יעקב פרנק והכת הפרנקיסטית חוזרים לכותרות בעקבות פרס הנובל של אולגה טוקרצ'ק

1220

הערת מערכת האתר "רגעים היסטוריים": הסקירה מבוססת , בעיקרה, על ספרה המוֹנוּמֶנְטָלִי  של פרופסור רחל אליאור, ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו , כרך ב' , הוצאת כרמל , ירושלים, 2014

כמו כן , סיכמנו עוד מקורות מחקריים על יעקב פרנק והכת הפרנקיסטית .

מה הקשר בין פרס נובל ופורע החוק יעקב פרנק ?

אולגה טוקרצ'וק הפולנייה היא זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2019 בעיקר כי היא כתבה בפולנית רומן היסטורי על יעקב פרנק, אשר על פי פרופסור רחל אליאור היה אדם יוצא דופן בכל מובן, שהוחרם ונרדף והקדים את זמנו.

"ספרֵי יעקב פרנק", רומאן היסטורי שאפתני שכתבה טוקרצ'וק, העתיד לצאת לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת כרמל — עלילתו מתרחשת בפולין של המאה השמונה־עשרה ומתמקדת בהתפשטותה של התנועה הפרנקיסטית בקרב קהילות יהודיות במזרח פולין. מה הביא סופרת פולנייה, החיה במאה העשרים ואחת, להעמיק בתולדות כת המאמינים שהקים לפני כמעט שלוש־מאות שנה המיסטיקאי היהודי יעקב פרנק? 

אולגה טוקרצ'וק הקדישה שבע שנים למחקר ונסעה למקומות הרבים שבהם מתרחש הסיפור: במזרח פולין, בטורקיה ובארצות הבלקן כיום. הגבולות באותם הזמנים לא היו ברורים כבימינו, ותמורת שוחד קטן הועברו אז סחורות — לצד לשונות, רעיונות ותרבויות — ממקום למקום.

הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק , זוכת פרס נובל

"יעקב פרנק הוא, התגלמות הסכנה שבהנהגה כריזמטית ובהתנהגות פסיכופתית, משעבדת, מתעתעת, מנצלת ומשקרת, הסוחפת אחריה המונים, אלפי יהודים המירו את דתם בהשפעתו בפולין של אמצע המאה ה-18 ובמענה לרדיפות הנוראות של הרבנים, שונאיהם, שדחפו אותם לזרועות הכנסייה, העלילו עליהם עלילת דם ואמרו שיש אמת בטענה הנוצרית הישנה שהיהודים משתמשים בדם ילדים בפסח. יעקב פרנק הוא בן דורו של ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות, ושל הגאון מוילנה, מנהיג המתנגדים, ושל יונתן אייבשיץ, ממנהיגי השבתאים" (פרופסור רחל אליאור , FB , אוקטובר 2019 ).

ציור מהמאה ה18 של יעקב פרנק

יעקב פרנק ( 1791-1726 ) בן זמנו הצעיר של הבעש"ט  , נולד בבוטשטש והיה למעשה בן למשפחה שבתאית שנעה ונדה לצורכי מסחר, שידוכים , פרנסה ולימודים  בין פודוליה (חבל ארץ באוקראינה ובפולין)  , מולדובה לבין ערי הבלקן וערי האימפריה העות'מאנית ואף נשא לאישה בת למשפחה שבתאית.

יעקב פרנק שנדד עם אביו דובר היידש בשנות הארבעים בבלקן , שם חיו קהילות דוברות לאדינו של מגורשי ספרד , ידע לאדינו מנעוריו , התוודע, כאמור,  לחוגי הדונמה בסאלוניקי  ( ת שבתאית חשאית בעיר סאלוניקי) בראשית שנות החמישים (המאה ה18)  ושב לפודוליה בפולין כמנהיג שבתאי, בשלהי 1755, בתקופה שבה החסידות התגבשה סביב הבעש"ט בפודוליה ( רחל אליאור, 2014 , עמוד 60 ).

יעקב פרנק בפולין : שבתאות על ספידים

עם שובו לפולין החל  יעקב פרנק לפתח שגעון גדולות ואמונה כי הוא ממשיך דרכו של שבתאי צבי.

עם שובו לפולין ב-1755, אסף יעקב פרנק סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי, אך הוא לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת, מעין שבתאות על ספידים, שהורכבה מייצוגים של סמלים מיסטיים רדיקליים, שתכליתם ניהיליזם והרס (אושי דרמן , 2018) .

יעקב פרנק שלמד, כאמור,  בחוגי הדונמה בסאלוניקי , היה פורע חוק, נטול בושה , נעדר אשמה וחסר פחד אשר ביקש להפוך סדרי עולם  לבטל את ההבדלים בין הדתות , לחזור לראשית האלוהית המשותפת שלפני התפצלות הדתות המונותיסטיות ( שלטון האל הרע) ולמחוק את החוקים והגבולות המקובלים בשם החזרה לשלטון האחדותי  של ה'אל הטוב'  המעניק למאמיניו חיי נצח.

יעקב פרנק , איור מהמאה ה18

הוא אמר לאנשי חוגו דברים אנטינומיסטיים שלא נאמרו בעולם היהודי בפני איש לפניו, ואלה רשמו אותם בספר 'דברי האדון ': " באתי לפולין רק כדי לבטל את כל החוקים ואת כל הדתות , ושאיפותי היו להביא חיי עולם לעולם, אני העמדתי אתכם על דבר שונה כדי שתצאו מעבדות לחירות , אני ארמוס את כל החוקים ובקרוב תראו בעיניכם שאני יצאתי משפל המדרגה מבין היהודים הנדכאים והנלעגים, כל הדתות , כל החוקים , כל הספרים שהיו עד עכשיו ומי שקורא בהם נמשל למי שהופך את פניו אחרונית ומביט בדברים שמתו לפני זמן רב , אני אומר לכם : ישו כידוע לכם אמר כי בא לשחרר את העולם מידי שטן ואנכי באתי לשחרר אותו מכל החוקים והמשפטים שהיו עד כה. אני מוכרח לחסל את הכל ואז יתגלה ה'אל הטוב' (רחל אליאור , 2014 , עמודים 62-63 , כרך ב') .

אני השוער האלוהי

הקבוצות השבתאיות בפולין הסתירו את שייכותן והתרגלו לפעול בצנעה , במלכוד עמוק שבין אמונה בהתממשות קרובה של תהליכי גאולה ושינוי , ובין חובתם להסתיר את זהותם ואמונתם בכדי להישאר במסגרת הקהילה היהודית . אצל מרביתם , נוצרה סתירה עמוקה בין תפיסת גאולה עכשווית , ובין גלות כפולה : גלות מדינית תחת נחת זרועם של אצילים ומלכים וסתם איכרים וגויים , וגלות בקרב הקהילה היהודית עצמה . מציאות זו של הסתרת זהותם ואמונתם , המוסברת גם היא כחלק מכוון מתהליך התיקון , השתנתה עם הופעתו של יעקב פרנק שתיאר את עצמו כדמות המשיחית האחרונה , שיעודה הוא לסיים את התיקח בו החל שבתי צבי . יעקב פרנק הרבה לתאר את ייחודו ותפקידו המשיחי , ודבריו שנאמרו למאמיניו במשך שנים רבות נאספו בספר 'דברי האדון'  ספר חשוב זה מסייע בידינו להתחקות אחר עולמו הנפשי , שפת מושגיו ושאיפותיו ביחס לעצמו ובנוגע לזולתו . "בלעדי לא יוכל איש לקרב ולא להיכנס לפני אלוהים . אכניס אליו כל מי שארצה להכניסו , ומי שלא ארצה בו לא ייכנס אני הוא השוער האלוהי ( נתנאל לדרברג , 2007 , עמוד 58).

יעקב פרנק , איור מהמאה ה18

יעקב פרנק ראה את עצמו כמשיח האחרון , המגיע לסיים את התהליך שהחלו בו קודמיו השבתאים , הוא 'שוערו של אלוהים' המעביר את הנחיותיו של האל לבני האדם . הוא היחידי העומד בתווך בין העולמות , בין אלוהי האמת שהתגלותו העתידית תתרחש דרכו , ובין כל הנבראים עלי אדמות . משיחיותו מתבטאת בכך שהוא , בדומה לשבתי צבי בזמנו , היחידי היודע היטב כיצד ניתן להיות בקשר עם האלוה האמיתי וממילא חובת מאמיניו היא ללכת בדרכיו ולהישמע לציוויו המבשר להם את דבר האמת , שאליה הם אינם מסוגלים להגיע ללא עזרתו ותיווכו (נתנאל לדרברג, 2007 ).

חבורת האחים והאחיות נוסח המאה ה18

יעקב פרנק אשר אימץ , כאמור את ההשקפה המהפכנית של בני הדונמה בסלוניקי ( כת שבתאית חשאית ) יצר בפודוליה , פולין באמצע שנות החמישים של המאה ה18, חוג של 'אחים ו'אחיות' שגדרי הנישואין הקיימים בוטלו בו ונישואים חדשים נאסרו בו, אך כל הגברים וכל הנשים שהיו חברי בו, נתפשו כשווים זה לזה, שותפים זה לזה ומותרים זה לזה, ככל שהתיר ואסר יעקב פרנק. יחסי מין הותרו לכל ה'אחים ו'אחיות' ללא סייגי קשרי דם וקרבת משפחה, ללא איסורי עריות וללא חופה וקידושין, בהקשרים טקסיים סודיים שפרנק בחר בהם והכתיב אותם בזיקה לקירוב העידן המשיחי. יעקב פרנק , שראה עצמו כיעקב אבינו שנישא לשתי אחיות והיה בעל לשתי פילגשים, אמר לאנשיו שגדלו כולם בעולם המסורתי והסתייגו מפריצת הגבולות כי שמשתמע מהנזיפות התכופות בספרו דברי האדון בנאמניו שלא מילאו את ציפיותיו : "כשמיניתי אתכם להיות אחים ואחיות היה עליכם לנשק את האדמה בעד הזכות שזכיתם להיקרא כן . דבר גדול הוא להיות עם החבורה, החבורה היא כל מטרתי , החבורה אשר הלכה אחרי כפי שכתוב בפירוש : איש וביתו באו , כפי שכתוב אצל יעקב מחנה אלוהים וזוהי חבורת אלהים " ( רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 209 ) .

פרשת לאנצקורנה

במהלך סיוריו בעיירות ומפגשיו עם מאמיניו , הגיע יעקב פרנק אל העיירה לאנצקרונה, התכנס בבית עם מאמיניו ונשותיהם , ויחד הם ערכו טקס שכלל , כנהוג בחוגים אלו , ריקודים משותפים בעלי מוטיבים מיניים בשילוב סמלים דתיים . הטקס נעשה בהיחבא , השערים היו מוגפים , הדלת נעולה והחלונות כוסו בוילונות כהים . למרות זאת , בעיצומו של הטקס הציץ אחד מבני העיירה – כנראה באקראי ואולי בגלל משהו חשוד שעורר את תשומת לבו – הוא הזדעזע ממראה עיניו ודיווח על כך לאנשי הקהילה . בעקבות גילויו הגיע למקום רב העיירה , עם נציגי השלטון שהתמנו לבדוק את החשדות . הם נכנסו באותו ערב או בערב אחר , פרצו בכוח אל הבית והפתיעו את בני הקבוצה של יעקב פרנק שהיו בעיצומו של טקס שבתאי מיני . הבהלה בבית היתה רבה ונוצרה מהומה לא קטנה . חלק מהנוכחים הצליח לברוח ולחמוק לבתיהם שבעיירה , שמונה אחרים נאסרו על ידי נציגי השלטון , ביניהם יעקב פרנק ששוחרר בגלל אזרחותו התורכית ( נתנאל לדרברג, 2007, עמוד 62).


טקס הריקודים המופקר והפראי שכלל איסור עריות נתגלה, כאמור, במקרה ע"י היהודים ובעקבותיו נאסר יעקב פרנק. אבל זמן קצר לאחר מכן הגיעו טורקים  ודאגו לשחרררו.. לאצקרונה , שהייתה קרובה לגבול המולדובי -הטורקי, נמצאת בין קמיניץ -פודולוסקי להוסיטיין, ויעקב פרנק שהיה נתין טורקי, שוחרר , כאמור, על ידי בני ארצו שחצו את הגבול כרצונם, אל תוך פולין, שכל גבולותיה נפרצו במאה השמונה-עשרה באופן חוזר ונשנה.

לדברי ר' יעקב עמדן בספר שמוש: "הרוקדים השבתאים בהשראת יעקב פרנק לקחו אשת הרב שם אשה יפה וסרת טעם , הפשיטוה ערומה ושמו כתר של ספר תורה על ראשה והושיבוה באפיריון ככלה ורקדו במחול סביב לה.. ובדרך סביב ריקודם מנשקים אותה , וקראו אותה מזוזה , כלומר שנושקים המזוזה."

בעקבות פרשת לאנצקרונה , מחריף הקרע בין היהודים ובין השבתאים .  לפתע מתגלית קבוצה מלוכדת של שבתאיים סמויים , החושפים את אמונתם ומסירים מעל עצמם בגלוי עול תורה ומצוות בשמה של אותה משיחיות עתידית . החברה היהודית מוצאת את עצמה מתמודדת עם קבוצה המתארגנת ויוצרת לעצמה זהות דתית רוחנית אחרת , שבמרכזה אמונה במנהיגם יעקב פרנק , כדמות המשיחית , מבשר הגאולה . הבעש"ט מעיד על קושי להתמודד עם האתגר בשל העימות הציבורי החריף והחזיתי שבין הפרנקיסטים ובין הקהילה , עימות המעצים את הניגוד והפער ומקשה על קרובם ועל תיקונם (  נתנאל לדרברג, ,  2007 , עמוד 64 ).

לפרשת לאנצקורנה היו תוצאות מרחיקות לכת שהובילו לחרם החמור 'חרב פיפיות'  ע"י היהודים  בשנת 1756 , שכלל ביטול חד-צדדי של כל קשרי השידוכים עם המוחרמים, ביטול חוזי שכירות, ביטול כל הסכמים עמם בכל ענייני העבודה ובכל עניין חברתי אחר, ביטול  חוזי החכירה , ביטול חזקת היישוב , וגירוש מהעיר, , והסתיימו  בפנייה של המוחרמים שנותרו בחוסר כול לנציג הכנסייה בקמינץ בירת פודוליה , הבישוף מיקולאי דמבובסקי.  השבתאים בראשותו של יעקב פרנק ביקשו חסות מהבישוף הקתולי.

את בקשת החסות  של עדת יעקב פרנק נוכח החרם החמור מצד היהודים ניצלה הכנסייה הקתולית אז לטובתה. הבישוף ערך את הוויכוח בין השבתאים לרבנים בקמינץ בין 20 -27 ביוני 1757  בתמורה לחסות ולתמיכה שביקשו השבתאים  המנודים בהנהגת יעקב פרנק מן הכנסייה. הוויכוח הסתיים בהכרעה שהשבתאים ניצחו ועונשם של הרבנים היה שרפת התלמוד (רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 532 ) .  

יעקב פרנק הגביר את נוכחות השבתאים בפודוליה. הוא המיר את דתו בשלהי שנת 1759 וגרר אלפי יהודים להמיר את דתם.

אנשי הכנסייה גילו יחס חיובי כלפי המומרים וחשו חובה לסייע בידם להשתלב בחברה הנוצרית.

איור מהמאה ה18 : טקס החרמת בני עדתו של יעקב פרנק

חרם 'חרב פיפיות' ומדוע זעם הבעש"ט ?

מעשיהם של יעקב פרנק ובני חבורתו , שעמדו בראש השבתאים בפודוליה  בפולין באמצע שנות החמישים של המאה ה18 , שהתבררו בגביית עדויות בסטנוב שבפודוליה שנערכה במצוות ועד מדינת לבוב , היו העילה, כאמור , לחרם נגד מאמיני שבתי צבי ב13 ביוני 1756 ונודע בשם 'חרב פיפיות'. החרם היה שנוי במחלוקת נוקבת בקרב היהודים. החרם עצמו עורר את זעמו של  הבעש"ט כי פגע גם בתנועת החסידות שהתגבשה אז והחלה להתפשט בחוג תלמידי הבעש"ט שעסקו בקבלה (רחל אליאור , 2014 , עמודים 63-65 ) .

החרם החמור הידוע בשם "חרב פיפיות" , אשר הוטל בבראד על נאמני שבתי צבי בראשות יעקב פרנק , בחודש יוני בשנת 1756, הגדיר אותם כפושעים, את נשותיהם כזונות ואת ילדיהם כממזרים, והותיר אותם מנודים, מבודדים ומנותקים ומשוללי מקורות פרנסה, והביא, כאמור,  לפניית המוחרמים הנואשים לכנסייה ( רחל אליאור , 2014 , עמוד 229 ).  

האישיות הרבנית שעמדה מאחורי החרם הגדול בעיר לבוב היה רבי יעקב עמדן (יעב"ץ) מגדולי הרבנים של המאה ה-18 ואחד ממתנגדיה החריפים ביותר של תנועת השבתאות לסוגיה. יעב"ץ, ששלושת בנותיו היו נשואות לרבנים חשובים שכיהנו בהנהגת ועד ארבע הארצות (המוסד המרכזי העליון של יהדות פולין), שכנע את חתניו להכריז חרם על קבוצה של אלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם. יעב"ץ לא הכיר את אותם יהודים ויהודיות, הוא לא ראה אותם מימיו ואפילו לא ידע בוודאות כי הם "חטאו" בפרנקיזם ((אושי דרמן , 2018) .

התוצאה הבלתי צפויה של החרם

כאמור, השבתאים המוחרמים , נטולי הפרנסה והנואשים  נאלצו  לפנות  לבישוף של קמינץ-פודולסקי , מיקולאי-דמבוסקי , שהיה בעל השפעה רבה בחצר המלך , משום שהיה כהן הוידוי של המלכה ופעל כבר קודם לכן ביצירת עלילות דם נגד היהודים.  פנייה זו לצד פניות נוספות לבישופים  נוצרים גרמה שוב לגל של עלילות דם נגד היהודים. הענקת החסות לשבתאים הפרנקינסטים הנרדפים , הותנתה ע"י הכנסייה הקתולית לא רק באישור אמיתות עלילת-הדם ובציון מפורש של מקורותיה בתלמוד , אלא גם בהמרת דתם של השבתאים לנצרות שתעיד על אמיתות האמונה הנוצרית ועל האמת שבטענות נגד הנוצרים.  בני עדתו של יעקב פרנק הסכימו לכך בלב כבד נוכח הרדיפות , המצוקה והחרם מצד הרבנים היהודים.

הבישופים של הכנסיה בפולין ניצלו את המרת הדת של הפרנקיסטים על מנת לבסס את טענותיהם לגבי עלילת הדם בחג הפסח ולהוכיח כי מקורה בתלמוד.

בעקבות החרם , השבתאים שנרדפו בידי רבני הערים ורבני ועד ארבע הארצות נקמו נקמה איומה ברודפיהם , שכללה את הוצאת דיבת הרבנים ועלילת עלילות שווא על כל היקר להם , שהביאה, כאמור,  לשרפת התלמוד בקמיניץ ב18 באוקטובר 1757 וגם הביאה לאימות עלילת-הדם בקתדרלה בלבוב בספטמבר 1759.

איור מהמאה ה18 : טקס שרפת התלמוד בעקבות הויכוח עם השבתאים

יעקב פרנק ,שהיה אדם נטול מעצורים,  ובעל כוח שכנוע היה אחד הגורמים העיקריים לשיתוף הפעולה השלילי של השבתאים המוחרמים לבין הכנסייה .

כאמור, הבעל-שם-טוב הביע צער רב על השתלשלות העניינים שדחפה את הפרנקיסטים המוחרמים לזרועות הכנסייה וגם זעם על הרבנים שהטילו חרמות קשים מאין כמותם על השבתאים ועל כל בני משפחותיהם.

הבעש"ט הביע את כעסו הרב על הרבנים שגרמו בסופו של דבר לשרפת התלמוד ובהמרה השבתאית, וביקש להשאיר פתח תקווה ליהודים השבתאיים הנרדפים על ידי אחיהם, ולהותיר עבורם הזדמנות לשוב בתשובה ולחזור לחיות עם בני קהילתם. שלא כשאר בני דורו , הבעש"ט לא מתח ביקורת על המוחרמים , אלא הביע רוגז וכעס רב על הרבנים המחרימים שגרמו , בשל שיקול-דעתם הנמהר ובשל קנאותם ואכזריותם , להמרת למעלה מאלף השבתאים בסוף 1759 ולהמרתם של אלפים נוספים לנצרות בראשית שנות השישים של המאה ה18 ( רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 502 ).

תוצאת לוואי : הפגיעה בתנועת החסידות והפצת הקבלה

 תעודות שונות המתארות את השבתאים באיזמיר ובסאלוניקי , אשר בהשראתם פעלו השבתאים בפודוליה , אכן שבות ומציינות את המעמד המיוחד שנודע ללימוד הקבלה בחוגיהם , ואת גישתם יוצאת הדופן להיתרי עריות בנסיבות טקסיות.

בשל נסיבות אלה, שכרכו חטאי עריות והפקרות מינית עם לימוד קבלה ועיון בספרות מיסטית , בתודעתם של הרבנים רודפי השבתאות, לימוד הקבלה באמצע המאה ה18 נתפס כמסוכן וכמסמן ערעור גבולות ומטבע הדברים עורר חשד ועויינות גם כלפי התנועה החסידית. מורי החסידות שפעלו בפודוליה , ברייסן ובוהלין באמצע שנות החמישים, בתקופת החרמות הקשים נגד השבתאים ונגד לימוד הקבלה , התריסו כנגד עמדה מחרימה זו, קראו עליה תיגר ותבעו להתיר את לימודי הקבלה לכל חברי הקהילה שיש להם עניין בכך , בכל עת , ובכל דרך. החסידים עסקו אז בהפצת הקבלה , המאירה את הנגלה באורו של הנעלם ורואה במהות הסמויה של המציאות  את תנאי חיותו המוחלט של כל היבט גלוי שלה, כחלק מתפיסת-עולמם הכוללנית (רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 69)

ציור : רוכלת יהודיה בפולין במאה ה18 , החרם פגע כלכלית קשות בעדת השבתאים של יעקב פרנק

ב1772 הוכרז גם חרם גדול נגד חסידי הבעש"ט , שנתפסו במפורש ובמרומז כממשיכי דרכם של השבתאים. הבעל-שם-טוב  מייסד החסידות נודע בזיקתו לזוהר ולספרי הקבלה בשנות ה30 -50 של המאה ה18 ולכן החרם על השבתאות ויעקב פרנק פגע גם בחסידות.  כל ספר שהיה קשור במסורת הקבלית הפך לחשוד בשבתאות . על כן הדפסת ספרים בכלל וספרי קבלה בפרט , ללא הסכמות , הייתה בלתי-אפשרית כל עוד כוחו של ועד ארבע ארצות היה בתוקף . החסידים נתפסו ע"י המתנגדים כשבתאים משום שעסקו בהדפסת הספרות הקבלית האסורה ולא קיבלו את מרות הרבנים שהחרימו אותם, את כתביהם ואת ספריהם ( רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 73 ).

איור : הבעל שם טוב , התנגד לחרם על השבתאים

רק אחרי פירוק ועד ארבע ארצות בשנות ה60 של מאה ה18 נחלשו  המתנגדים שהתנגדו להפצת הקבלה החסידית והחלה הדפסה נרחבת של ספרי הקבלה והחסידות.

השפעתו של יעקב פרנק המשיכה להיות גדולה

אבל השפעתו של יעקב פרנק המשיכה להיות גדולה. בשנה האחרונה לחייו של הבעש"ט , באוקטובר-נובמבר בשנת 1759 ובנואר 1760 , המירו כאלף יהודים שבתאיים בפודוליה ובגליציה את דתם לנצרות.

יעקב פרנק, שהיה אדם בעל תודעה משיחית, פורץ גבולות, נטול בושה או פחד החליף דתות וזהויות מתוך כוונה לבטל את כולן. ההתנצרות שלו בראשית שלהי 1759  וראשית 1760  נועדה להמציא מציאות חלופית ודחפה אלפי שבתאים ללכת בעקבותיו ולהתנצר.

בנוסף לשבתאים שהתאסלו מרצונם , היו עוד למעלה מאלף שבתאים שהמירו את דתם 'מרצונם' לנצרות הקתולית בלבוב בירת רייסן ( רחל אליאור , 2014 , כרך ב' , עמוד 394 ).

גרפיטי בתל אביב

גינוני המלכות של יעקב פרנק בעקבות התנצרותו

יעקב פרנק המשיך בינתיים לייצב גבולות תיאולוגיים בין היהדות הרבנית לבין אמונתו שלו, והמשיך לפתח את הדת הפרנקיסטית, תוך שהוא וחסידיו ממשיכים לשמר סימנים של זהות יהודית, דוגמת הלבוש היהודי המיוחד או צורת התפילה. הם ביקשו מרשויות הכנסייה זכות לקיים מנהגים יהודיים מסוימים גם בהיותם נוצרים קתולים, ובשנת 1760–1759 פרנק אף קרא להקמת אזור אוטונומי להתיישבות, שאותו הוא ינהל כמושבה צבאית של חיילים מומרים, שישמשו כשומרי סף בין הממלכה הפולנית לאימפריה העותמאנית. עד שיוכתר למלך המושבה היהודית הלוחמת התיישב פרנק בוורשה והנהיג סביבו גינוני מלכות: הוא נסע בכרכרה רתומה לשישה סוסים, אכל מכלי זהב וכסף ופיזר מטבעות לעניים. כפי שפרופסור שלום ציין, פרנק העתיק לפולין תקוות משיחיות שבתאיות שבמקור היו קשורות לארץ ישראל. פולין, לדבריו, התגלתה כארץ המובטחת.

אבל הארץ המובטחת נגאלת בייסורים. לאט אך בהתמדה הצטברו בקרב כמרי פולין עדויות מרשיעות על מנהגי חסידיו של פרנק. המומרים, נטען, עורכים טקסים מוזרים, סוגדים לפרנק עצמו, חיים במסגרות פוליגמיות, ובתפילות שלהם מחליפים את שם ישו בשם יעקב, כשמו הפרטי של פרנק. פרנק נעצר (חקירתו התנהלה בטורקית!) והושם במעצר בצ'נסטוחובה, המקדש המרכזי ביותר לפולחן הבתולה הקדושה בפולין. פרנק התיאולוג היצירתי לא שקט על שמריו. צ'נסטוחובה אינה אלא הר ציון והשכינה היא מרים. אשה אנושית, לא גבר, הוא מי שהתגשם בבשר. זאת ועוד: הבתולה הראשונה (מרים) אינה אלא התגלמות זמנית. בתו של פרנק, אווה, היא היא ההתגלות האמיתית, היא המשיח (משה סלוחובסקי , 2018 ).

שרידי מבצר צ'נסטחובה בו היה יעקב פרנק כלוא 13 שנים

יעקב פרנק בכלא במבצר צ'נסטחובה

אנשי הכנסייה  הפולנים שליוו את המומרים  מעדתו של יעקב פרנק הבחינו בהדרגה במרמה של מומרים אלה, שנותרו לכל דבר ועניין יהודים שבתאיים . לאחר שהודו כמה מחסידיו של יעקב פרנק שהם עובדים את מנהיגם כהתגשמות חיה של האל , ותיארו כמה ממעשיו ותורותיו של יעקב פרנק בדבר קץ העולם המתקרב ובא, הענישו אנשי הכנסייה הקתולית את יעקב פרנק על תעתוע , כפירה ומרמה , והושיבו אותו בכלא , במבצר צ'נסטחובה בדרום-מערב פולין, לכל ימי חייו. יעקב פרנק נכלא משנת 1760 , סמוך מאוד למועד המרתו לנצרות , ועד לשנת 1772 , שנת הכיבוש הרוסי של פולין, שהייתה שנת מפנה עתירת מאורעות.

הכובשים הרוסים של פולין שחררו את יעקב פרנק מכלאו , אחרי שישב שם במשך שלוש-עשרה שנים. יעקב פרנק החל מייד בגיוס נאמנים חדשים לשורותיו והפיץ את בשורותיו בכל רחבי פולין.

כאמור, כשיעקב פרנק שוחרר מכלאו בצ'נסטוחובה בעת הכיבוש הרוסי של פולין בקיץ 1772 , הוא החל  באןפן אינטנסיבי להפיץ את בשורתו בכתב ובעל פה בקהילה היהודית, לפני שהתיישב בבברין שבמורביה בשנת 1773.

בשנת 1783 החרים רבה של פראג את יעקב פרנק , שכאמור עזב את פולין .

בקיץ 1775 נפגש יעקב פרנק עם הקיסרית מריה תרזה, מלכת מורביה, וניסה לשכנע אותה כי פעולותיו נועדו לבשר את הנצרות בקרב היהודים. הקיסרית לא השתכנעה ופרנק גורש מהממלכה.

המסדר החצי צבאי של יעקב פרנק

לאחר נדודים של מספר שנים השתקעו פרנק וחצרו באופנבך הסמוכה לפרנקפורט שבגרמניה. הוא רכש את ארמונו המפואר של הנסיך, וכינה עצמו "ברון פון אופנבך". באופנבך הגיעה חצרו של פרנק לשיאה ושימשה מרכז לכל הריכוזים הפרנקיסטיים באירופה. מקובל להעריך כי תמכו בה כמה אלפי בתי-אב.

יעקב פרנק  הקים בחצרו מסדר חצי צבאי לבוש מדים , שנשמע לאידאולוגיית " המצווה הבאה בעברה , " כדרישתו של המנהיג הכריזמטי . במסותיו הנפלאות של גרשם שלום מתגלים אצל יעקב פרנק פני יאנוס של האין והמוחלט . מצד אחד " , הצלילה האנרכית לתוך החירות מכל חובה והכללת כל היש , " ומצד אחר " , התלהבותו לצבאיות … הפיכת האמונה השבתאית לדת של צבאיות מיסטית ומשחיות  גם יחד ( דוד אוחנה , 2000 ).

הטירה באופנבאך בה התאכסנו יעקב פרנק וחצרו

כמו בכל מקומות נדודי הפרנקיסטים, כלל פולחן הכת מופעי ראווה כמו-צבאיים, עיסוק מרובה בקבלה, מתירנות מינית בנימוקים קבליים, התרת איסורים הלכתיים, וכלפי חוץ – דבקות מוחלטת בנצרות הקתולית. לפי מקורות שונים המשיכו  להתקיים בכת של יעקב פרנק  אורגיות המוניות וחילופי נשים. פרנק האמין שהוא נציגו של האל, שיביא לגאולה ולשם כך עליו לבטל את חוקי התורה הקיימים, בעיקר בתחום איסורי העריות.

מותו ויורשיו

אווה פרנק בתו של יעקב

פרנק מת בג' בטבת ה'תקנ"א (10 בדצמבר 1790) באופנבך. את מקומו בהנהגת הכת תפסה בתו רחל, או בשמה הנוצרי אווה, שעוד בחייו שימשה לצידו דמות מרכזית בפולחני הכת וכונתה "המטרוניתא הקדושה". תחת הנהגתה של אווה התדלדלה הכת ומקורותיה הכספיים פסקו כמעט לחלוטין, ובשנת 1816, לאחר שעוקלו נכסיה, מתה אווה בחוסר כל.

Ewa Frank, נודעה גם כאווה רומנובה ;( ‏1754 – 7 בספטמבר 1816) הייתה מנהיגת כת הפרנקיסטים, בתוכה נתפשה כקדושה וכהתגלמות השכינה.

אסופה חלקית מתורותיו של יעקב פרנק נרשמה על ידי תלמידיו בספר דברי האדון שמצוי בכתבי יד. הספר תורגם על ידי פאניה שלום ונמצא כעת במהדורת ביניים, בעריכת פרופסור רחל אליאור.

מקורות

רחל אליאור , ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו , כרך ב' , הוצאת כרמל , ירושלים, 2014

אושי דרמן. "אורגיות לשם שמיים: כת השבתאים של יעקב פרנק" , בלוג בית התפוצות , 2018

משה סלוחובסקי, " יעקב פרנק – המשיח של קזנובה", מוסף הספרים עיתון "הארץ" , 31 לאוגוסט 2018 

דוד אוחנה , התשוקה הפרומתאית, מוסד ביאליק , 2000

נתנאל לדרברג. סוד הדעת : דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב, הוצאת ראובן מס בע"מ , 2007 .

פאבל מצ'ייקו  ״ערב רב: פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי״, הוצאת  מרכז זלמן שזר , 2016.

7
· ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *