סקירת ספר חדש : אירית צ'רניאבסקי , בעור שיניהם , על עלייתם של יהודי פולין לפני השואה , רסלינג , 2015
יסודו של ספר מרתק זה בעבודת דוקטורט שנכתבה באוניברסיטה העברית בירושלים אשר עסקה בעלייתם והגירתם של יהודי פולין בשנות ה-30 של המאה הקודמת . החוקרת ד"ר אירית צ'רניאבסקי הצליחה להפוך את עבודת הדוקטורט לחיבור נגיש, קריא ומעניין לא רק לקהילת החוקרים אלא גם לציבור הרחב.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 , לאחר אלף שנות חיים בפולין, ניסו היהודים בכל דרך לצאת מהארץ שבה נולדו הם ואבותיהם, אך רק קומץ קטן משלושה מיליון יהודי פולין הצליח להיחלץ , ארה"ב סגרה את שעריה וארץ ישראל הפכה ליעד כמעט בלעדי לכל מי שניסה להימלט מארץ שלא נתנה עוד תקווה לעתיד חיי היהודים בה. אבל גם שערי הארץ לא היו פתוחים. הממשלה הבריטית הגבילה את אפשרויות העלייה והסוכנות היהודית חילקה את רשיונות העלייה במשורה, כשבניין הארץ ופיתוח היישוב ניצבו במרכז שיקוליה. מבחינת הסוכנות היהודית וממשלת המנדט , השיקול של הצלת חיים וחילוצם בנסיבות פוליטיות וקיומיות מאיימות חל רק על יהודי גרמניה. מצבם של יהודי פולין נחשב אז לחמור פחות על ידי הסוכנות היהודית ועוד יותר מכך על ידי השלטון הבריטי, וזאת אף על פי שמנהיגי היישוב בארץ היו מודעים היטב למצוקתם.
הדרדרות המצב הכלכלי בפולין בשנות ה-30
בתחילת שנות ה-30 היו 80 אחוז מיהודי פולין שכירים או בעלי מלאכה וסוחרים עצמאיים קטנים, רובם בעסקים שסיפקו הכנסה זעומה בלבד. במשך שנות ה-30 הידרדר מצבם הכלכלי של יהודי פולין ובסוף העשור גדל עוד יותר מספר המועסקים בענפים שסיפקו הכנסה נמוכה.
המדיניות הכלכלית הפולנית מאז משבר שנות ה-20 פגעה באוכלוסיה היהודית יותר מאשר בכלל האוכלוסייה: הלאמת כמה ענפי משק ומדיניות מכוונת גרמה לסילוקם מהענפים שהולאמו הן כמועסקים והן כבעלי עסקים. כך למשל , הלאמת ענפי הטבק, נפט ורכבות בפולין גררה פיטורים של אליפי יהודים.
מדיניות המיסים של גרבסקי בפולין, שהתבססה בעיקר על העלאת מס רכוש, פגעה בצורה חמורה בעסקי היהודים . נוסף על כך נפגעו היהודים מפולין מאפלייה על רקע אנטישמי שכללה חרם כלכלי והתנכלות לעסקים. הידלדלות הכפר דחפה את האמידים ובעלי התושייה מבין האיכרים הפולנים לעבור לערים ולעיירות , שם הם ניסו למצוא פרנסה במסחר ובמלאכה וכך דחקו את היהודים שעסקו באופן מסורתי בענפים אלה. גם חלק מהלא-יהודים שעבדו באדמיניסטרציה הממשלתית ופוטרו בתקופת השפל עברו לעסקי מסחר ומלאכה והגבירו את התחרות עם היהודים בערים ובעיירות.
התחרות הכלכלית בין יהודים ללא יהודים מחד גיסא, ביחד עם השפעות פוליטיות וחברתיות מגרמניה מאידך גיסא, חיזקו את התנעות האנטישמיות והגבירו את פעילותן בפולין. וכך גברו בהתמדה ההתנכלויות לרכוש היהודי, החרם על המסחר עם יהודים בפולין , תעמולה אנטישמית ארסית, פגיעות פיזיות ואף פגורומים. התהליך של דחיקת היהודים ממקורות פרנסה הלך ונמשך עד סוף שנות ה-30.
מיעוט רישיונות העלייה בשנות ה-30
על רקע המצב נוצר פער עמוק בין הצורך הדוחק של יהודי פולין להגיע ארצה לבין מיעוט רישיונות העלייה ועלותם הגבוהה. מצוקה זו גרמה לתסיסה בקרב השואפים לעלות . כשהוחלט שבעלי מלאכה מאורגנים יזכו לקדימות בעלייה , שטף את הרחוב היהודי בפולין גל התארגנויות שהותאמו לדרישות הסרטיפקט, האפשרות לעלות עם בת זוג פתחה פתח פתח רחב לנישואין פיקטיביים שכל הקהילה שיתפה פעולה בארגונם. רוח היזמות של יהודי פולין הולידה גם מקרי שחיתות: תעודות מקצוע מזוייפות , סחר ברישיונות ומעשי מרמה שונים. אלו ואלו מצביעים על תעצומות של רצון ויצירתיות שהתנפצו על סלע מגבלות העלייה ומיעוט הסרטיפיקטים.
מלכודת ללא מוצא
רק למיעוט קטן מיהודי פולין הייתה העלייה לארץ אפשרות ממשית. וזאת בניגוד לסברה המקובלת אשר לפיה אנשים לא עלו כי "לא רצו בכך" ו"לא חזו" את הקסטרופה המאיימת עליהם. יהודי פולין נקלעו למלכודת ללא מוצא.
חקירת העלייה מפולין מעלה תמונה קשה של מצבם של יהודי פולין בתקופה זו. נוסף למדדים הסטטיסטיים והכלכליים הידועים המצביעים על מצוקה כלכלית קשה, גם המאבק על כל סרטיפקט , מאבק עז שהתחולל בין גופים ובין בודדים בפולין, מעיד על המצוקה הקשה הזאת. מצוקתם של יהודי פולין בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה הייתה רבת פנים : נוסף לקשייה הכלכליים סבלה יהדות פולין גם מאנטישמיות קשה שהלכה והחריפה וגם מניכור מצד השלטונות והאליטות בפולין, מה שבפועל גרם להדרה חלקית של יהודי פולין מכלל אזרחי המדינה.
צירוף כל הגורמים הללו הוביל למצוקה קיומית ולאובדן תקווה לעתיד כלשהו. התחרות הקשה על מעט סרטיפיקטים , הנכונות לנקוט כל דרך, חוקית ולא חוקית , להסתכן בכל מחיר , הוויתור על המשפחה הנותרת מאחור ובלבד שיוכלו לצאת מפולין , כל אלה מצביעים על מצבם הנואש של היהודים בתקופה הזאת.
העולים מפולין שאפו לצאת משם בכל מחיר
העלייה מפולין בשנות ה-30 דומה יותר ליציאה של פליטים מאשר להגירה שבמסגרתה נבחרים באופן חופשי היעד ומועד ההגירה . העולים מפולין שאפו לצאת משם בכל מחיר, נאבקו על יציאתם , וכמעט של יכלו לבחור את היעד המועדף עליהם. ההחלטה לעלות לא הייתה כרוכה בהתלבטויות קשות , לעומת זאת, השגת רישיון העלייה דרשה פעילות אינטנסיבית, קשה וארוכה , וברוב המקרים חסרת תוחלת. וכך , בבסיס פעילותו של המועמד לעלייה לא עמדה ההחלטה אם לעלות או לא אלא המאבק על אפשרות עלייתו. גם מבחינה זו העולים בפולין דומים לפליטים יותר מאשר למהגרים.
המשרד הארץ ישראלי בוורשה "בין הפטיש לבין הסדן"
היחסים בין ההנהגה הציונית בארץ לבין הנציגות הציונית בפולין מגלים מבנה היררכי קשוח שבמסגרתו הכתיב המרכז בארץ למשרד בוורשה את כל מהלכיו והיה מעורב בפרטי פרטים של פעילותו. מהסוכנות היהודית בירושלים נשלחו למשרד הארץ ישראלי בוורשה הוראות מפורטות בכל עניין : מהוראות מדוקדקות לגבי אישורי עלייה ועד לנושאים הקשורים לניהולו היו-יומי של המשרד, למספר המועסקים ולשכרם , לגבי ועדות המשרד ועוד. באופן הזה היה נתון המשרד הארץ ישראלי בוורשה "בין הפטיש לבין הסדן" . מחד גיסא היה עליו לטפל בעשרות אלפי המתעניינים בעלייה ולדחות את רובם , ומאידך גיסא היו מנהליו כמעט חסרי סמכויות : מהארץ נשלחו אליהם רשימות של מועמדים לעלייה- קרובים , מומחים ואחרים. העולים בקטגוריות האחרות נבחרו על פי קריטריונים שהוכתבו על ידי הממשלה הבריטית ועל ידי מחלקת העלייה בסוכנות. כך שלאנשי המשרד הארץ ישראלי בפולין לא נשארו תחומי החלטה. הם , שעמדו בחזיות הראשונה מול אלפי המבקשים לעלות נאבקו ללא לאות להרחבת סמכויותיהם . מאבקם של אנשי המשרד בוורשה לא צלח ובהיררכיה של המוסדות הציוניים מקומו של המשרד הארץ ישראלי נשאר בתחתית הסולם. מנהלי המשרד ופקידיו היו תלויים בפקידי הסוכנות בירושלים גם מהבחינה האישית , מכיוון שנזקקו לאישורם לצורך עלייתם ועליית בני משפחותיהם.
בחירת העולים : קריטריונים ושיקולים
הקריטריון הרשמי המרכזי לבחירת העולים היה התאמתם ובעיקר תרומתם לכלכלת הארץ ובניינה. בדיקה מדוקדקת שערכה ד"ר אירית צ'רניאבסקי במהלך מחקרה המעמיק מצביעה על כך שעלייה לארץ לא התאפשרה כל לאלה מבין יהודי פולין שהיו חסרי אמצעים. המעטים שהתאימו לקריטריונים- קרובים, בעלי מלאכה, תלמידים ואנשי דת, מומחים וחקלאים – נדרשו להיות בעלי הון ולו בסיסי , על מנת לעמוד בתנאי הסף של המועמדות לעלייה . אפילו החלוצים נדרשו לגייס את דמי המסע לארץ בכוחות עצמם. אפשר, לפיכך , לאפיין את עולי פולין בשנות ה-30 בעיקר כאנשי המעמד הבינוני, בעלי הון מינמלי לפחות או קרובים של תושבי הארץ שמצבם הכלכלי היה איתן, בעלי מלאכה או מקצועות אחרים שאפשרו להם, לפחות לכאורה , להתפרנס בארץ. אך נוסף על כך – רבים מהעולים נדרשו להיות גם בעלי קשרים, יוזמה ותעוזה, ובהרבה מקרים גם בעלי נכונות לפעול מחוץ למסגרת החוק על מנת שיוכלו להיכלל בין בני המזל שהצליחו לעלות. עולי פולין של שנות ה30 באו מהחוגים היותר מבוססים והיותר מקושרים של יהדות פולין . "המון העם" נשאר מאחור.
עליית בודדים במקום עליית משפחות
האופי המשפחתי והקהילתי של גל ההגירה הגדול לארה"ב במאה ה19 זכה לתיאור ספרותי במוטל בן פייסי החזן של שלום עליכם : מוטל היגר לאמריקה עם אימו , אחיו , גיסתו , חברם פיני ואשתו , ומכל המשפחה נשאר באוקראינה רק קברו של האב . במקביל היגרו לאמריקה הורי גיסתו, שכנים וחברים. כולם נפגשו בניו יורק ויצרו שם את "כתריאליבקה בני יורק" . לעומת זאת , רוב העולים מפולין בשנות ה-30 השאירו אחריהם את אחיהם הצעירים , את הוריהם המבוגרים וקרובים רבים אחרים שנבצר מהם לעלות , ואלה ברובם ככולם נספו בשואה.
רוב העולים מפולין היו היו בני 18 עד 35, כלומר , אנשים צעירים בגיל העבודה, בדומה לדפוס קלאסי של הגירה. לעומת זאת , שיעור הילדים עד גיל 16 בקרב העולים מפולין היה 18 אחוזים בלבד, לעומת 30 אחוזים בקרב המהגרים מהאימפריה הרוסית ב"הגירה הגדולה " של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 . מאפיין זה נוסף על השיעור הגבוה של רווקים וזוגות נשואים ללא ילדים , מצביע על כך שהעלייה מפולין בשנות ה-30 הייתה בעלת אופי פחות "משפחתי" מההגירה הגדולה לארה"ב.
שיעור המהגרים מכלל יהודי פולין היה זעיר : מתוך למעלה משלושה מיליון יהודי פולין עלו לארץ בשנים 1939-1930 כ100,000 עולים בלבד ( עלייה לגלית ובלתי לגלית ) ונוסף על כך היגרו לארצות אחרות עוד כ50,000 יהודים , כך שכלל המהגרים במשך העשור הזה היוו כחמישה אחוזים מיהדות פולין. המספר הזה נמוך בהשוואה לשיעור הגבוה בהרבה של יהודי גרמניה שהצליחו לצאת ממנה ערב מלחמת העולם השנייה, והשיעור הגבוה מאד של מהגרים מהאימפריה הרוסית בסוף המאה ה19 ובראשית המאה ה-20. כך נשאר כל מרכז הכובד של יהדות פולין מאחור. לארץ לא הובאה שום קהילה שלמה, ומשפחות בודדות בלבד הצליחו לצאת במלואן מפולין לפני השואה. זהו גורם נוסף לשבירת מסגרות משפחתיות ופיצולן, כשמקביל לבניית הבית החדש בארץ נשאר בפולין גרעין המשפחה והבית הישן.
4
Only a small part of Polish Jews immigrated, comparable to non Jewish Poles. Most Jews wanted to stay in Poland. Their life was not worse than life of non jewish Poles. .
אני מחפשת פרטים על עליית יהודי פולין שברחו במלחמה לרוסיה ולאחריה שהו בשווביש הול בגרמניה במחנה עקורים (הוריי ואני כתינוקת). מחפשת פרטים על מחנה העקורים שם ומי ואיך טיפלו בהם. אני רק יודעת שבסופו של דבר עלינו באניה נגבה ממרסיי אחר שהות בפריז אצל דודיי, בשנת 1949. כל פרט נוסף יבורך.