בצילום הפתיחה : כיתה בית ספר תרבות בלבידובה, ליטא , 1934
התנועה הציונית הקימה בגולה רשת של בתי ספר שנקראו "תרבות". בתי ספר אלה הכשירו את תלמידיהם לקראת ארץ ישראל. בבתי ספר אלה השפה העברית לא הייתה רק מקצוע לימוד. את כל מקצועות הלימודים למדו בעברית.
בצד לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה ותרבות פולנית, למדו שפה וספרות עברית, היסטוריה וגיאוגרפיה של ארץ ישראל. מובן שלמדו תנ"ך. למדו גם חשבון, ציור, מלאכה, זמרה והתעמלות. שיטות החינוך היו מתקדמות.
כל אלה יצרו את ארץ ישראל שבגולה. בבתי הספר של "תרבות" הייתה אווירה ארצישראלית על אדמת נכר.
בתי-הספר של "תרבות" השתייכו, עם היווסדם וגם שנים רבות לאחר מכן, לציונים הכלליים. אולם כאשר גבר כוחן של תנועות-הנוער הציוניות כבשו להן הסתדרותיות "השומר הצעיר" ו"החלוץ" מקום חשוב בהנהלת המרכזית של " תרבות" והשתדלו להשפיע ברוחן על כיוונו של החינוך ושיטותיו , ובעיקר על החניכים עצמם ( מקור).
בית הספר הראשון של 'תרבות' נוסד בפולין ב־,1915 בתקופה שהכיבוש הגרמני אִפשר התחלות שונות של חינוך יהודי אוטונומי, אולם גנים עבריים היו בוורשה כבר בעשור הראשון של המאה. ראשיותיהם של גני 'תרבות' ובתי הספר שלה ביוזמות מקומיות. הארגון הארצי הוא מעט מאוחר יותר, פרי תכתיב לאפשר הקמת בתי ספר בשפות אתניות, שנאלצה פולין לקבל בהסכמי ורסאי.
שיטות ההוראה והאידאולוגיה החינוכית של הרשת היו דומות בעיקרן לגישות שנחשבו אז מתקדמות ואפיינו את המערכת החינוכית של בתי הספר היידיים החילוניים (ציש"א), ובאופן עקרוני לפחות גם את מגמת מערכת החינוך הפולנית של בתי הספר הכלליים שהוקמה ב־1918 הסתייגות מהבלעדיות של ה'מילולי' וה'רציונלי' בחינוך המסורתי וניסיון להפעיל יותר את גופו, את חושיו ואת דמיונו של הלומד בתהליך הלימוד, בעיקר על ידי תוספת מקצועות שלא היו מקובלים בעבר – ובוודאי לא נלמדו ב'חדר' היהודי: התעמלות, ציור, שירה במקהלה; אימוץ תכנים לימודיים הקרובים יותר לשלבי התפתחותו הטבעיים של הילד; קירוב החינוך אל המציאות האקטואלית ואל הסביבה, כשבחינוך העברי והיידי
התקשרו לכך רעיונות הפרודוקטיוויזציה בכלל, ובחינוך העברי – השיבה למולדת ועבודת האדמה. לכך נוספו רעיונות בדבר מערכת יחסים חדשה בין המורה לתלמידיו, המבוססת פחות על הפחדה ועונשים פיזיים ויותר על עירור היוזמה האישית והקבוצתית של התלמידים והמוטיבציה הפנימית שלהם.
מלבד בתי ספר יסודיים, על־פי רוב של 7 כיתות, כפי שדרש החוק הפולני, היו ל'תרבות' גם 10 גימנסיות ושני סמינרים למורים, שחניכיהם הפכו ברובם למורים ברשת ( ד"ר עידו בסוק, 2013 ).
השואה, שהכחידה את רובה של יהדות פולין, הביאה גם קץ לרשת תרבות. בספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" מתוארת רציחתם של תלמידי הגימנסיה "תרבות" ומוריהם בעיר רובנו בחבל ווהלין על ידי הנאצים. בתי ספר של "תרבות" הוקמו גם בליטא ולמדו שם יותר מ-12,000 תלמידים. פעולת "תרבות" הופסקה שם עם כניסת הצבא האדום ב-1940. בלטביה היהודים נהנו מאוטונומיה תרבותית בשנים 1919–1934 והוקמו בשטחה 34 בתי ספר עממיים ששפת ההוראה הייתה עברית. מלחמת העולם השנייה הפסיקה את פעולתם. ברומניה הייתה פעילות ענפה מאוד של "תרבות" בייחוד באזורים בסרביה ובוקובינה. פעילות קטנה יותר התקיימה גם באסטוניה, בולגריה ומזרח צ'כוסלובקיה. בכל האזורים האלו התקיימו גם קורסי השתלמות, הרצאות והוצאות לאור של ספרי לימוד וכתבי עת לילדים ולמוריהם ( מקור).
אצל בתי הספר "תרבות" הייתה הלשון לא פחות חשובה מהתוכן: בתי הספר של הרשת היו עבריים לחלוטין. שיטת הוראת השפה הייתה "השיטה הטבעית" – "עברית בעברית", במסגרתה נלמדת השפה בדומה לשפת אם, ללא תרגום. בכיתות הנמוכות נתקלו המורים בקושי הגדול ביותר, שכן התלמידים טרם ידעו עברית, אך בזכות הלימודים ידעו בוגרי מוסדות הרשת לדבר עברית שוטפת. כך קיוו ב"תרבות" לסייע בתחייתה של השפה העברית. הם קיוו להחדיר את השימוש בשפה העברית כשפה חיה גם בבתי התלמידים, בין היתר באמצעות עריכת פעילויות בהשתתפות ההורים, אף כי הכירו בצורך שבדיבור ביידיש במפגש עם ההורים (שלא ידעו עברית). בשפה הפולנית נעשה שימוש מצומצם בלבד, במסגרת ה"לימודים הפולניים" (לא הכלליים), שנוספו בדרישת השלטונות ( מקור).
העלייה לארץ ישראל הייתה היעד הנכסף שאליו כיוונו מחנכי "תרבות" את תלמידיהם. כל תוכנית הלימודים ואופיים כוונו למטרה זו: העברית והלימודים העבריים והארץ-ישראלים (כולל דיווחים על המתרחש בארץ ישראל), החינוך לציונות, העמלנות והחלוציות. התלמידים תרמו לקק"ל, ואף קיימו חליפת מכתבים עם ילדי ארץ ישראל. עם חיזוק הקשרים עם היישוב בארץ ישראל, באמצע שנות העשרים, הפכה "תרבות" לנציגה הראשית של ארץ ישראל בפולין.
פולין נתפשה לא כמקום קבע, כי אם כמקום ארעי. לימודי השפה הפולנית, הגאוגרפיה וההיסטוריה שלה, נוספו לתוכנית הלימודים רק כדי לספק לתלמיד כלים שיסייעו לו בחייו בפולין, בעודו מתכונן לעלייה ארצה, וכן עקב דרישת השלטונות. כמו כן, על אף שביקשו לחנך לראיית המולדת בארץ ישראל, נאלצו לבטא נאמנות גם לפולין, עקב הפיקוח הפולני. כך, בעיתונים שהוציאה "תרבות" כונתה פולין "מדינתנו", וארץ ישראל "ארצנו" ( מקור).
2
אמי זכרונה לברכה למדה בבית ספר תרבות בעיר ווישניביץ שבחבל קרמניץ(?) בוולין של פולניה. היא עלתה לארץ בגיל 16 מדברת עברית צחה. הכתב העברי שלה היה כל כך יפה וברור שהיא קבלה עבודה כרשמת של מסמכים רשמיים. אוי אמא, אני מתגעגע.