לקט צילומים היסטוריים מס' 48

719

12 בספטמבר 1943 הקצין הנאצי רס"ן האראלד-אוטו מורס, שעמד ליד מוסוליני, תכנן  את  הפשיטה של הנאצים לשחור מוסליני . הוא יחד עם אוטו סקורצני הובילו כוח של צנחנים גרמנים Fallschirmjägers  אשר נחתו בדאונים וכבשו את תחנת העמק של רכבל  הפוניקולר המוביל לקמפו אימפרטורה – אז עלה ברכבל על מנת לשחרר את מוסליני

רקע היסטורי

ממשלת באדוליו  האיטלקית קיימה משא ומתן עם בעלות הברית וב-3 בספטמבר חתמה על הסכם שביתת נשק עמם. באותו לילה החלה פלישת בעלות הברית לאיטליה. בתגובה על הסכם שביתת הנשק פקד רודן גרמניה אדולף היטלר על הצבא הגרמני לפלוש לאיטליה ולפרוק את הצבא האיטלקי מנשקו. הארץ עברה למעשה לשלטון גרמני. בהמשך פקד היטלר לשחרר את מוסוליני ממעצרו.

לאחר מעצרו הועבר מוסוליני על ידי אנשי ממשלת באדוליו שהחזיקו בו ממקום מעצר אחד לאחר. לאחר שנתן היטלר את הוראתו אותר מקום המעצר של מוסוליני באותה עת על ידי הגרמנים באמצעות האזנה לתשדורות רדיו. היה זה המלון באתר קמפו אימפרטורה (Campo Imperatore), אתר סקי בהר גראן סאסו שברכס הרי האפנינים, כ-100 קילומטרים מצפון-מזרח לרומא.

הפקודה לשחרר את מוסוליני הועברה לגנרל הצנחנים הגרמני קורט שטודנט. הוא הטיל את המשימה על אנשי דיוויזיית הצנחנים הגרמנית ה-2. אל כוח המשימה הצטרף איש הקומנדו של הואפן אס אס אוטו סקורצני. האתגר בפעולה היה לשחרר את מוסוליני לפני שיספיקו שומריו לפגוע בו. על כן הוחלט להנחית חיילים בקרבת המלון בהפתעה תוך שימוש בדאונים.

הכוח יצא ליעדו ב-12 בספטמבר 1943 בתשעה דאונים גרמנים מדגם DFS 230 (דגם ששימש את הגרמנים בקרב במצודת אבן אמאל ובקרב על כרתים). הדאונים ובהם כ-80 חיילים נחתו על ההר בקרבת בית המלון בשעה 14:00 לערך. שומריו האיטלקים של מוסוליני הופתעו. עם הגרמנים הגיע גם הגנרל האיטלקי פרננדו סולטי, אשר קרא לשומריו של מוסוליני להיכנע, ואכן הם נכנעו ללא קרב. סקורצני פנה אל מוסוליני בברכה: "דוצ'ה, הפיהרר שלח אותי לשחרר אותך!" ועל כך ענה מוסוליני "ידעתי כי חברי לא ינטוש אותי!".

י

Petra Theater, a 'Nabataean' Theatre located in Petra

Petra Theater, a 'Nabataean' Theatre located in Petra

התיאטרון  הנבטי  בפטרה נחפר על ידי הסמינר התיאולוגי של אוניברסיטת פרינסטון ושל מחלקת העתיקות של ירדן בשנים 1962-63. זהו מבנה נבטי! 

זהו תיאטרון רומי, לא הלניסטי. גם הנבטים, כמו הורדוס מעתיקים את הדגם הרומי ולא את הדגם ההלניסטי הקרוב. 

זהו תיאטרון מסוף המאה ה I-לפני-הספירה עד למאה ה I-לספירה – תקופתם של חרתת המלך הנבטי והורדוס. גם הורדוס ובעקבותיו אנטיפס וארכילאוס וגם הנבטים הם שליטים הלניסטיים. רוצים להיות חלק מ'הפקס רומאנה' של אוגוסטוס. התיאטרון הזה הוא ביטוי להכרזה אידיאולוגית תרבותית

בחורה נפרדת מחברה החייל בטבריה, במהלך מלחמת יום הכיפורים, 19 באוקטובר 1973 (צילום: עליזה אורבך, הספרייה הלאומית)



״בקרוב אגיע הביתה. לא, לא יריתי באף חייל מצרי״
ארכיון המדינה העלה לאחרונה את כל החומרים כולם, אלה שעדיין לא פורסמו. בפורמט שמאפשר לציבור הרחב לחפש הכול, כולל מאות שעות של קטעי רדיו של חיילים מהחזית ומשפחותיהם.
קרדיט : Tal Schneider
קישור לסקירה המרתקת של טל שניידר

על פניו של הרמטכ"ל דוד אלעזר ז"ל עדיין ניכר המתח בביקורו במסוק בתעלת סואץ ב20 לאוקטובר 1973 , מלחמת יום הכיפורים.

20 באוקטובר, כ"ד בתשרי, יום שבת

החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד ה-22 בחודש הגיעה למבואות אסמאעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לכיוון העיר סואץ ונמל עדביה.

השריון הישראלי התחיל לכתר את הארמייה המצרית השלישית, שהתמקמה והתחפרה ממזרח לתעלת סואץ בימי המלחמה הראשונים.

הרמטכ"ל, דוד אלעזר עורך ביקור בהליקופטר בתעלת סואץ

 20 באוקטובר  1973

 מקור וקרדיט : ארכיון המדינה

מלחמת יום הכיפורים נמשכה 19 יום, מ-6 באוקטובר 1973 ועד 24 באוקטובר.

האלוף אריק שרון , לעומת הרמטכ"ל דוד אלעזר , כבר מנסה להרגע ביום האחרון של מלחמת יום הכיפורים

חיילים ישראלים וחברותיהם רוקדים ברחוב תל אביבי אחרי הודעת כניסת הפסקת האש השנייה במלחמת יום הכיפורים. 24 באוקטובר 1973 (צילום: ארכיון המדינה)

קרדיט : Tal Schneider

קישור לסקירה המרתקת של טל שניידר

סמובר ברונזה רומי נמצא בפומפיי (המאה הראשונה לספירה)

Samovar , מיכל מתכת המשמש באופן מסורתי לחימום והרתחה של מים. הוא שימש להגשת נוזלים חמים.

לצורך חימום מילאו  פחם במרכז חלול של כלי הסמובר העתיק הזה

בתצוגה כיום במוזיאון  הארכיאולוגי הלאומי בנאפולי

לוח שנהב אשורי, הארמון הצפון מערבי של של המלך אשורנצירפל השני בקאלהו, ( כלח)  בסביבות 900-700 לפני הספירה

לוח שנהב אשורי, הארמון הצפון מערבי של של המלך אשורנצירפל השני בקאלהו, ( כלח)  בסביבות 900-700 לפני הספירה

כָּלַח (Kalḫu) הייתה עיר אשורית חשובה, אשר שכנה על נהר החידקל, דרומית לנינוה. כיום מכונים שרידיה תל נִמְרוּד על שם נמרוד המקראי.

העיר השתרעה על פני שטח של כ-3.6 קילומטר רבוע, והריסותיה נמצאו בנפת אל חמדניה שבעיראק, כ-30 קילומטר דרומית למוסול, וכקילומטר מהכפר נומנאה.

Assyrian ivory plaque, Ashurnasirpal II's Northwest palace in Kalhu, around 900-700 BC

אשורנצירפל השני (באכדית: "אשור נציר אפלי" = "אשור נוצר את היורש") היה מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 883 עד 859 לפנה"ס. הוא היה בנו של תוכולתי-נינורתה השני. לאחר מותו ירש אותו בנו שלמנאסר השלישי.

בעלייתו של אשורנצירפל השני חל שינוי ניכר באירועים ההיסטוריים ובכתיבתם. החל מזמן מלכותו קיימות כתובות רבות, אך עם זאת הופיע שימוש בדיאלקט האשורי (במקום הבבלי) לכתיבה היסטורית, ובכך היה ביטוי לגאווה הלאומית שצמחה עם ההצלחות הצבאיות. זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה האשורית, בה השתמשו בניב האשורי לצורך זה, משום שיורשי אשורנצירפל חזרו להשתמש בניב הבבלי, ששימש לצורך כתיבת האנלים ומצבות הזיכרון. ביטוי נוסף לגאווה הלאומית ניתן לראות בחיבורי התפילות בניב האשורי, שכתב אשורנצירפל, וגם שינוי שמות הערים הכבושות לשמות אשוריים.

מעל הכול מתבלטת דמותו של מלך זה בתנופת מסעותיו: אשורנצירפל השני הוא שעשה את הצעד הראשון להפיכתה של ממלכת אשור לאימפריה. משנה לשנה גדלה עוצמת המסעות האשוריים ובאותה מידה גם אכזריותם. האנלים מתארים מלחמות בזו אחר זו, בתוספת תיאורי התאכזרות גבוהה, טכניקה ואינטנסיביות של לחימה שכמוה לא היו עוד באף מדינה במזרח הקדום. הוא שרף ערים על תושביהן, קצץ את ידי השבויים, חתך את אפם ואת אוזניהם, וניקר את עיניהם.

אשורנצירפאל העביר את עיר הבירה של הממלכה האשורית מהעיר אשור לכלח והרחיב אותה. בנוסף בנה מצפון לכלח במרחק 10 ק"מ ממנה עיר חדשה בשם אימגור-אנליל. העיר נבנתה על דרך המלך האשורית והייתה עיר מפוארת שכללה מקדשים, מבני ארמון ושערים מפוארים. רקע היסטורי

מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית ,

אשורנצירפל השני

קורבן מהפכת התרבות, סין, 1967.

Victim of the Cultural Revolution, China, 1967.

בין 500,000 ל-2 מיליון בני אדם מתו במהפכה התרבותית בסין

 רקע היסטורי

מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה, הידועה בשם מהפכת התרבות או המהפכה התרבותית (הייתה מערכה חברתית-פוליטית, שהתרחשה ברפובליקה העממית של סין בין השנים 1966 עד 1976 ביוזמת מאו דזה-דונג, יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של סין. על פי מאו, מטרת המהפכה הייתה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם בסין על ידי חיסול יסודות תרבותיים מסורתיים ואנטי-מהפכניים, פאודליים או קפיטליסטיים, בחברה הסינית. מהפכת התרבות עמדה בסימן הפגנת שליטתו המוחלטת של מאו במפלגה וחיזוקה לאחר שמעמדו התערער בעקבות שנות הקפיצה הגדולה קדימה הכושלת. המהפכה שיתקה את סין מבחינה פוליטית והשפיעה באופן משמעותי לשלילה על מצבה הכלכלי והחברתי.

המהפכה החלה במאי 1966, לאחר שמאו טען כי גורמים בורגניים הסתננו לממשלה ולחברה בכללותה במטרה להשיב את הקפיטליזם. כדי לחסל את יריביו במפלגה, דרש מאו כי "רוויזיוניסטים" אלו יוקעו מתוך העם תוך מאבק מעמדות אלים. קריאתו של מאו הובילה להקמת המשמרות האדומים ברחבי הארץ שהורכבו מבני נוער. התנועה התפשטה לצבא, לעובדים העירוניים ולהנהגה של המפלגה הקומוניסטית עצמה. מהלך זה הוביל למאבקים סיעתיים נרחבים בכל תחומי החיים. בצמרת ההנהגה החל טיהור המוני של בכירים רבים, שהחשובים שבהם היו ליו שאוצ'י ודנג שיאופינג. באותה תקופה התרחב פולחן האישיות של מאו אפילו יותר, לממדים חסרי תקדים.

מיליוני אנשים בכל רחבי סין נרדפו על רקע האשמות או חשדות להתנגדות פוליטית. אנשים אלו נפלו קורבנות לרדיפה פוליטית אלימה , שכללה אמצעים כמו השפלה פומבית, מאסר שרירותי, עינויים, עבודת פרך, הטרדות ממושכות, החרמת רכוש ולעיתים אף הוצאות להורג. חלקים נרחבים מהאוכלוסייה הועברו בכפייה ממקומות מגוריהם, כשלמשל, בני נוער עירוני הועברו לאזורים כפריים. במהלך המהפכה נהרסו שרידים וממצאים היסטוריים, וכן רוב האוספים הפרטיים של יצירות אומנות. יחד איתם הועלו באש ספרים רבים, ואתרים תרבותיים ודתיים נבזזו.

הביטחון הציבורי בסין הידרדר במהירות כתוצאה מכך שבכירים מרכזיים הסירו את הרסן מהתנהגות אלימה. שיה פוג'י (אנ'), מפקד המשטרה הלאומית, אמר כי "זו לא בעיה גדולה" אם המשמרות האדומים מכים "אנשים רעים" למוות. המשטרה העבירה את הערתו של שי למשמרות האדומים ואלה פעלו בהתאם. במהלך שבועיים בערך הותירה האלימות כמאה מורים, פקידים בבתי ספר ואנשי סגל (קאדרים) משכילים מתים במחוז המערבי של בייג'ינג בלבד. ההיבטים הנתעבים ביותר של המאבק כללו מקרים רבים מאוד של עינויים, רצח והשפלה פומבית. רבים מאלה שהיו קורבן של "מאבק מילולי" לא יכלו יותר לשאת את הלחץ והתאבדו. באוגוסט וספטמבר 1966 נרצחו 1772 איש בבייג'ינג בלבד. בשנגחאי היו 704 התאבדויות ו-534 מקרי מוות הקשורים למהפכה התרבותית בספטמבר.

מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית (קישור)

ראו גם :

50 שנה למהפכת התרבות בסין : "גנרלים" בני 15 ומורים נרדפים …

0
· · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *