אמבארגו הנשק במלחמת העצמאות , ההשלכות והתושיה

2428

בצילום  הפתיחה : חיילי צה"ל במלחמת העצמאות מצטיידים במקלעי MG 34  שהגיעו מצ'כוסלבקיה .

קיץ 1948: מדינת ישראל הצעירה נאבקת בצבאות ערב במלחמת העצמאות, כשהנחיתות המשמעותית ביותר היא באוויר. לצה"ל יש בסך הכל 10 מטוסים קטנים – פייפרים חד-מנועיים, חיל האוויר המצרי שולט בשמים, מפציץ את תל אביב, ודוד בן גוריון יודע שחייבים לשנות את המאזן. אבל בגלל המלחמה, הטיל האו"ם אמברגו על מכירת נשק למזרח התיכון ואף אחד משליחי המדינה לא מצליח לרכוש מטוסים.

החלטת מועצת הביטחון מ 29 במאי כללה , בין היתר , הטלת אמברגו בינלאומי שימנע הגשת סיוע צבאי לצדדים המעורבים במלחמה בארץ ישראל . בריטניה וארצות הברית , אשר יזמו את ההחלטה , קיימו אמברגו כזה עוד לפני כן , כשהן פוקחות עין זו על זו , ועל יתר הגורמים בזירה הבינלאומית . האמריקאים הקפידו שהבריטים לא יגישו שום סיוע למדינות הערביות שלבריטים היו איתן חוזי הגנה , ואילו הבריטים פקחו עין על ממשלת ארצות הברית , לבל תסיר את האמברגו שהוטל על הגשת סיוע לישראל ; ושתי המעצמות יחד שמרו על שאר השחקנים במערכת הבינלאומית .

בעת שהאו"ם הטיל את האמברגו ב 29 במאי , כבר התקיימו איפוא שתי מערכות אמברגו קודמות , שמנעו הגשת סיוע לערבים וליהודים . בנובמבר , 1947 בעת שנראה היה כי העצרת הכללית תחליט על חלוקת ארץ ישראל , ביצעה מחלקת המדינה האמריקנית מחטף והטילה אמברגו על סיוע צבאי לשני הצדדים . אמברגו זה הלך והשתכלל והתקיים עד סוף  1949 (עמיצור אילן, 1995 ) .

בריטניה והאמבארגו

האמברגו המוקדם השני היה בריטי . הוא אמנם לא הוכרז פומבית , אך היה לא פחות אפקטיבי בהשפעתו על יחסי הכוחות בין שני הצדדים . בין הסיבות לאמברגו הבריטי היתה העובדה , שבשנים 1948-1946 ביטלו ממשלות מצרים ועיראק , באורח חד צדדי , חוזים מדיניים שחתמו עם ממשלת בריטניה , שהיו בהם גם סעיפים בדבר סיוע צבאי . על צעדים אלה הגיבה בריטניה בהפחתה הדרגתית של הסיוע הזה , ובהוצאת משלחות הסיוע הצבאי הבריטיות ממדינות אלה . בפברואר 1948 נפסק כליל הסיוע הצבאי הבריטי לשתי המדינות . ואולם בשלב זה פנתה בריטניה לתגבר צבא ערבי שלישי , את הלגיון העבר ירדני , תוך הסכמה חשאית , כי בתום השלטון הבריטי בארץ ישראל יתפוס צבא זה את חלקי הארץ שלא נועדו למדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה . אולם הזמן היה קצר מכדי לתגבר אה הלגיון במידה מספקת . נוסף לכך , המלך עבדאללה הפר ב 18 במאי 1948 את הבטחתו לשר החוץ בווין , ושלח את צבאו להילחם בחזית ירושלים . בתגובה הפסיקה בריטניה את אספקת הציוד , התחמושת והסיוע הכספי והטכני גם לצבא זה . אחר כך באה החלטת מועצת הביטחון מ 29 במאי . החל מחודש מאי 1948 התקיימו איפוא שלוש מערכות אמברגו מקבילות , שמנעו סיוע צבאי מהמדינות המעורבות בסכסוך : אמברגו אמריקני , אמברגו בריטי ואמברגו בינלאומי שכפתה מועצת הביטחון . מערכות אלה התקיימו במשך כל ימי המלחמה . להלכה היה זה אמברגו " שוויוני" טיפוסי . כלומר , יוזמיו עצרו כל אספקה של אמצעי לחימה לשני הצדדים .
החל מחודש מאי 1948 התקיימו איפוא שלוש מערכות אמברגו מקבילות , שמנעו סיוע צבאי מהמדינות המעורבות בסכסוך : אמברגו אמריקני , אמברגו בריטי ואמברגו בינלאומי שכפתה מועצת הביטחון . מערכות אלה התקיימו במשך כל ימי המלחמה . להלכה היה זה אמברגו " שוויוני" טיפוסי . כלומר , יוזמיו עצרו כל אספקה של אמצעי לחימה לשני הצדדים (  (עמיצור אילן, 1995 ) .

האמבארגו של ארצות הברית במלחמת העצמאות

להתקרבות האנגלו אמריקנית במאי 1948 היה מניע חשוב נוסף . טרומן היה נתון ללחץ כבד מצד עסקני המפלגה הדמוקראטית , שביקשו להסיר את האמבארגו שהטילה ארצות הכרית עוד בדצמבר 1947 על הספקת נשק למזרח התיכון . הבריטים חששו שהנשיא לא יוכל לעמוד בלחצים אלה , וכי אם יוסר האמבארגו האמריקני תצטרך בריטניה לא רק לספק נשק לערבים , על פי חוזים שהיו לה עם עיראק , מצרים ועבר הירדן , אלא גם להשלים עם הספקת נשק לישראל ממקורות פרטיים וממזרח אירופה בהסכמת ברית המועצות . שר החוץ הבריטי הבהיר , לרווחת טרומן , כי בריטניה תהיה מוכנה להקפיד על אמבארגו על כל משלוח נשק וחומרי מלחמה לכל המדינות באיזור ולהשעות קיום חוזים . בריטניה גם הכריזה על הפסקת תשלום הסובסידיה שהועברה בעקיפין למלך עבר הירדן , אם כי דאגה שהכרזתה זו תבוא לאחר התשלום הרבע שנתי האחרון . אחרי פגישה משותפת עם צמרת משרד החוץ ומשרד ההגנה הבריטיים , ודיווח על כך לטרומן , נתן הנשיא , ב 28 במאי , 1948 את הסכמתו להמשך מדיניות האמבארגו הקפדנית מצד ארצות הברית על משלוחי נשק למזרח התיכון .

b-17 israeli 1948בצילום למעלה : מטוסי B-17  שהוברחו ב1948 מארה"ב לטובת חיל האוויר הישראלי 

 

ואמנם , במשך שנת 1948 וראשית שנת 1949 קיימו ממשלות בריטניה וארצות הברית , למורת רוחם של הערבים והיהודים כאחד , אמבארגו של אמת על הספקת נשק וחומרי מלחמה למזרח התיכון . החשש מפני ההסתבכות הצפויה לכל אחת מהן אם יופר אמבארגו זה היה התמריץ להמשך ההקפדה על קיומו . המספר המועט של מקרים שבהם הגניבו הבריטים תחמושת ממחסניהם באיזור תעלת סואץ לעבר הירדן ולעיראק , או שבהם לא גילו משטרת ארצות הברית והמערכת המשפטית הפדראלית תקיפות מרבית באטימת נמליה של ארצות הברית להברחות נשק המיועד לישראל , היו בבחינת יוצאים מן הכלל . כבר מסוף חודש יוני 1948 סבל הלגיון הערבי ממחסור בתחמושת , לאחר שבפרק הזמן שקדם לכך סמכו קציניו על המשך ההספקה הסדירה והפגיזו את הצד היהודי בירושלים . מטחי ארטילריה ממושכים ורבים . באמצע יולי  1948 היה מצבם של המצרים כה חמור מבחינת  התחמושת והחלפים , עד שנציגי אגף האפסנאות של המטה הכללי המצרי יצאו דחופים לאיטליה ולספרד בחיפוש נואש אחרי תחליפים , ומה שמצאו היה מסוג ירוד . בריטניה גם פעלה להוציא משורות הלגיון הערבי קצינים קרביים שהשתייכו לצבא הוד מלכותו , אך היא לא יכלה להוציא ממנו שכירי חרב בריטים , ולא ניסתה לקרוא בחזרה לאותם קצינים בריטים ששימשו בתפקידי פיקוד בכירים , בטענה שהם ממלאים "תפקיד מרסן  " (יהושע בן אריה, 1983) .

ברית המועצות והאמבארגו

מנקודת המבט הסובייטית נראה האמבארגו כגורם מייצב ומרגיע באיזור , ולכן בלתי מועיל לאינטרס של ברית המועצות . צ'כוסלובקיה , שבפברואר 1948 התחוללה בה הפיכה פרו קומוניסטית , סיפקה תחילה נשק לשני הצדדים , אך אחרי כן החלה למכור נשק רק לישראל . יוגוסלביה , רומניה ובולגריה הפכו לתחנות להסעת כלי נשק בדרך הים והאוויר לישראל ולהספקת דל ק וכן למתנדבים יהודים משרידי השואה שהיו בגיל הגיוס . אספקת הנשק מצ'כו סלובקיה .

כאשר הופיע שליח האו"ם ברנדוט באיזור , נעשתה הספקת הנשק הסובייטי לישראל גם אמצעי לחץ עליו ועל מעצמות המערב להתיר את הכללתם של משקיפים סובייטים בפיקוח על ההפוגה . מאחר שפנייה זו לא נענתה , הגבירו הסובייטים , באמצעות בעלות  בריתם , את הסיוע לישראל . בין מאי לספטמבר 1948 היה , למשל , שדה התעופה הצ'כי זטץ' שליד פראג לנמל האוויר העיקרי שממנו יצאו משלוחי הנשק והציוד לישראל . דרכו הוטסו מרבית המטוסים שנקנו בעבור חיל האוויר הישראלי , ביניהם גם כאלה שנרכשו במערב . העלייה ממדינות מזרח אירופה , פרט לברית המועצות , גם היא התרחבה במהלך הקיץ . המגמה הסובייטית הכפולה — לחזק את ישראל כגורם "מתסיס" באיזור וללחוץ על ארצות הברית שתיאות לשתף את ברית המועצות בפיקוח על ההפוגה בארץ ישראל — בשילוב עם האמבארגו האנגלו אמריקני , פעלו במשותף ליצירת העדיפות הצבאית הישראלית .

מצרים ואמבארגו הנשק

מבחינת מלאי התחמושת , החלפים והסיוע הטכני היה מצב צבא מצרים קשה במיוחד . אמנם לאחר הסתלקות המשלחת הבריטית הצליח השגריר הבריטי בקהיר רונלד קמבל לשכנע את לונדון להשלים לצבא מצרים First and Second Line Ammunition ( שמשמעו — כמות המאפשרת לחימה לזמן קצר בלבד ,  אולם תחנוני השגריר בחודש מאי להוסיף על כמות זו — נדחו בהסבר , שאם לונדון תנהג כך תגיב וושינגטון בהסרת האמברגו על סיוע ליהודים . לצבא מצרים לא היו מחסני תחמושת מטב"ליים ולא תעשיית תחמושת ביתית . באקט של יאוש החרימו המצרים בסואץ ב 21 במאי 1948 ספינת תחמושת ארטילרית , שנועדה להוות " המנה האחרונה" לצבא עבר הירדן . בתחמושת זו בעיקר הזינו המצרים את הארטילריה שלהם בשלב הראשון של המלחמה (עמיצור אילן, 1995 ) .

מאמצי הרכש המצרי התרכזו תחילה בחיפוש תחמושת הקנית בריטית מכל מקור שהוא , והסתיימו בקניית תחמושת קלוקלת בספרד . המאמצים התרחבו לרכש מטוסים , ספינות ותותחים , שהוצאו עליהם סכומי עתק . אך האיחור בקליטתם בסדר הכוחות , ואיכותם הירודה של אמצעים אלה גרמו לכך , שהם לא הביאו למצרים שום תועלת באותה מלחמה . הכישלון הענק הוסתר מעיני הציבור , משום שחצר המלוכה היתה מעורבת בעסקות הכספיות של הרכש הכושל . מנגנון הרכש המצרי לא הצליח כמעט במאומה לפצות את הצבא על הנזק שגרם האמברגו . צעד יאוש שנקט הצבא היה הקמת יחידת קומנדו שביצעה גניבות תחמושת ממחסני הצבא הבריטי באיזור תעלת סואץ (עמיצור אילן, 1995 ) .

ישראל נוכח האמבארגו במלחמת העצמאות

התושיה של ישראל בהשגת נשק  במלחמת יום העצמאות  הייתה גבוהה ביותר בהשוואה להתמודדות של הערבים . למרות האמבארגו , המאמץ הישראלי לרכוש ציוד כבד בחו"ל הניב הישגים . חיל האוויר הצטייד במטוסי קרב , בעיקר בצ'כוסלובקיה . בכוחות היבשה נקלט רכב קרב — נרכשו קומץ טנקים , ובעיקר זחל"מים ושריוניות — שצריחיהן הורכבו בארץ — וכן תותחי שדה . חיל הים חיםש כלי שיט , ורכש באיטליה ציוד לחבלה ימית . הרכש  הצ'כי שנקלט בארץ העניק באותו סתיו לצה"ל יתרון חימושי .

במרס 1948 מינה בן גוריון את מפקד המוסד לעלייה ב' ,  שאול אביגור , למפקד הרכש . שליחי העלייה המרכזיים החליפו עיסוק , ומטה הארגון עבר מפאריס לג'נווה . פעולתם נוהלה בשלושה מוקדים עיקריים : ניו יורק , פראג וג'נווה . מארצות הברית הורחק סוכן הרכש הוותיק יהודה ארזי , ואת פעולת הרכש שם ניהלה משלחת ה"הגנה" בשיתוף עם קבוצה מחתרתית שכונתה "מכון סונבורן . " בצ'כוסלובקיה ניהל את הפעולה אהוד אבריאל , שאחר כך הפך להיות ציר ישראל בפראג . במערב אירופה נותר יהודה ארזי . הצנטרליזציה של פעולת הרכש לא תרמה הרבה לשיפור יבול הרכש , והגורם העיקרי לכך היה הטלת האמברגו . יומן המטה בג'נווה רצוף ביטויי תסכול עקב הגבהת חומות האמברגו וכן עקב חוסר המשמעת מצד סוכני הרכש במאמציהם לקעקע חומות אלה . סכומי עתק הוצאו ללא אישור וללא דיווחים , וכספים רבים ירדו לטמיון או "נעלמו" בפרויקטים שלא הניבו דבר.

Willis-MG34-batey-haosef-1

בצילום למעלה : שני מקלעי MG-34 המותקנים על גבי ג'יפ. רכב זה היה בשימוש של יחידת שועלי שמשון של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. הרכב מוצג במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל בתל אביב ( המקלעים סופקו על ידי הצ'כים ב1948 , הג'יפים הוברחו מאירופה ) . 

הושקעו באמצעי לחימה שלא מילאו תפקיד במלחמה . בזיכרונותיו כתב אביגור כי "התפלל [ … ] שלעולם לא יצטרך לבצע שוב תפקיד כזה . " אולם ייתכן כי אלמלא נטלו סוכני הרכש על עצמם אותה סמכות שזכתה לגינוי מהממונים עליהם , פירות הרכש היו דלים עוד יותר . אף על פי כן , הכישלון היה יחסי . בנסיבות שבהן האמברגו פגע קשה יותר בערבים מאשר ביהודים , הצליח מנגנון הרכש הישראלי לחמש את צה"ל באמצעים מספיקים להשגת הניצחון , וחשוב להדגיש , שמנגנון זה היה ערוך לפעולה כבר בראשית . 1948 אם היתה הצלחה ישראלית בתחום זה , היא נבעה מכך שפעולותיה הקדימו במשהו את ההחמרה באכיפת האמברגו . מרבית אמצעי הלחימה שסייעו לחזק את צה"ל בשלבי ההכרעה של המלחמה , נרכשו והובאו בתקופה שבין סוף אפריל לראשית יולי . האכזבה מהרכש הישראלי בארצות הברית ערב מלחמת העצמאות תלו ראשי היישוב תקוות רבות בסיוע שממשלת ארצות הברית תעניק למדינה היהודית בראשית צעדיה . תקוות אלה ניזונו מהעמדה הפרו ציונית שהציג הנשיא טרומן בשנים , 1948-1945 ומקיומה של מחתרת רכש המורכבת מפעילים מקומיים מסורים . גם אחרי הטלת האמברגו האמריקני המשיכו ראשי הסוכנות היהודית לטוס לוושינגטון ולבקש ראיונות עם פקידי מחלקת המדינה , ובהם "תבעו" מטוסים , שריון , ארטילריה וסיוע כספי רשמי " הדרוש לחימוש מיליציה יהודית שתממש את תוכנית החלוקה . " אך בסוף ינואר 1948 התברר למשה שרת ואליעזר קפלן , כי אין סיכוי שהאמברגו האמריקני יפלה אותם לטובה . בשלב זה הגביר את פעולתו ארגון הרכש המחתרתי "סונבורן , " שבן גוריון יסד ב , 1945 וקיווה כי "ימלא אחר הוראותיו [ … ] מבלי לשאול שאלות , " וכך היה . מטעמי זהירות , מודר ארגון זה לחלוטין מן הממסד הציוני הרשמי . מה פעל איפוא ארגון זה ? לא הרבה בהשוואה למשימות הענק שהוטלו עליו , ולכספים אשר בלע . סוכני  FBI  עקבו אחריו בשקדנות , עד כי מאפריל 1948 נאטמה ארצות הברית ליצוא חוקי או מחתרתי של אמצעי לחימה . המאמצים להבריח אמצעי לחימה אמריקניים דרך אמריקה הלטינית הניבו כמה פירות , אך בעיקרם נכשלו גם הם . בכל זאת , הרכש בארצות הברית תרם לעוצמת צה"ל . הוא כלל יבוא מכונות שסייעו לפתח את תעשיית הנשק הקל והתחמושת של תע"ש , ומכשירי רדיו וטלפון שסיפקו כמעט את כל הדרוש למערכת הקשר של צה"ל במלחמה . התוכנית המקורית לרכישת כ 150 מטוסים בארצות הברית , כולל מטוסי קרב , נכשלה . בכל זאת הוצאו משם בגניבה והגיעו לצה"ל 9 מטוסי תובלה "קומנדו 3 ",  מפציצי B 17 וכמה מטוסים אחרים . גם תוכנית גדולה ליבוא טנקים נכשלה , ורק כמה עשרות זחל"מים הגיעו לצה"ל . הדלק למטוסים שהיו בשימוש צה"ל הובא מארצות הברית . ולבסוף , "סונבורן" גייס לצה"ל את מרבית אנשי המח"ל , בהם קצינים ואנשי מקצוע צבאיים , שהיתה להם חשיבות .(עמיצור אילן, 1995 ) .

הרכש הישראלי מצ'כוסלבקיה

בעוד המקור האמריקני גורם לאכזבה , הופתעה ישראל לטובה כאשר גילתה מקורות רכש אחרים , שכמעט שלא לקחה אותם בחשבון . החשוב שבהם היה הסיוע מצ'כוסלובקיה , שאגב , לא היה יוזמה סובייטית , אם כי הסובייטים נתנו לכך את הסכמתם . הסובייטים לא סייעו  במאומה להסיר מכשולים מהמסלול הפתלתל והמסובך של הסעת אמצעי הלחימה הצ'כיים לישראל , ולא נקפו אצבע להוזלת מחיר אמצעי הלחימה האלה , שהיה גבוה מאוד . מדיניותה של מוסקווה בשאלה זו היתה  . Laissez faire  ,  מה הניע איפוא את ממשלת פראג להעניק סיוע כזה ?

עד פברואר 1948 כיהנו בממשלה זו כמה אישים בעלי סנטימנט פרו ציוני , אולם הסיוע גבר דווקא לאחר סילוקם , בהפיכה . הסיבה המכרעת ליוזמת סיוע זו ( שנמשכה עד שנת  1951! ) היתה משבר כלכלי , שנגרם עקב המעורבות הסובייטית בניהול ענייני הכלכלה והחוץ של צ'כוסלובקיה . במצוקתם הציעו הצ'כים אמצעי לחימה לכל גורם במזרח התיכון שיכול היה לשלם במזומן ובמטבע זר מערבי , שחסר להם לרכישת חומרי גלם מחוץ לגוש המזרחי . הלקוחות הראשונים של אמצעי הלחימה הצ'כיים היו דווקא ממשלות סוריה ומצרים , אלא שהתברר כי יכולת התשלום הישראלית , בדולרים ובמזומן , טובה בהרבה מזו הערבית ; וכן התברר , שהמצרים חוששים לשנות את הסטנדרטים הבריטיים של הנשק בצבאם . היתרון הישראלי בשוק הנשק הצ'כי נבע מזרם הדולרים שמקורותיו היו יהודי ארצות הברית . ב 1948 היו הכנסות האוצר הצ'כי מהיצוא הצבאי לישראל בין רבע לשליש מכלל הכנסותיו במטבע זר .

קשיי המעבר דרך המדינות הקומוניסטיות מדרום לצ'כוסלובקיה עיכבו את המשלוחים , עד כי נראה היה שהם יאחרו את המועד . המשלוח הראשון , שהגיע בראשית אפריל , תרם הרבה להצלחת מבצעי ה"הגנה" בשלב ההכרעה הראשון , אך אחר כך שוב נעצרו המשלוחים בלחץ אנגלו אמריקני , והתחדשו רק בחודשים מאי-יולי . משלוחים אלה פתרו את כל בעיות החימוש התקני של הפרט , הכיתה והמחלקה בצה"ל , וצה"ל לא סבל עוד ממחסור בתחמושת לנשק קל . ביוני דיווחו ראשי מערכת הביטחון לאביגור , כי צה"ל "הגיע לרוויה" בתחום הנשק הקל והתחמושת לנשק זה . לימים קבע בן גוריון , כי " בלי זה לא היינו עומדים . " אך הצ'כים והישראלים שאפו להרחיב את הסיוע לתחומי נשק כבד ולתחומים נוספים , ואף חתמו על עסקות גדולות ויקרות יותר . אלא שהשילוב של איכות ירודה בחלק מהמוצרים הצ'כיים , בעיקר מטוסי הקרב "מסרשמיט , " עם קשיי המעבר דרך טריטוריות זרות , לא התאימו לצורכי צה"ל או למהלכם המהיר של המאורעות הצבאיים . כך , התועלת לניצחון צה"ל על ידי יתר הסיוע הצ'כי , שכלל 84 מטוסי קרב , הצעות למכירת תותחים ושריון , הדרכת צוותי חיל אוויר ( שהופסקה עקב מחירה השערורייתי ) , הדרכת יחידת צנחנים , והתוכנית לשיגורה של " בריגדה" לארץ — היתה תועלת זניחה .

חשיבותו של הסיוע הצ'כי היתה מכריעה רק בתקופה הראשונה , כלומר : אספקת הנשק הקל והבינוני שטוח המסלול (עמיצור אילן, 1995 ) .

הרכש הישראלי במערב אירופה

הרכש הישראלי במערב אירופה וממקורות אחרים שיטת עבודת הרכש הפזיזה , היקרה וההרפתקנית של יהודה ארזי , שכשלה באמריקה , עלתה יפה במערב אירופה . מרחב פעולתו היה שווייץ , שבה קנה כ 70 תותחי 20 מ"ם כמעט ללא הגבלת תחמושת ; איטליה , שהיתה מגרש גרוטאות ענק של אמצעי לחימה אמריקניים ; בלגיה ; ובמיוחד צרפת . דרך צרפת הצליח ארזי לשלוח לישראל את אמצעי הלחימה שקנה ברחבי אירופה , בחלקם גרוטאות דלות ערך , כגון טנקי "הוצ'קס" ו"שרמן , " ובחלקם תותחי 65 ו 75 טובים , על תחמושתם . ממקור זה הגיעו מרבית תותחי צה"ל המועילים , שמספרם הסתכם בשלהי המלחמה ב 250 בקירוב . הצלחת הרכש דרך צרפת , שהיתה המפתח להצלחת הרכש הישראלי במערב אירופה כולה , באה אף היא כהפתעה . סיבותיה היו שילוב של סנטימנט פרו יהודי שחיבר פוליטיקאים וותיקי המחתרת ממפלגות שונות , עם חולשה בסיסית של ממשלות הרפובליקה הרביעית , שהיו רגישות לסוג כזה של סנטימנטים חוצי מפלגות . אך התנאים הנוחים בצרפת נמשכו רק מסוף אפריל עד אמצע יוני . לאחר מכן נאכף האמברגו גם שם , ואמצעי הלחימה מצרפת הגיעו רק טיפין , טיפין . שוק הגרוטאות של הנשק האירופי היה רווי אמצעי לחימה , שקל היה לקנותם אך קשה היה ליצאם , ועוד יותר קשה היה להחזירם לכשירות צבאית . מרבית האמצעים שהובאו מאיטליה , בעיקר תותחי הטנקים , חובלו מראש , עד כי לא צלחו לשימוש צבאי . שליחי הרכש הישראלי , ואחריהם גם הרכש המצרי , הירבו לנבור בערימות גרוטאות אלה — ולרוב נפלו בפח . מאידך גיסא , הרכש הישראלי המחתרתי עשה חיל בבריטניה . ממקורות בריטיים נרכשו בחשאי מטוסים ( ואף גויסו טייסים , סייעו לבנות את חיל האוויר של ישראל בשלב קריטי — שלב מוקדם של המלחמה)  (עמיצור אילן, 1995 ) .

סיכום

למעשה , האמברגו היה "שוויוני" רק מבחינת הכוונה של יוזמיו , לא מבחינת התוצאות בשטח . הוא אמנם פגע קשה במאמצי שני הצדדים להתחמש , או אף לקיים את יכולתם הצבאית , אך הוא פגע פחות בצד הישראלי , אשר השכיל לעקוף אותו טוב יותר , בעיקר בשלביו הראשונים . כך סייע האמברגו הזה להרחיב את פער העוצמה לטובת ישראל .

בינואר 2017 נתקבלה התוספת הבאה לסקירה :

כל הרכש בארה"ב בין 1947 עד 1949 נעשו בפקודתו של בן גוריון: זאב שינד, רפי רקנטי, טדי קולק, תחת פיקודו של דווידקה נמרי . ראו ספר "סיפורו של דווידקה מפיו ועליו " הוצאת הקיבוץ המאוחד.ביניהם גם שיתוף פעולה עם ג'ו בוקסנבאום שהיה קצין אספקה בצבא האמריקאי (שאול נמרי, 2017) .

מקורות המידע

עמיצור , אילן , אמברגו : עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח  , מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור , תל אביב , 1995 .

עמיצור , אילן . "  יחסי הכוחות ומוכנות למלחמה , בתוךמלחמת העצמאות תשח-תשט , דיון מחודש , חלק א , עורך : א' קדיש . מערכות ומשרד הבטחון , 2004.

אלון קדיש ( עורך) , מלחמת העצמאות תש"ח – תש"ט : דיון מחודש – חלק א' , העמותה לחקר כוח המגן עש ישראל גלילי ע"ר ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור  , 2004, תשס"ד.

מרדכי בר-און , " יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות"  ,עיונים בתקומת  ישראל , 20 , 2012

יהושע בן אריה. ההיסטוריה של ארץ-ישראל – מלחמת העצמאות (1947 – 1949) ,  יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור , 1983 .

בני מוריס, '"מורכבות הערכת יחסי הכוחות בין ישראל לערבים במלחמת 1948"', בתוך: קדיש וקדר( עורכים), מעטים מול רבים?, עמ' 48-41.

ציון נאנוס . "מודל 1948: התחזה למפיק סרטים – והבריח מטוסי קרב  לישראל.  חדשות ערוץ 2

, (חדשות 2 – "ארגו" מודל 1948: התחזה למפיק סרטים – והבריח מטוסי) , פורסם 16/04/13 23:45

בועז , אריה. עלום ונוכח בכל : סיפור חייו של שאול אביגור , משרד הבטחון 2001 .

0
· · · · · · ·

תגובות

  • כל הרכש באר"הב בין 1947 עד 1949 נעשו בפקודתו של בן גוריון: זאב שינד, רפי רקנטי, טדי קולק, תחת פיקודו של דווידקה נמרי ראו ספר "סיפורו של דווידקה מפיו ועליו " הוצאת הקיבוץ המאוחד.ביניהם גם שיתוף פעולה עם ג'ו בוקסנבאום שהיה קצין אספקה בצבא האמריקאי.היה רצוי מאוד לציין עובדה זו .שמו של דווידקה נעלם מדפי ההיסטוריה של תקומתנו. אודה לכם באם תוכלו להוסיף פרטים אלו. https://www.youtube.com/watch?v=JiZtuYtL0lk&t=10s

    שאול נמרי 27 בינואר 2017 17:36

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *