גנרל ווסטמורלנד וטקטיקת מבצעי "חפש והשמד" במלחמת וייטנאם : הישג טקטי וכישלון אסטרטגי  

540

טקטיקת מבצעי "חפש והשמד" ניזומה במלחמת וייטנאם ע"י גנרל ווסטמורלנד, מפקד הצבא האמרקני שם, והייתה הטקטיקה האמריקנית הרווחת עד אמצע 1968.

על פי טקיטקה זו, כוח אמריקני , בדרך כלל עד לרמת הפלוגה , פטרל בג'ונגל במשך היום ובלילה התבצר, זאת כדי למשוך את הכוח הקומניסטי לצאת להתקפה, שהתשובה לה תהיה אש ממסוקים ומארטליריה, שתגיע כסיוע לחיילים האמריקניים בשטח.

מטרת המבצעים הייתה איתור כוחות קומינסטיים והשמדתם. המטרה לא הייתה כיבוש שטחים והחזקתם.

לאחר כל מבצע , קטן כגדול, חזרו הכוחות האמריקניים לבסיסי אש שהיו מפוזרים בכל רחבי הדרום בוויטנאם.

בבסיסי האש הוצבו סוללות ארטילריה , בדרך כלל 105 מ"מ ,  שטווח האש היעיל שלהן היה 11 ק"מ.

במרבית המבצעים הקטנים פעלו המחלקות והפלוגות האמריקניות בתוך רדיוס האש של סוללות הארטלריה. כשיחידה אמריקנית נתקלה באוייב היא זימנה מיד סיוע ארטילרי, ואם הקרב התמשך קיבלו החיילים האמריקניים גם סיוע אווירי, וכוחות נוספים הוטסו כתגבורת או לחסימת צירי נסיגה אפשריים של האויב.

אבל מבחינה טקטית – יש לציין- היה החייל הקומניסטי , בתנועותו על הקרקע , נייד יותר , הוא נשא על גופו רק כ-5 ק"ג ציוד, לעומת החייל האמריקני שהתנהל עם 20-25 ק"ג ציוד , אמצעי לחימה ותחמושת. השימוש ההולך וגובר במסוקים סייע לניידות החייל האמריקני אבל החיילים הקומוניסטים היו מהירים יותר והצליחו להימלט ולעתים אף להסב נפגעים לא מעטים לאמריקנים.

אותה טקטיקה של "חפש והשמד" שימשה גם לקרבות גדולים , כלומר למשיכת כוחות אויב רבים אל עין עוצמת האש העדיפה של הכוחות האמריקנים.

גנרל ווסטמורלנד טען כי מבצעים אלה יביאו , במוקדם או במאוחר , לפגיעה אנושה בכוחן הצבאי של היחידות הקומוניסטיות של צפון וייטנאם. הפיקוד האמריקני בדרום וייטנאם חיכה לנקודת המפנה : הרגע שבו יעלה מספר האבידות הקומוניסטיות על מספר המגוייסים החדשים.

מבצעי "חפש והשמד" זכו לביקורת חריפה הן בעורף האמריקני והן בקרב הקצונה הבכירה , אך גנרל ווסטמורלנד זכה לגיבוי מהנשיא ג'ונסון .

הפקת לקחים ע"י הכוחות הצפון וייטנאמיות והוויטקונג

הכוחות הקומוניסטים עברו תהליך הפקת לקחים ברמה הטקטית. לפני כל הנחתת כוחות ביצע הצבא האמריקני הפצצת ריכוך אווירית או ארטילרית באזורים המיועדים לנחיתה. לאחר הריכוך היו היחידות הקומניסטיות חוזרות לאזור ומציבות מארבים. לחילופין , אם הן צפו כישלון , המידע המוקדם הזה אפשר להן לעזוב את אזור הלחימה ובכך לנטרל את כל מהות המבצע. הכוחות הקומינסטיים גם למדו לפגוע במסוקים האמריקניים החמושים ( יותר מ5,000 מסוקים אמריקניים אבדו במלחמת וייטנאם).

בצילום :הנשיא לינדון ג'ונסון מלווה בגנרל וסטמורלנד מבקר בוייטנאם, 26 באוקטובר1966

חוסר הבנה אסטרטגית של האמריקאיים

אסטרטגיית ההתשה והחיפוש אחר נקודת מפנה במלחמת וייטנאם מעידים כי המערכת הצבאית האמריקאית וגם המערכת המדינית לא הבינו כי צפון וייטנאם מוכנה להקריב חיילים רבים ולשלם מחיר כלכלי כבד, ובלבד שתשיג את מטרת העל הפוליטית , קרי איחוד וויטנאם. האנוי לא עמדה תחת לחץ של  דעת קהל. יתר על כן , ההפצצות האמריקניות רק חיזקו את תמיכת האוכלוסייה האזרחית בצפון וייטנאם בשלטון. האנוי הייתה מחוייבת לניצחון מלא , שיביא לאיחוד שתי המדינות , ולו גם במחיר הרס כלכלי והקרבת דור שלם על מזבח האיחוד. בצפון וייטנאם הגיעו מדי שנה כ200,000 איש לגיל הגיוס , וארצות הברית מעולם לא הצליחה לגרום לאבידות בשיעור העולה על מספר המגוייסים.

למרות שאיפתו של גרנרל ווסטמורלנד להשיג יוזמה התקפית , באופן כללי , הייתה היוזמה מצוייה בידי כוחות צבא הצפון והוויט קונג. הכוחות הקומוניסטים החליטו היכן ומתי להילחם, ובאלו היקפים. אם לא הגיעה די אספקה לכוחות הלוחמים , הם לא יצאו להילחם. הכוחות הקומוניסטים גם הכתיבו מתי יסתיים הקרב, אם זיהו שהמצב נוטה לדעתם.

מקור וקרדיט:

טל טובי . העיט נגד הלוטס : מלחמות ויטנאם 1946-1975 ,הוצאת אפי מלצר , 2016

ראו גם :

ניצחו בקרב – הפסידו במלחמה – מערכות

Why did Search & Destroy fail in Vietnam?

 

7
· · · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *