספרות. אפילו תהליך ההנצחה לא העניק להם את מקומם הראוי בהיסטוריה שלנו.

ספרו של סיון רחב יריעה במובן של הסוגיות שנבדקו בו והשאלות שקיבלו מענה. יתרה מכך, תובנותיו של סיון רלבנטיות מאוד לשאלות המעסיקות אותנו כחברה מאז שלהי המאה הקודמת: האם הקשה שבמלחמות ישראל קטלה "דור אבוד" של מנהיגים פוטנציאליים ושל בחורים יצירתיים במיוחד והאם חיי התרבות והפוליטיקה של ישראל היו יכולים להיות עשירים ופוריים יותר אלמלא כן?

גם בשאלה רלוונטית זאת עוסק ספרו של סיון. לדבריו מדובר באחד המיתוסים החשובים של מלחמת העצמאות – "מלחמה שבה נקטלו האליטות העתידיות של היישוב העברי, במדע, בחיי הרוח בכלל, במדיניות, בפיקוד הצבאי וכדומה". לטענתו, שחיקת האליטות אינה מיתוס משולל כל יסוד ויש בה יותר מגרעין של אמת ביחס למאגר הפיקודי-הנהגתי של הדור הצעיר ביישוב. סיון מסתפק בקביעה זאת ומוסיף שהשלכותיה מצומצמות יותר ואף קשות יותר לאומדן, באשר לאליטה ההשכלתית-יצירתית. המסקנה: הנזק החברתי הכולל שנגרם עם מותם הוא תעלומה, ויישאר בגדר תעלומה".

מקור וקרדיט : הבלוג של ד"ר תרצה הכטר

פרופסור עימנואל סיוון בספרו  ("דור תש"ח- מיתוס דיוקן וזיכרון") מגדיר את המיתוס כסוג של אלגוריה פוליטית העוברת בכתב ובעלפה מדור לדור. דהיינו, המיתוס הוא "משל פוליטי". למיתוס מבנה נרטיבי קיימת בו עלילה עם התחלה, אמצע וסוף, המיתוס איננו פיקציה קיים בו גרעין של אמת אך במקביל גם נעשת בו סלקציה פרשנית לאירועים. המיתוס פונה אל הרגש ומצריך הזדהות רגשית ולא הבנה שכלית לכן גם אפשר לכנותו " אקט של אמונה". המיתוס הוא סיפור המתאר אירועים בעלי חשיבות יוצאת דופן לקהילה דבר המקנה לו מעמד פולחני קדוש. "

נזכור את 23,174 חללי מערכות ישראל שנפלו מאז 1860 

candle

1
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *