מנזר האנוסים

בצילום הפתיחה : מנזר טומאר בו חלק מהכמרים והנזירים היו יהודים אנוסים בתחפושת

לא כל היהודים שבחרו להישאר בספרד ראו בהמרה לנצרות בריחה מיהדותם. תמיד היו בנצרות זרמים ומסדרים ששאפו, לפעמים בתום לב, להשיב את הנצרות אל טוהרתה על ידי קירובה אל מקורה היהודי. מולם היו מומרים ממוצא יהודי, שניסו למזג קיום מצוות יהודיות עם אמונה בישו.

אחד הנסיונות המעניינים למיזוג כזה נעשה לפני כ־600 שנה, בכפר הקטן והנידח גוואדלופה שבהרי אסטרמדורה, "במקום שבו השד איבד את הפונצ'ו שלו", כמאמר הביטוי. לא במקרה קשור הנסיון הזה בשמו של הירונימוס, אותו רומי סגפן שלמד עברית בבית־לחם מפי היהודי בר חנינא ותירגם את התנ"ך ללטינית. מסדר הנזירים סן חרונימו היה מן החשובים בספרד. בין היתר, השתייך אליו המלומד הרננדו דה טאלאברה, בן אנוסים שהיה לכומר הווידוי של המלכה איסבל, ועם כיבוש גרנדה היה לארכיבישוף של העיר.
אנוסים רבים הסתופפו במנזרים ההירונימיטיים, ובחקירות האינקוויזיציה הואשמו רבים מהם בקיום מצוות היהדות בין כותלי המנזר, דבר שאינו יכול להתבצע בלי ידיעתו והסכמתו של אב המנזר. ואכן, היו אבות מנזר שראו בכך דבר נאות ואף רצוי.

אחת הפעולות הראשונות של האינקוויזיציה  בספרד היתה לבער את מגמות הכפירה הללו. בשנת 1486 נשלח בית דין מיוחד אל המנזר בגוואדלופה, והעלה על המוקד 50 נזירים בחצר המנזר. המסדר החרונימיטי טוהר ביד ברזל, ראשיו התפטרו, ונאסר עליו לקבל אל שורותיו צאצאי יהודים עד דור רביעי. המנזר הענק, המתפקד היום כמלון (פראדור) ומוזיאון של הצייר זוּרְבָּרָאן, היה מרכז של אנוסים במאה ה־15. שם, בסוף העולם, הם הקימו בית ספר לרפואה

האתוס לפיו היו בקרב האנוסים רבים אשר המשיכו להיות נאמנים ליהדותם אינו משולל בסיס היסטורי. לדעת יצחק בער, ה"נוצרים החדשים" היו אפוא בחלקם הגדול יהודים בתחפושת. ואכן, הודאות שנרשמו בחדרי העינויים של האינקוויזיציה מתעדות חיים יהודיים שוקקים שהתנהלו בהסתר ובמחילות. ידוע אפילו שיהודים פנו אל חיי בדידות ושקט במנזר, מפני שבאופן פרדוקסלי היה המנזר המקום הנוח ביותר לקיים בו מצוות באין מפריע. בשל כך נאסרה בשלב מסוים כניסתם של "נוצרים חדשים" למנזרים. יצחק בער מביא עדות פיקנטית במיוחד על מומר שהתפרסם בחיבוריו נוטפי השנאה ליהודים וליהדות, ושאחר מותו התגלה כמי ששמר על המצוות בצנעת ביתו.

מקור

0