הרוח הסקוטית

6593

באסופה היסטורית וגיאוגרפית זו ליקטנו כמה סקירות נבחרות וקצרות על ההיסטוריה של סקוטלנד , לרבות הקשר ההיסטורי בין סקוטלנד לבין תולדות א"י בתקופת המנדט ובמלחמת העולם הראשונה.

scotland 2

הסקוטים תמיד היו שונים מאחרים

מקור וקרדיט : עמוס רגב , ישראל היום , 12 לספטמבר 2014

הסקוטים תמיד היו שונים מאחרים. כשהאימפריה הרומית פלשה לאיים הבריטיים, והליגיונות ניסו לכבוש גם את סקוטלנד ("קלדוניה", הם קראו לה), נתקלו צבאות רומא שוב־ושוב בשבטים המקומיים, צבועי הפנים ("פיקטים"), שמיררו את חייהם. עד כדי כך, שהקיסר אדריאנוס (הזכור לשימצה אצלנו, כמי שגזר גזירות ודיכא באכזריות נוראה את מרד בר־כוכבא), החליט שעדיף להתנתק מהם. הוא הקים את "חומת אדריאנוס" – חומה וביצורים בצפון אנגליה, מהחוף המזרחי לחוף המערבי. זה, כך קבע, יהיה הגבול, ה"לימס", של האימפריה והציוויליזציה. ומעבר לחומה – שיעשו ה"פיקטים" הברברים מה שהם רוצים.

ומה שהם רצו, היה בעיקר להילחם. "הם מקדישים את כל זמנם למלחמות, וכשאין מלחמות מול אויבים, הם נלחמים בינם לבין עצמם", נכתב פעם על הסקוטים. כי כך הם חיו: שבטים, "קלאנים", שלכל אחד מורשת משלו, וגם לבוש עשוי מבד צבעוני, משבצות־משבצות – ה"טארטן".

הסקוטים חיו כדי להילחם, ונלחמו לאחר־מכן כדי לחיות, בעיקר מול האנגלים. הם היו עצמאים, ונכבשו, ושוב היו עצמאים, ושוב נכבשו. היו להם מלכים־בובות, שנשלטו על־ידי מלכי אנגליה. אבל התעצבו אצלם סמלים לאומיים, כמו "האבן של סקון": אבן מיסתורית, שמעליה נהגו למשוח את מלכיהם. אותו אדוארד ה־1 לקח אותה, שלל, ללונדון, והציב אותה מתחת לכס המלכות בכנסיית ווסטמינסטר, כדי שיידעו הסקוטים מה הוא מניח על החפץ הכי מקודש עליהם.

ffd4f2f8-074a-4eae-b485-0afe59810734-braveheartmanual

ההיסטוריה סיפקה דרמות, רובן טבולות בדם. מרי סטיוארט מלכת הסקוטים לטשה עיניים לכתר אנגליה, שבו החזיקה קרובת משפחתה, אליזבת ה־1. לבסוף, אליזבת ערפה את ראשה של יריבתה; אבל דווקא בנה של מרי, ג'יימס ה־6 מסקוטלנד, ירש את מקום אליזבת חשוכת־הילדים, והפך לג'יימס ה־1, מלך אנגליה וסקוטלנד גם יחד. קצת יותר ממאה שנים חלפו, וב־1707 אושרו "חוקי האיחוד", שקיבעו את אחדותן של השתיים תחת כתר אחד.

307  שנים חלפו, ועתה נועד מישאל־העם לבטל את "חוקי האיחוד". בין לבין, התערבבו תולדות סקוטלנד באלו של אנגליה, לטוב ולרע. הלוחמים הסקוטים שולבו בצבא הוד־מלכותו והוד־מלכותה, והפכו לחוד החנית של האימפריה הבריטית בעולם כולו. מ"מהמשמר השחור", דרך ה"רויאל סקוטס דרגונס", ה"ארגייל היילנדרס" וה"גורדון היילנדרס" ועוד ועוד – לוחמים סקוטים, לבושי חצאיות משובצות, צעדו לצלילי חמת־חלילים, נאמנים לכתר של הממלכה המאוחדת.

ובלי מזימות ותככים אי אפשר. ומשהודחו צאצאיה של מרי, המלכים מבית סטיוארט, מהכתר הבריטי – הם קתולים, בעוד הבריטים מתנתקים מרומא והופכים לאנגליקנים – החלו פטריוטים סקוטים לפעול להשבת המלוכה לצד שלהם. "יעקובינים", כינו אותם, על שם ג'יימס ה־7 (הגירסה הלטינית ל"יעקב"), שסולק מכסאו. והם הניפו את נס המרד ב־1715, ודוכאו, וניסו שוב ב־1745, עם "בוני פרינס צ'רלי", נכדו של אותו ג'יימס ה־7. בסיוע צרפתי, נחת הנסיך הצעיר בחופי סקוטלנד, ניסה לגרש את האנגלים, והובס. בני "קלאן מקדונלד" הבריחו אותו בסירה מהיבשת לאי סקאיי, והותירו אחריהם שיר־עם נוסטלגי על "הנער שנולד להיות מלך", ונאלץ לברוח ממולדתו.

האנגלים נקמו על המרד הזה בטיהור אתני רצחני שערכו בתושבי ההיילנדס, ההרים הנישאים לאורך רוב סקוטלנד. וזה הרגש שליווה מאז את הסקוטים: שנלקחו מהם חירותם, עצמאותם, ומלכם. הם נלחמו עבור הכתר הבריטי, אבל תמיד שמרו על ייחוד. גם בשפתם הגאלית, וגם במבטא הבלתי־מובן כמעט שלהם בשפה האנגלית.

לאורך השנים, הסקוטים התגאו בלוחמיהם, אבל גם בהישגיהם בתחומים אחרים: בהמצאות. הם זוקפים לעצמם את המצאת משחק הגולף, את האופניים, את הצמיג המתנפח, את מנוע הקיטור (ג'יימס ואט), את הטלפון (אלכסנדר גרהאם בל) ואפילו את הטלוויזיה. "כך המציאו הסקוטים את העולם המודרני" הוא שמו של ספר רב־מכר שראה אור ב־2001, ומנה את כל הישגיהם של הסקוטים.

ולא רק המצאות, אלא גם תרבות. הסקוטים הקימו דורות של סופרים ומשוררים – וולטר סקוט, רוברט ברנס, רוברט לואיס סטיבנסון, ארתור קונאן דויל (יוצרו של "שרלוק הולמס"). אדם סמית ייסד את התיאוריה הכלכלית המודרנית ("היד הנעלמה"), ודיוויד יום היה מחשובי הפילוסופים. הסקוטים חידשו בהנדסה, ברפואה, ואפילו לשיכפול הגנטי הגיעו: מכון סקוטי הוא ששיכפל לראשונה כבשה, "דולי", ב־1996.

וגם מדינאים חשובים תרמו הסקוטים לפוליטיקה האנגלית, ובהם הלורד ארתור ג'יימס בלפור – כן, זה שהצהיר ב־1917 את ההצהרה שלנו, על זכותנו לבית לאומי.

כך חיו הסקוטים חיים כפולים, מקבילים. רבים מהם עקרו אל מעבר לים. היגרו, בעיקר לארה"ב. האחרים השתלבו בממלכה המאוחדת, או נשארו במולדתם. וכמעט תמיד, קיטרו על הבריטים. הצביעו לפרלמנט בווסטמינסטר, שלחו לשם נציגים, ותמכו בעיקר במפלגת הלייבור.

צילום : מראה  מבעד למצודת אדינבורו העתיקה

1280px-View_of_Edinburgh_from_the_Palace_block_of_Edinburgh_Castle

ב־1934 נוסדה המפלגה לעצמאות סקוטלנד. עשרות שנים היא היתה קטנה, שולית. אבל האווירה בסקוטלנד החלה לנטות לכיוונה. אולי בגלל גילוי בארות הנפט, מה שיצר אופק של עושר אפשרי למדינה דלה בכוח אדם ובמחצבים. אולי בגלל התפרקות האימפריה הבריטית, והיחלשותה של הממלכה המאוחדת. אולי בגלל נפילת החומה וסיום המלחמה הקרה. אולי בגלל הפוליטיקה הלא־מוצלחת של המפלגות הבריטיות. הסקוטים החלו להחיות את שפתם הגאלית. יותר ויותר להקות שירי־עם מקומיות החלו לצוץ, להופיע, ולהשפיע. הוויסקי סינגל־מאלט – משקה בעל טעם ייחודי, שהיה מקובל על המקומיים, הפך ללהיט ענק בעולם, מעין כרטיס־ביקור של איכות.

מקור וקרדיט : עמוס רגב , ישראל היום , 12 לספטמבר 2014

למאמר המלא של עמוס רגב

976C03342E02EF42874DB2C78781477F4B3BC296.jpg[ProductMain]

ראה גם :

הרמה הצפונית  (Northern Highlands)

הרמה הצפונית (Northern Highlands) היא השטח המחוספס והפראי שהצמיח את מורשת הקרב הסקוטית. איזור הררי רחב ידיים ומאוכלס בפיזור, דל בכרי מרעה וקרקע חקלאית פורייה, שהחיים בו מאז ומעולם היו קשים למי שבחר לעשות את ביתו בין כל אותם הרים משוננים ונהרות סוערים.

זו הסביבה שניתן לראות – בעיקר ממעוף הציפור – בסרטים המהללים את הרוח של סקוטלנד. הרמה הצפונית מציעה קילומטרים ארוכים של הרים וגבעות, שביניהם נהרות שוצפים, אלף סוגים שונים של טחב ומיעוט מפתיע של עצים. החופים שלה נושקים לאוקיינוס האטלנטי, ונופי הים שלאורכה יכולים גם הם להיות סוערים במיוחד.

ההיסטוריה של סקוטלנד מתחילה במאה הראשונה לספירה עם כיבוש האיים הבריטיים בידי יוליוס קיסר. ניסיונות הכיבוש והשלטת המרות הרומית באזור הצפון עלו במאמצים כה מרובים, שהקיסר אדריאנוס החליט, אולי מתוך יאוש, לבנות חומה וקו ביצורים שידאגו להותיר את ה"ברברים" בפנים. את שרידי החומה המרשימה הזו ואת המוצבים שהיוו חלק אינטגרלי ממערך ההגנה, ניתן לראות כיום, מדרום לגבול הנוכחי בין שתי הארצות, קרוב לעיל קרלייל (Carlyle). .

מקור וקרדיט :  אורי גונדה

השבטים הסקוטיים

ה"ברברים" שמעבר לחומה, אשר הצליחו להפר את שלוות הרומאים, היו הפיקטים, שבט קלטי ששלט בחבל הארץ הקלדוני. מאוחר יותר הצטרפו אליהם בני בריתם הסקוטים, שבט גאלי שהגיע מאירלנד. בשנת 843 לספירה אוחדו שני השבטים כממלכת אלבה, תחת מנהיגותו של המנהיג הגאלי קנת' מק-אלפין. בתחילת המאה ה-10, בעקבות הפלישה של הבריטונים לאנגליה נוספו עוד שני שבטים: הבריטונים והאנגלים. שני האחרונים התיישבו באזורים הנמוכים יותר, ה"לולנדס" (Lowllands), ואילו הפיקטים והסקוטים בחרו להתיישב בהרים, ה"היילנדס" (Highlands).

השוני בין שתי קבוצות השבטים לא הסתכם רק בהבדל הגיאוגרפי, אלא גם בדרך החיים, בתרבות ואפילו בחוקי המוסר. כתוצאה מכך, במשך הזמן זכה כל אחד מהשניים בדימוי סטריאוטיפי מובהק: ההיילנדר נחשב לאדם מחוספס וגברי, לעומת הלולנדר המחויט והמקצועי. ההיילנדר נחשב בעיני הלולנדר כעצלן, ללא מוסר עבודה, מיושן, גס, חסר מעצורים וקל ברכוש (בעיקר כאשר איננו שלו), ולו בדרך-כלל יוחסו המקצועות חייל, משורר או סוכן מכירות. הלולנדר לעומת זאת, נחשב בעיני שוכני ההרים כאדם יבש, חסר דמיון, בלתי חברותי ועגמומי, ולו יוחסו המקצועות עורך-דין, בנקאי או רואה חשבון…

את השוני שבין השניים היטיב לאפיין עיתונאי בטור סטירי של עיתון סקוטי, באמצעות דימוי של שותפות בין שני האנשים בעסקי המכוניות: "…בעוד שההיילנדר יקסים אותך עד לעיוורון, הלולנדר ימכור לך רכב משומש. הלולנדר יקח ממך את כרטיס האשראי שלך ואילו ההיילנדר ישכנע אותך שזה נוסע…"

במשך השנים, למרות שאף אחד מהשניים לא יודה בכך, טושטשו הניגודים, וכיום הסקוטי הוא שילוב בלתי אפשרי בין הלולנדר וההיילנדר, שילוב של טירוף ושיקול דעת, אדישות ומסתורין, יזמה וקרירות, רצון תמידי להיות טוב ורע, שחור ולבן, ימין ושמאל, יחד, ללא ויתור על אף אחד מהשניים.

מקור וקרדיט :  רפי רייש

למאמר המלא של רפי רייש

ראה גם :

קרב פלודן , הקרב הגדול בין הסקוטים והאנגלים במהלכו נהרג המלך הבריטי

קרב פלודן היה עימות צבאי נרחב  ואלים בין ממלכת אנגליה לממלכת סקוטלנד. הוא ניטש ליד הכפר ברנקסטון במחוז נורת'מברלנד בצפון אנגליה ב-9 בספטמבר 1513 בין צבא פלישה סקוטי בפיקודו של המלך ג'יימס הרביעי לבין צבא אנגלי בפיקודו של תומאס הווארד, ארל סארי.

הקרב, שהסתיים בניצחונם של האנגלים, היה הגדול ביותר שניטש בין שתי הממלכות. ג'יימס הרביעי נהרג בקרב, והוא המונרך האחרון באיים הבריטיים שמת תוך כדי לחימה.

פלודן (Flodden), דרומית לברנקסטון, הוא המקום בו חנה הצבא הסקוטי.

 מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית

ראה גם :

ההדרדרות הכלכלית של סקוטלנד שאילצה אותם להתאחד עם בריטניה : תוכנית דַריֵין, או אסון דַריֵין (Darién scheme)

תוכנית דַריֵין, או אסון דַריֵין (Darién scheme) הייתה תוכנית כושלת של ממלכת סקוטלנד להפוך למעצמת סחר עולמית באמצעות הקמת קולוניה בשם "קלדוניה החדשה" באזור מפרץ דריין שבמצר פנמה, בסוף שנות ה-90 של המאה ה-17. התוכנית סבלה מתכנון לקוי, מחסור באספקה, הנהגה חלשה, חוסר ביקוש למצרכים שהביאו הסקוטים לקולוניה, מגיפות הרסניות, ומחסור הולך וגובר של מזון. התוכנית ננטשה סופית לאחר מצור שערכה ספרד באפריל 1700.

החברה שמונתה על ההתיישבות, גובתה בכסף רב – בין רבע לחצי מכלל הכסף במחזור הסקוטי‏[1]. כשלונה של התוכנית גרם לכך שאצילים ובעלי אדמות, שסבלו גם ממספר שנים של יבולים חלשים, ואף מועצות וסוחרים איבדו כמעט את כל רכושם, ובכך פחתה התנגדותם לאיחוד עם אנגליה. על אף שהתוכנית נכשלה, הייתה זו ראשית הפיכתה של סקוטלנד לאומה מודרנית מבוססת עסקית.

מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית

ראה גם :

בצילום : חיילי גדוד ההיילנדר ה-2  באימון  גדוד

gordon-highlander2 

היחידות הכי יוקרתיות והכי איכותית בצבא הבריטי הם הגדודים הסקוטיים

הרגימנט המלכותי של סקוטלנד (באנגליתRoyal Regiment of Scotland) הוא רגימנט חיל רגלים של הצבא הבריטי אשר מכיל 7 גדודים. הרגימנט נוצר בשנת 2006 כאיחוד של הרגימנטים הסקוטים השונים אשר שירתו תחת הדיוויזיה הסקוטית, מלבד הגדוד הראשון שמהווה סיפוח של שני רגימנטים, כל גדוד ברגימנט מהווה רגימנט לשעבר שהפך לגדוד ברגימנט החדש. כל גדוד ברגימנט הסקוטי משמר במידה מסוימת את המסורות של הרגימנט ממנו בא, כאשר ישנם סממנים מאחדים לרגימנט כולו. מבין הרגימנטים של חיל הרגלים בצבא הבריטי,‏[1] נחשב הרגימנט המלכותי של סקוטלנד לבכיר ביותר.

במלחמת העולם השנייה היו הגדודים הסקוטים הלוחמים  האמיצים ביותר מול הצבא הגרמני בקרבות אל-עלמיין והפלישה לנורמנדיה, במיוחד  רגימנט הגורדון היילנדרס (באנגלית: Gordon Highlanders) ) וגם גדודי היילנדרי ארגייל וסאטרלנד

מקור וקרדיט : ויקפידיה בעברית

בצילום למטה : חיילי גדוד ההיילנד הסקוטי במזרח הרחוק , ניצחו את היפאניים בקרבות בבורמה , 1944

Royal_Scots_with_flag_01-1945

גדודי ההיילנד (Highland) הסקוטיים בצבא הבריטי היו חוד החנית בכל המלחמות של הבריטים

בצבא הבריטי היו גדודי ההיילנד הסקוטיים מאז ומתמיד יחידות העילית  בלחימה ( כמו גולני והצנחנים בישראל ) .

גדודי ההיילנד הוקמו עוד לפני 1745, אבל אחרי דיכוי המרד  הסקוטי החליטו לנתב את רוח הלחימה שלהם למקומות מועילים יותר לאימפריה הבריטית, למשל המלחמות בהודו ובאמריקה. בהתחלה לבשו את השכמייה כמדים; אבל מאחר שהיו פטורים מחוק איסור הלבוש, הם יכלו לאמץ לעצמם את החצאית הנוחה.

גדודי ההיילנד (Highland) הסקוטיים בצבא הבריטי, שכונו "גזע של גברים עשויים ללא חת", אימצו לעצמם את החצאית כמדי ייצוג, וכאשר שקל משרד המלחמה הבריטי ב־1804 להחליף את החצאית של הגדודים הסקוטיים בבגד מסורתי אחר, מין צירוף של מכנסיים וגרביים ארוכים, הוא נתקל בתגובות נזעמות.
"האם הפיקוד העליון באמת מציע לעצור את זרם האוויר הצח והבריא מתחת לחצאית, שהוא מה שעושה את איש ההרים מתאים כל כך לפעילות?" מחה קולונל קמרון מהגדוד ה־79. "אני מקווה בכל לבי שהוד מלכותו לא יסכים לעולם לרעיון כל כך מכאיב ומשפיל… להסיר מעלינו את לבוש מכורתנו ולתחוב אותנו לתוך מכנסי ליצנים משובצים".

מקור וקרדיט : מסע אחר

סקוטלנד: גברים קשוחים בחצאית – בריטניה – מסע אחר

הגדוד הסקוטי בבית אלפא 1947-1948

"אליעזר עם מפקד הגדוד הסקוטי בבית אלפא. מספר אליעזר: " זמן קצר אחר-כך החליפו את הגדוד האנגלי בגדוד סקוטי שאנשיו היו מאוד סימפטיים. מוניתי לשמש מקשר שלהם עם הקיבוץ. היו לנו יחסים טובים אתם, התקיימו מסיבות משותפות. גם אחרי שעזבו את הארץ עוד קיבלתי מכתבים מהמפקד שלהם. אזכיר כאן הופעה משותפת של הגדוד הסקוטי ושל חברים שלנו: הסתדרו יפה במדים ובכלי נגינה שונים, והיו מנגנים לפני חדר-האוכל. כמעט בכל ערב היינו מתאספים אתם לבילוי בנגינה ועוד. בעזרת המפקד הסקוטי השתתפתי בקורס השתלמות לסמלים שנמשך חודשים, בו למדתי הרבה. כאשר הם עזבו, ערכנו להם הופעת פרידה מעניינת מאוד".

מקור וקרדיט :  נדב מן , אתר YNET

הקצין הסקוטי צ'רלס וינגייט

"פלוגות הלילה המיוחדות" בפיקודו של "הידיד" – הקצין הסקוטי אורד צ'רלס וינגייט. 1936-1939 . פעילות ניידת התקפית זו, על כל צורותיה, ביום ובלילה ומעבר לתחומי היישובים היהודיים, צימצמה את התקפות הכנופיות הערביות, וסייעה לממשלת המנדט בדיכוי "המרד הערבי". 

וינגייט נולד בנייניטאל שבצפון הודו, שהייתה באותה תקופה מושבה בריטית. משפחתו, ממוצא סקוטי, השתייכה לכת נוצרית אדוקה בשם אחוות פלימות', שהתנתקה מעל הכנסייה האנגליקנית במאה ה-17. בהתאם לכך, העניק לו אביו את השם "אורד" על שם ארד, בנו של בנימין בן יעקב.

scottish_soldiers_world_w-466382 קרב צליחת מעברות הירקון בדצמבר 1917 , ניצחון על  הצבא התורכי בזכות הגדודים הסקוטיים

קרב צליחת מעברות הירקון, שהתרחש בליל ה- 20-21 בדצמבר 1917, בכדי להשתלט על עמדות הצבא הטורקי על רכסי הכורכר מצפון לירקון. המוצבים הטורקיים בח'ירבת חדרה (רמת החייל של היום) ושייח מוניס (רכס האוניברסיטה) שלטו באש ובתצפית על כל העורף הלוגיסטי הבריטי בואכה יפו. שתי פלוגות מגדוד חי"ר קל 7 היילנד, ושני גדודים מלאים, הסקוטי המלכותי 4 והרובאים של הסקוטי 8, חצו את הנהר. פלוגה של גדוד 7 יצאה להתקפת פתע בעוד התורכים ישנים, והשתלטה על העמדות התורכיות השולטות על הנהר; פלוגה שנייה אבטחה את האגף המזרחי, והאחרות התקדמו צפונה, לאחר שכוחות נוספים חצו את הנהר. בחצות, כל חטיבה 156 הייתה מצפון לנהר, ונכבשו כל העמדות התורכיות הסמוכות למעברים. גדוד חי"ר קל 6 היילנד, מחטיבה 157, היה צריך לחצות את שרטון הנהר במקום שעומקו כמטר ועשרים תחת אש ארטילרית, ובשעה 01:30, הגדוד יחד עם גדוד 5 ארגייל סאתרלנד היילנדרס, חצו והמשיכו צפונה, ובשעה 03:30 הם כבשו ללא התנגדות קשה את היעד שלהם בתל א'ריקיה (רכס הכורכר שמעל לחוף תל ברוך)." (עמוד 251) .

 קרבות משמעותיים במלחמת העולם הראשונה התרחשו לא רק בוורדן, בסום, ובגליפולי אלא ממש כאן: "זה היה מבצע יוצא מהכלל. הוא התבצע על-ידי דיוויזיה במצבת כוחות חזרה, שלא תוגברה לאחר האבדות שספגה בלחימה בהבקעת הקו בעזה, ובעיקר בלחימה בהרים. הדבר היוצא הדופן קשור ליכולת המקצועית הגבוהה שהפגינו החיילים והמפקדים הסקוטיים בצבא הבריטי ." (עמוד 251)

מקור וקרדיט : הלחימה על ארץ ישראל-1917" מאת ג'ון גריינג'ר,

אימון יחידה של חיילי הגדוד הסקוטי הצפוני , צפון א"י 1946 , המג"ד היה אוהד היישוב ( בניגוד למגד"ד הגדוד הסקטוי בירושלים)

scots in northern israel 1946

scots in jerusalem 1941

בצילום למעלה : הגדוד הסקוטי בירושלים 1940 ,  המג"ד היה פחות אוהד ליישוב

בצילום למטה , מצעד   יום השנה של האנזק , הגדוד הסקוטי בירושלים 1940 (The black watch),

jeusalem 1940 anzak day

הפרלמנט הסקוטי

הפרלמנט הסקוטי (גאלית סקוטית Pàrlamaid na h-Albaאנגלית Scottish Parliament) הוא מוסד שהיה קיים פעמיים: עד שנת 1707 כבית הנבחרים של ממלכת סקוטלנד העצמאית, והחל מ-1999, כפרלמנט בעל סמכויות מוגבלות בנושא סקוטלנד בתוך הממלכה המאוחדת.

העדות הראשונה לקיומה של מועצת עם סקוטית היא ממסמך משנת 1235 (תקופת שלטונו של אלכסנדר השני, מלך סקוטלנד), שבו מתואר הפרלמנט (כמו במקרה של הפרלמנט האנגלי) בלטינית כ-( colloquium. הפרלמנט, שהיה לו בית אחד, נועד בקירקליסטון, כיום כפר קטן באזור אדינבורו. הפרלמנט חדל לפעול ב-1707 עם החלתם של חוקי האיחוד של 1707 והוחלף בפרלמנט של בריטניה הגדולה.

 מקור וקרדיט : ויקיפדיה בעברית

10thLiverpoolScottishTunbridgeWells1914

2
· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *