מה בין המצור על חאלב בסוריה כיום והמצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה ?

3004

לאחר שקראנו שמרבית אמצעי התקשורת בארץ ובעולם כותבים כי נוצרה נקודת מפנה במלחמת האזרחים בסוריה וכי העיר חאלב תיפול בקרוב , בדקנו בכותרות של העיתונים הבינלאומיים מימי המצור של הצבא הגרמני על לנינגרד בימי מלחמת העולם,  כולם חזו שלנינגרד תיפול בקרוב מאד , אך המציאות ההיסטורית כידוע הייתה שונה.

הכתב של עיתון "הארץ" אנשל פפר , המכיר היטב את ההיסטוריה של בארה"מ והמזרח התיכון ,מציג כיום תחזית שונה מיתר אמצעי התקשורת בישראל ובעולם , לדעתו  חאלב לא תיפול.

aleppo siege 1

הכוחות הצרים על חאלב לא ינסו לכבוש אותה. עשרות אלפי לוחמים שבארבע שנות הגנה על הבית למדו להכיר כל פינה ומחילה בסמטאותיה העתיקות נחושים להגן עליה. גם צבא גדול ומתקדם שיקח על עצמו משימת לוחמה בשטח בנוי בסדר גודל כזה יספוג מאות, אם לא אלפי אבידות, בניסיון לכבוש של חאלב. אבו פיראס, קולונל לשעבר בצבא הסורי וכיום מפקד ב"חזית השאמית", ארגון המורדים הגדול ביותר שנלחם כעת בחאלב, אומר ש"לא ראינו בשדה הקרב בשבועות האחרונים אפילו חייל סורי אחד מהצד של המשטר. כל הדגלים וכל הגופות של החיילים שהרגנו הם של זרים מלבנון, עיראק, אפגניסטאן ופקיסטאן. אין לנו בעיה להילחם נגדם, האנשים שלנו מאומנים אחרי כל כך הרבה שנים של לחימה. אבל יש להם את התקיפות האוויריות של רוסיה, שעושות את כל ההבדל".

גם אם הכוחות הפועלים למען משטר אסד ינתקו את הכביש האחרון המוביל לחאלב ויסגרו את הקילומטרים הספורים שעוד נותרו להם להשלים את טבעת החנק, המצור לא יחזיק מעמד. אין למשטר את כוח האדם הדרוש להחזקת הכתר לאורך זמן, והמורדים יצליחו להבקיע בו חורים כדי להכניס אספקה ותחמושת נחוצים. הארגונים האזרחיים כבר אגרו מספיק מזון שיספיקו לאוכלוסייה של כרבע מיליון איש לחודשים רבים של מצור, ובינתיים מתרגלים גידול עצמאי של ירקות, חופרים מנהרות ואפילו מנצלים שיטות של אנרגיה חלופית לייצור אספקת חשמל חיונית.

שנית חאלב לא תיפול. היא תופצץ ותותש, אבל כל עוד יהיו לוחמים שמוכנים להגן עליה, היא לא תיפול. אבל החיים בה יהפכו לגהינום.

מקור וקרדיט : אנשל פפר , עיתון " הארץ"

המצור על לנינגרד

המצור על לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) היה מצור צבאי של כוחות גרמניה הנאצית במהלך פלישתם לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא הביא למותם של 750,000 איש, שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר בעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית ואולי בכלל. המצור נמשך מ-8 בספטמבר 1941 ועד 27 בינואר 1944 (במשך 872 יום). במהלך המצור בן 900 הימים היה רעב כבד בלנינגרד שהוביל למותם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מוות המוני זה לא היה רק תוצאת לוואי של נסיבות המצור אלא אחת ממטרותיו המפורשות והמכוונות של היטלר, כפי שנוסחו בהוראותיו ובפקודות מפקדי הוורמאכט.

בתחילת המצור על העיר החל להיות מורגש מחסור במזון ודלק. הדרך היחידה לתקשורת עם לנינגרד הנצורה היה אגם לדוגה, שהיה בטווח של התותחנים שצרו על העיר. משהחל רעב, והוחמר בשל בעיות אספקה, חימום ותחבורה, מתו מאות אלפים מתושבי העיר. בחודשים יוני-אוגוסט 1943, חיילים סובייטים בגיבוי מטוסים וספינות הצי הבלטי פתחו במבצע להסרת המצור בעיר ויבורג הסמוכה, והמצור הוסר סופית בינואר 1944.

The Diary of Tanya Savicheva

המצור על לנינגרד – ויקיפדיה

כשילד בן חמש מתרגל למוות 

איך הגיעו תושבי לנינגרד לקניבליזם ורצח ילדים למאכל | היגיון בשיגעון

The Diary of Tanya Savicheva

leningard siege 4

באמצע הקומפלקס, במטבחון הלובי, ליד חדר המכונות, אני עומד עם יורי ואנחנו מכינים קפה, יורי מספר לי לראשונה שנולד בסנט פטרסבורג – עיר שנקראת על שם פיוטר הגדול, אבי רוסיה המודרנית – עבור יורי, סנט פטרסבורג היא קודם כל לנינגרד, עיר שהיא בית וקרויה על שמו של הקומראד, ולדימיר איליץ’ אוליאנוב.

השיחות שלי עם יורי תמיד פתלתלות, והפעם אנחנו מתמקדים בילדות בלנינגרד. השיחה שלנו מגיעה לרגע מכריע כאשר אני שואל אם למצור הגדול על לנינגרד הייתה השפעה על החיים שלו, על העיר והתושבים. יורי שותק, הוא מורח פרוסת לחם גדולה בגבינה, מחלק לחצי ומגיש לי. “אני אספר לך סיפור קטן שיסביר לך הכול. בבית הספר היסודי בלנינגרד הייתי הילד שקיבל את העונש הכבד ביותר בהיסטוריה של בית הספר. המעשה שעשיתי היה כל כך חמור בעיני המערכת שלא רק שנענשתי בחומרה יתרה, גם הוזעקו הוריי והורי כל התלמידים ועשו מזה סקנדל מערכתי אדיר שבחיים לא אשכח”

“מה עשית?” אני לוקח ביס ומוריד עם שלוק של קפה.

“זרקתי על ילד אחר לחם…”

“מה זאת אומרת? רבתם? זרקת עליו כיכר לחם? הרבצת לו?”

“לא! לא כיכר לחם ולא מכות, זה היה החבר שלי ותוך כדי משחק של ילדים, בצחוק, זרקתי לכיוונו קוביית לחם קטנה. אחת המורות בחדר האוכל ראתה את זה והשתוללה מזעם – זה היה מעשה שלא ייעשה. זריקת לחם, או כל סימן של חוסר כבוד כלפי אוכל, בבדיחה או בטעות, היה פשע חמור ביותר, סימן לחוסר חינוך והבנה של החיים עצמם. החטא של ממש בעיני המבוגרים הלנינגרדים שעברו את הבלוקדה.”

 הסיפור הקטן הזה על הדהוד של טראומה, השאיר אותי עם שאלות חדשות שהתווספו לאניגמה שמתקשרת עם יורי ושאר חבריי שחוו על בשרם את החיים בברית המועצות.

  מקור וקרדיט : בלוקדה לנינגרדה – מאמר מאת דרור שימן

4
· · · ·

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *