במשך 46 שנה היתה אלבניה המדינה הסגורה והמבודדת באירופה. אחרי שהצליח לשחרר את המדינה הקטנה מציפורני הנאצים, אנוור הוג'ה הפך לעריץ הכל־יכול שלה. גם יחסית למדינות מזרח אירופה אלבניה התנהגה משונה. כשהוג'ה הרגיש שחרושצ'וב זונח את מורשת סטלין, הסתכסך עם ברית המועצות והעביר את תמיכתו לסין. כשסין אירחה את ניקסון, הוג'ה המאוכזב נטש גם את תמיכת סין. אלבניה נותרה מנותקת, עם לבדד ישכון. במקביל ניהל הוג'ה גם טיהורים פנימיים והאשים את מהמט שֶהוּ, מספר 2 הנצחי שלו, בריגול לטובת שישה שירותי ביון שונים במערב ובמזרח, וזה התאבד או נרצח.
הוג'ה תמיד עמד על רגליו האחוריות בפני מתקפה מצד יוון ויוגוסלביה, בשילוב בין ארצות הברית וברית המועצות, ולכן ב–1967 הוא יצא לפרויקט הגנתי חסר תקדים שבנייתו נמשכה עד שהשיב את נשמתו, שני עשורים אחר כך. בפרץ פרנויה לאומי, המדינה הקטנה רושתה ב–750 אלף בונקרים. בונקר לכל ארבעה אלבנים. 24 בונקרים לקילומטר מרובע, שזללו 2% מהתקציב השנתי, ושבבנייתם מתו עשרות כל שנה. "אם נרפה ממשמרתנו גם רגע אחד הם יכישו בנו כנחש", אמר הוג'ה.
מקור וקרדיט : רועי צ'יקי ארד, עיתון "הארץ" , 1 לאוקטובר 2015
ראה גם :
בניית הבונקרים החלה ב-1967 ונסתיימה ב-1986 לאחר מותו של הוג'ה. הבונקרים נבנו בחופים, הרים, כרמים, שדות ובתוך הערים. המשטר פיתח דוקטרינה של "צבא העם" ופיתוח מלחמת גרילה. כל תושב עבר מגיל 12 אימון בירי בקלצ'ניקוב. כל משפחה בכפר הייתה אחראית על ניקיון הבונקר שלה. הבונקרים נבנו מבטון ופלדה בגדלים שונים מבונקר לשלושה אנשים עד בונקר גדול. ההוצאה על הבנייה הזו דלדלה את קופת המדינה שהייתה ריקה בלאו הכי.
במלחמת קוסובו השתכנו פליטים אלבנים בבונקרים שעמדו בהפגזות של הסרבים. ב-2004 נתגלה מצבור של 16 טון גז חרדל באחד הבונקרים. ממשלת ארצות הברית תרמה 20 מיליון דולר להשמדת המצבור הזה.
ראה גם :
פטריות הבטון של אלבניה, באתר mako.
מוסיף הרבה ומשנה הרבה מאוד את המציאות ההיסטורית